קבלה לעם היום

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "בעניין הוויכוח בין יעקב ללבן"

• כל הוויכוח שיש בנו, בין ה"לבן" וה"יעקב" שבנו, הוא עבור מה אנו עובדים. האדם לא מזהה בדרך כלל את שני הכיוונים הללו שנמצאים לפניו, לרוב הוא משוחד ולמרות שנראה לו שהוא הולך בהשפעה ביגיעה, הכל זה לטובת עצמו.
• עבודת ה' היא בעיקר בהסתרה, זו כל העבודה שממנה באה לאחר מכן כל הפריה והרבייה.
• עבודת הבירור היא בעיקר כלפי החברה – לראות עד כמה שהפעולות של האדם כלפי החברה הם מתוך רדיפה אחר כבוד, שליטה ומושכלות, כלומר למילוי עצמי ולא להשפעה.
• אנו צריכים להבדיל תמיד בעבודה שלנו, מיהו מחייב העבודה, האם אנחנו לא משקרים לעצמנו במיוחד בסיבות – האם אני מתחיל בשקר.
• העיקר הוא לתת יגיעה עכשיו לכיוון הנכון, מקסימום "לשמה", שגדלות הבורא והיושר מחייבים אותי.
• חוץ מביקורת, אין לאדם שום כלי לגלות את אור האינסוף שסובב אותו.
• דרך ההכנה – אנו מכינים את עצמנו לקבלת האור, שאותו נרגיש בצורה מבוררת; לא לברוח מהחושך כבהמה, אלא להבין מה הוא רוצה מאיתנו, ובזה נגיע למילוי.
• הבורא ופרעה זה אותו הדבר, ב"פנים" ו"אחוריים".
• האדם צריך לברר כל הזמן, מהו המניע שלו ועל-ידי אילו אמצעים הוא עובד ורוצה להתקדם למטרה, ובכל פעם להשתדל להיות קרוב לאמת.
• האדם צריך לברר בכל פעם לפי דרגתו, האם ידיו נקיות.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש כרך א', מאמר "והיה כי-תבוא אל הארץ"

• התיקון הוא  בהדרגה – בהרבה מדרגות, הבחנות, פעולות, בזה אחר זה, עד שהרצון בא ומיתקן.
• הרצון משתנה רק על-ידי האור העליון, וכמו שהוא ברא אותו, כך הוא משנה אותו.
• כל מה שמדובר עליו בתורה, הוא רק תיקון הרצונות שבאדם.
• "ארץ העמים" – רצונותיי המכוונים לטובת עצמי בלבד. "ארץ ישראל" – רצונותיי המתוקנים לאהבת הזולת. "ארצות תבל" – רצונותיי שלא ניתנים בינתיים לתיקון.
• "יהודי" – מי שרוצה לתקן את הרצון לקבל. "אומות העולם" – מי שלא רוצה לתקן את הרצון לקבל.
• "תפילין של יד" – תיקון להשפיע על-מנת להשפיע, תשובה מיראה. "תפילין של ראש" – תיקון לקבל על-מנת להשפיע, תשובה מאהבה.
• "הבורא" – תכונת ההשפעה והאהבה שאני משיג, ששורה ברצונות המתוקנים שלי, ממלאה אותם ושולטת בהם.
• האור הוא הכוח הפנימי שבכלים, שמתקן אותי.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א': מאמר "אלה תולדות נוח"

• התורה מספרת על מה שקורה באדם אחד, כאשר "אב" הוא הסיבה, ו"בן" הוא התוצאה ממנה.
• "תולדות נח" – כל מה שקורה בכל אחד ואחד, שפותח את עצמו על-ידי האור המחזיר למוטב.
• "יראה משום שהוא רב ושליט" – יראה מתוך כבוד לתכונת ההשפעה, משום שהיא השולטת.
• האדם יכול לסדר את חשיבות ההשפעה על-פני חשיבות הקבלה, רק בעזרת הסביבה והלימוד, עד שהשפעת הסביבה תהיה חזקה יותר ממה שיתעורר בו, והוא יהיה מוכן לעשות פעולות השפעה לבורא.
• "הקדוש ברוך הוא" – תכונת ההשפעה והאהבה, ששורה וממלאה את כל הנבראים, בתנאי שהם מתחברים ביניהם.
• הכוונה הנכונה: כל החיים שלי, מציאותי ואני עצמי, הם אמצעי על-מנת שתבוא ממני רוח – תכונת ההשפעה.
• עבודה למעלה מהדעת – לא לשרת לרצון שיש לי עכשיו, אלא לרצון גבוה יותר, שנראה כעת מחוץ לי, אך במדרגה הבאה שלי הוא יהיה שלי.
• אח"פ דעליון – כלי קבלה חיצוניים, שאני משרת להם במוחי, במקום לשרת לאח"פ שלי שנמצא במדרגה נמוכה יותר.
• העליון מתחלק ל-2 חלקים: כלי – רצונות הזרים שאותם אני צריך לחבר לעצמי, והאור שבהם – אור העליון.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "ענין אמת ואמונה"

