קבלה לעם היום

חלק א': זוהר לעם, הקדמת ספר הזוהר, אות קס"ד, שיעור 2

• מי שמגיע לחכמת הקבלה, צריך לדעת שהיא שיטה, אמצעי לגילוי הבורא לאדם בעולם הזה.
• כדי לעשות זאת, האדם צריך לייחד את עצמו, את הקבוצה – המקום שבו הוא מגלה את הבורא, ואת הבורא עצמו – תכונת האהבה וההשפעה, יחד. בכוונה הזו, במאמץ הזה, עלינו לקרוא את ספר הזוהר, ולאחר יגיעה מסוימת נתחיל לגלות את הבורא.
• כל עוד אני נמצא בחזקת עצמי, לעולם לא אוכל לכוון על-מנת להשפיע נחת רוח לבורא, כי אני כלל לא מרגיש שהוא קיים. במידה שאני נמצא במשהו ב"ישר-אל", כבר אפשר לדבר על יחס לבורא.
• החכמה שלנו, הגישה שאנו רוצים להשיג את הבורא כמדענים בעולם הזה, מכבה את הגישה הנכונה לרוחניות. גישה כזו לרוחניות היא פסולה מיסודה, כי השכל האנושי לא יכול לגעת בה, ובמקום לגשת לרוחניות אנו ניגשים לעולם דמיוני שאותו אנו מייצבים לפנינו.
• ההבדל בין "אומות העולם" ובין "ישראל" שבנו, זה ההבדל בין לעשות הכל בתוך הדעת, בשכל, בהבנה, או ללכת רק למעלה מזה ולתלות את הכל במאור המחזיר למוטב, בתוך הקבוצה ובמסירות נפש.
• "תיבנה ירושלים מחורבנה של צור" – כל הקליפות שומרות בתוכן על הכוונה על-מנת לקבל, ואם אנו מסוגלים לתקנן בעל-מנת להשפיע אנו מעבירים את הרצון הזה לקדושה, ובזה אנו בונים את "זה לעומת זה".
  המשך קריאה »

חלק א': – רשב"י, הקדמת ספר הזוהר,  מאמר "לילה דכלא", אות קל"ח, שיעור 7

• בזמן קריאת הזוהר, אנו צריכים לראות את המעשה הסופי האחרון – שאנו משפיעים לבורא.
• אנו צריכים לחשוב שמצבנו הסופי הוא שמתעוררת בנו כוונה להשפיע לבורא, ואנחנו משתדלים ליישם אותה.
• בעת הקריאה אנו צריכים לפרש את המילים בצורה הנכונה – אך ורק כלפי ההשפעה ולא כלפי הרגשתנו הטובה האגואיסטית.
• רק על-ידי הלילות אנו מגלים את היכולת לגלות את מצב גמר התיקון.
• רוב האור נשאר בראש הפרצוף ורק חלק קטן ממנו מגיע לתוך הפרצוף. לכן ראש הוא עיגולים ותוך הוא יושר.
• למרות שהזיווג שנעשה בראש מתפשט בקו לדרי מטה, הוא מתפשט גם לרצונות שלא יכולים להצטרף לזיווג, וכך יש בזה גם להם התקדמות לגמר התיקון.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א': רשב"י, הקדמת ספר הזוהר, מאמר "לילה דכלא", אות קל"ח, שיעור 6

