יום שלישי, 20 נובמבר 2007סגור לתגובות על כל האמת על נס חנוכה
מה מסתתר מאחורי המושג נס? והאם נס חנוכה קרה רק פעם אחת בהיסטוריה או שהוא יכול לקרות לנו בכל יום בחיים? האם נס חנוכה הוא אירוע על טבעי או תוצר של עבודת האדם?
הקבלה, שבשנים האחרונות יוחסו לה אין ספור סגולות ויכולת לחולל ניסים ונפלאות, סוברת כי אין בעולם שום נס, או לפחות לא נס במתכונת שאנו מכירים. אמנם זה יכול לאכזב, כי בכל זאת חג חנוכה כולו נסוב סביב אותו נס ידוע שקרה למכבים לפני כמה אלפי שנים, אבל זו האמת. אז איך מסתדרים מושגי היהדות שלמדנו עוד בגן הילדים עם אלו של הקבלה?הקבלה מסבירה שהעולם שלנו פועל ומופעל על ידי חוק אחד, חוק האהבה. את החוק הזה אנחנו לא מסוגלים לקלוט בחושינו הנוכחיים. ואי לכך אנחנו לא מגלים שכל מקרה שקורה לנו, אפילו כזה שנראה לעין כמו נס, הוא ידוע מראש, ומכוון על ידי אותו החוק לעבר תכלית אחת. תכלית שכולה להביא את האדם לטוב ועונג.
מדוע תפיסת המציאות שלנו היא מוגבלת? מפני שמתוקף טבענו אנחנו הפוכים מחוק האהבה כלומר הטבע האנושי מכוון אך ורק לקבל לעצמו הנאה ותענוג, ואילו חוק האהבה כולו מכוון להעניק תענוג לבריות. מפאת חוסר ההתאמה בינינו לבין חוק האהבה, אין לנו יכולת להרגיש בו.
נס חנוכה מתרחש רק בלבנו לכן, אף על פי שנראה לנו כי בעבר היו אנשים גדולים שחוללו ניסים ושינו את פני המציאות, האמת היא שהנס היחיד שיכול לקרות לאדם הוא שינוי הראייה, שינוי התפיסה שלו את המציאות. איך זה נעשה? על ידי הידמות לאותו חוק האהבה. ככל שאדם נעשה יותר דומה לו, כך הוא תופס את המציאות בצורה יותר טובה, יותר שלימה.
אדם שעוקב אחר העצות שנותנים המקובלים בספריהם, מגיע לשלב שבו בדרך נס, נפתח לפניו העולם העליון. אז הוא מגלה את חוק האהבה המנהל את חייו, ונכנס לחויה אין סופית של חיים נצחיים ומלאי אהבה, שהם נס אמיתי.
חג החנוכה הוא חג "ספוג" בשמן. אנחנו אוכלים בו מאכלים מטוגנים בשמן כדוגמת הסופגנייה והלביבה. הסיבה המוכרת לנו היא סיפור פח השמן שהספיק להדלקת מנורת בית המקדש במשך שמונה ימים, אף כי נדמה היה שאותו פח שמן יספיק ליום אחד בלבד. חכמת הקבלה מגלה לנו כי השמן מסמל תהליך בעל משמעות רוחנית עמוקה יותר.
שימו שמן
נר החנוכה המקורי עשוי משלושה מרכיבים: שמן, פתילה ואש. שלושת המרכבים הללו מסמלים את התהליך הרוחני שעובר האדם על ידי לימוד הקבלה. השמן מסמל את הרצון, שזה החומר ממנו עשוי האדם. בתחילת הדרך הרצון הוא בעל טבע אגואיסטי, שרוצה לקבל לעצמו הנאה ותענוג, אך במהלך המסע הרוחני האדם מתקן את רצונותיו, והופך אותם מרצונות לקבל לרצונות לתת.
השמן מסמל את הרצון
הדלקת הנר, מסמלת את תחילת תיקון נשמת האדם. היא מתרחשת כאשר הוא מתחיל לשנות את השימוש האגואיסטי ברצונותיו לשימוש לטובת הזולת.
הפתילה מלשון פסילה, מסמלת את מאבקו הנחוש של האדם כנגד הקשיים שבהם הוא נתקל בדרכו לרוחניות. הוא לומד לזהות את המחשבות הפסולות להתקדמותו הרוחנית, שמונעות ממנו להגיע אל האושר.