• הבורא הוא תכונה אחת – השפעה, טוב ומיטיב. הנברא כלול מ-2 – יש ואין, ולכן כל הרגשה ופרט במציאותו באים כדבר והיפוכו, כהתנגשות בין 2 דברים מנוגדים, ורק בצורה הזו הנברא מרגיש שהוא נמצא.
• "אמונה" – שהנברא צריך לעבוד, לא רק במצב שהוא נמצא כבהמה הפועלת מתוך מה שיש לה, אלא במדרגה הבאה שעדיין אין בו, שהוא מקבל את התנאים של המדרגה הבאה כעובדה, למרות שהם הפוכים למצבו הנוכחי.
• בדרגות ההשפעה, כל דרגה עליונה הפוכה מהדרגה הקודמת, כי היא בנויה בהשפעה מעל הקבלה.
• כל עבודתנו היא באיתור הכלים שבהם אנו יכולים לגרום לעצמנו, שמדרגתנו הבאה תהיה רצויה בעינינו.
• יש לנו בעיה שאנו פועלים מתוך הרגל, בהכרה ובתת ההכרה, שמה שאנו רגילים אליו, אנו רואים ומרגישים, מקבלים בשכל בחשבון ברור, ומה שאנו לא מרגישים עובר לידינו ואנו לא קולטים את זה, זה נפסל בתת ההכרה עוד לפני שזה מגיע לתפיסה.
• האדם צריך להתרגל להיות כל הזמן ער בלהרגיש את הדברים ההפוכים בו – מצד אחד מה שהוא מרגיש וחושב במדרגתו הנוכחית, ובמקביל, לבקר ממדרגה עליונה יותר את מחשבתו והרגשתו, וכך להיות בכל פעם בין 2 המדרגות ולשמוח במצב הזה.
• את הכוחות להתעלות מעל מצבו, האדם יכול לקבל רק מהחברה, שתחזיק אותו כמגנט מעל הקרקע שלו.
• אם האדם מרגיש רק מצב אחד זהו שקר; המצב האמיתי הוא כאשר האדם מרגיש את עצמו בין 2 מדרגות, ושתיהן מביאות לו גם שלמות וגם חיסרון. זהו המצב התמידי, שצריך להיות בהרגל שלנו ועלינו להיות בשמחה שאנו בו.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "ענין ענף ושורש"

• הבורא ברא בתוך הכלי, הרגשה הנקראת "בושה", ובעזרתה הכלי יכול להתעלות מעל הרגשת טוב ורע, מעל ההבחן של מה יש ומה אין, לרמה עליונה יותר, רמה אנושית – מהו ההבדל ביני ובינו.
• הרגשת הבושה עוזרת לנו להתפתח בהתאם לשורש.
• השוני הוא לא ברצונות, אלא בכוונה שמעל הרצון – עד כמה היא מכוונת לבורא.
• ברמת העולם הזה אנו יכולים לבצע מנהגים לפי השורש, אך המנהגים הגשמיים שייכים לארציות ולא לדרגה הרוחנית שבה האדם נמצא.
• "להביא קרבן" – להיות קרוב יותר לבורא בכמה תיקונים.
• עלינו לחתוך בין העולם הזה לעולם הרוחני, כי הכוונות בשניהם הפוכות זו לזו.
• הנשמה לא קשורה במאום לגוף.
• היחס הנכון למנהגים, הוא לסדר את כל מה שקיים בעולם הזה, בצורה כזו שהוא יועיל לי לתיקון הנשמה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "מהו ההבדל בין שדה לאיש שדה בעבודה"

• תכונת "יצחק" שבנו היא שמאל, ותכונת "עשיו" שבנו היא כולה כלים דקבלה, ולכן הם קרובים זה לזה.
• בחומר עצמו – הרצון לקבל, אין כל בעיה, הבעיה היא באופן השימוש בו. ההבדל הוא ב"ריח" – האור החוזר שמוסיפים ל"שדה" – הרצון לקבל, ואז הוא הופך ל"שדה אשר ברכו ה'".
• רק הרצון להשפיע קובע עד כמה ניתן להשתמש ברצון לקבל, אך רק השילוב של שניהם נותן לנו "שדה אשר ברכו ה'".
• ידיעה – קבלה, אמונה – השפעה. זה לא שבהשפעה אנו עובדים ללא שכל, אלא אנו עובדים למעלה מכלי הקבלה שלנו, ומשתמשים בהם רק במידה שאפשר להשפיע בהם – "אמונה למעלה מהדעת".
• "עשיו" הוא אדם שמבצע בחיצוניות, כביכול פעולות השפעה, אך בפנימיותו יש לו כוונה להרוויח מהם. זהו מצב הכרחי בהתפתחותנו.
• עבירה גוררת עבירה – ככל שהאדם הולך ומרוויח עבור האגו שלו, הוא מוצא לעצמו יותר ויותר הצדקה, עד שהוא נכנס למצב בלתי הפיך.
• "מקום ישוב" – היכן שאנשים חיים ב"ואהבת לרעך כמוך". "מקום השדה" – היכן שאנשים חיים בריב ובתחרות, וכולם בעל-מנת לקבל.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "על משכבי בלילות"