• השורש הרוחני יורד ומתלבש בעולם הגשמי פעם אחת בהיסטוריה, אך הוא נותן לנו רק תוצאות. ואנחנו מדברים על השורשים שאליהם אנו צריכים להידמות. לכן אנו קוראים את הסיפורים כביכול הכתובים בזוהר, אך אנו צריכים לתאר לעצמנו אותם התכונות, הכוחות, והפעולות שמחברי הזוהר גילו, ולא ומקרים בעולם הזה.
• "שגגות" – המצבים ההתחלתיים שלי – לא מה שעשיתי אלא מה שאני מגלה. מתגלה החטא, חלק מהשבירה.
• "זדונות נעשים כשגגות" – כאשר אני שומר על עצמי לא לקבל על-מנת לקבל.
• "גיהנום" – לקבל על-מנת לקבל – אין דבר הגרוע מזה. "גן עדן" – בינה – אם אני עובד כמוה, אני מרגיש שאני נמצא בגן עדן.
• הכל זה בכוח הבקשה להתחבר עם הזולת שאני מעלה, ואז מגיע כוח מלמעלה שעוזר לי להתחבר.
• העיקר היא הכוונה בזמן הלימוד – איך אנו יכולים להשתמש ברצונות שלנו, ושטקסט הזוהר "יצלצל" ברקע.
• עלינו רק להשתדל לאתר את מקום החתך בינינו ולבקש תיקון.
• אנו מתקדמים תמיד מזה שאנו מגלים עוד חלק מהרצון לקבל המקולקל שלנו, ומהמקום הזה אנו צריכים לראות את קשר המצב עם המטרה – שהרצון לקבל המקולקל לא מרחיק אותנו מהמטרה, אלא נותן לנו אפשרות להתקדם אליה, כי אנו מביאים אותו לתיקון.
• כל אחד שייך לדתו ואין לאף אחד זכות לשנות בהן משהו, מכיוון שאין בין הדתות והאמונות המוכרות לנו כל קשר לרוחניות, אלא לתרבות בלבד.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א': רשב"י, הקדמת ספר הזוהר, מאמר "לילה דכלא", אות קל"ג, שיעור 5

• מה שאנו צריכים לעשות זה להתחבר ברצונות שלנו להשגת המטרה כאחד – אותם אנו צריכים לתקן ולחבר.
• כל הקלקול הוא שבירת הכלים וריחוק בין הניצוצות, כל התיקון הוא חיבור ביניהם, והוא נעשה על-ידי זה שאנו מנסים להתחבר בזמן קריאת מקור הקבלה האמיתי, שנכתב על-ידי מקובלים שהיו בהשגה של החיבור, של התיקון.
• "דוד" – מלכות שיכולה להיתקן מצד הזכר, מסך עם כוונה על-מנת להשפיע. "בת שבע" – מלכות שצריכה תיקון חסדים, על-מנת שתוכל להתחבר לדוד. "אוריה" – תיקון החסדים על מלכות.
• "גילוי עריות" – עבודה עם הרצון לקבל שעדיין לא ניתן לעבוד איתו בעל-מנת להשפיע, גילוי הכלים ללא מסך.
• המאבק הוא תמיד על הקו האמצעי – האם אנחנו מבררים נכון את המלכות ויכולים לבנות בה קו אמצעי שיהיה תמיד בעל-מנת להשפיע, או שיש בה עדיין חלק שהוא בעל-מנת לקבל.
• "קליפה" – הרצונות שלא יכולים לתקן בעל-מנת להשפיע, אבל הם הרצונות הגדולים והחשובים ביותר, כי בהם יתגלו האורות הגדולים.
• אנחנו לא הורגים את החלקים ברצון לקבל שהם על-מנת לקבל ושאותם אנחנו לא מסוגלים אותם לתקן לעת עתה, אנחנו חייבים שהם יחיו. אני בכל זאת מרגיש אותם בתוכי – הם קיימים וחיים בי ואני שולט בהם. לכן היחס לבריאה צריך להיות גלובאלי, כי לכל דבר יש מקום.
• אנחנו לא עובדים על הרצון הפרטי של האדם אלא על הרצון לקבל שבינינו, כי הוא זה שנשבר. וכתוצאה מתיקון דרגת האדם בינינו, מיתקנות גם דרגות חי, צומח ודומם שבכל אחד ואחד.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "לאיזה דרגה האדם צריך להגיע שלא יצטרך להתגלגל"