כותב על כך הרב ברוך שלום אשלג (הרב"ש): "ואם רוצה להשיג עוד אור, הוא מוכרח להשתדל להמציא עוד יגיעה, הנקרא פתילה" (שמעתי, אגרות ו'). כשהאדם מתייגע אל מול הפרעות העולם בצורה מספקת, אנו אומרים שהפתילה כבר עבה מספיק ואז האור העליון מדליק אותה. והוא וכה לחיי נצחיות ושלמות עוד בעודו חי בעולם הזה.
יום שישי, 26 אוקטובר 2007סגור לתגובות על אור הקבלה – מתקרבים לאור על ידי האור
בואו נדבר על אור. מה אנחנו מרגישים כשאנו חושבים על המילה אור? אור זה לצאת מתוך החשיכה, אור זה שמחה, אור זה להרגיש אהבה. ולא פלא שאנו חושבים כך, שכן לפי חכמת הקבלה ה"אור" הוא המקור לכל הטוב שבבריאה.
האור הוא הכוח שקדם לבריאה והוא שברא אותה. רבי יצחק לוריא אשכנזי, האר"י, כותב בספרו "עץ החיים": "דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות".
האור הוא כוח שפועל לפי חוק פשוט: לתת, רק לתת. האור ברא אותנו כדי לתת לנו את הטוב המוחלט והנצחי. המקובלים, שהשיגו את הטוב המוחלט והנצחי, אומרים שהאור מוכן להעניק לנו בכל רגע שפע ותענוג אינסופיים, אלא שאנו איננו יודעים כיצד לקבלם. כדי שנדע כיצד לקבלם, מסרו לנו המקובלים את שיטת הקבלה.
לרכב על קרן אור
השיטה כיצד לקבל את כל הטוב היא פשוטה – קוראים בספרי הקבלה ורוצים לגלות את הטוב שמובטח לנו. כך, מתוך החשק לגלות את האור שעתיד למלא אותנו, האור יתחיל לפעול עלינו ולמשוך אותנו לקראתו.
איך זה עובד? המקובלים מתארים בספריהם את המצב המושלם שלנו, מצב שבו אנו כבר מלאים בכל הטוב והעונג שהובטחו לנו. לכן כשאנו קוראים בכתביהם ורוצים להגיע לאותו מצב מושלם, אנו מושכים ממנו הארה מיוחדת אלינו.
הארה זו, שנקראת "המאור המחזיר למוטב", מתחילה לכוון אותנו לאט לאט אל העולם הרוחני, ואנו מתחילים לרצות יותר ויותר את גילוי העולם הרוחני. כך אנו מתקרבים לאור, על ידי האור.
"וכשהאור העליון מאיר בתוך הלב" כותב המקובל הגדול של דורנו — בעל הסולם, "אז הלב מתחזק, ובכל פעם הוא מוסיף והולך" ("קשר האדם אל הספירות", שמעתי). עוד בהרצאה:
• מהי אמונה? האם אמונה היא כאשר אני מאמין למישהו שמספר לי על משהו שאני לא תופס בחושיי? האם אמונה קשורה לדת? מחבר פירוש הסולם לספר הזוהר כותב בהקדמתו לספר תלמוד עשר הספירות כי בלימוד בכתבי הקבלה יש מאור שהוא מגדל את האמונה. כשהמקובלים מדברים על אמונה הם מתכוונים להשגה מלאה. אמונה היא הקשר עם הנותן.
• מה ההבדל בין אמונה למעלה מהדעת ובין אמונה למטה מהדעת?
• הרצון לקבל האגואיסטי, הדעת לעולם לא מתמלאת. האדם רוכש כלי נוסף מעליו, ולכן הוא נקרא "אמונה למעלה מהדעת", ובו הוא מרגיש את הנותן, את העולם העליון.
• חכמת הקבלה עוסקת באופן שהאדם תופס את המציאות שבה הוא חי. ההרצאה ב"בית קבלה לעם" מבוססת על ההקדמה לתלמוד עשר הספירות
יום שלישי, 2 אוקטובר 2007סגור לתגובות על חג חנוכה-אור,נרות,יוונים,מכבים וכמובן סופגניה.
