קבלה לעם היום

הכנה לשיעור: מאמרי שמעתי מאמר קנ"ט – "ויהי בימים הרבים ההם"

• "יציאת מצריים" – יציאה לחיבור, לאיחוד; יציאה למי שהיה נקרא קודם לכן "זולת".
• המצב הקשה במצריים, הוא לא בגלל שהיו חיים גשמיים גרועים, אלא להפך; הרעב הוא תוצאה מהתגלותו של רצון חדש לרוחניות באדם, שאותו הוא לא יכול למלא.
• אפילו לאחר היציאה ממצריים וההתעלות מעל החשבונות האגואיסטיים, צריכים להגדיל את הרצון לקבל באדם כדי להתעלות עוד יותר, וזה נקרא שמתגלה מחדש מלך מצריים, ומושך אותם בחזרה.
• כיום בכללות, האנושות נמצאת לפני יציאת מצריים – חשבון חדש עם החיים שלנו באמת מתרחש בקרב האנשים, וכל אחד חייב לתת במשהו דין וחשבון לעצמו.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק א': חוברת לימוד לפסח, עמ' 16, זוהר לעם, פרשת "בא", אות קס"ו, קטעים נבחרים לפסח, שיעור 7

• בתחילת הדרך, אנו נמצאים ברצון לקבל על-מנת לקבל: הרצון עצמו – חומר הבריאה, והכוונה על מנת לקבל, שאותה אנו יכולים לשנות.
• "פסח" – דילוג מעל הרצון לקבל, המוביל לאי-שימוש בו, "צמצום א'".
• מקור השמות "מצה", "פסח" וכו', נובע מגימטריות המתארות את אותו המצב הרוחני.
• "שנה" מסמלת תקופה מחזורית, ומה שלא הספקנו לתקן בשנה הקודמת, ננסה לתקן בשנה הזו, ולכן חוגגים את יציאת מצריים מדי שנה.
• לאחר הפסח והיציאה ללהשפיע על-מנת להשפיע, בשאר חגי השנה ממשיכים את העבודה בלקבל על-מנת להשפיע, מ-7 ימי השבוע ועד 70 שנות חיי האדם.
• פסח הוא ההתחלה הרוחנית של האדם, ולכן זהו "ראש החודשים".
• הזמן הרוחני והזמן הגשמי הם שונים לחלוטין; הזמן הרוחני מתרחש בפנימיות האדם, וברוחניות, יכולה לעבור שנה תוך כמה דקות, או להיות בשבת באמצע השבוע.
• "מלכות דאצילות" – כל הנשמות, הנבראים; "זעיר-אנפין דאצילות" – המערכת שמתקנת את הנשמות.
• עלייה רוחנית גורמת לחושך, אך היא עוזרת לאדם להתפטר מאותה דרגת הקטנות, ולהגיע לעצמאות.
• הרגשת החושך לא נובעת מחוסר באור, אלא מחוסר בלבוש דחסדים, כאשר הרצונות גדולים מהמילוי. לכן השלב הראשון בכל מדרגה הוא חושך, לאחר מכן על האדם למלא אותו בחסדים, ולאחר מכן הוא יכול לקבל ברצון המתוקן את אור החכמה.
• אנו לא מסוגלים לעשות דבר מלבד השתדלות, ולאחר היגיעה, מגיעה פעולת האור העליון מלמעלה.
• התעלות מעל האגו – עד כמה אני יכול לחבר רצונות זרים אלי, או לצאת מתוך עצמי ולהיות בהם.
• העבודה בקבוצה, היא הדרך הנכונה היחידה להגיע לרוחניות, וכל השאר הוא בחזקת פילוסופיה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ב': שער הכוונות, דרוש א', טור ב', ד"ה "לכן שלח לו ה' ", שיעור 3

• אדם הראשון – הראשון שגילה את הבורא וחוקיו.
• "אלוקות" – כוח הנעלם בטבע, המנהל את הטבע, ואנו יכולים להרגיש מעט תוצאות ממנו; כאשר אנו מגלים את הכוח העליון, הכול נעשה עבורנו הרבה יותר ברור.
• בבבל, בפעם הראשונה התגלתה המערכת הרוחנית בין בני האדם – שכולנו קשורים זה לזה, ובמקביל, שונאים זה את זה.
• אברהם היה המקובל הראשון שגילה שהאלוקות היא הטבע הכללי, בו קיים כוח אחד, שורש אחד ומטרה אחת, והיה הראשון שהחל לעבוד עם שפת הקבלה – שפת הענפים.
• אברהם היה המקובל הראשון שגרם ממש לתיקון והשתמש בחכמת הקבלה; 20 דורות המקובלים עד אליו, רק גילו את חכמת הקבלה אך לא השתמשו בה.
• המאמץ לגלות את התמונה הרוחנית, דרך התמונה הגשמית שמצטיירת בנו בזמן קריאת המילים הגשמיות כביכול בכתבי הקבלה, מביא לנו בחזרה מהרוחניות את המאור המחזיר למוטב, שעוזר לנו להגיע למישור הרוחני.
• בזמן הלימוד, עלינו לרצות להיות באותו המצב שבו היה המקובל בזמן שכתב את הספר.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ג': אגרות בעל הסולם – אגרת יג'

• אנו נמצאים בניתוק מהמציאות – סביבנו העולם הרוחני, אך אנו קולטים בחושינו המוגבלים את מציאות העולם הזה בלבד.
• "חכמת הקבלה" – חכמה איך לקלוט את המציאות האמיתית, ללא הגבלות; שאוכל לשלוט במה שקיים מבחוץ ובתוכי.
• "גלות" – מצב שבו אנו נמצאים מחוץ לקליטת מצבנו האמיתי, ורוצים לצאת ממנו.
• הכול תלוי בכלים שלנו, ולכן כל מה שאנו צריכים הוא לתקן את כלי הקליטה שלנו.
• נותנים לנו את התחלת הפעולות וההרגשות, ועלינו רק לפתח, לסדר אותם בצורה הנכונה, והסדר הנכון מספיק כדי לגרום לגילוי המדרגה הבאה.
• אף פעם לא ניתן לקשור את 2 הקווים, ימין ושמאל, במצב הנוכחי, אלא רק בתנאי שהאדם מתבטל לעליון, נכנס למדרגה עליונה יותר – שם 2 הקווים נמצאים בחיבור ולא מנוגדים זה לזה, ללא סתירה.
• עלינו להרגיש תלויים בחברה ב-100 אחוז; החברה היא הרחם שבו אנו גדלים.
• בסופו של דבר, על כל האנושות להבין שהקשר הנכון בין כולם זו המטרה שאליה הטבע, הבורא מוביל אותנו, ואחרת אין סיכוי שהאנושות תתקיים.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור "שיעור הקבלה היומי"