קבלה לעם היום

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א': מאמר "מי מעיד על האדם"

• כל העבודה היא להגדיל את הצורך להשפעה על-ידי הסביבה.
• בתחילת דרכו, האדם מקבל מלמעלה התעוררות – הנקודה שבלב – ניצוץ שמגיע בכלי הרצון שמיואש מהעולם הזה, לאחר מכן עליו להיכנס לקבוצה, ומשם והלאה כל עבודתו היא להגביר את הניצוץ הזה כנגד כל הדברים האחרים.
• הסביבה היא לא סתם חברים, אלא השכינה, מלכות דאצילות, כי במידה שהם יכולים להתקשר יחד, החיבור שלהם יכול להפוך לרצון שיתקבל במלכות דאצילות ולעלות למימוש.
• "נעשה ונשמע" – בתמורה להשקעתו של האדם בסביבה, באמצעות כל מיני מעשים שהוא עושה למרות שהוא לא מרגיש בהם צורך, הוא מקבל את הצורך לאמונה, להשפעה.
• בתוך שדה הסביבה שמאיץ אותי נמצא מרכיב נוסף שנקרא "הבורא" – הכוח המשפיע, ולכן אם אני מכוון את עצמי לגילויו בתוך הסביבה, אני מקבל בחזרה את המאור המחזיר למוטב – אור מקיף.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א': מאמר "גדלות האדם תלויה בשיעור אמונתו בעתיד"

• הרצון הוא קבוע, וגדל על חשבון הרגשת הנותן. כל ההתפתחות חוץ מנקודת "יש מאין", באה מהרגשת הנותן.
• לא יכולה להיות התפתחות ללא הרגשת המשפיע.
• ברוחניות לא מודדים לפי נפח או משקל, אלא לפי איכויות בלבד – לפי החשיבות.
• על אף שאנו לא רואים בחשיבות משהו שמשפיע על מציאותינו, החשיבות היא הדבר שהכי משפיע ופועל.
• גם ברוחניות הכל מורגש כקבלה בתוך הכלי; בשלב הראשון גודל המילוי מורגש לפי גודל חשיבות הנותן, ובשלב השני, גודל המילוי נמדד במידה שאני יכול לתת לבורא את אותה דרגת החשיבות שהשגתי בשלב הראשון.
• שום דבר לא משתנה במציאות חוץ מהיחס שלך. הכל משתנה כתוצאה מהסתכלות האדם.
• בזה שנותנים לך להרגיש שהכל תלוי בך, נותנים לך להיות מלך – אתה הופך להיות בזה המרכז של כל העולם.
• "לדבר אל המלך" – להשתדל לגלות בפנים את דמותו.
• כאשר אנו רוצים להתקבץ יותר, בריכוז המאמץ באותה הנקודה, אם אנו מקבלים את החשיבות דרך אותו החור הקטן, ואנו מתחילים לראות את הבורא. ברגע שהחשיבות שלך מופנית אליו, אתה מתחיל להרגיש ולזהות אותו – הכל תלוי בחשיבות.
  המשך קריאה »

כתבי רב"ש, כרך א': מאמר "מהו היתרון שיש בעבודה יותר משכר"