לכבוד חג החנוכה אספנו את כל הכתבות הכי טובות ואת כל מאמרי המקובלים בנושא חנוכה לפוסט אחד. והנה הם, אבל לפני זה קליפ קצר…
חנוכה שבלב – תוכנית טלויוזיה בהשתתפות הרב לייטמן
בקבלה החגים אינם מצביעים על מאורעות היסטוריים אלא על תהליכים פנימיים המתרחשים בתוך לב האדם. מהו אם כן חנוכה שבליבנו? מהו אותו פך שמן קטן? וכיצד ניתן לנצח במלחמה שבליבנו בין הגשמיות לבין הרוחניות? על זאת ועוד בשיחה מרתקת עם הרב לייטמן על משמעותו הקבלית של חנוכה.
לעורר את המאור בתוך כל אחד מאתנו יש יוונים ויש מכבים שנלחמים זה בזה. חג החנוכה מסמל את מאבק הכוחות שמחפשים את האור בכוחות שמקבעים את המחשבה.
מלחמת גרילה רוחנית חג החנוכה נושא עמו מסר: בכל פעם שהאגו זוקף ראש מגיע פירוד ובאות צרות – כך היה בימי החשמונאים וכך גם קורה היום. הפתרון נמצא במקום שבו מתחיל האור ומסתיים האגו
חניה לשם תיקון הנשמה יוצאת למסע של תיקון בחזרה לשורשה באין סוף. חג החנוכה מסמל את החניה שבדרך והנרות מזכירים שיצאנו בעקבות האור
על ניסים ועל קסמים הנשמה יוצאת למסע של תיקון בחזרה לשורשה באין סוף. חג החנוכה מסמל את החניה שבדרך והנרות מזכירים שיצאנו בעקבות האור
אגרת ו הנני שולח את ברכתי לכבוד החנוכה, יהי רצון שנזכה להרגיש האור של חנוכה בלבנו, שעל ידי זה יאיר עינינו וישמח לבנו. ואגב אכתוב מה שאמרתי בענין חנוכה: הנה ידוע שאי אפשר שהנרות יאירו, עד שיהיו בהם ג' תנאים: א) נר שהיא הכלי שנותנים בה השמן. ב) השמן. ג) הפתילה. ובזמן ששלשת הדברים הללו מכונסים יחד, אז יש מציאות להנות מאורם.
מאמרים ושיעורים מתוך ספר דרגות הסולם, רב"ש
פז. יוונים נקבצו עלי יוונים נקבצו עלי אזי בימי חשמנים". יוונים הם הקליפה נגד הקדושה. הקדושה היא בחינת אמונה למעלה מהדעת, והיוונים הולכים דווקא בתוך הדעת. ובאים היוונים דווקא בימי חשמונאים, היינו דווקא בזמן שהאדם רוצה ללכת בדרך הקדושה. מה שאין כן מטרם זה, אין מקום ליוונים, כי "זה לעומת זה עשה אלקים", שזה ענין "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו" (סוכה נ"ב).
תתקטז. ענין חנוכה נר חנוכה, שיעורו "עד שתכלה רגל מן השוק". רגל מלשון "מרגל". שוק הוא רשות הרבים. כי בזמן שנמצאים ברשות היחיד, אזי הולכים בתמימות ואין מקום למרגלים. ובחנוכה צריכים להמשיך האור של חנוכה, עד שתתבטל כל בחינת מרגלים מן השוק, כי במקום האור אין מקום להסטרא אחרא.
תתקיז. דחה אדמון בצל צלמון "דחה אדמון בצל צלמון". פירוש, לדחות את עשו, שהוא נקרא אדמוני. בצל צלמון, בצלמות, דהיינו בצל מות. להבין זה על דרך העבודה. ידוע שיש לנו ג' קוים, הנקראים חסד קו ימין, גבורה קו שמאל, תפארת קו אמצעי. ותחילת עבודה היא בקו ימין, הנקרא לבן, משום כי ההולך בקו ימין לא ניכר שם חסרונות. אבל אחר כך, כשזוכין לקו שמאל, הנקרא גבורה, שיש בחינת דין הנקרא אודם, מצד שיכולין ליפול לתוך קליפת עשו, שהיא פסולת יצחק, שהוא רוצה להמשיך את בחינת החכמה, שהיא בחינת גילוי רזי תורה מלמעלה למטה, היינו לתוך כלי הקבלה.
