רשימות משיעור הקבלה היומי – 25.10.2010
תיוג: בחירה חופשית, דת וקבלה, התפתחות רוחנית, זוהר, מבנה העולמות, מציאות ואשליה, משבר עולמי, עבודה פנימית, עם ישראל, רוחני וגשמי, תלמוד עשר הספירות כתיבת תגובה
חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "הראני את כבודך"
- המתחילים בדרך עדיין לא מבדילים בינם ובין הבורא ולא יכולים לראות את עצמם מהצד ולייצב את עצמם בצורה הנכונה; שהם נמצאים ב"מעבדה" ניסיונית, אך עליהם להיות לא כחיה שמבצעים עליה ניסוי ומזדהה עם מצבה בלבד, אלא להזדהות עם הבורא ועם מה שהוא עושה להם.
- אדם שעובד על עצמו ומתחבר יותר ויותר עם הקבוצה, יכול לראות את עצמו ואת הרצון לקבל שלו מהצד, ולבחון את המצבים והרגשות שעוברים עליו ברצון לקבל מנקודת מבט חיצונית.
- ביציאה מעצמו האדם נעשה "אדם" – למעלה מהרצון לקבל שלו שנמצא בדרגת חי, תוך הזדהות עם דרגת המדבר. אדם זה מרגיש שה"אחוריים" מתגלים על-מנת שישים את ליבו למי שמעורר אותם, מאיזו סיבה הוא מעורר אותם וכן הלאה.
- הבורא לא יכול לעורר את האדם בצורה אחרת, כי רק כשהתענוג לא ממלא את האדם, הוא שואל מדוע זה מגיע לו. לכן הבורא שולח רעות, וכאן על האדם להבין שאלה כרוזים שמגיעים אליו, שהבורא מעורר אותו, רוצה לקשור אותו אליו ולתת לו את ההרגשה שהוא תלוי בו, שאבוא לידו וביחד נלך ל"פרעה".
- אם האחוריים מורגשים באדם כפנים, הוא מתחיל להבין שאין רע, ומודה על הרע כמו על הטוב ועוד יותר מזה. כי דווקא הרע עוזר לו להתקרב, להתקדם, לבקר את עצמו בצורה נכונה ולדרוש מהבורא תיקונים על עצמו.
- אם האדם תופס את נקודת התצפית הנכונה, שהוא לא נמצא בתוך ההרגשה, אלא רואה את ההרגשה כנושא לבירור, נקרא שהוא נמצא ב"אמונה למעלה מהדעת".
- כל ההתקדמות היא בכמה שהאדם יכול לראות את עצמו מעל ההרגשה והשכל הקודמים שלו, ולהיות דבוק לבורא.
- בזמן הירידה, כאשר הבורא נסתר מהאדם, רק הקבוצה יכולה לעזור ולייצב את האדם בנקודת תצפית נכונה על מצבו.
- אם האדם מרגיש את הרוח החיובית ששורה בקבוצה, הוא עובר את המצבים בצורה מהירה, מוציא מתוכם התוצאות הנכונות ומתקדם.
- "בורא" – זרימת החיים המשותפים שאנו משיגים בינינו, כתוצאה מהחיבור בינינו.
- "אני" – תא בודד. "חברה" – גוף חי, מלכות דאין סוף, שכינה, משהו שיש בו יישום רוחני.
- "שכינה" – מקום, רצון משותף, שבו אני מגלה את הבורא.
- "ביטול", "למעלה מהדעת" – שאני יודע שאין לי שום תועלת או צורך אגואיסטי בביצוע הפעולה, אלא אני עושה את זה למעלה מהשכל והרגש שלי, בצורה שאני לא מסוגל להבין מה משתלם בזה.
- אני מוצא את הבורא בביטול שלי כלפי הקבוצה.
לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
חלק ב': זוהר לעם, פרשת "בשלח", אות קל"ה, שיעור 6
- אין כלום חוץ מנשמות, ומה שמתואר בזוהר כדומם, צומח, חי או מדבר, הוא תיאור רמות הקשר בין הנשמות בלבד.
