קבלה לעם היום

הכנה לשיעור

• הכול תלוי בהרגשת החיסרון – בגלל שחסר לי, בגלל שחסר למישהו, או שמגיע דרכי ממישהו זר למישהו זר ועוד.
• 10 החסרונות שיש באותו כלי, שונים בעיקר באופי, באופן שלהם.
• במידה שהנשמות רוצות להתכלל ביניהן, הן מעוררות את מלכות דאצילות, שמתחברת לזעיר-אנפין, והוא ממשיך לה את כל האור מלמעלה.
• אנו לא מוחקים את ההבדל בין הפרצופים, העביות נשארת; "ואהבת לרעך כמוך" – התעלות על-פני העביות, הפער והשנאה שנשארים בינינו, ושימוש בהם כדי להגיע לזכות.
• "תיקון" – לא מוחקים ובונים מחדש, אלא מתקנים את השימוש בישן.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• הירידות הן הזדמנות לעלות, לבקש עזרה.
• אם האדם רוצה להיות צדיק – להצדיק את הבורא, הוא משתדל לאגור כוחות, וכשבאה ירידה בהרגשה, הוא מבין שהתגלתה בו תוספת רצון, וכתוצאה ממנה מתווספת בו נחיצות ל-ה', ומכל "הרשעים" שהתגלו בו הוא בונה "בית מדרש" – בונה את התיקון, ובהם הוא מגלה תוספת קשר, התאמה עם הבורא, וכך הוא מתקדם.
• הכול תלוי בהכנה.
• אם הקבוצה חזקה, נותנים לה עליות וירידות כלליות, והיא מסוגלת לרומם את עצמה.
• אם הקבוצה מיוחדת, הכוח שלה הוא בבורא – הוא הערב שלהם.
• הירידה תמיד באה בהפתעה; זהו סימן שצריך לעלות לדרגה הבאה.
• ברגע הירידה, על האדם להוסיף לתוך הרצון לקבל כוח ההשפעה למעלה מדעתו – למרות שהוא לא רוצה, הוא חייב לעשות מעל כוחו.
• בירידה, מתגלה באדם תוספת הרצון, שאם הוא יתקן אותו, הוא יעלה למדרגה הבאה; כל הרע שמתגלה, מתגלה בין כל המדרגות.
• טוב לפחד מהירידה, כי זה דוחף את האדם לתמיכה – להשקיע כמה שיותר באותו "אח"פ דעליון", בקבוצה, בבורא.
• אל לנו לעמוד במקום; אם עומדים במקום, מאבדים את הכול.
  המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• "לידה" – כשהעובר מקבל תוספת עביות, רשות בפני עצמו ומסך על העביות שלו, ויש לו מציאות בפי עצמו, המציאות הרוחנית.
• לפני הכניסה לרוחניות, העביות היא עביות דעולם הזה, כאשר הנברא האדם עדיין לא מוכן לבטל את עצמו כלפי העליון.
• "עליון" – כל מה שמחוץ לך.
• כל מצב ההכנה צריך להביא אותי לדבקות בעליון במצב "עובר".
• כל העיבור זה ויתורים, העליון יעשה ממך מה שהוא רוצה ואתה מוסר את עצמך בידיו.
• ניתן לעבור את תהליך הביטול בצורה מהירה וקלה, רק בחברה.
• הכניסה לעיבור תלויה בנחיצות האדם.
• אין הרבה כוחות לאדם, אבל אם הוא מרכז אותם לנקודה אחת, הם מספיקים לו כדי להיכנס לרוחניות.
• אנו לא יכולים לשנות את עצמנו בעצמנו; כל היגיעה שלנו היא לא להשתנות, אלא שישנו אותנו.
• הכוח שמנהל את המציאות מפתח אותך במידת ההשתדלות שלך לשייך את עצמך אליו.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק ראשון