תקיח. מאי חנוכה הנה חז"ל אמרו, "מאי חנוכה, תנו רבנן, בכ"ה בכסלו יומי דחנוכה" וכו' (שבת כ"א:).
תתקיט. מהו נס חנוכה הנה חז"ל אמרו (שבת כ"א.): מאי חנוכה, תנו רבנן בכ"ה בכסלו יומי דחנוכה תמנייא אינון וכו', שנכנסו יוונים להיכל, טמאו כל השמנים שבהיכל וכו', בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן, שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק אלא יום אחד. נעשה בו נס, והדליקו ממנו שמונת ימים. לשנה אחרת קבעום, ועשו ימים טובים בהלל והודאה, הלכה היא שאסור להשתמש לאורה.
תתקכ. חנו-כה נר, ראשי תיבות נפש רוח, וצריכים להמשיך בחינת אור, שהוא בחינת נשמה, בסוד "נר מצוה ותורה אור", וזה חנו-כה. "כה" נקרא בחינת מלכות, בסוד יד כהה. "חנו" מלשון "חונה מלאך ה'", היינו שהשכינה הקדושה, צריכה להיות לה מקום חניה בלב האדם.
תתקכא. שתי מדרגות מאי חנוכה. זאת אומרת שצריכים לשאול דוגמת ד' שאלות: חכם, רשע, תם, ושאינו יודע לשאול.בנר חנוכה דפליגי: חד אמר מותר להשתמש לאורה, וחד אמר אסור. אמר ליה, שזה שתי מדרגות. אחד הוא בחינת גילוי אהבה מסטרא דטובו, שעל ידי זה הוא יכול להלל ולשבח את שמו. אחד אמר אסור, היינו מסטרא דאוירא דכיא, שהוא רק מבחינת דאיהו רב ושליט, שהוא בחינת חסדים מכוסים.
מאמרים ושיעורים מתוך ספר שלבי הסולם, רב"ש
"מעוז צור ישועתי" בשיר של חנוכה אנו אומרים "מעוז צור ישועתי, לך נאה לשבח, תיכון בית תפילתי, ושם תודה נזבח". השיר מתחיל בדברי שבח, כמו שכתוב "לך נאה לשבח". ואח"כ מתחיל בדברי תפילה, כמו שכתוב "תיכון בית תפלתי". ואח"כ שוב בדברי תודה ושבח, כמו שכתוב "ושם תודה נזבח".
בענין נר חנוכה במסכת שבת (כ"ג, ע"ב) כתוב "אמר רבא פשיטא, לי נר ביתו ונר חנוכה, נר ביתו עדיף, משום שלום ביתו. ופרש"י, נר ביתו בשבת, והוא עני ואין לו כדי לקנות שמן לשני נרות. שלום ביתו, והכי אמרינן לקמן, ותזנח משלום נפש. זו הדלקת הנרות בשבת, שבני ביתו מצטערין לישב בחושך".
"נעשה נס לשושנים" בפיוט של חנוכה אנו אומרים "יוונים, וכו', ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים, בני בינה, ימי שמונה קבעו שיר ורננים". המפרשים שואלים, מדוע עשו שמונה ימי חנוכה. הלא על לילה אחד היה להם שמן. והנס היה, שהדליק עוד שבעה ימים. אם כן היו צריכים לקבוע לפי הנס רק שבעה ימים.
מהו, שנר חנוכה מניחה בשמאל, בעבודה חז"ל (בשבת, דף כ"ב) אמרו "שנר חנוכה משמאל, כדי שתהא נר חנוכה משמאל, ומזוזה מימין". ופרש"י, מזוזה, קי"ל דבימין, דכתיב, ביתך דרך ביאתך, וכי עקר אינש כרעה דימינא, עקר ברישא" (שהאדם מתחיל ללכת, הוא מתחיל ברגל ימין).
מהם הכוחות, שצריכים בעבודה חז"ל אמרו (מגילה ו' ע"ב) וזה לשונם "ואמר ר' יצחק, אם יאמר לך אדם, יגעתי ולא מצאתי, אל תאמין. לא יגעתי ומצאתי, אל תאמין. יגעתי ומצאתי, תאמין". ויש להבין, מהו ענין של "תאמין". וכי מדברים כאן באנשים שאומרים שקר. הלא כאן מדברים מאנשים שעוסקים בתורה, ובטח שהם אנשים כשרים. מדוע יש לחשוב שהם משקרים. אם כן, מהו הענין שאומר "תאמין" או "לא תאמין".
הנרות הללו קדש אאמו"ר זצ"ל אמר על מה שכתוב "הנרות הללו קדש הם, ואין לנו רשות להשתמש בהם, אלא לראותם בלבד", שצריכים לדעת ההבדל בין נס חנוכה לנס של פורים. כי בחנוכה היתה הגזרה רק על רוחניות, שמנעו מעם ישראל לקיים את המצות. והנס היה, שבזמן שגברו החשמונאים, כן היו יכולים לקיים את המצות. והיות לרוחניות אין כלים, כי "כלים" נקראים דוקא כלי קבלה, שזה נקרא "בריאה יש מאין", שהוא הרצון לקבל. לכן בא הרמז לזה "הנרות הללו קדש הם, ואין לנו רשות להשתמש בהם".
מהו "מסרת גבורים ביד חלשים" בעבודה הנה סדר העבודה. בזמן שהאדם רוצה לעשות הכל לשם שמים, היינו שהמעשים שלו יהיו בע"מ להשפיע, ולא לקבל שכר, היות שזהו נגד הטבע, מטעם שהאדם נברא ברצון לקבל לתועלת עצמו, לכן ניתן לנו עבודה, לצאת מאהבה עצמית ולעבוד רק להשפיע לטובת ה'.
יום שישי, 21 ספטמבר 2007סגור לתגובות על ערב יום כיפור הוא הזדמנות לתיקון
בערב יום כיפור, במיוחד בערב יום כיפור הזה, אנו נמצאים בזמן ומקום מאוד מיוחדים. כאשר כולנו נמצאים במצב מסוים, יש כח התעוררות הנשמה שפועל ובאפשרותנו להתחבר אליו.
אולם יום כיפור אינו נקבע על-פי תאריך על לוח השנה, הוא יכול להתרחש בפנימיותו של האדם באביב או בחורף. זהו מצב פנימי בתוך האדם שעליו לחוש בעומק ליבו.
מצב זה מאפשר לאדם להגיע להכרה מיוחדת – הבחנה רוחנית שהאדם מגלה ואחריה הוא יכול לפרוץ מהעולם הזה, המוגבל, הסופי, הסובל והמפורד, אל עבר עולם נצחי, אינסופי של חבור ואהבה.
עוד בשיעור: • על האדם העושה חשבון נפש להגיע להכרה כי האגו שלו הוא פסול, והוא חייב לצאת ממנו לרוחניות.
• האדם מגלה את האגו שלו – גם אגו שקשור לעולם הזה, רצון לכסף, כבוד, שליטה וגם אגו שעדין נסתר ממנו וקשור לעולם הרוחני. אז מגיע האדם להכרת הרע ומכנה את הרצון לקבל שלו "יצר הרע". רע משום שהוא מונע ממנו להשיג רוחניות.
• אבל מדוע הוא רע? אנו מגלים שהאדם הוא תוצאה של הגנים שאיתם הוא נולד. היום המדע מגלה שאפילו נטיות לגניבה, אלכוהליזם ותכונות מגונות נוספות הן גנטיות. בנוסף, האדם הוא כחומר ביד ההורים, הוא לא בחר את מוריו או את הסביבה שהשפיעה עליו כשגדל. אם כן מדוע עליו להכות על חטא? על מה, על פי חכמת הקבלה, צריך האדם צריך לבקש סליחה?
• בדרכו הרוחנית משקיע האדם מאמצים וזמן רב שמטרתם היא לא להשיג רוחניות, אלא להגדיל את ההשתוקקות שלו לרוחניות. בסוף התהליך מגיע האדם לאכזבה, מתאייש ומבין שאין ביכולתו להצליח לבד ורק הבורא יכול לעזור לו. אז הוא פונה בצעקה אל הבורא בבקשה לתיקון. אך האדם אינו מסוגל אפילו לפנות בצעקה אל הבורא ועל כך הוא מבקש סליחה. האדם מבקש סליחה על כך שאינו מסוגל לצאת מעצמו ולבקש מהבורא שיעזור לו לפרוץ מהטבע שלו לעבר הטבע הרוחני. זוהי הסליחה היחידה שעליו לבקש וזהו יום כיפור הרוחני. השיעור מבוסס על כתבי רב"ש – שלבי הסולם כרך ה', תלמוד בבלי, "מהי התפילה על עזרה ועל סליחה בעבודה"
יום חמישי, 20 ספטמבר 2007סגור לתגובות על סליחה, מהי סליחה?
כל העניין הזה עם חשבון הנפש שאנו עורכים לכאורה ביום כיפור מעלה תהייה. במשך כל השנה אנו פועלים לפי רצוננו החופשי – איש איש לפי דרכו – ורק פעם אחת בשנה אנו עוצרים להתחשבן. לפעמים זה מרגיש מאולץ, כאילו מישהו פקד עלינו ש"כך צריך לעשות". צריך לדעת איך, מתי וממי מבקשים סליחה…
חכמת הקבלה מסבירה כי לפני שמבקשים סליחה ממישהו, יש להכין את עצמנו מראש לכך. גם ביום כיפור – יום של סליחה ומחילה – האדם צריך להכין את עצמו בכדי שימחלו לו על מעשיו.
בגשמיות אנו רואים, שאין אדם אומר לחברו "סליחה", אלא אם כן הוא פגע בכבודו, גרם לו להפסד כלכלי או אפילו סתם התנגש בו וגרם לו לנזק. אז מתבקש שאותו אדם יבקש מחברו שיסלח לו על מה שגרם לו. אבל אם הוא לא עשה לו שום דבר ובכל זאת הוא מבקש ממנו סליחה, אז חברו מסתכל עליו כמו על אחד שאינו שפוי בדעתו.
תארו לעצמכם, אם היינו רואים אדם שהולך ברחוב ואומר לכל אחד שנקרה בדרכו "סליחה, סליחה". בטח היינו אומרים עליו שהוא משוגע, כי "סליחה" נהוג לומר רק כשפוגעים במישהו.
עכשיו תארו לעצמכם את אותו אדם גורם נזק גדול לחברו, והוא מבקש ממנו סליחה כאילו שרק עשה לו דבר קטן. בטח שדבר זה אינו בא בחשבון וחברו לא יקבל את סליחתו.
בדרך כלל, כשאדם פוגע במישהו, הוא מיד מודד את גודל הפגיעה שגרם לו. ככל שפגע בו יותר, כך הוא מתאמץ יותר שחברו יסכים לסלוח לו. לכן, לפני שאדם מבקש סליחה, הוא צריך למדוד עד כמה הוא פגע בחברו. לדוגמא, אם אמרתי משהו שפגע באחד מחבריי, אז מיד אני בודק עד כמה הוא נעלב. ככל שאני מבחין שהוא נפגע יותר אז אני מבקש שיקבל את התנצלותי ואף שולח לו זר פרחים גדול. אבל אם גיליתי שהוא לא ממש נעלב, אז אני מסתפק במשלוח sms להביע את סליחתי.
הבורא ואני
מתוך היחסים שבין אדם לחברו, אנו צריכים ללמוד את היחסים שבין האדם לבורא. זאת אומרת, כשהאדם הולך לבקש סליחה מהבורא, הוא צריך לחשוב במה הוא חטא כלפיו. כלומר אם האדם לא מרגיש שום חטא ובכל זאת מבקש סליחה מהבורא, הרי כאילו הוא מתלוצץ. הוא כמו אותו אדם שהולך ברחוב ואומר לכל אחד "סליחה, סליחה". למעשה, הוא צועק, בוכה ומבקש מהבורא שיסלח לו בו בעת שהוא אינו מרגיש שפגע בו במשהו.
לכן, לפני שהאדם ניגש לבקש סליחה מהבורא, הוא צריך לעשות עם עצמו דין וחשבון מהו גודל החטא ועד כמה הוא פגע בו. אחרת זה לא נקרא "סליחה". אולם האם הבורא השלם והנצחי זקוק לסליחתנו? האם לא הוא זה שמסובב לנו את כל מאורעות חיינו? אם כן, ממי עלינו לבקש סליחה?
סליחה?! על מה ולמה?
סליחה, אומר הרב ברוך שלום אשלג (הרב"ש), זהו תהליך פנימי, ולא תהליך שבו פונים למישהו אחר ומבקשים ממנו משהו. האדם דן את עצמו, אין מישהו חיצוני שדן אותו. האדם בוחן את המקום שבו הוא נמצא, ומברר את מצבו כלפי המצב השלם. הוא בוחן מחדש את תכונותיו ביחס לתכונת הבורא – תכונת הנתינה.
הצעד הראשון שהאדם עושה בתהליך נקרא "הכרת הרע". בשלב ראשוני זה הוא מגלה שהוא אגואיסט מטבעו. בהדרגה הוא מתחיל להבין, שכל המחשבות והרצונות שמניעים אותו נועדו כדי להשביע את האגו שלו בלבד, גם אם זה על חשבון האחר.
הסליחה היא חשבון פנימי שהאדם עושה עם עצמו. החכמה היא להשתמש באור שטמון בכתבי הקבלה כדי להאיר את הפינות האפלות שבנו, מסביר הרב"ש.
האמת נמצאת בתוכנו. היא מתגלה בנשמה. כשאנו מרגישים שהטבע האגואיסטי שלנו מנוגד לטבע הבורא, לתכונת הנתינה, אז בעצם באה הסליחה האמיתית, היא מגיעה כבקשה. אלא שעתה, זו כבר בקשה להשתנות. בקשה שאתה לא מבקש מאף אחד. אלא אנו מרגישים את הסליחה בפנים, בתוכנו, ומייחלים לה. ואז מתוך הכוונה האמיתית בא השינוי.
מסע אל תוך עצמנו
אחרי שנים שבהם התרגלנו, בצורה מכאנית משהו, להגיע לבית הכנסת, תחילה בזמן סליחות ואחרי כן ביום כיפור, ולהתנצל בפני כ-ו-ל-ם על ה-כ-ו-ל, על ש"חטאנו, עווינו, פשענו". סוף סוף יש בידנו את הפתח להבין שסליחה היא הזדמנות. הזדמנות לשינוי שאנו צריכים ויכולים לעבור.
כשאנו באמת רוצים, ומבקשים סליחה אמיתית, בקשותנו נענות ואנו זוכים לשינוי המיוחל. אם נתמיד ונבקש לא רק יום בשנה, יאיר לנו האור את הדרך ויראה לנו כיצד לשפר את חיינו לטובה ואיך להתקדם אל הרגשת השלמות.
יום חמישי, 20 ספטמבר 2007סגור לתגובות על יום כיפור ועשרת ימי תשובה – דורמיטא נסירה וחיבוק השמאל
תלמוד עשר הספירות מתאר לנו את התהליך אותו עוברות הנשמות בדרכן אל עולם האינסוף עולם שכולו טוב. המקובל מתאר בפרטי פרטים את התהליך העובר על הנשמה. שיעור זה עוסק בזמן רוחני הנקרא עשרת ימי תשובה – מראש השנה ועד יום כיפור.
הנוקבא, המסמלת את אוסף הנשמות המאוחדות נבנית בשלושה שלבים דורמיטא (שינה), נסירה, וחיבוק השמאל.
בשינה נראה לנוקבא שהעליון שלה, זעיר-אנפין, מתרחק ממנה, הוא מציג עצמו כלפיה ככזה על מנת שתוכל להקים את עצמה בצורה עצמאית, בהמשך מקבלת הנוקבא כלים, חסרונות מבינה ותיקון לכלים מזעיר-אנפין.
החלק השלישי נקרא חבוק השמאל, הוא מכונה חיבוק, משום שזעיר-אנפין אינו יכול לתת לנוקבא על-ידי זיווג, אלא בצורה פחות ישירה, כאורות מקיפים בלבד. בחלק זה משתתפת גם הנוקבא מצידה – הריחוק והכוחות שמקבלת מהעליון מאפשרים לה מידת העצמאות.
עוד בשיעור: • נצח והוד דעתיק המכונים גם דדי בהמה, פועלים על אוסף הנשמות הנשמות מעלות מ"ן לנוקבא דאצילות שמעלה מ"ן לזעיר-אנפין שמעלה מ"ן לאבא ואמא.
• כל פרצוף רוחני כולל שני חלקים – תכונת הקבלה ותכונת ההשפעה, ימין ושמאל.
• זיווג הוא מגע בין עליון לתחתון, ההשפעה שיש בין אחד לשני, ישנם סוגים שונים של זיווגים, ביסודות, דנשיקין, חיבוק. השיעור מבוסס על תע"ס כרך ו' חלק ט"ז עמ' תשנ"ט אות קל"ג
יום חמישי, 20 ספטמבר 2007סגור לתגובות על שער הדמעות הוא שער האדם לרוחניות – יום כיפור של מעלה
יום כיפור מתקרב והאדם נמצא בפני בירורים וחשבון נפש, אנו מעלים בקשות סליחה ותפילה, חסרון ומייחלים למענה ולמילוי בקשותינו, אך המציאות מוכיחה לנו שלא כל תפילותינו נענות ולעיתים מצבנו אף נהיה גרוע יותר משנה לשנה.
חכמת הקבלה מספרת לנו על שער מיוחד, שער הדמעות, השער היחיד דרכו יכולה תפילת האדם לעלות ולהתקבל, בזמן שכל תפילותיו האחרות יתקלו בשערים סגורים ונעולים.
בשונה מעולמנו בו אנו רואים דלתות ויודעים היכן לפתוח אותן, בעולם הרוחני הדלתות אינו נראות, האדם נתקל בקיר, לא מקבל תגובה, ועליו לגשש למצוא את הפתח, ברגע שמצא אותו נפתח הכל והעולם הרוחני נפרש לפניו.
הקיר אותו האדם רואה הוא האדם עצמו, מה שעומד בדרכו של האדם לרוחניות הוא הטבע שלו.
העולם הזה הוא מעין בועה אגואיסטית ואם האדם מעלה תפילה אגואיסטית היא נחשבת כמותרות, ולכן נדחית, השערים הנעולים מסמלים את אכזבת האדם מבקשותיו לקבל מילוי מרצונות הקשורים בעולם הזה, רצונות לכסף, שליטה, כבוד וידע.
בכל רדיפותיו אחרי תענוגים בעולם הזה האדם מוצא את עצמו יותר ויותר ריקני, יום כיפור, על העינויים שבו מסמל את מהלך כל חיינו, הבדיקה והברורים העוברים עלינו עד שאנו מגלים עד כמה הכלים שלנו ריקניים.
האדם אינו יכול לצאת מרצונו האגואיסטי, הרצון לקבל, טרם שבדק אותו במלואו, על האדם לעבור על כל רצונותיו, לנסות בכל השערים, עד שמגיע לשער האחרון, הבקשה לתיקון, שער הדמעות.
על האדם לעבור מהזדהות עם הלב, רצונותיו האגואיסטים, להזדהות עם הנקודה שבלב, רק לאחר שהאדם הגיע להרגשה כזו, ולא רק מלים שבפה, הוא מבקש מתוך אותה נקודה שבלב, הוא מבקש לרכוש תכונה, תכונת ההשפעה.
את התהליך האדם עובר עם הקבוצה שאיתו, ואך ורק בעזרת קבוצה זו, אלו המגלים את חוסר יכולתם לצאת ממצבם ובחיבור יחדיו של את הנקודות שבלב, בהצטברות המאמתים שלהם בחיפוש אחר אותה תכונה, תכונת הבורא, תכונת השפעה, הם מגיעים לבקשת משותפת.
בקשה זו המכונה תפלת הציבור בה האדם הקבוצה והבורא מתחברים כאחד "ישראל אורייתא וקוב"ה חד הוא". אז נענית תפילת האדם, והוא פורץ את המחסום, השער נפתח והוא עובר אל העולם הרוחני.
עוד בשיעור: • מהי "תפילה" ברוחניות? תפילה היא בדיקת האדם את מצבו לעומת המצב הרצוי המתואר לפניו בסידור התפילה, בירור רצונותיו של האדם, כלפי תכונת ההשפעה. הנכונה.
• בעולם הזה רק הקבוצה מהווה קנה מידה עבור האדם כלפיו הוא יכול למדוד את עצמו. הקבוצה מהווה תמיכה הופכת את התהליך למהיר וקל.
• "שער" הוא הקשר בין רשות לרשות, מצד אחד האחד ומהצד השני האחר וביניהם שער, וכל אחד נוגע בשני, השערים מאפשרים לאדם להעלות את בקשותיו שעל ידם הוא מקווה לקבל מילוי. השיעור מבוסס על שלבי הסולם ה',תלמוד בבלי,"מהו השינוי שבשער הדמעות משאר שערים"
