קבלה לעם היום

עוד מילדות אני לומד הכול מהסביבה – כיצד להתנהג, איך לחשוב ומה עלי לעשות. מתבניות התנהגותיות אלו אני מורכב ולפיהן אני חי.

התבניות הללו "מתלבשות" על הלב שלי, אבל את הלב עצמו אני לא מרגיש…

המשך קריאה »

רוב מחזותיו וכתביו של וויליאם שייקספיר, אולי גדול המחזאים בכל הזמנים, עוסקים במהות החיים או יותר במדויק, בבירור תכלית החיים באופן כזה או אחר. המוטיב החוזר ביצירותיו הוא ללא ספק אפסותו של האדם, שנתון לחסדי גורלו הקבוע מראש והטראגי ברוב המקרים, ללא כל יכולת להשפיע על מהלך השתלשלות (או במקרה של שייקספיר, התדרדרות) העניינים. 

הגרסאות על עובדת היותו של שייקספיר תלמיד חכמת הקבלה, דוגמת בני דורו, ניוטון, רויכלין או לייבניץ, חלוקות, אך אין ספק שהנושאים שבהם עסק והמסקנות שהסיק, משיקים לנושאים המרכזיים שבהם עוסקת חכמת הקבלה…

המשך קריאה »

דמיינו לעצמכם מצב שבו חוקי המשפט היו חופפים לחוקי ההתפתחות האמיתיים של האדם. במצב כזה, עדות ההגנה של אדם שנשפט על פשע שביצע היתה יכולה להיראות כך:

"כבוד השופט, על מה בדיוק אתה שופט אותי? נולדתי לעולם הזה – האם היתה לי בחירה חופשית בזה? לא. נולדתי עם תכונות מסויימות, תכונות שהובילו אותי לבצע את הפשע הנורא שביצעתי – האם היתה לי בחירה חופשית בתכונות הללו? לא. נולדתי להורים קשי יום – האם בחרתי להיוולד להם? ממש לא. ומאוחר יותר, גדלתי בסביבה נוראית, בחברה שהשפיעה עלי כל כך רע, עד כדי כך שהתדרדרתי למצבי הנוכחי…

המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך ג', מאמר "ענין ט"ו בשבט"

• אני צריך להשיג "בראתי יצר הרע", כלומר אני צריך להשיג את הבורא שברא בי את היצר הרע, וזה צריך להיות כנגד "תורה תבלין"; לא יכול להיות חושך בלי אור ואור בלי חושך – אנו לא משיגים דבר בפני עצמו אלא רק דבר והיפוכו.
• באותה המידה שהאדם עושה מעשים טובים, הוא משיג את הטבע הרע שבו. אך ורק בצורה כזו אנו יכולים להשיג את הרע, ולכן הרשעים שעליהם כתוב בתורה הם אנשים מאוד מיוחדים וגדולים. זוהי דרגה גבוהה מאוד להיות רשע – שכנגד הטוב שהוא משתדל לעשות הוא מכיר את הרע, וכשהוא שמגיע למצב שהוא מגלה את חטאו של אדם הראשון, אז מתחיל אצלו תהליך התיקון.
• רק לאחר שהאדם מגיע למצב שהוא מוכן לכל דבר מלבד להנאה עצמית, הוא מקבל הזדמנות לקבל את הפירות האמיתיים – ליהנות מהשפעה ב"אמונה למעלה מהדעת" – אמונה שגדלה על "עץ הדעת". וזהו עניין "ראש השנה לאילנות".
• "ראש השנה לאילנות" – השגת תכונת ההשפעה. לאחר מכן צריך להגיע ל"לקבל על-מנת להשפיע".
• דרך ההתפתחות הרוחנית היא דרך שבכל פעם אנו משיגים בה עד כמה שאנו נמצאים בצורה הלא נכונה, ו"רק אלה שמידת סבלנותם עמדה להם", זוכים להיכנס ל"היכל המלך" – לאותו ה"פרדס" שבאמצעו נמצא "עץ הדעת".
• עניין "ט"ו בשבט הוא באמת דבר גדול – שעד כמה שהאדם מתכונן להגיע לפרי הנכון, כך היא החשיבות של החג, הסימן הזה.
  המשך קריאה »

חלק א': בעל הסולם, שמעתי, מאמר ב', "עניין שכינתא בגלותא"

• הבריאה היא פעולה ראשונית, אחת ויחידה. ומכאן ואילך כל הפעולות הן ברצון והפעולות שברצון הן הכרחיות. לכן נאמר "אני הויה לא שניתי", כלומר אני לא משנה את הטבע שלי וכל התחושות החדשות שברצון, נוצרות רק מהרגשת האור ברצון לקבל ומשם עד לעולמנו.
• הבחינה הגרועה ביותר היא המצב שאנו מרגישים ברגע זה.
• לא ניתן להרגיש את המילוי ברצון לקבל משום שהמילוי והרצון מכבים זה את זה. לכן הרצונות שלנו נגמרים בשלב כלשהו ואנו נותרים ריקים.
• בסופו של דבר, במשך תקופה היסטורית ארוכה, כשאנחנו לומדים שהרצונות הללו לא שווים דבר, אנו מתרוקנים עד לתחושת ריקנות כזו שאנחנו לא צריכים שום דבר. תחושה זו מאפיינת את התקופה שלנו.
• המילוי האמיתי הוא הרגשה של השתוות, דבקות. כשהאור הוא לא זה שממלא, אלא אתה שמתמלא נהיה כבר כמוהו, ואין הבדל בינך לבורא.
  המשך קריאה »