• כל הנשמות באות מנשמה אחת – נשמת אדם הראשון, ובחכמת הקבלה מדובר רק על מה שקורה בה.
• כלפי הנבראים, נשמת אדם הראשון התחלקה להרבה נשמות, כתוצאה מזה שנכנס בה "חטא" – רצון המנוגד לאיחוד, וכתוצאה מכך מתעורר בנבראים הרצון לתקנה.
• כלפי חלק הנשמה, יתר החלקים הם חלקים שלמים והסיבה לזה שנראה לו שהם מקולקלים היא בעצם הקלקול שבו, החטא שלו. אם האדם משתדל לראות את זה כך על-ידי עבודה פנימית, הראייה שלו משתנה והוא מגיע לחטא הכללי של אדם הראשון, וכשהוא שמתקן את עצמו הוא חוזר להיות כאדם הראשון ומחזיר את הכוונה הכללית על כל חלקי אדם הראשון לפני שהתחלקה ל"שישים ריבוא".
• התיקון הוא מקל לכבד, בהתאם לכוח הדחייה שהאדם מרגיש כלפי יתר החלקים. לא נותנים לאדם דרגה שהוא לא מסוגל לתקן בבחירתו החופשית.
• התיקון מתחיל מתיקון החיבור בחיצוניות, ועל-ידי זה האדם מתחיל לקבל מהמערכת הפנימית המתוקנת הארות, שעוזרות לו לעבור מהחיצוניות להרגשה פנימית. האורות האלה מגיעים לאדם דרך אותן הנשמות הגבוהות שכבר תיקנו את עצמן בכל הזמנים, ולכן כל אחד יכול לתקן את עצמו, ללא שום קשר לתיקונם של האחרים.
• השגת הדרגה הראשונה הוא השלב הקשה ביותר, כי זה שינוי התפיסה, היחס; המון פרטים משתנים באדם ואופן ההסתכלות שלו משתנה בצורה מהותית.
• במידה שאתה נכלל עם הקבוצה – ההדגמה העליונה שאליה אתה צריך להגיע, היא תיראה לך מחוברת יותר ויותר, ובהתאם לזה אתה צריך כל הזמן לעבוד בלהשתוות עימה.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "לפי מה שמבואר בענין ואהבת לרעך"

• "תרי"ג מצוות" – מושג שמעיד על ביצוע כל פעולות התיקון; איך שכל רצון ורצון יהיה בביטול הרצון לקבל שלו וברכישת המסך, כלומר כוונה על מנת להשפיע, או אפילו לקבל על מנת להשפיע.
• אנו לא רואים מדרגות ברוחניות, ואין סולם מוכן מראש. אני הוא זה שבונה את הסולם, במידה שאני מבטל את עצמי. הביטול נותן לי דרגות אחיזה בכלל החברה, ובהתאם לזה מצטייר ומצטבר בי כלי אחד כלפי בורא אחד.
• אנחנו בונים את האחד הזה כתוצאה מכל המאמצים והתיקונים שלנו. אם האדם מברר בתוך עצמו מה נקרא עבורו "אחד", למה האחד הזה מכוון את עצמו, ואת כל היתר שבו הוא מדכא, זה נקרא שהוא מכוון את עצמו בצורה נכונה לחיבור.
• אין טוב בלי רע; הטוב לא קיים בטבע ("בראתי יצר רע"), ונבנה רק על-פני הרע.
• אל תחפש שיהיה בעולם משהו טוב – הכל רע. כל העבודה שלנו היא לגלות את הטוב. ולכן עלינו להיות מוכנים לזה שכדי לגלות כל דבר, נצטרך לגלות קודם לכן את הרע.
• אנו כל הזמן מסתירים את הרע בחיים שלנו, אנחנו בורחים מההרגשה הרעה. הכוח ההגנתי שבנו מצייר לנו כל הזמן כל מיני שקרים רק כדי להרגיש טוב, לפצות על המצב שבו אנו נמצאים, לא להרגיש את האמת, לא לדבר עליה כי זה לא נעים, בשביל מה לסבול? האגו מסתיר את זה.
• גילוי הרע הוא דבר טוב, כי הרע מתגלה רק במידה שאנו יכולים לעלות מעליו ולתקן אותו.
• אם אני מבטל את עצמי כלפי החברה, אני בזה בונה כלי אובייקטיבי, בלתי תלוי באגו שלי, ובו אוכל להתייחס נכון לעולם ולבורא. זה נקרא שבניתי את החוש השישי, ועל-ידו אני יכול כבר לראות ולהבחין, אני נמצא בהכרה.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא"

