קבלה לעם היום

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "בא אל פרעה – א'"

• את האמת שלנו ניתן לראות רק לעומת האור, ולכן בחכמת הקבלה מדובר רק על אדם שמקבל התעוררות מלמעלה, ומתחיל לחפש מטרה לחייו מעבר לקיומו הגופני.
• על-ידי ספרים וסביבה, האדם מתחיל לגלות את השינויים שבו, שמוציאים אותו ממצבו הרגיל, וכך הוא מתקדם בהדרגה עד למצב שבו הוא מבין שמדובר על שינוי הטבע שלו.
• ההבנה שהאדם צריך לשנות את טבעו, נרשמת בו כאשר הוא מתחיל לאחוז בעובדה שהמצב שבו הוא נמצא הוא לא המצב שבו הוא צריך להיות, שהפנימיות שלו חייבת להשתנות. מרגע זה והלאה אפשר להגיד שיש לו קשר עם התורה.
• משלב זה והלאה, האדם מרגיש שהוא תלוי מאד באותו האמצעי, המקור שנקרא "תורה", מבין את פירוש המושג "בוא אל פרעה", ופותח את עצמו כלפי האמצעים שעומדים לפניו – קבוצה, ספרים ומורה, ונותן להם לעשות בו את כל הנחוץ לתיקונו.
• בין הרגשת האדם בצורך ובהכרח לפנות לסביבה לשם תיקון, ובין האגו שלא נותן לו לפנות אליה, מתגלה ה"סטרא אחרא", הקליפה. בשלב מסוים האדם מתחיל להבין שזוהי שליטה זרה, ושהבורא סידר עבורו את הכל בצורה הזו, על-מנת שהאדם יחזיק בידו כילד המחזיק בידו של אביו, ואז בעזרתו הוא יוכל ללכת ל"פרעה". וכך לאורך כל הדרך עד לגמר התיקון.
• אין לאדם לטעון שחסרים לו אמצעים, אלא בסך הכל הוא לא יודע להשתמש בהם נכון. ולא שחסרה לו חוכמה להשתמש בהם נכון, אלא חסרה רק היגיעה הפשוטה נגד העצלות. והיגיעה הזאת נגד העצלות תלויה בחשיבות המטרה, שתלויה אך ורק בסביבה.
• עלינו לעשות כל מה שרק אפשר ב"נעשה" כדי להגיע ל"נשמע".
  
• את האמרה "נעשה ונשמע" ניתן לפרש בכמה רמות: 1 – שימוש במלכות רק במידה שהיא יכולה להתכלל בבינה. 2 – התכללות האדם בקבוצה בכמה שאפשר, רק כדי לקבל מהם את חשיבות המטרה, ובהתאם ליגיעתו בכיוון זה, הוא יוכל להתקדם.
• אין מה לפנות לבורא – זהו חוק הטבע. קצה החוט היחיד שנתנו לך כדי לשנות משהו הוא לעורר את השפעת הסביבה המטרתית עליך לכיוון המטרה.
• "נעשה ונשמע" – על-ידי עשייה פשוטה – לא ברצון אלא במעשה, בצורה גשמית וללא לב, ניתן להתחיל לשנות את כל מערכת החוקים.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ב': "זוהר לעם", פרשת "ויחי", אות תתל"ה,  שיעור 41

• "תפילה" – עבודה שבלב, העלאת מ"ן, גילוי החיסרון, רצון למשהו גבוה יותר מהמצב שבו אני נמצא.
• העלאת מ"ן – מלכות שרוצה להידמות לבינה. עבודת האדם היא בהעלאת הערכת ניצוץ הבינה שנמצא במלכות, לעומת המלכות.
• ברוחניות אין מילים, אלא רק הרגשה. הפירוש המילולי הוא תמיד מוגבל, ולא יכול להכיל את ההרגשה האמיתית.
• "עבודה שבלב" – לעשות את הסדר הנכון בתוך הלב – מה חשוב בחיים, לפי הערכים והרשימות שהחברה נותנת לי. סידור כל רצונותיי בסדר הנכון על-ידי הסביבה, שממנו ניתן לפנות לבורא.
• "חברים" – אלה שאני מגלה שאני חייב להתחבר איתם כדי להשיג את המטרה, אחרת לא הייתי מתחבר איתם. החלקים שלי, שאם נצרף את כולנו יחד, נשיג את המטרה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ג': כתבי בעל הסולם, "בית שער הכוונות", אות ב, שיעור 2

