קבלה לעם היום

חלק א' : כתבי רב"ש, כרך ב': מאמר "מהו ענין יסורים בעבודה"

• "ישראל" – אלה שמתקדמים בעבודה הפרטית שלהם, שיש להם כבר רשימות, שהם נבדלים מכל כלל האנושות, והבורא רוצה לקרב אותם אליו, וכתוצאה מכך הם נכנסים לתהליך הדרגתי מיוחד שנקרא גילוי הנשמה, גילוי הרוחניות, גילוי הבורא.
• אנו לא משנים את המצבים עצמם או את הסדר שלהם; אנו יכולים רק לזרז את ההתפתחות שלנו, בתנאי שעל-ידי מה שניתן לנו, אנו מבררים יותר מהר ונכון את המצבים שאנו עוברים.
• כתוצאה מהשקעה בחיזוק הקשר בינינו, אנו יכולים להגביר את הרגישות לכל המצבים שאנו עוברים, וכך אנו מבררים אותם ומזרזים את מהירות חילופם.
• אנו לא יכולים לפעול ולשנות דבר, מלבד היחס שלנו לכל מה שעובר עלינו.
• "כוונה" – היחס שלי למה שאני מרגיש וממי שאני מרגיש, כי "אין עוד מלבדו".
• "רצון" – היכן שאני מרגיש את כל התופעות. "שכל" – היכן שאני מברר למי ולשם מה אני מרגיש.
• במידה שאני מסוגל להיות בביקורת בלתי תלותית ברגש שלי, תלויה ההצלחה שלי להבין את המצבים.
• להצדיק את המצבים – למרות שאני מרגיש אותם כבלתי נעימים, לרצות אותם, על אף שכל מצב חדש הוא גילוי של חיסרון חדש.
• היחס לחיסרון כבר משנה את הרגשת החיסרון, כי הקשר עם הבורא נותן לאדם פי כמה וכמה התפעלות מאשר הרגשת הייסורים.
  המשך קריאה »

כתבי רב"ש, כרך א': מאמר "מהו היתרון שיש בעבודה יותר משכר"

• בזה שהבורא ברא את הרצון לקבל, הוא נתן לנו הרגלים ותכונות שכולם ברצון לקבל, ובהדרגה הוא מקדם אותנו למצב שבו ישנה תכונה אחת במציאות – רצון להשפיע, תכונת ההשפעה.
• כשנכיר את תכונת ההשפעה כאור, לעומת הרצון לקבל שאותו נכיר כחושך, נרגיש שאנו נמצאים בתענוגים מלרומם את תכונת ההשפעה על-פני הקבלה, מפני שבזה אנו עושים נחת רוח לבורא.
• "ישראל" – מי שמתייגע בעבודה הזאת, שרוצה כל הזמן להיות בה, ומפחד שבאיזו צורה ייקחו לו אותה – שהוא לא יוכל להיות באמונה למעלה מהדעת, להתייגע בזה. לכן הוא צריך להסתיר את עצמו, לעשות לעצמו מקום עבודה, וכל הזמן לדאוג שיהיה בהסתרה ושיוכל להעדיף את ההשפעה על פני הקבלה בהסתרה כמה שיותר גדולה. ובזה הוא בהחלט עושה נחת רוח לבורא שלו וזוכה לדבקות.
• אני לא רוצה שהבורא יתגלה, כי אם הוא יתגלה אני אפסיד הכל, כי תיעלם ממני נקודת האדם.
• "אדם" – שאותו אני בונה בחושך, הבונה את עצמו בצורה עצמאית.
• אם הבורא יגלה לאדם את השכר לפני סיום היגיעה, לא יהיה לאדם בזה שום רווח. בשלב הבא, הבורא מתגלה והאדם צריך להסתיר אותו, ובזה הוא בונה לעצמו את מקום העבודה.
• הבורא מתגלה לאדם, לאחר שהוא הגיע להחלטה שתמיד צריך להיות בינו ובין הבורא מסך – או שהבורא יסתיר את עצמו מפני האדם, או שהאדם יסתיר את עצמו מפני הבורא.
• כל הבדיקות שלי כלפי הבורא הן בתוך החברה – ביחס שלי לאחרים, כי את הבורא אני לא מזהה ואותם כן. כך אני יכול לכוון את עצמי למטרה שנמצאת מעבר לאופק.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, שלבי הסולם, כרך א', מאמר "הכנה לקבלת התורה מהו"

