קבלה לעם היום

הכנה לשיעור

• אם יש לאדם 2 הכנות – ייאוש מתענוגי העולם הזה, ורצון חדש למשהו מחוץ לעולם הזה, מביאים אותו למקום שבו הוא יכול למלא את הרצון החדש – קבוצה הלומדת את חכמת הקבלה.
• בתחילת דרכו האדם חש תקווה למילוי, אך אם האדם נותן כמות ואיכות מספקת של יגיעה, הוא מתחיל להרגיש רע יותר; זה המכשול הראשון , ויהיו עוד רבים כאלה בדרך למטרה.
• במידת היגיעה, ניתנת לאדם אכזבה, דחייה וחושך יותר גדולים; מצד אחד אלו הפרעות בדרך, אך מצד שני זהו סיוע כדי שיגדל.
• מביאים לאדם רק ניסיון שעליו הוא יכול להתגבר.
• על-ידי המשחק, האדם בונה את עצמו להיות גדול.
• דרושים תרגילים רבים עד שיהיה מאיתנו משהו דומה לבורא.
• רק במידה שהאדם רכש מספר ידיעות הכרחיות לקיום הנשמה שלו בעולם הרוחני, הוא יכול להיכנס אליו.
• באדם תלויה רק מהירות ההתקדמות – ביגיעה שלו, בכמה שמשתמש בספרים, בחברה וכן הלאה.
  המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• גם לאחר כל ההכנות והשבירות מלמעלה, קשה להגיע לתיקון הקטן ביותר של חלק רצון לקבל אחד מהנשמה הכללית.
• כל אחד מאיתנו הוא חלק מ-"60 ריבוא" חלקים וכל מה שעבר עלינו לאורך ההיסטוריה, הוא רק חלק קטן מ-"60 ריבוא נשמות".
• יש לנו רק סגולה יחידה – הספרים הקדושים שאנו רוצים ללמוד מתוכם קודש – השפעה, והם הופכים עבורנו לאמצעי למימוש הרוחני.
• בזמן ההכנה, כל מגמת האדם צריכה להיות בירור הכללים, הסביבה שבה הוא מתקדם.
• הקבוצה נותנת גישה נכונה ללימוד, והלימוד מביא את המאור המחזיר למוטב.
• אם נחקור לעומק הדברים, נגלה שהתענוג הוא המטרה, וכל השכל עובד רק להשגת התענוג.
• הסביבה נבנית מהכנעת האדם כלפי אלה שנמצאים בדרך.
• רק היגיעה בדרך תציל אותך ממוות, תביא אותך להשפעה שנקראת, חיים.
• הסביבה הנכונה – הנקודות הטמונות בחברים שלי, איסופן הוא העבודה שלי, האוסף שלהן הוא הנשמה שלי.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• לא שומעים באוזן, "שומעים" ברצון.
• 2 דרגות בהתחברות לעליון: 1- "עשה לך רב" – חשיבות, שתכונת העליון – השפעה לזולת, היא מעל לכל חשבון; 2 – "קנה לך חבר" – התחברות המושגת על-ידי "לקבל על-מנת להשפיע" – תשובה מאהבה.
• בגלל שתכונת ההשפעה מושרשת בנברא מהבריאה, אנו יכולים לפתח בנו בהדרגה חוש שיכול לקלוט אותה.
• הכול תלוי בחשיבות המשפיע בלבד; ישנם 2 כוחות במציאות – כוח הקבלה וכוח ההשפעה, ולמי שהאדם נותן יותר חשיבות, בעלמא, לפי החשיבות הזו הוא יכול להתקדם.
• כל כובד החברה חייב להיות מכוון רק להשפעת החשיבות.
• המקבל הוא כוח המושפע, ללא כוח שקיים באמת בנו; הוא קיים רק כדי להסיט אותנו.
• כוח המקבל קיים רק כדי להרגיש אותו, כדי להראות לנו "כיתרון אור מן החושך".
• החושך ניתן לי כדי שכול הזמן אוכל להיות בחיפוש.