• החומר שלנו, הבסיס, הוא הרצון לקבל, ולכן לפני שאני בכלל שומע, מרגיש או מגיב על משהו, כל החלקים בי מסודרים בהתאם אליו.
• אנו רואים בצורה בררנית, רק את מה שאנו רוצים לראות; אין הסתרות, אנו בעצמנו מסתירים את כל המציאות מעצמנו.
• חכמת הקבלה מסבירה לנו איך לקלוט את המציאות הנצחית שנמצאת סביבנו.
• כדי לפתח את החושים, להרחיב את הקליטה שלנו ולראות דברים הקיימים למעלה מהרצון לקבל, אנו צריכים עזרה חיצונית: סביבה וספרים – שיטה שתספר לנו על חשיבות שינוי רמת הקליטה, ואת הכוח העליון – כל המציאות הרחבה שנמצאת מחוץ לנו, שתעזור לנו במצבי המצומצם.
• המציאות שבה קיימים אני והאחרים, היא דמיון מסודר ומכוון, וכתוצאה מהניסיון להתקשר מעליו למה שכביכול קיים מחוץ לנו, אנו בונים חוש מורחב, מוגדל שבו אנו קולטים את העולם הרוחני.
• העבודה שלנו היא להשתדל לפתח את החוש הזה – של קליטה בהשפעה ולא קליטה בקבלה.
• על-ידי זה שאני קולט את הדברים מחוץ לי, יש לי עביות  – כיוון שהזולת נשאר זר כלפי, וזכות – כיוון שהזולת הוא כמוני, ואז הקליטה שלי היא קליטה רוחנית.
• עלינו לקשור את שני הדברים – האגו הבוער והקשר ההדדי, יחד, ל"קו אמצעי".
• כל ההבדל בין שיטת הקבלה לשאר השיטות הוא בשמירה על "קו שמאל".
• בלתי אפשרי להיות ב"קו ימין" וב"קו שמאל" יחד; לכן כתוצאה ממאמצי האדם לעשות זאת, הוא מפתח נחיצות לכוח השלישי – לבורא, ואז באמצע, בין השנאה והאהבה, מתגלה כוח ההשפעה – "איש ואישה זכו שכינה ביניהם".
• חכמת הקבלה זו השיטה היחידה שיכולה להביא את האדם לצורך בעזרה מלמעלה.
• אל לנו לברוח מקו אחד לשני, אלא רק לראות את המצב ולדרוש את התיקון.
• חכמת הקבלה מיוחדת בזה שהיא מחייבת אותך לשמור על כל מה שיש לך, ולראות כיצד להשתמש בכל דבר ודבר בצורה הנכונה.
• לעומת זמני העבר, בהם חכמת הקבלה הייתה מתגלה ליחידי סגולה, חכמת הקבלה מתגלה בימינו להשגה קבוצתית, ולכן הספר המתאים ביותר ללימוד בתקופה זו הוא ספר הזוהר, שנכתב בקבוצה.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• כדי לעבור מצורה אחת לצורה שנייה, אנו צריכים לעשות באמצע צמצום – להפסיק להשתמש לגמרי באותו הרצון, באותם הדברים, ורק אחר כך לקבוע את צורת השימוש החדשה.
• ברוחניות, בכל דרגה חדשה נמחק העבר, ואתה בונה יחס חדש; אם נשאר משהו מהעבר זה כישלון.
• כל דבר חייב להתחיל מקומה חדשה, מיחס חדש, שאין שום קשר למה שהיה קודם – הכול צריך להיות כקומה חדשה שלמה.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• לא ניתן להתקדם בעזרת התעוררות הנקודה שבלב הראשונית, ההתקדמות היא רק באמצעות הגברת הרצון על-ידי הסביבה.
• מלבד הנקודה הראשונית, לא יתנו לנו יותר רצון לרוחניות; הבחירה החופשית היא, איך אנו יכולים להוסיף לרצון ההתחלתי שניתן לנו.
• "ואהבת לרעך כמוך" – אני צריך לאהוב את הרצונות לבורא של הזולת, ובמידה שאני מצרף אותם אלי, אני בונה את הנשמה שלי.
• עלינו "לפתוח עיניים", להסתכל על השני ולחפש במה לקנא בו בדברים החיוביים – לחפש חסרונות נוספים להתקדמות.
• ללא יגיעה, האדם לא מרחיב את מידת הדבקות שלו באין-סוף.
• חוץ מהנקודה, כל יתר הרצונות שבנשמה, עד אין-סוף, הם מתוך חיבור עם רצונות הזולת.
• עלינו להשפיע, להבליט ולהפיץ את נקודת הקשר בינינו, על-פני כל הדברים האחרים.
• 99% מזמן ההכנה מבוזבז על הסתכלות על דברים שאין בהם תועלת, וכתוצאה מכך לא עוסקים בדבר החשוב.
• המטרה היא חיבור הנקודות תוך התעלות מעל האגו, על-פני כל ההפרעות שמתגלות – טובות ורעות; זוהי עבודת הבירורים.
  המשך קריאה »