• את כל הפעולות עושה האור, אך ישנו חלק בהתפתחות הרצון לקבל, שבו הרצון לקבל יכול לקבוע את עצמיותו – כשהוא מתחיל לגלות את היחס שלו לאור, הוא בעצם מתחיל לגלות את עצמו. שלב התפתחות זה מתחיל להתגלות בימינו.
• כתוצאה מ-2 ההשפעות – טוב ורע, ו"אני ה'" (אני המקור, המיטיב, הסיבה), ניתן להתחיל לדבר על עבודת ה' – איזו עבודה ה' עושה עלינו, באיזו צורה עלינו להגיב עליה והיכן העצמאות שלנו.
• היצר הרע לא רע מפני שרע לי או שאני עושה רע לאחרים – אלו עדיין דרגות דומם, צומח וחי שבמין המדבר. הראויים לתיקונים רוחניים, קובעים שהיצר הוא רע כי הוא מפריד אותם מהבורא.
• קרבה לבורא – מידת השתוות הצורה לבורא; השפעה, אהבה, שמתגלה באדם קודם כל כאהבת הזולת.
• 2 שלבים בהתקדמות: 1 – "בראתי יצר רע" – זדונות ושגגות שצריכים לגלות, 2 – "בראתי לו תורה תבלין" – שדווקא אותו היצר הרע עוזר לאדם להידבק בבורא.
• אין יצר רע ואין יצר טוב – כל התכונות הללו מתחברות יחד, ומהן אנו בונים בנו את הדמות של אותו הכוח, הבורא, המקור הקיים היחיד בכל המציאות.
• הבדיקה, הביקורת על כל המצבים שלנו, יכולה להיות רק בתוך הקבוצה.
• מתוך הבלבולים אנו בונים את דמות הבורא – מערכת של הנהגה והשפעה המכונה "אור חוזר", שעל-ידה האדם מגיע להשתוות הצורה עם הבורא.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "מהו ההבדל בעבודת ה' בין כללי לפרטי"

• המטרה היא "אמונה שלמה". ניתן למדוד את מידת האמונה השלמה לפי כמה שהאדם עוסק ב"תורה ומצוות" – פעולות כדי להגיע להשתוות הצורה עם הבורא.
• "יצר הרע" – רצון מיוחד שאין בנו מלכתחילה, שאותו אנו מבררים על-ידי המאור המחזיר למוטב, וכתוצאה מכך אנו נעשים "גברים".
• העולם הזה – שכר ועונש, מר ומתוק. העולם הבא – גילוי הבורא, אמת ושקר.
• עלינו להשתוקק תמיד למטרה ולא לרע, אך להבין שאם הרע מתגלה בדרך, זהו דבר הכרחי.
• לא נוכל לשנות דבר במציאות, אלא אם נעסוק בגילוי הכוח הפועל היחיד, וכתוצאה מכך נזמין את הכוח מהטבע שיעשה טוב.
• הבורא – כוח כללי טוב ומיטיב, השפעה ואהבה, ולכן הגילוי שלו הוא לפי השתוות הצורה, התכונות.
• אנו נמצאים רק בבירור, וברגע שאנו מבררים את המקום, הוא מיתקן.
• אנו רק צריכים לרצות השפעה, ואז אנו מקבלים אותה מן המוכן – "ואכלתי ישן נושן".

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש כרך א', מאמר "ענין יניקה, ועיבור"