• מטרת הבריאה היא להיטיב לנבראיו, ומתוך זה שהבורא הוא טוב ומיטיב, הוא נתן לנו אפשרות להגיע למצב הגבוה ביותר – שנהיה כמוהו.
• אנו הופכים להיות כבורא ב-2 נקודות עיקריות: 1- עצמאות, כי הבורא הוא קדמון לכל, והאדם צריך להגיע למצב שגם הוא יהיה קדמון במה שהוא עושה, אחרת הוא לא יהיה עצמאי. 2- להשפיע כמו הבורא.
• מגיעים לזה על-ידי תנאים, הכנות הקיימות בתוך האדם; באדם נמצאים שני כוחות מנוגדים זה לזה – קבלה והשפעה, ובשילוב שניהם האדם בונה את העצמאות שלו.
• "ברית" – כאשר האדם מקבל על עצמו לבנות את האדם שבו, מתוך הנתונים ששולח ומייצב לו הבורא.
• "ישראל" – מי שמכוון את עצמו ישר-אל, ומבין שהוא צריך להיות באמונה למעלה מהדעת בכל מצב ומצב, אחרת הוא לא יכול להתקרב, לעשות צעד קדימה.
• העיקר הוא העבודה בזמני הירידה, החושך, הניתוק מהבורא. בזמנים אלה על האדם להשתדל להרכיב בצורה הנכונה את כל האמצעים העומדים לרשותו, ומהם לבנות את המצב הנכון בעצמו, כפי שהבורא נתן לו להרגיש את עצמו בזמן העלייה – במצב רוח, בביטחון ובהסכמה להשפיע.
• גם בזמן העלייה עלינו לבקר את מה שקורה לנו – שזה מגיע לנו מהבורא כדוגמא, ובזמן הירידה עלינו להשתמש באותה הדוגמא, כקטן הלומד מהגדול.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "הראני את כבודך"

• המתחילים בדרך עדיין לא מבדילים בינם ובין הבורא ולא יכולים לראות את עצמם מהצד ולייצב את עצמם בצורה הנכונה; שהם נמצאים ב"מעבדה" ניסיונית, אך עליהם להיות לא כחיה שמבצעים עליה ניסוי ומזדהה עם מצבה בלבד, אלא להזדהות עם הבורא ועם מה שהוא עושה להם.
• אדם שעובד על עצמו ומתחבר יותר ויותר עם הקבוצה, יכול לראות את עצמו ואת הרצון לקבל שלו מהצד, ולבחון את המצבים והרגשות שעוברים עליו ברצון לקבל מנקודת מבט חיצונית.
• ביציאה מעצמו האדם נעשה "אדם" – למעלה מהרצון לקבל שלו שנמצא בדרגת חי, תוך הזדהות עם דרגת המדבר. אדם זה מרגיש שה"אחוריים" מתגלים על-מנת שישים את ליבו למי שמעורר אותם, מאיזו סיבה הוא מעורר אותם וכן הלאה.
• הבורא לא יכול לעורר את האדם בצורה אחרת, כי רק כשהתענוג לא ממלא את האדם, הוא שואל מדוע זה מגיע לו. לכן הבורא שולח רעות, וכאן על האדם להבין שאלה כרוזים שמגיעים אליו, שהבורא מעורר אותו, רוצה לקשור אותו אליו ולתת לו את ההרגשה שהוא תלוי בו, שאבוא לידו וביחד נלך ל"פרעה".
• אם האחוריים מורגשים באדם כפנים, הוא מתחיל להבין שאין רע, ומודה על הרע כמו על הטוב ועוד יותר מזה. כי דווקא הרע עוזר לו להתקרב, להתקדם, לבקר את עצמו בצורה נכונה ולדרוש מהבורא תיקונים על עצמו.
• אם האדם תופס את נקודת התצפית הנכונה, שהוא לא נמצא בתוך ההרגשה, אלא רואה את ההרגשה כנושא לבירור, נקרא שהוא נמצא ב"אמונה למעלה מהדעת".
• כל ההתקדמות היא בכמה שהאדם יכול לראות את עצמו מעל ההרגשה והשכל הקודמים שלו, ולהיות דבוק לבורא.
  המשך קריאה »