• מצד החברה צריכה להיות עבודה קבועה כלפי האדם, ומצד האדם כלפי החברה צריכה להיות עבודה במידת יכולתו.
• ההשפעה הנכונה ביותר כלפי הזולת זאת הפצה; ההשפעה הנכונה ביותר כלפי החברים היא העלאת חשיבות המשפיע בעיניהם.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• הנקודה שבלב היא תחילת הנשמה, וניתן לפתח אותה על-ידי לימוד חכמת הקבלה.
• אנו עדיין לא מודעים לעובדה שכל הרגעים והמקרים בחיינו מתעוררים כדי להביא אותנו להתפתחות הנשמה.
• האדם צריך להגיע לזה שלא רע לו סתם, אלא להכרת הרע – מה זה רע.
• האדם צריך להגיע בהדרגה למצב שרע לו, לא כי הוא מרגיש רע בהרגשת מר ומתוק, אלא רע בזה שאין לו אמת והוא נמצא בשקר.
• על-ידי הסביבה ניתן להעמיד את שתי המערכות – "מר ומתוק" ו"אמת ושקר" זו מול זו.
• אמת – על-מנת להשפיע; שקר – על-מנת לקבל; קבלה והשפעה – בירור שכלי; מר ומתוק – בירור גופני.
• בסופו של דבר, על האדם להגיע למצב שבו הוא יעדיף לעשות צמצום, רק כדי להיות בהשפעה; שאין לרצונות הקודמים שלו בזה שום פיצוי.
• חייבים לפתח את הנשמה, אחרת תהיה בדיכאון וללא מוצא.
• מזמני האר"י והלאה, התעוררות הנקודה שבלב באנשים נובעת כבר מתוך "ביאת המשיח" – גילוי חכמת הקבלה לכל האנושות.
  המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• אנו לא עושים שום חידוש, מאמץ או דבר לפני הבורא.
• הכול זה כדי לצבור ניסיון, כדי לרכוש את הכלי החדש, כדי שנוכל אנחנו ליצור את הקשר החדש עם האלוקות.
• הקשר עם האלוקות נקרא "קו אמצעי", בו אנו קושרים את שתי התכונות – קבלה והשפעה, יחד, וזה כל הניסיון של האדם.
• מה שהאדם מקבל כתוצאה מזה שהוא קושר ימין ושמאל, זה אור, הנקרא ה"נשמה" שלו.
• האדם צריך לרכוש את הכלים החדשים, ואף אחד לא יכול לעזור לו בזה; לכן ההתקדמות שלנו היא שאנו צריכים לקבל כל רגע ורגע, כל ניסיון, ולא לזלזל בשום מצב, וכך לצבור את הכוח לחשבון גדול.
• הכול תלוי בתשומת לב האדם ובכמה הוא נמצא בקשר נכון עם הסביבה; רק אז הוא יכול לעבד נכון כל מקרה שמגיע אליו, נמצא תמיד בתשומת לב למה שקורה לו בחיים, ואז הוא לא מבזבז את הרגעים.
• כל ההתקדמות היא בזירוז הזמן – כמה רגעים ביום, האדם קושר לקדושה.
• בדרגתנו, ההבחנות עצמן לא חשובות, אלא מספר ההבחנות שהאדם עובר.
• לא משנה במה מסתיים הניסיון, העיקר הוא לנסות לממש את הרגעים "כמו תינוק", ואז נתקדם מהר.
• אם האדם יעשה זאת, הוא יגלה עד כמה כל רגע מלא ממש בכל מיני מרכיבים מאד משובחים, שבהם הוא מגלה לפתע שיחס הבורא אליו הוא בוער וסוער, ולא רגוע כפי שחשב קודם.
• אם האדם רוצה להיכנס יותר פנימה, ל"מים" הרדומים בחייו, הוא יגלה שמחכים לו שם ניסיונות גדולים ובהתאם לזה, תוצאות.
• כל החיים שלנו זה סיפור, דיבור שיחה של הבורא איתנו, ואנו לא מקשיבים; אם נטה את אוזנינו, אנו נשמע את קול ה' בכל רגע ורגע.