• אם אין התנגדות מצד הגוף, לא נקרא שהאדם נמצא בעבודת ה', אלא הוא עובד עבור גופו.
• לא יכול להיות שהאדם עובד עבור הזולת, והגוף נותן לו לעשות זאת.
• גדלות הבורא – לעומת כל יתר ההבחנות שאני מבחין בי, סביבי ולפניי, גדלות הבורא זה הדבר החשוב, הגדול, הראשון, ולכן אני יכול לעבוד בשבילו, כלומר להשפיע.
• מכיוון שאני לא מרגיש את הבורא, אני עובד כלפי הקבוצה. אני מגלה שהשפעה היא דבר חשוב אך אין לי כוח, וזה מביא אותי לקשר עם האור המחזיר למוטב, ועל-ידו אני משתנה ויכול להיות המשפיע ולהשפיע לבורא.
• "דלתות" – מעצורים המחזיקים את ה"עובר" ב"רחם", בעליון, עד שיגדל, בתנאי שהעובר שומר על עצמו להיות עובר ולא "נפל", ואז הוא מקבל כוחות מהעליון להיות בו.
• "למעלה מהדעת" זה ממש למעלה מהאגו – בסתירה גמורה לרגש ולשכל שלי, בצורה כזו שאני לא מסוגל לקבל את זה.
• עלי להתמלא מזה שאני צריך להשפיע, ממה שאני נותן, ולא ממה שיהיה לי בכלים שלי.
• לא צריכים לפחד מהירידות, אלא לחכות להן בהכנה.
• אם אני אוגר בקבוצה ערבות, אין לי בעיה שיתגלו כל הירידות, ואני בטוח שאשתמש בהן בצורה הנכונה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש כרך א', מאמר "ויצא יעקב"

• ישנו מצב אחד שהבורא ברא, המצב האמיתי שקיים ואין בו שינויים – עולם איך סוף, היכן שהנברא נמצא עם ביחד הבורא בכל תפארתו.
• אנו יכולים לראות את כל השינויים רק כלפי הנבראים, כלפינו.
• השינויים הם באיך שאנו מעריכים את כל הדברים שעוברים דרכנו, עלינו.
• בעולם אין סוף היינו משתמשים בכל המצבים רק להלל, להודות ולשבח את הבורא – שימוש בכל המצבים כדי להרגיש את עצמי באין סוף.
• במידת היכולת שלנו להצדיק את המצב, להיות מחוברים מעליו עם המשפיע הכללי, בלהידמות לו על-פני כל המצבים שמתגלים בתוכנו, אנו יכולים למדוד את עצמנו כלפי האין סוף.
• בכל פעם שאנו מקבלים דחייה, עלינו להשתדל לראות את הדברים הללו לטובתנו; שיציאה וכניסה ויציאה הם כל מיני מאורעות שעוברים עלינו, רק כדי שנקבע על פניהם דבקות במי שמשפיע לנו אותם.
• עלינו להבין שימין ושמאל הם הרגשות, ערכים שמגיעים מלמעלה, ואת שלבי הסולם, המדרגות עצמן שמקשרות את הימין והשמאל, האדם צריך לעשות, הן לא באות מלמעלה.
• להצדיק את הבורא – להיות מחובר בחברה בצורה בלתי מוגבלת; שאני לא מרגיש את עצמי, אלא לשירות הזולת. זה נקרא השפעה.
• אין לי שום אפשרות וסיכוי לתאר את עצמי כלפי הרוחניות, אלא בצורה שהמגע שלי ברוחניות הוא בתוך הקבוצה, בחיבור איתם; שאני יוצא בהשפעה אליהם, זוהי נקודת החיבור ודרכה אני מקבל השפעות מלמעלה שכבר נמצאות בהבחן הנכון, הרוחני. זוהי צורת ההסתכלות הנכונה, המטרתית, שבה אני קומה את "סולם יעקב" שלי.
• היציאות והכניסות הם ביחס לחשיבות תכונת ההשפעה והאהבה, מצב השלמות, שאני נמצא דבוק בו ויכול להעריך אותו, ללא קשר לצורה שבה המצב מצטייר בי.
• רק בקשר בין חברי הקבוצה, ניתן לברר מהי תכונת ההשפעה.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "מהו כריתת ברית בעבודה", מאמר 31

• ישנם שני מצבים: 1 – שיש הרגשה, חיזוק מצד החברה, הבורא, שמייצב הן את הקבוצה והן את האדם, ואז המצב הוא טוב לפי ההרגשה, כתוצאה מזה שהבורא נותן לו להרגיש שיש שכר ברוחניות. במצב זה כורתים ברית.
• "ברית" – התחייבות לעתיד, ואת ההסכם הזה אני האדם חותם בינו לבין הקבוצה. האדם לא יכול לחתום ברית עם הבורא, מכיוון שבזמן הירידה הוא לא יוכל לעמוד בזה. לכן עושים ברית עם משהו יותר ממשי – עם הקבוצה.
• כריתת הברית – שהקבוצה חותמת שהיא נמצאת בעזרה ושמירה הדדית, שהברית הזו תתקיים.
• מצב 2: לאחר כריתת הברית, מגיע לאחר זמן מה חוסר חשק – אין תמיכה טבעית בכדאיות היחס הטוב לחברים ולבורא.
• במצב השני קיימות 2 אפשרויות: אם האדם לא מטפל בזה כמו שצריך, לא מקבל תמיכה מהקבוצה ולא יכול לפנות לאותו מצב קודם שהיה, אז הוא מוצא את עצמו בירידה, עד שהוא עלול להגיע למצב שהוא עוזב בכלל את הדרך. או שיש לו קשר עם הקבוצה והיא מושכת אותו והוא לא יכול לעזוב. הוא נזכר בברית – רואה בקבוצה דוגמה לאותו יחס של טוב וקשר, ונזכר שהוא חייב ללכת למעלה מהדעת – למעלה מחוסר ההרגשה הטובה והחשק.
• כריתת הברית מביאה אותי לתפילה, מכיוון שאין בכוחותיי להיות בהשפעה, ואז אני מתפלל ל"לשמה" – לחשיבות הבורא, לשכר שתהיה לי נתינה לה'.
• אנו לא קובעים מהי עליה ומהי ירידה לפי הרגשת המילוי הגשמי – טוב או רע, אלא לפי הרגשת המילוי הרוחני – אמת או שקר.
• "עליה" – אם המצב מעלה אותי לקראת הבורא ב"אמונה למעלה מהדעת".
• האדם יכול לבדוק אם הוא מבקש אמת ולא הרגשה טובה, אם הוא פונה דרך הקבוצה בלבד, מפני שהוא לבדו נמצא תמיד בשקר.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א': מאמר "מהו יום ולילה, בעבודה"

• על-ידי חשיבות הבורא, יום ולילה, חושך ואור, ערב ובוקר – הופכים להיות ליום אחד.
• אני מברר כל דבר דרך הקבוצה, כי אין מקום אחר שיכול לכוון אותי לבורא.
• בתמורה להשקעתי בקבוצה אני מקבל ממנה את חשיבות הבורא, ההשפעה, וכך משתנים לי הערכים, ועלי לעבד ולהגדיל את זה עד למצב שנקרא "ערבות", כאחד – מידה שאם נגיע להרגשתה הקטנה ביותר, נעבור את המחסום.
• מחוץ לקבוצה איני יכול לתת הגדרה נכונה לדבר, מכיוון שאני ללא כיוון. את הכיוון הנכון ניתן להשיג דווקא על-ידי הקבוצה ולא על-ידי הלימוד.
• כמה שהאדם מבין יותר מהר, משכנע את עצמו, שההתקדמות שלו היא בקבוצה, שיש לו הדמיה, תבנית, מערכת במקום הבורא, שכלפיה הוא יכול לברר הכל, הוא מתקדם.
• למעשה אין הבדל בין הבורא לקבוצה, ההבדל הוא רק כלפי האגו שלנו. רק פרמטר אחד נסתר – מקור התענוג כלפי האגו שלי, ולכן אני רואה קבוצה במקום בורא, וזו ההצלה – שאני יכול להסתכל עליהם ואני לא משוחד בתענוג שיוצא מהם. התענוג שיוצא מקבוצה נסתר ממני, ואז אני יכול לבנות דווקא איתם יחסים בהתאם לכמה שאני מסוגל, ללא לחץ ודיכוי.
• ההסתרה היא לטובתנו, כי בזה אנו בונים את עצמנו – אני ניטראלי וכך אני בונה את עצמי בעצמי.
• נראה לנו שזו קבוצה – אין קבוצה, זו הנשמה שלי, הכלי שלי שנראה לי כך כחיצון לי.
• הערפול, ההסתרה, שאנו רואים קבוצה במקום בורא, נותן לנו מקום לעצמאות – לקבוע כלפי הבורא או הקבוצה, שהן היינו הך, יחס עצמאי.
  המשך קריאה »