• הבעיה שלנו בעבודה, היא שאנו שוכחים על המרכיב השלישי, ש"ה' יגמור בעדי". האדם עושה מאמצים גדולים ולא מבין שהוא לא מסיים את הפעולה, כי הוא שכח שכל פעולותיו צריכות להתחיל ולהסתיים בבורא, והוא נמצא באמצע.
• דרך האור היא שהאור צריך לעבוד, ואנו מסייעים לו במשהו.
• האדם שוכח שהוא בסך-הכל אחד המרכיבים בהתפתחות, מוסיך קצת להגברת הפעולה, אך הפעולה כולה נעשית על-ידי כוחות שכבר מוכנים בטבע, כוח הבורא.
• אם החברה תהיה בדעה כללית שהבורא הוא הכוח שקובע את סיום, עוצמת ותוקף הפעולה, אז גם האדם שנכלל בחברה לא ישכח על זה, ואז לא יהיה לו ניסיון מר, שהוא עובד ולא קורה לו דבר.
• אנו צריכים לעורר בחברה כל הזמן נחיצות, צורך לעזרת ה', ובכל מה שאנו עושים, אנו בסך-הכל רוצים לעורר את הכוח הזה ששורה בנו, שיתגלה.
• אם פעולות האדם מסודרות נכון, ובמיוחד כלפי החיבור עם החברים, האדם מגלה קשר ישיר עם הבורא, שצריך לסייע לחיבור.
• התוצאה מכל פעולה צריכה להיות החיבור בינינו, וכשאני מכוון לצורה כזו, גם מצד הכלי וגם מצד האור – הבורא שמחבר בינינו, אני מגיע למצב שבו אני חייב שהבורא יתגלה ויקיים את המצב שאליו אני משתוקק.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "אני ראשון ואני אחרון"

• החיסרון שאנו צריכים להשיג זה חיסרון לעזרת ה'. לפי החיסרון האור פועל – הוא נמצא במנוחה מוחלטת ולפי החיסרון שבכלי, הוא עובד.
• עד שהכלי לא מגיע לחסרון הנכון, לא מתרחשת שום פעולה. לכן כל המאמצים צריכים להיות על-מנת שיתעורר בנו החיסרון הנכון, ואז האור יתקן את הכלי.
• בגשמיות אני נמצא תחת לחץ, כוח הדוחף שמעורר בי ייסורים אם אני לא משיג משהו, ולכן אם אני לא מממש את הדחף, אין עונש. ברוחניות לא קיים הכוח הדוחף, כי אין כפיה ברוחניות. שם כבר אני צריך להשיג, ללקט, לאסוף בעצמי, לארגן בתוכי את הכוח שידחוף אותי קדימה. לכן כשלא עושים עבודה ברוחניות מקבלים עונש – עונש על שלא עובדים.
• אם נשים לב שכל הרגשות שלנו באות מ"אני הראשון", מהבורא, זה יעזור לנו מאוד להגיב היטב ולהתקדם. אם נתחיל לראות בכל פניה, בכל מצב, את היחס אלינו כתגובה לרשלנות בעבודה, אז נוכל להכין את עצמנו בצורה טובה לכל פעולה ופעולה, בכל רגע ורגע.
• בכללות, העבודה היא חיבור בין הנשמות כדי לגלות אותו. ובתוך החיבור הזה, אם נתחיל להרגיש איך שהוא מכוון אותנו, נתחיל להרגיש את האור הישר, האור החוזר, כל הפעולות שעליהן אנו לומדים בחכמת הקבלה, איך שזה קורה בינינו. כך הוא דוחף אותנו לקשר, כדי שהכלים שלנו יהיו בדיוק מותאמים לו.
• העונש הוא עונש אלא תיקון כיוון; אם אני מרגיש רע מאיזה מקום, אז אני בורח ממנו בצורה אינסטינקטיבית, ונמשך למקום טוב יותר.
• אם אני קושר את עצמי, לא רק ל"טוב ורע" אלא גם ל"אמת ושקר", אז אני מתחיל ללמוד את יחס ההנהגה של הבורא אלי, ללמוד את ההשגחה שלו. אנו רק צריכים לא להתעצל ולתת תשומת לב לכל מה שקורה לנו, שזו פניה של הבורא אלינו.
• בשינוי היחס שלי לחברים, ללימוד ולקבוצה, אני יכול להתחיל לזהות איך הבורא מראה לי כל הזמן עד כמה שאני לא בסדר, לזהות את הקיום היומיומי שלי, ומצד אחד לקבל את זה כייסורים, ומהצד השני כהכוונה שלו.
  המשך קריאה »