חלק א': שמעתי, מאמר קנ"ג, "המחשבה היא תולדה מהרצון"

• הסביבה שאליה ניפול היא שתקבע את העתיד שלנו. לכן ניתן לאדם השכל שבאמצעותו הוא מרגיש מחסור, חיסרון, ובאמצעות החברה הסובבת הוא יכול לכוון את עצמו לעבר המצב הבא. לכן האדם מוערך, לא על-פי רצונו אלא על-פי המחשבה שקיימת בו, לפי הדבר שאליו הוא משתוקק.
• אנו צריכים ליצור סביבנו סביבה, שתוכל לקבוע בנו בצורה ברורה את מצבנו העתידי.
• אף פעם האדם לא צריך להסתכל על מה שיש בידיו ברגע נתון. לכן אם האדם רוצה לבדוק כל הזמן לאן הוא נמשך, הוא צריך לראות כל הזמן את התמונה הבאה ולחיות רק בה. ואז יעלה בידו להתקדם קדימה תמיד, צעד אחר צעד.
• הדבר החשוב ביותר הוא העבודה במחשבה – בניסיון לדמיין את המצב הבא שלך. המחשבה יוצרת את העתיד שלנו, בונה את הפעולה שלנו ובכך בונה את המציאות.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "תפילת רבים" (שיעור ממוסקבה)

• חכמת הקבלה לא קיימת כדי לעזור לנו להסתדר בעולם הזה. להיפך – היא אומרת שעלינו לעלות מהעולם הזה ולהיכנס עוד לקיום בעולם העליון, בעולם שמתגלה לנו בהדרגה, משום שהקיום בו שונה בתכלית – לא בתוכנו אלא בינינו.
• עלינו לגלות שאנו קשורים בצורה גלובלית, אינטגרלית בינינו, קיימים יחד במערכת אחת. ובמקום להרגיש את עצמנו, אנו נתחיל להרגיש את המערכת הזו, כאחד שלם. ואז תיעלם לאדם הרגשת ה"אני", וה"אני" שלו יהפוך לכללי, לכל העולם. המעבר הזה צריך להתרחש עמנו אט אט בזמננו – כך אומרת הקבלה.
• במשך אלפי שנים היו מקובלים אינדיבידואלים רבים. הם השיגו את המציאות הרוחנית, תיארו אותה בספריהם, וכך היא הגיעה עד ימינו בהתפתחותה. אבל נכון להיום השיטה משתנה, ומשיטה אישית היא הופכת לשיטה עבור מאסות. לכן כיום מתרחשים בה שינויים ראשונים, ואנו חלוצים בכך שלמעשה אנו מממשים אותה, ואחרינו יהיה קל לכל האנושות. אחרי שניולד כולם ימשכו אחרינו.
• הקריאה בכתבי המקובלים היא כמו כיוון של כלי מוזיקלי, ואם נכון את עצמנו נכון – נרצה או לא – הכלי הזה יתחיל לנגן. בעצמו.
• דבר לא קורה סתם, אלא רק כדי להביא אותנו למצב הסופי שבו אנו מתדמים לכוח העליון. ולכן כאשר הכוח הזה מעורר אותנו ומבצע בנו כל מיני תנועות ערמומיות, העיקר הוא לא להיכנע, אלא להיות כל הזמן בתשומת לב לכך, שכך זה קורה בכוונה. ולעולם איש לא עשה משהו לא נכון – אם האנשים הם נורמאליים, כל מה שקורה להם ובקבוצה, קורה כדי שנתעלה מעל זה.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך ב', מאמר "מה הוא האיסור לברך על שולחן ריק, בעבודה"

• "להיטיב לנבראיו", זה נקרא להביא את הנברא לדרגת הבורא.
• בבורא יש שתי ההבחנות שאנו צריכים לרכוש – שלמות ועצמאות. כלומר אנו צריכים להיות עצמאיים כמוהו, וחוץ מזה, שתהיה לנו היכולת להשיג בעצמנו את אותה הדרגה שבה הוא נמצא – הטוב והמיטיב.
• אין שום דבר חדש בבריאה, אלא העבודה שלנו היא בירור האמצעים והרכבתם בצורה הנכונה.
• שום דבר לא נברא לחינם ולכל דבר יש מקום, ואנו רק צריכים ללמוד איך לחבר את כל הדברים האלה במלואם, בהרמוניה.
• מה שחדש בבריאה הוא שאנו משיגים את הידיעה, את ההשגה, את השלמות – את היחס של "טוב ומיטיב", האהבה שמתגלה לנו מהבורא, הדאגה שלו. בקיצור, כלפינו אנו נמצאים בגילוי, בהשגה. וכל השלבים שאנו צריכים לעבור נקראים שלבי גילוי ההשגחה, ההנהגה, היחס של הבורא אלינו. זו הדרך.
• אנו צריכים להודות על זה שאנו נמצא בקשר ולא בניתוק מההשגחה העליונה. ולא חשוב לנו איזו צורת השגחה מורגשת בנו – רעה או טובה, אם יש בנו את נקודת החיבור – שישנו הכוח העליון, והוא ברא אותנו והוא רוצה שאנו נתקדם מתוך כל האנושות.
• החיסרון לרוחניות יכול להתמלא רק אם הוא יעבוד בצורת השפעה. זה חסרון מסוג אחר, שיתמלא רק אם הוא ירגיש שמתוכו יוצא השפע, כמו הבורא – שהוא גורם השפעה למישהו זר.
  המשך קריאה »