קבלה לעם היום

חלק א': זוהר לעם, פרשת בא, אות ל"ו

• תלמיד חכמת הקבלה הוא גם ה"ילד" וגם המחנך של עצמו – אנו ילדים, מתחילים מאפס, מחוסר תפיסה ורגש, ובמקביל, אנו צריכים לראות מהצד את ההתפתחות שלנו.
• אם בעולם שלנו הטבע הוא זה שמחייב את האדם לגדול, בעולם הרוחני, אנו צריכים רק לארגן סביבה שתדרבן אותנו להתפתחות הזו, כי לאדם בעצמו אין כוח להתפתח.
• הבחירה החופשית היא לא בשלבי ומטרת ההתפתחות, אלא בכוח ההתפתחות, שרק באמצעותו נעבור את שלבי ההתפתחות. את אותו הכוח ניתן להשיג רק מהקבוצה, וזו הבחירה החופשית היחידה שלנו.
• עלינו להיות סבלניים, ולסבול את שלבי ההתפתחות שלנו ושל החברים, והעיקר הוא לכוון את עצמנו, לאחר שקיבלנו את כוח הקבוצה הכללי, להתפתחות הפנימית.
• כל הריכוז שלי חייב להיות בתוך עצמי, ועלי להרגיש שאני מפתח את בחינת ההרגשה – בחינה ד', שיחד איתה מתפתח השכל.
• כל התיאורים שהזוהר מביא לנו, הם רק כדי לפתח את כלי ההרגשה הפנימיים שלנו.
• לא חשוב כמה אני מצליח להבין או להרגיש את הכתוב בזוהר, חשוב המאמץ בלבד.
  המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• הכול תלוי בהרגשת החיסרון – בגלל שחסר לי, בגלל שחסר למישהו, או שמגיע דרכי ממישהו זר למישהו זר ועוד.
• 10 החסרונות שיש באותו כלי, שונים בעיקר באופי, באופן שלהם.
• במידה שהנשמות רוצות להתכלל ביניהן, הן מעוררות את מלכות דאצילות, שמתחברת לזעיר-אנפין, והוא ממשיך לה את כל האור מלמעלה.
• אנו לא מוחקים את ההבדל בין הפרצופים, העביות נשארת; "ואהבת לרעך כמוך" – התעלות על-פני העביות, הפער והשנאה שנשארים בינינו, ושימוש בהם כדי להגיע לזכות.
• "תיקון" – לא מוחקים ובונים מחדש, אלא מתקנים את השימוש בישן.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק ראשון