חלק ראשון

• התיקון שלנו הוא קודם כל בהכרת הרע; הכרת הרע קיימת לכל אורך ההיסטוריה – האדם מקבל בכל פעם רע, וממנו הוא בורח.
• ההתפתחות תוכננה בצורה כזו שאנו חייבים להגיע לזה שרע לנו, וחוץ מזה, יש עוד משהו שמושך אותנו לטוב.
• זה שהאגו שלי עושה לי רע, זה עדיין לא נקרא "יצר הרע" – הסיבה שרע לי בכל פעם ממשהו, לא שייכת למטרה.
• הכרת הרע היא במקום שבו הייתה שבירה – ביחס לאחרים, לזולת; הכרת הרע היא לא ברצון אלא בכוונה.
• המלחמה העיקרית היא על הכוונה, וכאן רק האור יכול לשנות בצורה גלויה את טבע האדם, את היוצרות שלו, את מה שנשבר.
• אנו לא יכולים לשנות את הרצון, אלא את הכוונה, שתהפוך את הרצון מיצר רע ליצר טוב.
• כשאני עושה מעשה בקבוצה, אפילו ללא כוונה, האור פועל עלי; אם אני נמצא בעולם הזה באיזו שהיא התאמה לדרגה עליונה יותר – קבוצה, ספרים, לימוד – אפילו ללא הכוונה הנכונה, האור פועל עלי.
• היגיעה היא, עד כמה מעל המעשים שלי, אני מסוגל להוסיף תוספת רצון, מתוך הבנה, הכרה, שהיא כבר שייכת למקום השבירה.
  המשך קריאה »

חלק ראשון

• כל הבעיה היא הכוונה; כוונה נבנית מחשיבות – למה שיותר חשוב לי, אני מתכוון.
• אני לא בעל הבית על הכוונה – האדם הוא לא בעל מעשה, אלא על ההכנה הנכונה.
• האפשרות היחידה שלי להשפיע על הבורא, היא רק בקשר עם החברים, עם הנקודות שבלב.
• "אחישנה" זה בזירוז האיחוד בין הנשמות.
• כל העלייה, ההתקדמות, ההתפתחות, היא בזה שהאדם מרגיש יותר ויותר אהבה עצמית, אבל זה קורה לו רק במידה שהוא מגיע יותר ויותר לאהבת ה'.
• דת – אם אנו נמצאים באהבה עצמית ללא מודעות, וממנה מדברים על אהבת ה'; אם מתחילים לרכוש "קו שמאל", מתחילה להיות ביקורת כלפי אני או האחרים, והכול הולך לפי החשיבות.
• אם האדם לא מקבל תמיכה מהסביבה כדי לעבוד איתה, כדי להשפיע על הסביבה ולקבל ממנה את גילוי הרע, הוא בורח; בורחים מפני שלא יכולים לרכוש בכל מיני אמצעים, את חשיבות המטרה מעל לכל.
• מי שרוצה להתקדם ולהיכנס פנימה, צריך כל הזמן לדאוג לחשיבות – זהו אימון בלתי פוסק.
• כל הדברים שאנו עושים בעולם, נעשים באופן אוטומאטי לטובת הרצון לקבל שלנו, וצריך להיות מאמץ כנגד זה – כמה שאפשר ובכל האמצעים, להביא להתפתחות של חשיבות הרוחניות.
  המשך קריאה »