קבלה לעם היום

הכנה לשיעור

• אנו מתקדמים קדימה, לא על-ידי הרגשת תענוג או ייסורים, אלא על-ידי האופן שבו אנו מסדרים את היוצרות הללו עבורנו.
• על-ידי הסביבה, האדם צריך לעשות לעצמו כל הזמן ציור שיגיעה לקראת הרוחניות היא משתלמת, שהמטרה היא קורבה, שההפך מזה זה סבל, ושכמה שהאדם מצליח בציור הזה, יש לו כוח להתקדם.
• הבחירה החופשית היחידה שלנו, היא איך אנו משתמשים בסביבה, כדי לצייר לנו את הרוחניות כמושכת.
• אין מצווה לסבול ולהיכנס להרגשות לא נעימות, אלא ההפך – בכל פעם לצייר לעצמנו עתיד טוב שעומד לפנינו, וכך להתקדם.
• תענוג רוחני – התענוג מההצלחה להתחבר עם החסרונות הרוחניים של האחרים, והיכולת למלא אותם.
• הנאה רוחנית – כל דבר שאני מרגיש בקשר עם העליון – גילויו, קרבה אליו, אפילו שאני לא מזהה אותו בצורה ברורה.
• את הרצון שנראה לי כעת כשלי, לעולם לא אוכל למלא; אם אני מחבר לעצמי את הרצונות הזרים וממלא אותם, זה נקרא רוחניות, ונותן לי הרגשת קיום נצחי, בלתי מוגבל.
• המטרה של כל לחץ המשבר, היא לגלות את מקום הסיבה למשבר.
• מצב המשבר לא יעבור, השאלה היא מתי נוכל להתעלות מעליו.
• כל העבודה שלנו היא להגיע להכרחיות להתחבר שוב.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א': זהר לעם, פרשת נח, אות שס"ח

• אנו צריכים לזכור שהזוהר ניתן לנו כדי להחזיר אותנו למצב המתוקן – נשמה אחת שמקבלת התגלות של בורא אחד.
• כל פעולה שלנו צריכה להתחיל מ"סוף מעשה בכוונה תחילה", בכמה שאנו מסוגלים לעת עתה.
• איחוד לא למען המטרה הנכונה, גורם להרס.
• אם נשתדל ללכת בחיבור כדי להתקדם לקראת הבורא, כדי לייצר את אור החסדים על-מנת שיתגלה בו אור חכמה, נוכל להגיד שאנו מדברים זה אל זה ב"לשון הקודש" (קו אמצעי), ובונים את הכלי הנכון.
• את הכול אנו מקבלים מלמעלה, אך החיפוש, איך אנו יכולים לבנות "עיר ומגדל" כשכינה הקדושה, ולא כבבל, הוא ההבדל בין "לשון הקודש" ו"לשון זרה".
• למעשה, עד היום כל העולם נמצא בחורבן בבל, עד שלא נתחיל להקים אותו.
• הסיבה לכל הרע בעולם היא חוסר קשר עם המערכת האלוקית.
• בימינו, שתי הקבוצות שיצאו מבבל – הקבוצה המקורית (אומות העולם), והקבוצה שהייתה ברוחניות וירדה ממנה (ישראל), מחפשות דרך משותפת לתיקון העולם.
• גילוי הרע, הן לאורך ההיסטוריה והן לאורך התיקון, הוא מחויב; תלוי איך ניגשים לרע הזה – אם מצד ימין, אז הרע הזה מגיע כחוק, במגמה לתיקון. לכן הכול תלוי במגמה.
  המשך קריאה »

חלק א': זוהר לעם, פרשת נח, אות שמ"ח

• בזמן שאנו קוראים את הזוהר, אנו צריכים להשתדל להיכנס ממש פנימה; להתנתק ממה שאני, ולהשתדל לבנות את התמונה בעזרת כל האפשרויות שעומדות לפניי.
• אנו צריכים לתאר בכל האפשרויות והפנטזיות שלנו, שהזוהר מדבר על העולם החדש שלי, בו קיימים רק שני כוחות – ימין ושמאל, וביניהם אני – קו אמצעי.
• עלינו להשתדל לאתר בתוכנו את הכתוב בזוהר; לא חשוב כמה אנו מצליחים, חשובה ההשתדלות.
• בתחילתה של כל פעולה שאנו מבצעים, אנו לא יכולים לזהות אם היא נכונה או לא, האם החשבון שלנו הוא בסדר או לא; דבר זה מתגלה מחצי הפעולה והלאה, כי רק כאשר האורות נכנסים לכלים, אנו יכולים להבחין בכוונת הפעולה המקורית.
• רק בלמעלה מהדעת, בהתכללות בעליון, שהעליון יהיה לי לראש, ניתן לבצע בביטחון את הפעולה הנכונה.
• הסברה שהעולם מתפתח בהרחבה היא מוטעית, כך מצייר לעינינו האגו שלנו. השורש הוא קו דק שעובר בכל המציאות בפנימיותה, ולכן על כל אחד מאיתנו לחפש בתוכו מצב פנימי יותר.
• ספר הזוהר הוא הספר שהעליון מציג לי, בדומה להורה הפועל כלפי התינוק; ובדומה לתינוק המתפתח, נגלה באותו הטקסט הבחנות וקשרים חדשים. זו כל העבודה.
  המשך קריאה »