• כל הבעיה היא הכוונה; כוונה נבנית מחשיבות – למה שיותר חשוב לי, אני מתכוון.
• אני לא בעל הבית על הכוונה – האדם הוא לא בעל מעשה, אלא על ההכנה הנכונה.
• האפשרות היחידה שלי להשפיע על הבורא, היא רק בקשר עם החברים, עם הנקודות שבלב.
• "אחישנה" זה בזירוז האיחוד בין הנשמות.
• כל העלייה, ההתקדמות, ההתפתחות, היא בזה שהאדם מרגיש יותר ויותר אהבה עצמית, אבל זה קורה לו רק במידה שהוא מגיע יותר ויותר לאהבת ה'.
• דת – אם אנו נמצאים באהבה עצמית ללא מודעות, וממנה מדברים על אהבת ה'; אם מתחילים לרכוש "קו שמאל", מתחילה להיות ביקורת כלפי אני או האחרים, והכול הולך לפי החשיבות.
• אם האדם לא מקבל תמיכה מהסביבה כדי לעבוד איתה, כדי להשפיע על הסביבה ולקבל ממנה את גילוי הרע, הוא בורח; בורחים מפני שלא יכולים לרכוש בכל מיני אמצעים, את חשיבות המטרה מעל לכל.
• מי שרוצה להתקדם ולהיכנס פנימה, צריך כל הזמן לדאוג לחשיבות – זהו אימון בלתי פוסק.
• כל הדברים שאנו עושים בעולם, נעשים באופן אוטומאטי לטובת הרצון לקבל שלנו, וצריך להיות מאמץ כנגד זה – כמה שאפשר ובכל האמצעים, להביא להתפתחות של חשיבות הרוחניות.
  המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• "ראש חודש" – כאשר ישנו חידוש.
• מיד לאחר שהושג המצב, אנו צריכים כבר לראות את התחלת המצב הבא.
• ברוחניות אין מצב ללא חידוש; כל הבלמים להתקדמות שלנו הם הקליפות, שנכנסות בין הפעולות ויוצרות את הזמן.
• החידוש צריך להיות שבכל פעם, גדלות הבורא, המשפיע, תהיה גדולה יותר – או מצד הכלי – שהצורך יהיה גדול יותר, או מצד האור – שהחשיבות כבר ממלאה את הכלי.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• אנו מגיעים לעולם העליון באותן המובאות, הצעדים, כמו בעולם שלנו.
• כשמקבלים רצון להיוולד בעולם העליון – הנקודה שבלב, מביאים אותנו למקום היכן שאנו יכולים לפתח אותה – קבוצה.
• קבוצה זה לא אנשים, אלו רצונות שאם אנו מארגנים אותם נכון לידנו, אנו יכולים להתפתח.
• אם אני מארגן סביבי את ה"רחם", את הקבוצה, ורוצה להיקלט בה, אני בונה הכול בעצמי, נכנס ל-"9 ירחי לידה" ואז נולד; "לידה" – כאשר אני מקבל את רצונות הקבוצה שהופכים לשלי.
• "ישראל" – מי שרוצה להגיע להיות דומה לבורא; "אורייתא" – כל האורות, הכוחות שהאדם מקבל מהסביבה; "קוב"ה" – הכוח שטמון בסביבה, שקושר את הנקודות שבלב – הבורא.
• העבודה שלנו מתחלקת ל-2 חלקים: 1 – "נגלה" – מה שאנו צריכים לעשות, יגיעה להתקשרות לסביבה כדי למצוא את כוח הבורא, אלוקים; 2 – "נסתר" – מה שהעליון עושה, ואבין רק כשאעלה לדרגתו.
• להתייחס לנקודות שבלב של החברים כסביבה שעל-ידה אני מתפתח, זה דבר הכרחי.
• מלמעלה לא בא תיקון, אלא בהקדם המ"ן – בקשה מלמטה.
• עלי לגלות בקבוצה קנאה, וזה יהיה לי כוח ההתקדמות.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• נגד האגו הגשמי כלל אין מה לעבוד; כשמביאים אותנו לחכמת הקבלה, לממש את הרשימו שלנו – חלק אלוקה ממעל, החלק הזה יכול להתממש רק בעבודה בקבוצה, היכן שהנשמה נמצאת – ביחס עם האחרים. שם נמצא היצר הרע שאיתו אנו צריכים לעבוד.
• על ידי השבירה אנו מגלים מקדם חדש, תוספת חדשה – הסיבה לשבירה, מה היה בשבירה.
• לפני השבירה, לא מגלים את התענוג מלהשפיע לבורא, אלא מההשפעה עצמה – תענוג שיש באור, שיש לבורא מזה שהוא נותן לאחרים. רק אחרי השבירה, כאשר אנו באים לגילוי פעולת ההשפעה, אנו מגלים תענוג נוסף – תענוג מגדלות הבורא.
• מעל התענוג מגילוי גדלות הבורא, אני צריך לעשות עבודה נוספת, מסך, ולמעלה מזה להשפיע – לא לקבל את תענוג ממי שאני משרת לו, אלא רק את החשיבות עצמה, שמחייבת להיות בכלים חדשים נוספים – כלי הקבלה שלי שמתהווים; אלה הכלים שבשבילם היתה צריכה להתרחש השבירה וכל ההכנה.
• כדי להרגיש תענוג מהשפעה, היה מספיק ריחוק ללא שבירה; אך כדי להשיג הגדלות של הנותן, מעבר לתכונת ההשפעה, לגלות אותו, "כבודו במקומו", צריכים חוץ מהירידה, מההעלמה, גם כן שבירה.
• למעלה מהשפעת האור נמצאת תכונת המשפיע, הגדלות שלו – שברא את עולמו בצורת ההשפעה.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• ה"אני" והרצון לקבל של האדם זה אותו הדבר.
• כל ההגדרות הן כלפי האדם עצמו – "לא לשמה", "לשמה", "לא על-מנת לקבל פרס"; הבורא תמיד נמצא בשלמות.
• אנו צריכים לבדוק את עצמנו בכל רגע ורגע, מהו מצבנו כלפי המטרה.
• אנו לא יכולים לראות יותר ממצבנו הנוכחי וחלק מהמצב העליון הבא.
• "לא לשמה" – ברור לאדם שהוא עובד כדי לקבל מזה רווח לעצמו, אמנם שהוא רוצה להגיע לעשות נחת רוח לבורא, לזולת, ללא שום תמורה חוזרת לעצמו. זוהי דרגה מאד גבוהה, לפני הכניסה לרוחניות.
• "חפץ חסד" – כאשר האדם יכול לעבוד לטובת הזולת, נותן כל מה שיש לו ולא דורש שום דבר בחזרה; "לשמה" – השפעה לשם השפעה, להשפיע על-מנת להשפיע.
• "לא על-מנת לקבל פרס" – לקבל על-מנת להשפיע – האדם לא דורש שום כוח או תגובה חזרה כדי להשפיע. הוא עובד עם כל החומר שלו בדבקות בהשפעה – "תשובה מאהבה". במצב זה האדם דורש את גדלות "בעל-הבית" כדי לבצע את הפעולה, אך שהיא תהיה כחומר דלק בלבד, ללא כל רווח מלבד היכולת לבצע את הפעולה. בזה האדם עושה את עצמו דומה לבורא.
• הכוח ההגנתי של האגו שלנו סותם אותנו ולא נותן לנו לשמוע, והאדם בורח מלבצע עצות שהן ממש אבני דרך. כתוצאה מכך הדרך הקצרה הופכת לארוכה.
  המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• ישנן הרבה הבחנות בין אור לחושך, והאחד לא יכול להתקיים ללא השני.
• כאשר אנו מתחילים, מחוסר הכרה, אנו לא מבחינים הבחנות רוחניות, ולא יודעים ומבחינים מה שייך לאור ומה לחושך, לטוב ולרע.
• התקופה בה אנו מכינים את עצמנו לרוחניות, נקראת "תקופת ההסתרה" – הסתרה בחושים שלנו, מה זה טוב ומה זה רע רוחניים.
• הגלות היא כדי לצייר נכון לאדם, מה זה נקרא "גאולה".
• עד שהאדם לא מגיע לציור הנכון של הגאולה, הוא לא מסיים את הגלות.
• משיגים את הבורא בביטול האגו הפרטי, שמביא לי צורות גלוי אחרות.
• עד שלא נוכל לצייר את הגלות בצורה ברורה – מהי ולמה אנו מחכים מהגאולה העתידה, הגאולה לא באה.
  המשך קריאה »