- לא קיים דבר מלבד הרשת שדרכה מתקשרות הנשמות.
- בזמן לימוד הזוהר, עלי לראות את עצמי תמיד כחומר גולמי, שממנו אני רוצה שסיפורי הזוהר יעשו בי צורות, עד שאקבל את הצורה שלהם ממש.
- על האדם להשתדל להיות בכל רגע בחייו, ובמיוחד בזמן הלימוד, בתפילה.
- "תפילה" – חיפוש, על-ידי אילו אמצעים אני יכול למצוא יתר חיבור, וממנו לגלות את הבורא.
לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
חלק ג': כתבי בעל הסולם, "בית שער הכוונות", פרק ב', שיעור 7
- מצמצום ב' והלאה, ישנו סדר חדש: מבנה הפרצוף עדיין כולל 10 ספירות, אך כעת יש ביניהן חלוקה ברורה לגלגלתא-עיניים – פנימי – חלק שבו ניתן לעבוד, ולאח"פ – חיצון – חלק שבו לא ניתן לעבוד וישנו רק אור מקיף המאיר מרחוק. החלק החוצץ ביניהם נקרא "עור" – מקום הקליפות.
- הפרצופים בצמצום ב' יכולים להתחבר ביניהם רק בחלקים שורש, נשמה וגוף, ולא יכולים להתחבר ביניהם באח"פ.
- "אור פנימי" – אור שאותו ניתן לקבל לתוך הכלים.
- מכוח צמצום א' מלכות נפרדה מלהיות כלי, ומכוח צמצום ב' זעיר אנפין נפרד מלהיות כלי.
- בצמצום ב' לא הצטמצמה המלכות, אלא הצטמצמו כל הבחינות מז"ת דבינה ועד מלכות.
- עד בחינה ד', לא הייתה בנברא ההרגשה שהוא הפוך מהבורא לחלוטין.
לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
חלק ד': כתבי בעל הסולם, מאמר "ששים רבוא נשמות"
- "נשמה" – רצון לקבל שמשפיע. "זוהר הנשמה" – מה שמורגש ברצון המתוקן כאור.
- "אור" – הרגשת ההשפעה ברצון לקבל.
- "אדם הראשון" – נשמה, הכוללת 60 ריבוא נשמות.
- "ישראל" – ישר-אל, כל רצון שרוצה לגלות את הבורא.
- "תורה ומצוות" – תיקונים ברצון לקבל, שמוסיפים לו כוונה על-מנת להשפיע.
- "פרט" – נבדל, שמרגיש את עצמו מנותק מהכלל.
- דווקא מתוך החיבורים והחלוקות אנו משיגים נשמה אחת, מכיוון שאנו לא יכולים לתפוס אחדות.
- אנו לא מבינים עד כמה עולמנו לא קיים ברוחניות, כי ברוחניות האמיתית, הכל הוא התרשמות אחת, אור פשוט, ולכן כל החלוקות הפרטיות נובעות מתוך חוסר השלמות שלנו.
- הקבוצה היא מעבר, אמצעי לגילוי הבורא.
- "אני" – כוח השבירה, המלכות, זה שחייב להתחבר כך שארגיש את עצמי "אדם הראשון". "אדם הראשון" – כשאני מתחבר עם האחרים, כשאין "אני".
- ישראל הוא לא לאום או עם, אלא כל אלה שרוצים להגיע לבורא יחד. "אומות העולם" – מי שלא רוצה להגיע לבורא יחד.
- עד גמר התיקון אנו מגלים פשעים, שנאה בינינו, ואת מה שאנו צריכים לתקן.
- הבורא רוצה שנתעלה מעל האגו שמתגלה בינינו, שמעליו נבנה בינינו קשרי אהבה, ושבכל שלב נשתמש בשנאה המתגלה כמדרגה להתעלות לדרגה הבאה.
- בהכנותינו לכנס הקבלה בנובמבר, אל לנו להיסחף אחר הרגש, ועלינו להוסיף לו עבודה בשכל.
לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
לחצו כאן למעבר למדור "שיעור הקבלה היומי"