• "לשמוע את הבורא" – להשתדל להרגיש בתוך עצמך את הקול הפנימי הזה, את התוצאה מפעולת האור המקיף.
• רק חברה חזקה יכולה להעמיד כל אחד מאיתנו במצב כל-כך ערני, עד שכך נתחיל להתייחס לחיים.
• כל פניה לעבר היא פסולה; רק קדימה – הבורא לפניך.
  המשך קריאה »

חלק ראשון

• מטרת הבריאה היא להיטיב לנבראים.
• כדי לברוא את הנברא, צריך להפוך אותו, שיהיה הפוך מהבורא – אם הבורא הוא כוח ההשפעה, האהבה, הטוב, אז נברא רצון לקבל ההפוך ממנו – כוח הקבלה.
• הרצון לקבל צריך לעבוד כמו הרצון להשפיע, ואז הוא יהיה בכל מה שיש לכוח העליון – נצחיות, שלמות, ואז נוכל להגיד שהבורא הוא טוב ומיטיב.
• את הכול אנו משיגים "בהפוך" – "יתרון האור מן החושך"; הכול בא אלינו מתוך השוואת הדברים ההפוכים – חושך ואור, כי כולם מגיעים אלינו מהניגודיות הראשונה, בין הבורא לנברא.
• אנו צריכים לשמור על הניגודיות; שני דברים הפוכים נמצאים בנו – הרצון לקבל, ועליו אנו צריכים להשיג כוונה על-מנת להשפיע. על שניהם לגדול שווה בשווה, ולגדול למקסימום.
• הרצון לקבל לא נשבר, נשברה הכוונה – לפני השבירה הוא רצה להשפיע את התענוג למישהו אחר, כדי להנות בזה ל"בעל-הבית", ופתאום הוא מרגיש שהמילוי כל-כך נעים וכובש אותו, והוא לא יכול לחשוב באותו הזמן על "בעל-הבית".
• הכוונה היא כלי, ולכן היפוך הכוונה, מעל-מנת להשפיע לעל-מנת לקבל, נקרא "שבירת הכלים".
  המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• העבודה היא רק על החשיבות.
• אין הרגל, אלא עלייה לדרגת החשיבות – במידה שזה חשוב לי, זו מידת התיקון.
• "הרגל" במילון שלנו, הוא הרגל לעבוד על חשיבות הרוחניות.
• אנו עדיין לא מגלים מהו מקור כל ההחלטות שלנו; כשנגלה זאת, נגלה שהכול מגיע מתוך הרצון לכבוד.
• "שכינתא בעפרא" – גדלות ההשפעה בחורבן.
• גם אם אני עושה פעולות כאילו רוחניות, מתוך תועלת וחשיבות עצמית, עדיין ישנה תקווה להשגת המטרה – לעבוד ללא שום פרס.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• כל העבודה שלני היא מעל ההפרעות.
• רק אדם שיש לו יצר רע ושהוא צריך להתקרב למעלה ממנו לבורא, מבקש שזה יקרה; מי שלא מגלה שיש לו יצר רע, לא מבקש את זה.
• את סידור התפילה כתבו אנשי הכנסת הגדולה – מקובלים גדולים, והוא למעשה מתאר את הסדר שבו אנו מתפתחים; הצורה שבה האדם מכיר הכול, כדי להגיע לזיווג עם האור העליון.
• תפילה היא עבודה שבלב – בתוך הרצון; תפילה היא חיסרון מבורר שאותו אני מעלה למעלה, ומבקש מהעליון שיתקן אותו; הרצון לקבל שעולה לתיקון נקרא "תפילה".
• עליית התפילה – האדם מעלה את הרצון שלו למעלה, באותו ה"עמוד" שבו אח"פ דעליון נמצא בגלגלתא-עיניים דתחתון, וכך הלאה בכל פרצוף עד אין-סוף.
• העלאת מ"ן – נותנים לעליון את הרצון, שיתקן אותנו.
  המשך קריאה »