קבלה לעם היום

אנשי הכנסת הגדולה, המקובלים הגדולים שכתבו לנו את סידור התפילה, מנו עבורנו את כל רשימת העבירות הרוחניות שהאדם מבצע מדי רגע ברגע. השאלה היא – האם האדם שקורא בסידור, מוצא שם את עצמו או רק משנן את התפילה בפיו?

אדם שמתקדם בדרך ההתפתחות הרוחנית בצורה הנכונה, מגלה את עצמו כעבריין – את כל העבירות הכתובות בסידור הוא ביצע ומבצע בעצמו. וזו מידת ההכרה הנכונה כדי להגיע לתשובה – תיקון העברות הללו על-ידי המאור המחזיר למוטב.

אדם שלא מתקדם בדרך הנכונה – על-ידי לימוד חכמת הקבלה, לא מרגיש שהוא רע, כי הוא לא עובד כלפי האור ואז הוא לא רואה שהוא רע.

עוד בשיעור:
• האדם לא צריך לגלות שהוא רשע או צדיק דווקא, אלא מיהו באמת. אם הוא מגלה את האמת כלפי האור, מתגלה לו שהוא הפוך ממנו בתכונותיו – תכונת ההשפעה של האור הפוכה לתכונת הקבלה של האדם. אז הוא רואה את מצבו האמיתי ויכול לבקש מהבורא שיתקן את תכונותיו בהתאמה לתכונות הבורא.
• האדם לא בחר אילו תכונות יהיו לו ולכן הוא לא צריך לבקש סליחה על תכונותיו, מעשיו או רצונותיו בעבר. על האדם לבקש את תיקון כוונת התכונות הללו, מעל-מנת לקבל לעל-מנת להשפיע.
• מהי חרטה? חרטה נכונה היא חרטה בשל העובדה שהאדם מגלה שתכונותיו מונעות ממנו להדבק בבורא, להיות כמוהו. לא לבקש להשמיד את התכונות הרעות אלא לתקנן, שינוי השימוש בהן, מלטובת עצמו ללטובת הבורא.
השיעור מבוסס על כתבי רב"ש – שלבי הסולם, כרך ד' – נביאים, דף 18, "עד כמה שיעור התשובה"

לצפיה בשיעור המלא

להורדת MP3

מהי "תקיעת שופר" ברוחניות? על-ידי התעוררות מלמטה, על-ידי מ"ן שהנשמות מעלות, אנו מבקשים, מחייבים את זעיר-אנפין לרדת לנוקבא ולהשפיע לה.

ביום הראשון של ראש השנה אנו מבצעים את פעולת ה"תקיעה" וביום השני זעיר-אנפין יורד לנוקבא. תקיעה, תרועה, שברים – הם סוגי המ"ן שמלכות מעלה לזעיר-אנפין.

עוד בשיעור:
• מהם "עשרת ימי תשובה" ברוחניות?
• "רחל" היא אותם הכלים שצריכים לקבל את האור בעל-מנת להשפיע. "לאה" היא אחוריים דבינה, הנפולים בתוך זעיר-אנפין.
• מדוע אורכו של ראש השנה הוא יומיים ומהו ההבדל בין הימים?
• מהם דינים? הנשמות עדיין לא מוכשרות לקבל מלמעלה את מה שהן רוצות לקבל. "המתקת הדינים" – כאשר התחתון מוכן לקבל על עצמו את שליטת העליון.
השיעור מבוסס על  תע"ס, כרך ו', חלק ט"ו, דף א' תשנ"ה, אות קכ"ה

לצפיה בשיעור המלא

להורדת MP3

על מה עלי לבקש סליחה? אם אני לא רואה ולא מרגיש את הבורא אז ממי אני מבקש סליחה?

אין לנו צורך לבקש סליחה מהבורא. כלפי הבורא השלם אין אדם שעושה דבר מחוץ לרצונו. כל מי שבודק את עצמו, צריך לבדוק את עצמו לא כלפי הבורא, אלא כלפי מחויבותו לכל האנושות ולתפקידו כלפיה. האם אני מביא תועלת, כחלק פעיל, הכרחי באותו המנגנון?

אנו צריכים להכין את עצמנו לסליחות – כלפי איזה אידיאל אנו צריכים למדוד את עצמנו, מדוע זה רע להיות המקבל, מדוע זה טוב להיות המשפיע? אדם צריך לעבור על כל ההבחנות הללו ואז, אם ירגיש שבחלט הוא רע, עליו "לבקש סליחה". רק על פי הערכים שקבע לעצמו ושאותם לא הצליח לממש. רק על מה שבאמת ביכולתו לבצע על-ידי בחירה חופשית.