• בזה שהבורא ברא את הרצון לקבל, הוא נתן לנו הרגלים ותכונות שכולם ברצון לקבל, ובהדרגה הוא מקדם אותנו למצב שבו ישנה תכונה אחת במציאות – רצון להשפיע, תכונת ההשפעה.
• כשנכיר את תכונת ההשפעה כאור, לעומת הרצון לקבל שאותו נכיר כחושך, נרגיש שאנו נמצאים בתענוגים מלרומם את תכונת ההשפעה על-פני הקבלה, מפני שבזה אנו עושים נחת רוח לבורא.
• "ישראל" – מי שמתייגע בעבודה הזאת, שרוצה כל הזמן להיות בה, ומפחד שבאיזו צורה ייקחו לו אותה – שהוא לא יוכל להיות באמונה למעלה מהדעת, להתייגע בזה. לכן הוא צריך להסתיר את עצמו, לעשות לעצמו מקום עבודה, וכל הזמן לדאוג שיהיה בהסתרה ושיוכל להעדיף את ההשפעה על פני הקבלה בהסתרה כמה שיותר גדולה. ובזה הוא בהחלט עושה נחת רוח לבורא שלו וזוכה לדבקות.
• אני לא רוצה שהבורא יתגלה, כי אם הוא יתגלה אני אפסיד הכל, כי תיעלם ממני נקודת האדם.
• "אדם" – שאותו אני בונה בחושך, הבונה את עצמו בצורה עצמאית.
• אם הבורא יגלה לאדם את השכר לפני סיום היגיעה, לא יהיה לאדם בזה שום רווח. בשלב הבא, הבורא מתגלה והאדם צריך להסתיר אותו, ובזה הוא בונה לעצמו את מקום העבודה.
• הבורא מתגלה לאדם, לאחר שהוא הגיע להחלטה שתמיד צריך להיות בינו ובין הבורא מסך – או שהבורא יסתיר את עצמו מפני האדם, או שהאדם יסתיר את עצמו מפני הבורא.
• כל הבדיקות שלי כלפי הבורא הן בתוך החברה – ביחס שלי לאחרים, כי את הבורא אני לא מזהה ואותם כן. כך אני יכול לכוון את עצמי למטרה שנמצאת מעבר לאופק.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, שלבי הסולם, כרך א', מאמר "הכנה לקבלת התורה מהו"

• את כל הפעולות עושה האור, אך ישנו חלק בהתפתחות הרצון לקבל, שבו הרצון לקבל יכול לקבוע את עצמיותו – כשהוא מתחיל לגלות את היחס שלו לאור, הוא בעצם מתחיל לגלות את עצמו. שלב התפתחות זה מתחיל להתגלות בימינו.
• כתוצאה מ-2 ההשפעות – טוב ורע, ו"אני ה'" (אני המקור, המיטיב, הסיבה), ניתן להתחיל לדבר על עבודת ה' – איזו עבודה ה' עושה עלינו, באיזו צורה עלינו להגיב עליה והיכן העצמאות שלנו.
• היצר הרע לא רע מפני שרע לי או שאני עושה רע לאחרים – אלו עדיין דרגות דומם, צומח וחי שבמין המדבר. הראויים לתיקונים רוחניים, קובעים שהיצר הוא רע כי הוא מפריד אותם מהבורא.
• קרבה לבורא – מידת השתוות הצורה לבורא; השפעה, אהבה, שמתגלה באדם קודם כל כאהבת הזולת.
• 2 שלבים בהתקדמות: 1 – "בראתי יצר רע" – זדונות ושגגות שצריכים לגלות, 2 – "בראתי לו תורה תבלין" – שדווקא אותו היצר הרע עוזר לאדם להידבק בבורא.
• אין יצר רע ואין יצר טוב – כל התכונות הללו מתחברות יחד, ומהן אנו בונים בנו את הדמות של אותו הכוח, הבורא, המקור הקיים היחיד בכל המציאות.
• הבדיקה, הביקורת על כל המצבים שלנו, יכולה להיות רק בתוך הקבוצה.
• מתוך הבלבולים אנו בונים את דמות הבורא – מערכת של הנהגה והשפעה המכונה "אור חוזר", שעל-ידה האדם מגיע להשתוות הצורה עם הבורא.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "מהו ההבדל בעבודת ה' בין כללי לפרטי"

• המטרה היא "אמונה שלמה". ניתן למדוד את מידת האמונה השלמה לפי כמה שהאדם עוסק ב"תורה ומצוות" – פעולות כדי להגיע להשתוות הצורה עם הבורא.
• "יצר הרע" – רצון מיוחד שאין בנו מלכתחילה, שאותו אנו מבררים על-ידי המאור המחזיר למוטב, וכתוצאה מכך אנו נעשים "גברים".
• העולם הזה – שכר ועונש, מר ומתוק. העולם הבא – גילוי הבורא, אמת ושקר.
• עלינו להשתוקק תמיד למטרה ולא לרע, אך להבין שאם הרע מתגלה בדרך, זהו דבר הכרחי.
• לא נוכל לשנות דבר במציאות, אלא אם נעסוק בגילוי הכוח הפועל היחיד, וכתוצאה מכך נזמין את הכוח מהטבע שיעשה טוב.
• הבורא – כוח כללי טוב ומיטיב, השפעה ואהבה, ולכן הגילוי שלו הוא לפי השתוות הצורה, התכונות.
• אנו נמצאים רק בבירור, וברגע שאנו מבררים את המקום, הוא מיתקן.
• אנו רק צריכים לרצות השפעה, ואז אנו מקבלים אותה מן המוכן – "ואכלתי ישן נושן".