• בסך הכל ישנה פעולה אחת – מלכות דאין סוף, צמצום ומסך והשתוות הצורה. זאת כל הבריאה.
• אם מלכות דאין סוף לא הייתה צריכה להגיע להשתוות הצורה עם האור, לא הייתה בה שום חלוקה.
• "בית שער הכוונות" – יסוד הכוונות. בעל הסולם כתב את חיבורו "בית שער הכוונות" בצורה כללית כזו, על-מנת שבזמן הקריאה בו אנו לא נתנתק מהשורש, שבכל פניה ופעולה נבין שאנו פונים למלכות דאין סוף, למקום.
• בחיבורו "בית שער הכוונות", בעל הסולם רצה לתת לנו תמונה כללית, איך למרות הרבה מאד הבחנות, מידות ומערכות המנוגדות זו לזו, דווקא בחיבור ביניהן הן בונות את המערכת הכללית. זהו יסוד הבירור והתיקון.
• "מידות" – גבולות. כתוצאה מחלוקת הפרצוף ל-10 חתיכות, ספירות, מידות, ניתן להשוות בין החלקים וכך להגיע להכרה.
• כל מה שיש לנו כדוגמא המתגלה כעת ובעתיד, נמצא בעולם האצילות, וממנו מוקרנות צורות למעלה ולמטה ממנו.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ד': כתבי בעל הסולם, מאמר "תורת הקבלה ומהותה", עמוד 23, שיעור 4

• הפער בינינו ובין האור מורגש בנו כייסורים; באופן טבעי, הרצון לקבל מרגיש שהוא רוצה את האור, אפילו ללא ידיעתו, ואותו החיסרון מורגש בו כייסורים.
• לאחר הגלות הקשה שעברנו, אנו מקבלים את הידיעה על חכמת הקבלה, שיכולה לקשור אותנו בצורה נכונה לאורות, ואז נדע איך להשתמש בהם ולהביא את עצמנו לקשר הנכון עם האור, כך שהוא ימלא אותנו במקום להיות נגדנו – מאיר מרחוק ומעורר בנו רק ייסורים.
• אין לנו בעולמנו אף פעולה חופשית, מלבד האפשרות למשוך את המאור המחזיר למוטב, שתקן אותנו ויביא אותנו להשתוות עימו.
• אנו לא יכולים להיטיב לעצמנו במאום, אם אנו לא מבצעים כל פעולה בחיינו על-פי חכמת הקבלה, כלומר על-פי הקשר שלה עם האור, שמזיז את כל הדברים שבעולם. אם אתה מבצע פעולה לא דרך האור, אתה עושה נזק, כי בכך אתה "מכסה" יותר ויותר את האורות.
• בכל מה שעשינו לאורך ההיסטוריה עד כה, לא טיפלנו או תיקנו את עצמנו. רק עכשיו כאשר אנו נמצאים מחוץ לקדושה בצורה הסופית, מתגלה חכמת הקבלה, כי היא האמצעי למשיכת האור שבעזרתו אנו יכולים לעשות את כל התיקונים.
• המציאות שלנו מסודרת כך, שמהרגע שהאדם מוצא את החיבור הנכון לסביבה הנכונה, אין לו שום בעיה בחיים. כל הצרות הן רק מחוסר האור בחיינו, ולכן אם האדם מושך אותו דרך הסביבה המתאימה, כל חסרונותיו מתמלאים. הכל תלוי בהשפעת האור על עולמנו.
• "בתוך עמי אנכי יושבת" – במידה שאנו רוצים להתחבר, נמצא בנו האור. זהו העיקרון היחיד שפועל.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור "שיעור הקבלה היומי"