חלק א': זוהר לעם: פרשת נח, אות ש"ט, עמוד 51

• אנו צריכים לחזור שוב ובכל פעם, לתפיסת העולם האמיתית – שהכול קורה באדם.
• "אהרון" – תכונת החסד המתפתחת בנו, כמו כל דבר, על-ידי התפתחות הרצון לקבל, שבזכותו אנו זוכים להעלות הכול למעלה, להשתוות עם הבורא.
• "יין" – אור חכמה; "שתיית יין" – קבלת אור חכמה; "שכרות" – קבלת אור חכמה ממעלה למטה במקום קבלתו ממטה למעלה ב"קו אמצעי".
• "אש" – שימוש ברצון בעל-מנת להשפיע; "אישה" – שימוש ברצון בעל-מנת לקבל.
• "בנים" – רצונות שנולדו מתוך המצב הקודם.
• "יפת" (קו אמצעי), "שם" (קו ימין) – רצונות מתוקנים שהתגלו מתוך מצב "נח"; "חם" (קו שמאל) – רצון רע שהתגלה מתוך מצב "נח".
• הנחש (ל"ב האבן, קליפת שמאל), קיים עד גמר התיקון, ובכל מדרגה צריך לברר חלק ממנו.
• התורה לא נכתבה במאום על ההיסטוריה, כל המדובר בה הוא כלפי האדם בלבד. ה"אני" הוא מי שמרגיש את מה שעליו הזוהר כותב.
• על-ידי הקריאה בזוהר, וחיפוש התכונות הכתובות בו בתוכי, אני פותח את נשמתי לעבודת השם האמיתית.
  המשך קריאה »

