קבלה לעם היום

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א': מאמר "מעוז צור ישועתי"

• אין בהתפתחות האנושית דבר חדש, אלא רק גילוי הקיים בהדרגה, בדרגות דומם, צומח וחי, בצורה שכבר כלולה בטבע.
• במין החי ישנה תוספת – מלבד האינסטינקטים, הרשימות הפנימיות שקיימות בדומם ובצומח, ישנה התפתחות מרשימות חיצוניות – רצונות לכסף, כבוד, שליטה ומושכלות, המתפתחות באדם על-ידי הסביבה ומפתחות אותו, עד שהוא מגלה שכל מה שנמצא סביבו קיים למעשה בתוכו.
• הרשימות החיצוניות מסודרות דווקא בצורה כזו מהבורא, כדי לתת לאדם אפשרות להיות בבחירה חופשית – לבחור את הסביבה שבה הוא יתפתח ובזה הוא משפיע על גורלו.
• בדומה להרגשת הבושה שהאדם מרגיש כתוצאה מחוסר בלבושים גשמיים, החברה יכולה לחייב אותו ללבוש לבושים רוחניים, כתוצאה מהבושה שמתגלה בו בשל היותו ערום מבחינה רוחנית.
• אדם שמבין את השפעת הסביבה כלפי הבושה שבו, יכול להשתמש בזה בצורה מבוררת על-מנת להביא את עצמו לרוחניות.
• הבחירה העיקרית הכללית, חייבת להיות בסביבה שמטרתה היא אהבת הזולת, אהבת הבורא.
• העיקר הוא ביקורת תמידית של החברה, כלפי אותה המטרה שהיא קבעה לעצמה.
• בזה שאני בוחר את השפעת הסביבה עלי, אני בוחר בכל פעם את הכלים והשינויים הפנימיים שלי.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש כרך א', מאמר "עניין השפעה"

• הפעולה לא חשובה, העיקר הכוונה – מי מרגיש את הפעולה, אני או מישהו אחר.
• אני רק מכונה שתמיד שוקלת את כדאיות הרצונות שלה, ונמצאת כל הזמן בחשבונות על כמות היגיעה תמורת השכר.
• כדי לתת לנו אפשרות לעשות פעולת למעלה מהטבע שלנו (למעלה מהדעת), הבורא חילק את המציאות שלנו ל-2: אני והסביבה, כך שעל-ידי השפעת הסביבה עלי, אוכל לשנות את הערכים שלי בהדרגה וכך להגיע להשתוות עם הבורא.
• האדם בנוי כך שהוא מקבל מהסביבה כל דבר כאמת, ללא ביקורת מצידו ולכן הכול תלוי בסביבה, עד כמה שהיא תשחק לפניו.
• אם הסביבה תשפיע עלי שהשפעה זה חשוב, ארוץ אחרי ההשפעה.
• אנו צריכים לראות את הסביבה כאמצעי, כמנוף, שעל-ידה אנו יכולים לנהל את ההתפתחות שלנו ולהגיע לרוחניות.
• בדיקת הכוונה על-מנת להשפיע היא פשוטה – מי האדם רוצה שייהנה מפעולתו.
• "על-מנת להשפיע" – לא מרגיש את ההנאה כתוצאה, אלא כחומר דלק על-מנת לגרום הנאה לזולת.
• "עשיית נחת רוח ליוצרו" – פעולה נקייה בעל-מנת להשפיע, ללא שום חזרה לעצמו.
  המשך קריאה »