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש כרך א', מאמר "ענין יניקה, ועיבור"

• אם אין התנגדות מצד הגוף, לא נקרא שהאדם נמצא בעבודת ה', אלא הוא עובד עבור גופו.
• לא יכול להיות שהאדם עובד עבור הזולת, והגוף נותן לו לעשות זאת.
• גדלות הבורא – לעומת כל יתר ההבחנות שאני מבחין בי, סביבי ולפניי, גדלות הבורא זה הדבר החשוב, הגדול, הראשון, ולכן אני יכול לעבוד בשבילו, כלומר להשפיע.
• מכיוון שאני לא מרגיש את הבורא, אני עובד כלפי הקבוצה. אני מגלה שהשפעה היא דבר חשוב אך אין לי כוח, וזה מביא אותי לקשר עם האור המחזיר למוטב, ועל-ידו אני משתנה ויכול להיות המשפיע ולהשפיע לבורא.
• "דלתות" – מעצורים המחזיקים את ה"עובר" ב"רחם", בעליון, עד שיגדל, בתנאי שהעובר שומר על עצמו להיות עובר ולא "נפל", ואז הוא מקבל כוחות מהעליון להיות בו.
• "למעלה מהדעת" זה ממש למעלה מהאגו – בסתירה גמורה לרגש ולשכל שלי, בצורה כזו שאני לא מסוגל לקבל את זה.
• עלי להתמלא מזה שאני צריך להשפיע, ממה שאני נותן, ולא ממה שיהיה לי בכלים שלי.
• לא צריכים לפחד מהירידות, אלא לחכות להן בהכנה.
• אם אני אוגר בקבוצה ערבות, אין לי בעיה שיתגלו כל הירידות, ואני בטוח שאשתמש בהן בצורה הנכונה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "מהו כריתת ברית בעבודה", מאמר 31

• ישנם שני מצבים: 1 – שיש הרגשה, חיזוק מצד החברה, הבורא, שמייצב הן את הקבוצה והן את האדם, ואז המצב הוא טוב לפי ההרגשה, כתוצאה מזה שהבורא נותן לו להרגיש שיש שכר ברוחניות. במצב זה כורתים ברית.
• "ברית" – התחייבות לעתיד, ואת ההסכם הזה אני האדם חותם בינו לבין הקבוצה. האדם לא יכול לחתום ברית עם הבורא, מכיוון שבזמן הירידה הוא לא יוכל לעמוד בזה. לכן עושים ברית עם משהו יותר ממשי – עם הקבוצה.
• כריתת הברית – שהקבוצה חותמת שהיא נמצאת בעזרה ושמירה הדדית, שהברית הזו תתקיים.
• מצב 2: לאחר כריתת הברית, מגיע לאחר זמן מה חוסר חשק – אין תמיכה טבעית בכדאיות היחס הטוב לחברים ולבורא.
• במצב השני קיימות 2 אפשרויות: אם האדם לא מטפל בזה כמו שצריך, לא מקבל תמיכה מהקבוצה ולא יכול לפנות לאותו מצב קודם שהיה, אז הוא מוצא את עצמו בירידה, עד שהוא עלול להגיע למצב שהוא עוזב בכלל את הדרך. או שיש לו קשר עם הקבוצה והיא מושכת אותו והוא לא יכול לעזוב. הוא נזכר בברית – רואה בקבוצה דוגמה לאותו יחס של טוב וקשר, ונזכר שהוא חייב ללכת למעלה מהדעת – למעלה מחוסר ההרגשה הטובה והחשק.
• כריתת הברית מביאה אותי לתפילה, מכיוון שאין בכוחותיי להיות בהשפעה, ואז אני מתפלל ל"לשמה" – לחשיבות הבורא, לשכר שתהיה לי נתינה לה'.
• אנו לא קובעים מהי עליה ומהי ירידה לפי הרגשת המילוי הגשמי – טוב או רע, אלא לפי הרגשת המילוי הרוחני – אמת או שקר.
• "עליה" – אם המצב מעלה אותי לקראת הבורא ב"אמונה למעלה מהדעת".
• האדם יכול לבדוק אם הוא מבקש אמת ולא הרגשה טובה, אם הוא פונה דרך הקבוצה בלבד, מפני שהוא לבדו נמצא תמיד בשקר.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "תפלה אמיתית היא על חסרון אמיתי"

