קבלה לעם" ואתר פליקס מזמינים אתכם להשתתף בתחרות הקליפים הגדולה של המדינה. מצלמים ברכת שנה טובה מקורית וזוכים בפרסים מפתיעים עד 10,000 ש"ח…
ראש השנה שמח
עוד בשיעור:
• נצח והוד דעתיק המכונים גם דדי בהמה, פועלים על אוסף הנשמות הנשמות מעלות מ"ן לנוקבא דאצילות שמעלה מ"ן לזעיר-אנפין שמעלה מ"ן לאבא ואמא.
• כל פרצוף רוחני כולל שני חלקים – תכונת הקבלה ותכונת ההשפעה, ימין ושמאל.
• זיווג הוא מגע בין עליון לתחתון, ההשפעה שיש בין אחד לשני, ישנם סוגים שונים של זיווגים, ביסודות, דנשיקין, חיבוק.
השיעור מבוסס על תע"ס כרך ו' חלק ט"ז עמ' תשנ"ט אות קל"ג
עוד בשיעור:
• זעיר-אנפין דאצילות שהוא מקור האור פועל כלפי הנשמות רק לפי הנוקבאות שניצבות לידו. אותן הנוקבאות קובעות את מידת השפעתו לפי כמות הסבל שאותן נשמות יכולות להכיל.
• בזעיר-אנפין דאצילות ישנן שתי נוקבאות – לאה ורחל. לאה נמצאת למעלה מחזה דזעיר-אנפין ורחל נמצאת מתחת לחזה דזעיר-אנפין.
• נוקבא ננסרת מזעיר-אנפין בעשר פעולות המכונות "עשרה ימים", המתקיימות בין ראש השנה ליום כיפור.
• "שמאלו תחת ראשי" – זעיר-אנפין תומך בנוקבא במעשה הנסירה – הוא מספק לה כוח כדי שתוכל לסבול כשתתנתק ממנו ותהפוך לעצמאית.
השיעור מבוסס על תע"ס, כרך ו', חלק ט"ו, דף א' תשנ"ח, אות קל"א
לא בכדי העניקו המקובלים לקבלה את התואר מדע. אופן החקירה הקבלית אינו שונה מכל חקירה אחרת במדעי הטבע, מסביר בעל הסולם במאמרו "תורת הקבלה ומהותה". כשם שהאדם צריך להכיר את חוקי הטבע החומרי השולטים בעולם, כך ואף יותר מזה הוא מוכרח להכיר את חוקי הטבע הרוחני, שהם שולטים במציאות כולה, קובע הרב קוק (מתוך הפנקסים שבכתבי היד, אוצרות הראי"ה).
עוד בשיעור:
• תקופת ראש השנה מציינת מצב פנימי באדם. מצב שבו הוא מחליט להיכנס תחת השפעת הכוח העליון.
• האם יש קשר בין לוח הזמנים שבעולם הזה, דוגמת החגים ובין לוח הזמנים הפנימי שאותם מציינים החגים? לא! אין שום קשר בין גשמיות לרוחניות.
• האם בכל זאת יש תועלת מזה שבתקופת החגים רוב העם חוגג יחד? בעשותנו כך אנו מתקנים את עצמנו ברמת ה"דומם דקדושה". אנו מזמינים על עצמנו הארה קטנה שמחזיקה אותנו ברמת הדומם. כלפי הרוחניות הדומם לא זז, אין לו בחירה חופשית.
• המקובלים לא נגד המנהגים. הם רק רוצים לעורר אותנו להתעלות מעל לדרגת הדומם.
• האם ביום הכיפורים אנו עומדים למשפט מול בורא העולם? מי שמתאר לעצמו יד שרושמת, אותו בספר כזה או אחר – עובד עבודה זרה! כל הספרים הקדושים מדברים רק על רוחניות, כלומר האדם עובר את המצבים שהסימנים מציינים בפנימיותו.
• מה מסמלים לנו על פי הקבלה: ראש של דג, רימון,תפוח בדבש, גזר, תקיעה בשופר ועוד.
בסוף נדמה לי ששאלתי את הברמן, "אפשר לקבל פה חשבון נפש בבקשה?"
זהו סיפור על חשבון נפש, חשבון נפש אמיתי, כזה שבא עמוק מתוך הלב. כבר שנים יש לי חבר אחד, הכי טוב מכולם, שאיתו אני הולך דרך ארוכה. דרך שנסללה על ידי חלומות משותפים. אני הייתי זה שישב לידו בתיכון, שישן לידו באוהל בטירונות, שהחזיק לו את החופה כשהתחתן, שמזג לו ויסקי כדי שלא יתעלף רגע לפני "שחתכו" לבן הבכור שלו.
לא פשוט לריב עם בן אדם שאתה קשור אליו ככה. זה עוד יותר לא פשוט לאחד כמוני, שמנסה כל הזמן להחזיק את הצד הטוב של החיים ולהיות בסדר עם כולם.
באותו ערב ישבנו במקום הקבוע שלנו, עמדנו על סף חתימת הסכם. שלוש שנים, שני שותפים, סטרט אפ מבריק אחד ועכשיו סוף סוף הגיע גם מימון. הרבה זמן לקח לנו עד שגיבשנו צוות מוכשר שיצא איתנו לדרך. פתאום, רגע לפני יריית הפתיחה, הוא זורק לאוויר שהוא לא מתכוון להמשיך לעבוד עם אחד מהחברה'. וזה היה דווקא אחד האנשים המבריקים.
זו הייתה הפעם החמישית שהוא "לא מסתדר" עם מישהו. המשמעות המיידית הייתה לעצור את חתימת ההסכם ולוותר על המימון. לא יכולתי לסבול את זה יותר. אמרתי לו שאולי הגיע הזמן שיעשה איזה חשבון נפש עם עצמו, מה הסיבה האמיתית שהוא רב עם כולם. אבל הוא לא ויתר ואמר שהוא יעשה חשבון נפש ביום כיפור. בינתיים הבעיה היא איתי. אני נאיבי מידי, וכל הסיפור הזה עוד יתפוצץ לי בפנים.
באותו רגע נפרץ הסכר שחסם את הפה, והמילים פשוט פרצו החוצה ללא מעצורים – מילים מלוכלכות, מבולבלות, נוטפות בוז וגאווה. לראשונה בחיי אמרתי מה שאני באמת חושב. הוא הביט בי בשתיקה צורמת, ואז אסף את עצמו והלך.
לי לא היה לאן ללכת, כך לפחות הרגשתי. הזמנתי ויסקי ועוד אחד ועוד אחד. בסוף נדמה לי ששאלתי את הברמן, "אפשר לקבל פה חשבון נפש בבקשה?" הוא חייך ואמר: "כן אחי, אבל את החשבון הזה לא תוכל לשלם בויזה". חזרתי הביתה עם כאב ראש זוועתי. הימים הנוראים?- עכשיו הבנתי מה זה אומר…
שבון נפש כזה עוד לא עשיתי. למה דיברתי אליו ככה? חלק מהדברים אני באמת חושב, וחלק ניפחתי כדי לפרוק עליו את העצבים, בתוספת כמה כעסים ישנים.
קדחתי לעצמי בשאלה: מה הקו הדק בין להישאר נאמן לעצמך, אפילו על חשבון חבר, לבין שתיקה שיש בה הסכמה? פתאום התפוצצה לי הבועה בפנים, קלטתי שלהיות נחמד לכולם, זו הצורה הכי מתוחכמת של אגואיסט, שתמיד בטוח שהוא הרבה יותר טוב מכולם. בפעם הראשונה הבנתי שאני אגואיסט חסר תקנה, שכל מה שהוא עושה זה רק לחשוב על עצמו.
פתאום הרגשתי קרוב יותר לעצמי. זו הייתה הפעם הראשונה שאמרתי סליחה אמיתית, בלי מילים, ביני לביני. סליחה על כך שמעולם לא נתתי כלום לאחרים. מעולם. אולי זה אותו חשבון נפש שעליו תמיד מדברים.
השריון הכבד כבר מוכן
עטור נוצות צבועות
להערים בקלילות על כל מי שכאן
המסכה זרוקה על הרצפה
מפוררת, קרועה,
הייתי מחליף אותה, לו ידעתי במה
אז איך זה שאף אחד לא זורק שום מילה?
לא צורח: "תסתכל איך שאתה נראה!"
כולם משחקים באותו המשחק
שומרים מבפנים חזק ת'מחנק
הולכים בזהירות על קצות אצבעות
רק לא להפיל חומות ישנות
ואין בינינו אמת
ואין מה לעשות?
עשרת ימי תשובה קרבים אלינו בדהרה. יש כאלו שהמושג עשרת ימי תשובה מעלה להם את הדופק, ומעורר בלבם אימה קלה: האם אני אחתם לטובה? יש כאלו שלכבוד המאורע רצים להתנצל בפני כל מי שהם מכירים, כי הם רואים בכך הזדמנות אחרונה השנה "להיטהר" מכל הרע. ויש כאלו שנותרים אדישים. אם תזכיר להם את המושג עשרת ימי תשובה, הם יביטו בך בהבעה מלאה תמיהה: איזו תשובה? תשובה ממה?
רגע לפני שנפול אל ה"מובן מאליו", הקבלה מזמינה אותנו לעצור ולהתבונן במשמעות המושג עשרת ימי תשובה מזווית אחרת: על איזו תשובה מדובר? מי קבע שיהיו אלה עשרה ימים ולא שבעה או שלושה עשר? והאם בכך שמחמת פחד אפזר מכתבי התנצלות או לכל הפחות אס אם אסים קצרים, תהיה בבקשת הסליחה שלי איזו תשובה אמיתית?
עשרת ימי תשובה אל עצמי
את חגי ישראל ומנהגיו הנהיגו גדולי המקובלים. הם קבעו את החגים כסימנים, המצביעים על החוקים הרוחניים שהם גילו במהלך חקירתם את המציאות הרוחנית. כלומר, לוח השנה העברי מציין שלבים בתהליך שעובר האדם בתוך ליבו. אחת מהתחנות הראשונות בדרך הרוחנית של האדם, נקראת עשרת ימי תשובה.
האדם שמתחיל במסע אל שורש נשמתו, עולה על מסלול שלאורכו הוא מכיר את הטבע הפנימי שלו ובד בבד מגלה את טבעו של הכוח העליון.
את הטבע העליון הוא מגלה ככוח שכולו אהבה ונתינה. את הטבע של עצמו הוא מגלה לעומת זאת כאגואיזם מוחלט. כלומר הוא מגלה שכל רצון, כל פעולה ומחשבה שלו מכוונים לכיוון אחד: ליהנות לתועלת עצמו, אף אם יהיה זה על חשבון הזולת.
מטרת האדם בהתפתחותו הרוחנית היא להידמות לתכונת הנתינה של הכוח העליון. אז הוא מתמלא בהרגשת בטחון וידיעה מלאה של המציאות שבה הוא חי.
השינוי שבלב
בין ראש השנה ליום כיפור, בעשרת ימי התשובה, האדם מגלה כי הסיבה לכל הסבל בחייו היא האגואיזם. הוא מגלה כי בכל עשר התכונות הפנימיות שקיימות בו, הוא הפוך לתכונת הכוח העליון, תכונת הנתינה והאהבה.
בתום עשרת ימי תשובה האדם מסיים את הבירור הפנימי, ויודע כבר מה עליו לתקן בתוך עצמו. אז הוא מגיע ליום הכיפורים. כעת הוא מוכן לקבל על עצמו לעבור לשלב השני בהתפתחותו הרוחנית – תיקון נשמתו בהתאם לטבע האהבה והנתינה של הכוח העליון.
חשוב להבין, שהחגים והמנהגים מציינים תהליך התפתחות אישי, שכל אדם עובר, ואינם קשורים כלל ללוח השנה. האדם יכול לחוות את המצב הרוחני שנקרא עשרת ימי תשובה בפנימיותו גם בכל יום חול רגיל. כלומר אלה הם עשרת ימי תשובה שבלב, ובהחלט לא "ימים" במובן של הזמן הגשמי.
לצפייה בקליפ: עדן הראל ועודד מנשה שואלים על עשרת ימי תשובה וחגי תשרי בראי הקבלה
לאתר קבלה
עוד בשיעור:
• "חיבוק השמאל" – מלכות מקבלת מזעיר-אנפין גבורות דזעיר-אנפין כדי לבנות את עצמה כפרצוף עצמאי. זעיר-אנפין חייב להיכנס למצב שנקרא "דורמיטא" (בארמית, שינה), ואז נוקבא יכולה לקבל ממנו גבורות.
• דורמיטא – העלאת מ"ן, נסירה – נה"י שננסרים, חיבוק שמאל – זעיר-אנפין מוסר למלכות מוחין דאבא. התהליך הזה עוזר לנשמה להתפתח מנקודה התחלתית לפרצוף שלם. כל זה נעשה במצב שנקרא "ראש השנה" – תחילת בניית הנוקבא, הנשמה.
• כל התפילות במצב "יום הכיפורים" גורמות לנוקבא לעלות לאמא.
השיעור מבוסס על תע"ס, כרך ו', חלק ט"ו, דף א' תשנ"ט, אות קל"ג
עוד בשיעור:
• תקיעת שופר היא התחדשות והתעוררות המוחין דזעיר-אנפין, שישפיע לנוקבא. את זעיר-אנפין תמיד צריכים לעורר ב"תקיעת שופר".
• זעיר-אנפין מוסר לנוקבא את כל הדינים (תוספת על הדינים שהיו לה מלכתחילה), ולאחר מכן הוא מתקן אותה – אז היא ראויה לזווג עימו. בדומה לאדם שהולך בדרך ההתפתחות הרוחנית – אם הוא משתוקק לדבקות הוא מגלה דינים שאותם מוסר לו העליון.
• ביום הראשון של ראש השנה זעיר-אנפין מקבל מוחין מאבא עבור נוקבא.
• מדוע ביום הראשון של ראש השנה הדינים קשים וביום השני דינים קלים ולא להיפך כפי שמתבקש?
השיעור מבוסס על תע"ס, כרך ו', חלק ט"ו, דף א' תשנ"ז, אות קכ"ח