חלק א': זוהר לעם, פרשת "ויצא", אות נ"ט, שיעור 6

• אנו נמצאים ומרגישים הכל בתוך מלכות, לפי מידת ההשתוות שלנו לאור.
• האור העליון אינו מאיר, הוא נסתר, ועד כמה שהתחתון מתעורר להידמות לעליון, הוא מעורר בעליון תכונות המאירות כלפיו ונקראות "ספירות".
• במידה שהאדם מתקדם, תמונת המציאות הופכת כלפיו יותר עשירה ומורכבת אך מהצד השני, היא כולה מתקבצת ל-10 ספירות.
• ברמת העולם הזה אין יחס לכוונת הפועל. כשמתחילים לעבוד מחוץ לרצון לקבל, כל פרט ופרט נעשה מורכב מ-2 פעולות – בכוונה ובמעשה, ההפוכות זו מזו. זו עבודה קשה מאד של הרצון לקבל שלא שייך כלל לרוחניות, כקובע ומיישם פעולה רוחנית.
• אין לנו עבודה אחרת מלבד להרכיב את מערכת אדם הראשון – המערכת המתוקנת של עולם אין-סוף, וזה נעשה על-ידי שליטה – שכל אחד צריך להעריך את החיבור מעל כל שאר הדברים בחייו.
• האדם לא יכול לשלוט על עצמו לבד, כי אם היה יכול לעשות זאת הוא היה נשאר אגואיסט. לכן אנו משיגים את השליטה רק בעזרת הדבקות בבורא – שליטת כוח ההשפעה על כוח הקבלה.
• הזוהר הוא ביטוי של נשמה שנמצאת בדבקות הסופית עם הבורא, לכם אם האדם מקבל רגש כלשהו לרוחניות, הוא מרגיש את הזוהר כקרוב והוא לא יכול בלעדיו.
• במקורו, הזוהר כלל פירוש על כל התנ"ך – חב"ד חג"ת נה"י של מלכות הכללית, אך לנו נותר רק הפירוש על חלק התורה. הטקסט החסר בזוהר עוזר לנו להימשך לנשמות שבהן אותו הטקסט החסר נמצא, וכך תושלם נשמתו של כל אחד ואחד.
• השמירה שהחיבור יהיה לפניך כל הזמן כראשון בחשיבות, היא הסימן שאתה מכוון נכון למטרה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א' :זוהר לעם, פרשת "ויגש", אות ק"ו, שיעור 5

• הזוהר הוא החלק המועיל ביותר מהתורה.
• כל הספרים הקדושים נכתבו מתוך השגה רוחנית, וכשאנו קוראים אותם, אנו יכולים להזמין משם את המאור המחזיר למוטב, ואז נקרא שאנו עוסקים בתורה.
• ההכנה לתורה היא חיסרון לתיקון; הרגשת הטבע שלנו כרע, שאנו לא מסוגלים להתחבר בינינו, ובמידת השתדלותנו להתחבר, נדרוש את המאור.
• כל הבעיה היא איך לאזן את הקווים ימין – חסדים ושמאל – חכמה, המכחישים זה את זה ולא יכולים לעשות פשרה ביניהם. הפיתרון הוא הקו האמצעי – קבלת אור חכמה מלובש באור חסדים.
• כלי הקו האמצעי רחב הרבה יותר משני הקווים ימין ושמאל, כי הוא נמצא למעלה מהדעת ומחבר את שני הקווים יחד, כך שהם נמצאים בשימוש מלא – התענוג מורגש בתוך הנברא ומטרת התענוג מורגשת בבורא.
• "רד"ו (210) שנים" – תיקון עד אמצע הבינה, שנעשה בזמן גלות מצריים.
• "יעקב" – קטנות דקו אמצעי; "יוסף" – גדלות דקו אמצעי.
• הגלות היא דרגה רוחנית – גילוי האחוריים של הבורא.
  המשך קריאה »

חלק א' :זוהר לעם, פרשת "ויגש", אות ס"ד, שיעור 4

• אין לנו כוח להפוך את עצמנו מקבלה להשפעה, אנו יכולים לעשות זאת רק על-ידי האור העליון, שמאיר עלינו בזמן שאנו קוראים על פעולותיו, בעיקר בספר הזוהר, ולכן עלינו להיות בזמן הלימוד באיחוד, בדומה לו שהוא אחד, וכך נעורר על עצמנו את הכוח שישנה אותנו.
• הזוהר מספר לנו רק על הזיווג בין זעיר אנפין ונוקבא.
• בזמן שהאדם קורא ושומע את הזוהר, עליו להשתדל לעורר את עצמו להיות רגיש למה שכתוב בספר על היחס בין זעיר אנפין לנוקבא, שזה תלוי בו, כי אנו חלקי המלכות ובנו תלוי בכמה ובאיזו צורה יהיו הקשרים ביניהם.
• בזמן הלימוד, עלינו להתלבש ב"גיבורי" הזוהר, כי הם התכונות שלנו, ולהשתדל להרגיש מה הם מרגישים בתוך הסיפור.
• בכוונה הכללית שלנו, אנו מחזיקים את הרמה הכללית של הקבוצה, אך יכול להיות שבאותו הזמן יהיו אנשים למטה או למעלה מרמה זו. עלינו לדאוג בעיקר לאלה שמתחת לרמה הכללית של הקבוצה.
• לשם התיקון, עדיף להיות למטה מהקבוצה ובחיבור איתה, מאשר למעלה מהקבוצה ובניתוק ממנה.
• הקב"ה – תכונת ההשפעה שאנו משיגים בתוכנו.
• כל מה שעברנו עד היום בהיסטוריה, נעשה כהכנה הכללית ממעלה למטה על-ידי הכוח העליון, ורק בימינו מתחילה עבודת התחתון האמיתית ממטה למעלה.
• אנו נמצאים עם כל הנשמות שכבר הגיעו לגילוי, ועם החברים שלנו שמשתוקקים לגילוי, וכך גם אנו נזכה לגילוי.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א' :זוהר לעם, פרשת "ויגש", אות י', שיעור 2