• מלכתחילה הרצון לקבל דומה לבורא, אך בדרגת הדומם, ומטרת הבריאה היא שהנברא יהיה דומה לבורא בדרגת האדם.
• בבחינות א', ב' וג', ההתפתחות היא על-ידי האור שפועל על הרצון, ואין מצד הרצון שום עבודה מיוחדת, עד שהוא מגיע למצב שהוא חייב להתפתח, לא כתוצאה מהתעוררות מלמעלה אלא מתוך התעוררות מלמטה.
• בתקופה הראשונה של התפתחות הרצון לקבל, האדם מרגיש צורך להתקדם במעשים בלבד. בתקופה הבאה, הבורא מעורר בו הרגשה אחרת – לא להרגיש את עצמו כלפי הסביבה, אלא כלפי "בעל הבית" עצמו, לגלות אותו, להגיע להשתוות הצורה עימו.
• עד דרגת המדבר, האדם לא מרגיש שהוא נמצא בגלות רוחנית, ומתחילת דרגת המדבר, האדם מגלה שהוא נמצא בגלות מהבורא, שהוא חייב להכיר ולהרגיש אותו כקרוב, כחבר, להתחבר עימו עד שלא יהיה הבדל ביניהם.
• ישנן נשמות שהיעוד שלהן הוא להגיע לדרגת ההשתוות הגבוהה ביותר, וישנן נשמות שהיעוד שלהן הוא להגיע לדרגת השתוות פחותה יותר. בסופו של דבר, כולם משלימים זה את זה ומגיעים לתיקון הכללי.
• מצד אחד אין כפיה ברוחניות, אך מהצד השני ישנה חובה לפרסם את חכמת הקבלה, על-מנת שלכל נשמה תהיה האפשרות להגיע לאיזון, להשתוות הצורה ברמתה, עם הבורא.
• אסור לנו לדרוש מהאדם לבצע פעולות השפעה אמיתיות, אלא רק לבנות עבורו סביבה נכונה, עבור כל רמות הרצון לקבל שבנשמה.
• אנו מסוגלים לעשות פעולות השפעה אמיתיות רק על-ידי המאור המחזיר למוטב, ולאדם אין אפילו יכולת להבין במה מדובר לפני שהבורא נותן לו את טבעו. דבר זה יכול לקרות רק אם אנו מסתירים, מצמצמים את כל האפשרויות הפחותות מזה, לעצמנו, וכך אנו מבליטים את הטבע שקיבלנו מהבורא, שנקרא "הנשמה".
• אנו יכולים להתקדם רק מתוך זה שאנו מייצבים בינינו רצון משותף – אותו החיסרון לדרגה יותר עליונה.
• העליון, זה אנחנו המחוברים יחד.
• אין "עליונים", הכל הוא בתוך האדם. בזה שהאדם רוצה להתפטר מההסתרה ולחזור למצב שבו הוא מחובר עם האחרים, הוא מגלה מדרגות עליונות יותר, הקודמות לו, באופן שבו הן השתלשלו מלמעלה למטה.
• אין אדם שלא פונה לבורא, אלא שיש הרבה מדרגות ושינויים עד שמגיעים לחיסרון האמיתי.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »