קבלה לעם היום

הכנה לשיעור

• "ראש חודש" – כאשר ישנו חידוש.
• מיד לאחר שהושג המצב, אנו צריכים כבר לראות את התחלת המצב הבא.
• ברוחניות אין מצב ללא חידוש; כל הבלמים להתקדמות שלנו הם הקליפות, שנכנסות בין הפעולות ויוצרות את הזמן.
• החידוש צריך להיות שבכל פעם, גדלות הבורא, המשפיע, תהיה גדולה יותר – או מצד הכלי – שהצורך יהיה גדול יותר, או מצד האור – שהחשיבות כבר ממלאה את הכלי.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• אנו מגיעים לעולם העליון באותן המובאות, הצעדים, כמו בעולם שלנו.
• כשמקבלים רצון להיוולד בעולם העליון – הנקודה שבלב, מביאים אותנו למקום היכן שאנו יכולים לפתח אותה – קבוצה.
• קבוצה זה לא אנשים, אלו רצונות שאם אנו מארגנים אותם נכון לידנו, אנו יכולים להתפתח.
• אם אני מארגן סביבי את ה"רחם", את הקבוצה, ורוצה להיקלט בה, אני בונה הכול בעצמי, נכנס ל-"9 ירחי לידה" ואז נולד; "לידה" – כאשר אני מקבל את רצונות הקבוצה שהופכים לשלי.
• "ישראל" – מי שרוצה להגיע להיות דומה לבורא; "אורייתא" – כל האורות, הכוחות שהאדם מקבל מהסביבה; "קוב"ה" – הכוח שטמון בסביבה, שקושר את הנקודות שבלב – הבורא.
• העבודה שלנו מתחלקת ל-2 חלקים: 1 – "נגלה" – מה שאנו צריכים לעשות, יגיעה להתקשרות לסביבה כדי למצוא את כוח הבורא, אלוקים; 2 – "נסתר" – מה שהעליון עושה, ואבין רק כשאעלה לדרגתו.
• להתייחס לנקודות שבלב של החברים כסביבה שעל-ידה אני מתפתח, זה דבר הכרחי.
• מלמעלה לא בא תיקון, אלא בהקדם המ"ן – בקשה מלמטה.
• עלי לגלות בקבוצה קנאה, וזה יהיה לי כוח ההתקדמות.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• נגד האגו הגשמי כלל אין מה לעבוד; כשמביאים אותנו לחכמת הקבלה, לממש את הרשימו שלנו – חלק אלוקה ממעל, החלק הזה יכול להתממש רק בעבודה בקבוצה, היכן שהנשמה נמצאת – ביחס עם האחרים. שם נמצא היצר הרע שאיתו אנו צריכים לעבוד.
• על ידי השבירה אנו מגלים מקדם חדש, תוספת חדשה – הסיבה לשבירה, מה היה בשבירה.
• לפני השבירה, לא מגלים את התענוג מלהשפיע לבורא, אלא מההשפעה עצמה – תענוג שיש באור, שיש לבורא מזה שהוא נותן לאחרים. רק אחרי השבירה, כאשר אנו באים לגילוי פעולת ההשפעה, אנו מגלים תענוג נוסף – תענוג מגדלות הבורא.
• מעל התענוג מגילוי גדלות הבורא, אני צריך לעשות עבודה נוספת, מסך, ולמעלה מזה להשפיע – לא לקבל את תענוג ממי שאני משרת לו, אלא רק את החשיבות עצמה, שמחייבת להיות בכלים חדשים נוספים – כלי הקבלה שלי שמתהווים; אלה הכלים שבשבילם היתה צריכה להתרחש השבירה וכל ההכנה.
• כדי להרגיש תענוג מהשפעה, היה מספיק ריחוק ללא שבירה; אך כדי להשיג הגדלות של הנותן, מעבר לתכונת ההשפעה, לגלות אותו, "כבודו במקומו", צריכים חוץ מהירידה, מההעלמה, גם כן שבירה.
• למעלה מהשפעת האור נמצאת תכונת המשפיע, הגדלות שלו – שברא את עולמו בצורת ההשפעה.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• הבחינה הממוצעת המקשרת בין הפרצופים בהשתלשלותם ממעלה למטה, מאפשרת לאחר מכן את התהוות הנברא.
• כל הבחינות הנוספות שיוצאות מתוך הפגישות של האורות והכלים, נותנות את אותו המישור, המימד, התדר, השטח הנוסף ששם קיים הנברא.
• בהשתלשלות, ביציאת המדרגות, יוצאת לנו הבחנה שנקראת "נברא" – משהו שיכול לעמוד עם ההרגשה הנגדית שלו, כביכול נגד הבורא.
• הפעולות בין הרמות, בין המצבים, מולידות יחס פנימי למה שקורה, ואז ברמה אחרת, יותר גבוהה, נעשה האבחון החדש שנקרא "נברא".
• מכניסת ויצאת האורות והכלים, מתוך היחס ביניהם, מתגלות בי הרשימות מההשתלשלות ממעלה למטה וגם ממני, ממטה למעלה, שמביאות אותי ליחס של "אמת ושקר" – יחס נוסף ל"טוב ורע" שהוא התגובה הטבעית של החומר.
• ההבחנות "אמת ושקר" הן כלפי שלום הכלל, וההבחנות "מר ומתוק" הן כלפי הטוב הפרטי; בהבחנות בין שניהם נברא האדם – דרגת המדבר.
• האדם הוא מישהו שמסוגל להרגיש את החברה, את הסביבה או את האלוקות שזה היינו-הך; הרגשת החוץ לעומת הרגשת הפנים, זה אבחון "אמת ושקר" לעומת "מר ומתוק".
• במידה שמעגל האדם יותר רחב, קומתו יותר גבוהה.
  המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• ה"אני" והרצון לקבל של האדם זה אותו הדבר.
• כל ההגדרות הן כלפי האדם עצמו – "לא לשמה", "לשמה", "לא על-מנת לקבל פרס"; הבורא תמיד נמצא בשלמות.
• אנו צריכים לבדוק את עצמנו בכל רגע ורגע, מהו מצבנו כלפי המטרה.
• אנו לא יכולים לראות יותר ממצבנו הנוכחי וחלק מהמצב העליון הבא.
• "לא לשמה" – ברור לאדם שהוא עובד כדי לקבל מזה רווח לעצמו, אמנם שהוא רוצה להגיע לעשות נחת רוח לבורא, לזולת, ללא שום תמורה חוזרת לעצמו. זוהי דרגה מאד גבוהה, לפני הכניסה לרוחניות.
• "חפץ חסד" – כאשר האדם יכול לעבוד לטובת הזולת, נותן כל מה שיש לו ולא דורש שום דבר בחזרה; "לשמה" – השפעה לשם השפעה, להשפיע על-מנת להשפיע.
• "לא על-מנת לקבל פרס" – לקבל על-מנת להשפיע – האדם לא דורש שום כוח או תגובה חזרה כדי להשפיע. הוא עובד עם כל החומר שלו בדבקות בהשפעה – "תשובה מאהבה". במצב זה האדם דורש את גדלות "בעל-הבית" כדי לבצע את הפעולה, אך שהיא תהיה כחומר דלק בלבד, ללא כל רווח מלבד היכולת לבצע את הפעולה. בזה האדם עושה את עצמו דומה לבורא.
• הכוח ההגנתי של האגו שלנו סותם אותנו ולא נותן לנו לשמוע, והאדם בורח מלבצע עצות שהן ממש אבני דרך. כתוצאה מכך הדרך הקצרה הופכת לארוכה.
  המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• ישנן הרבה הבחנות בין אור לחושך, והאחד לא יכול להתקיים ללא השני.
• כאשר אנו מתחילים, מחוסר הכרה, אנו לא מבחינים הבחנות רוחניות, ולא יודעים ומבחינים מה שייך לאור ומה לחושך, לטוב ולרע.
• התקופה בה אנו מכינים את עצמנו לרוחניות, נקראת "תקופת ההסתרה" – הסתרה בחושים שלנו, מה זה טוב ומה זה רע רוחניים.
• הגלות היא כדי לצייר נכון לאדם, מה זה נקרא "גאולה".
• עד שהאדם לא מגיע לציור הנכון של הגאולה, הוא לא מסיים את הגלות.
• משיגים את הבורא בביטול האגו הפרטי, שמביא לי צורות גלוי אחרות.
• עד שלא נוכל לצייר את הגלות בצורה ברורה – מהי ולמה אנו מחכים מהגאולה העתידה, הגאולה לא באה.
  המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• אנו לא יכולים לעשות ויתור מן הסתם – האדם יכול לוותר על משהו, רק תמורת משהו יותר גדול.
• הרצונות כל הזמן משתנים – או על-ידי הרשימות המתחדשות, או על-ידי כניסה לחברה, שעוזרת להגביר רצון אחד על-פני הרצון השני.
• אפילו אם האדם לא רוצה לקבל מהחברה התרשמות, אך הוא ידבק בה, הוא יקבל ממנה השפעה לשינוי רצונו.
• הרצון הראשוני לרוחניות מתקבל כנקודה קטנה, ולא נקבל יותר ממנה לעולם; ביחד עם הנקודה אנו מקבלים חברה, ואם נרצה שהרצון הזה ישלוט בנו, עלינו להתכלל בה, ואז כל חשיבות המטרה הכללית ששורה בה, תשפיע עלי ולא יהיה לי קשה לתת יגיעה להתפתחות הרוחנית.
• יגיעה היא מעל הכוח האנושי – אנו לא מסוגלים לעלות ממדרגה למדרגה בעצמנו ואפילו לא לבקש את העלייה; הבחירה החופשית היא רק בחיבור עם החברה, שנותנת לאדם כוח.
• האדם נמדד לפי סדר חשיבות הדברים שבו – מה חשוב בעיניו, ואם הוא מתחיל לראות שהרוחניות חשובה מהכול, חוץ מדברים הכרחיים לקיומו, אז הוא סידר את עצמו נכון, וכך הוא מתקדם.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• אין דבר הנחוץ לנו יותר מחשיבות – סדר העדיפות שנמצא לפני.
• תוכנית הבריאה היא שהכוח המושך והכוח הדוחה יהיו כאחד.
• אם האדם מקבל הזדמנות להתפתחות חופשית, שהיא כולה שייכת להתפתחות הרוחנית – השתוות הצורה הגדולה ביותר בין המקבל והנותן, הוא צריך להשלים את אותה ה"תוכנה" – מה עבורו חשוב יותר ומה פחות, על-פני כל מאורעות חייו.
• על-ידי התחברות נכונה עם הסביבה, האדם משלים את ה"תוכנה" –  מחשבת הבריאה, ומתקדם במדרגות השתוות הצורה, עד שמגיע לדבקות השלמה.
• במידה שהאדם משלים את עצמו, הוא משלים את הטבע, וכך מגיע להצדקת הבורא, לתיקון עצמו, להשלמת ה"תוכנה".
• החשיבות היא אמצעי – במידת חשיבות הדבר בעיני, אני נדבק אליו ומשקיע בו.
• החיסרון לחשיבות הוא ייאוש, ריקנות; הכלי לחיסרון הוא הנקודה שבלב, במידה והאדם מפתח אותה נכון.
• "הליכה באמונה" – רכישת כוח ההשפעה עד כמה שניתן.
  המשך קריאה »