• בהתכללות אין גדול או קטן – כולם שווים.
• בערבות אין הבדל בין המשתתפים, לא בגובה, לא במשקל ולא בניסיון – אם כולם נכללים הם יזכו – זהו הכוח הנפלא שיש בערבות.
• "אדם" – דומה לבורא, שנברא על-ידי התורה ובזה הוא ממש בורא את העולמות.
• בזמן הלימוד עלינו להיות בכוונת האיחוד, שהאור יבוא ויקשור בינינו ובו נגלה את הכוח העליון. מאיתנו נדרשת רק נכונות להתקשר יחד.
• מידות הקשר בין זעיר אנפין ומלכות, מייצבות לנו את תמונות העולם ואת כל מה שאנו מרגישים כתהליך ההתפתחות שלנו.
• "עד שישים נשימות" – קבלה ממטה למעלה בדחייה, באור חוזר.
• "חצות הלילה" הן 6 שעות יחסיות מתחילת הלילה, וב-6 השעות היחסיות מחצות הלילה והלאה, מתרחשת הכנת הכלים.
  המשך קריאה »

חלק א' :זוהר לעם, פרשת "תצווה", אות קלד', שיעור 9

• בכל אדם בקבוצה יש כוח להשפיע, אבל הוא קטן מאד ולא יגדל יותר באדם מעצמו. הוא יגדל רק בתנאי שהאדם יתחבר לאחרים, ואם הוא מוכן לבטל את עצמו ולראות את חברי הקבוצה כגדולים, הוא יוכל לקבל מהם את הרצונות שלהם להשפיע ואיתו למשוך את המאור המחזיר למוטב שטמון בספר הזוהר.
• ההכנה לקריאת התורה צריכה להיות בחברה, בהתכללות עם האחרים כדי לגבש רצון חדש, ואז נצליח.
• הבורא ברא "יש מאין" ואת כל היתר הוא נתן לנו, כדי שנגדיל את הנקודה שבלב למימדי מלכות דאין-סוף.
• העיקר זה לדרוש כל הזמן את שלמות הכלי, שלמות החיסרון – שיהיה ראוי לתיקון.
• אנו צריכים להגיע לחיסרון, שרק ב"ברכה" מלמעלה הכלי יכול להיוולד, ולא בשום מצב אחר, ושאנו נכללים בכוח הברכה, באיחוד עם הבורא.
• "העלאת מ"ן" – בקשה לכוח ההשפעה.
• בלתי אפשרי לפתח מ"ן לבד, אלא רק בחיבור הרצון המשותף.
• קניית החבר היא בעיקר לאחר שאני מגלה שאי אפשר להגיע למטרת הבריאה בלי להתחבר איתו, ואז אני מוכן לתת הכל תמורת החיסרון של החברים, מכיוון שללא החיסרון הזה, לא אוכל להגיע למטרת הבריאה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א': זוהר לעם, פרשת "תצווה", אות ס"ב, שיעור 4

• עלינו לבדוק את עצמנו, אם איזו כוונה אנו באים ללימוד הזוהר, מכיוון שהוא הטיפול החזק ביותר נגד הטבע שלנו.
• בזמן לימוד הזוהר, עלינו רק לפתוח את הלב לתרופה, שליבנו האגואיסטי יתרכך על-ידי הסגולה שיש בקריאה ובשמיעה שלנו.
• בזמן לימוד הזוהר עלינו להכין מקום, היכן שהאור יוכל לתקן אותו – מקום הקשר הגרוע בינינו – רע מצד אחד וחיסרון מהצד השני, ואז במידת הדרישה האור מגיע, כי רק החיסרון מושך את האור.
• התוצאה מכל יום צריכה להיות פשוטה – שבפעם הבאה שאגיע לשיעור, אגיע עם חיסרון מבורר יותר, ללא קשר למצב אליו הגעתי.
• לא מתקנים את הזעיר-אנפין, אלא את המלכות, שתהיה מסוגלת לקבל השפעה מזעיר-אנפין.
• עלינו לבקש מהאור העליון לתת לנו את היכולת לדעת מה זה להשפיע. זה ניתן במידה שאני מתעלה מעל השכל והגישה שלי לתכונת ההשפעה הטהורה, ולא רוצה דבר מלבד השפעה.
• "חרות" – אור הבינה.
  המשך קריאה »