חלק א': ספר הזוהר – קטעים נבחרים, פרשת נח, אות ש"ב

• לפני שאנו קוראים בספר הזוהר ובתורה בכלל, אנו צריכים לכוון את עצמנו בצורה הנכונה; אנו צריכים לסדר את התכונות הפנימיות שלנו כדי שנהיה מסוגלים לתפוס את מה שקיים סביבנו.
• ניתן לגלות את הכוח העליון, רק במידה שאנו דומים לו; זאת כל מטרתנו – לאסוף את כל התכונות שלנו ולסדרן כך שהן יהיו דומות לבורא, לכוח העליון שבו אנו נמצאים – "אדם".
• לפי אור החסדים שאנו יכולים לגלות מתוכנו, אנו מגלים את אור החכמה שסובב אותנו.
• מבינה (אלוקים), יוצאים כל הכוחות – חכמה וחסדים, לזעיר-אנפין בקטנות, המתפקד כ"שסתום", ובמידה שאנו, הנשמות, יכולות לתכלל ממטה למעלה במלכות דאצילות, היא מתחברת לזעיר-אנפין, שיכול להוביל את האורות מבינה למלכות ומשם לנשמות.
• כל הקיום, הוא האורות שמגיעים מבינה למלכות דאצילות.
• לא קיימים בתורה או במציאות תכונות או כוחות רעים; כל התכונות מצויות בהרמוניה ביניהן, והאור צריך להגיע דרכן לכל הנשמות.
  המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• אדם המתחיל לצעוד בדרך ההתפתחות הרוחנית, חייב את עזרת הכוח החיצון – קבוצה, בורא, כיוון שבאמצעות מה שיש לו עצמו, הוא לא יכול להגיע לשורש – מה שקיים מחוץ לאדם.
• הרגשת תלות בכוח הקבוצה ודרכה בכוח העליון, היא ממש הצלה מלמעלה; את ה"הבדלה" הזו מביא לאדם האור, לאחר שהוא השקיע את עצמו בכמה שהוא מסוגל ובכל מה שניתן לו.
• כל עצות המקובלים עוסקות באיך למשוך את המאור המחזיר למוטב, וכל התקדמות האדם תלויה במידה שהוא מיישם אותן.
• על הקבוצה להבין כי מטרתה היא להביא לכל חבר וחבר את הבירור והמחשבה, במה תלויה ההצלחה, על-ידי מה אנו מזמינים את המאור המחזיר למוטב, על-ידי מה כל אחד יכול להשתנות, ואז נראה בנו שינויים.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• בדומה לכל דבר במציאות, גם האדם מתפתח ב-4 דרגות התפתחות – דומם, צומח, חי ומדבר.
• מבנה ההתפתחות הוא מבנה של פירמידה: אנו מתפתחים לאורך שנים רבות בדרגת הדומם, וזמן קצר יותר ויותר בדרגות הצומח, החי והמדבר בהתאמה; דרגות הדומם, הצומח והחי הן הכנה לדרגת המדבר.
• בתחילת דרגת המדבר, מתעוררת באדם ה"נקודה שבלב", ואז הוא מתחיל לשאול על הטעם בחייו; הוא נכנס לייאוש, לחושך ומתחיל להרגיש הסתר רוחני – שמשהו נסתר ממנו, משהו מעבר לקיום הגופני, הגשמי, ואז מביאים אותו למקום בו יוכל לממש את הרצון החדש שלו – ספרים, חברה ומורה.
• 4 שלבי ההתפתחות הרוחנית: 1 – האדם לא מרגיש כלום; 2 – האדם מרגיש שהוא לא רוצה את תכונת ההשפעה; 3 – האדם מרגיש שהוא רוצה את תכונת ההשפעה אך לא יכול להשיגה; 4 – שלב היישום. השלב הראשון הוא הארוך ביותר ושאר השלבים מתקצרים בהדרגה.
• אנו לא מתפתחים מתוך קריאת החומר, כוח הטבע הוא המפתח אותנו, כתוצאה מהשתדלותנו ודרישתנו הפנימית.
• אותו הכוח שמפתח אותנו בגשמיות, מפתח אותנו ברוחניות, וכל העבודה שלנו היא לעורר את אותו הכוח על-ידי הלימוד והספרים, שישפיע עלינו יותר מהר.
• אנו משפיעים על המאור המחזיר למוטב בדברים שכלל לא נראים לנו חשובים כעת; מי שאקטיבי יותר, מתקדם יותר מהר.
• "יגעתי ומצאתי" – תן יגיעה ותמצא.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א': ספר הזוהר – קטעים נבחרים, פרשת נח, אות רע"ג

• אנו קוראים את הזוהר כדי להתחבר יחד, בלב ובנפש; שהרצונות שלנו – הלבבות, יהיו מחוברים כאחד, לפי מחשבת הבריאה.
• עד כמה שנצליח להתחבר, נהיה שם; בתוך החיבור נבין מה כתוב בזוהר.
• על-ידי הקריאה בזוהר נוכל להתחבר, ועל-ידי החיבור, נבין מה שאנו קוראים.
• כל ההבחנות – "אבן שתיה", "מצבה", "בית המקדש" וכו', הן תכונות הקיימות בתוך האדם; אנו צריכים להשתדל לאתר אותן בנו, ומהתמונה החיצונית, עלינו לחדור לרמת היחסים בין הכוחות הללו.
• מצד האלוקים, הבינה, אנו מגלים את התכונות שבנו, ומתחילים לעבוד עימן, לסדר אותן ולהגיב בעזרתן בחזרה לאלוקים.
• תיקון הגוף – תיקון הרצונות; תיקון הלב – שכל הרצונות הללו יהיו מכוונים בעל-מנת להשפיע.
• "חצות הלילה"- מצב של החושך העמוק ביותר, של חוסר אונים.
• "צדיקים", "הקב"ה", "בית המדרש" – אנו בונים את ההבחנות הללו פנימה, בתוכנו; ברוחניות לא קיים דבר – עד שהאדם לא בונה מתוך הרצונות, התכונות והכוונות שלו, "מקום" – רצון שמקבל ציור מיוחד, הוא לא קיים.
• "האדם עולם קטן" – העולם זה כל מה שהאדם מתאר בתוכו; אין עולם – העולם זו תמונה מוגבלת, שהאדם מסוגל להרכיב מכל התכונות והכוחות הפנימיים שלו.
• בזוהר, אף פעם לא מדברים על אדם לבד; אדם לבד לא יכול להיות בזוהר.
  המשך קריאה »