לכל אחד מאיתנו ישנה אחריות גורפת להתקדמות רוחנית כלפי הנשמות האחרות. רק מצבו והתקדמותו הרוחנית הפרטית של האדם הם שקבעו את הרגשתו הכללית בשנה שחלפה והם שיקבעו את הרגשתו בשנה החדשה.

עוד בשיעור:
• החטא היחיד הוא בשימוש לא נכון או באי שימוש באמצעי היחיד שקיים לרשותי לתיקון נשמתי ולהעלאתי לדרגת הבורא. האמצעי הוא "ואהבת לרעך כמוך". אין מה לבקש סליחה מהבורא – במה אתה יכול להועיל או להזיק לו?
• הגלות האמיתית היא גלות מדרגת "ואהבת לרעך כמוך".
• "בורא" מלשון בוא-וראה. המדרגה העליונה שהאדם צריך להשיג בכל שלב ושלב, זה בשבילו "הבורא". הערכים העליונים שהאדם מציב ומדמה לעצמו וכלפיהם הוא משווה את עצמו. על הפער בין הרצוי למצוי ניתן לעשות חשבון נפש.
• מדוע צמים ביום כיפור? מנהג הצום הוא בסך-הכל העתקה מערכים רוחניים. יש חמישה כלים רוחניים – כתר,חכמה, בינה, זעיר-אנפין ומלכות. אנו צריכים להגיע למצב שבו נרגיש אותם ריקניים לחלוטין – בחוסר אונים, ללא יכולת להשפיע ואז מתוך הביקורת הזו, האדם מבקש את כח התיקון מהבורא. חמשת העינויים ביום הכיפורים מסמלים בחיצוניות את המצב הרוחני שאליו האדם צריך להגיע.
• רק על-ידי התקרבות שלנו לבורא אנחנו יכולים להינצל ממכות. עלינו לעשות דין וחשבון – האם אנו באמת משתדלים להתעלות מעל העולם הזה, בעזרת האמצעי שיש בידינו – חכמת הקבלה? זו בקשת הסליחה הנכונה.
השיעור מבוסס על כתבי רב"ש – ספר שלבי הסולם, מועדים – כרך ד, דף 7, מאמר 37, משנת 1986.

לצפיה בשיעור המלא

הורידו MP3

מהם "כתיבה וחתימה טובה" ברוחניות? האדם "כותב" לעצמו את הפעולות שהוא מתכוון לעשות במשך השנה ו"חותם" שמעכשיו והלאה הוא מתחייב שבכל הפעולות הללו הוא ישפיע. זהו מצב פנימי שהאדם מגיע אליו ואין קשר בינו לבין לוח השנה. כשהאדם עושה זאת, נקרא שהוא "מתחיל שנה חדשה" – התחלה של התפתחות רוחנית.

עוד בשיעור:
• כוונת ההשפעה משנה את מעשה האדם מלקבל ללהשפיע. ראש השנה מסמל לנו את יכולת האדם לעשות זאת.
• שני סוגי הרצונות – גופניים ואנושיים (רצונות שמתעוררים בעקבות השפעת הסביבה על האדם), נקראים "העולם הזה".
• "עולם אין-סוף" הם תרי"ג רצונות הנשמה המלאים ללא גבול – בלי סוף.
• כל אדם שהתעוררה בו הנקודה שבלב יפגש בשלב מסויים בחכמת הקבלה.
• אין לנו שליטה על שום דבר בחיינו מלבד השתדלותנו להרכיב את הכוונה הנכונה על הרצונות שמתעוררים בנו במהלך החיים.
• אדם לא צריך לדוש ברצונות העולם הזה, רק לדאוג ליחס שלי לבורא. אם אדם עוסק יתר על המידה ברצונותיו הגשמיים, זה משאיר אותו ברמת "העולם הזה". הגוף קיים רק כדי שאוכל להתייחס לנשמה באופן בלתי תלוי.
• "מציון תצא תורה" – מיציאות נצא לאור, מתוך הירידות נגיע לאור, לגילוי הבורא.
• המח קיים ליד הלב – הרצון, כדי לעזור ללב לממש את רצונותיו. המח הוא כלי עזר ליד הרצונות. הבורא לא ברא מח הוא ברא רצונות, חוסרים, ולכן מתפתחת לידם מערכת מיוחדת שמקראת "מח".
השיעור מבוסס על כתבי רב"ש: דרגות הסולם א', מאמר פ"ג "כתיבה וחתימה טובה"

לצפיה בשיעור המלא

הורידו MP3