יום שני, 19 יולי 2010 אין תגובות »
חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "על משכבי בלילות"
- הבעיה שלנו בעבודה, היא שאנו שוכחים על המרכיב השלישי, ש"ה' יגמור בעדי". האדם עושה מאמצים גדולים ולא מבין שהוא לא מסיים את הפעולה, כי הוא שכח שכל פעולותיו צריכות להתחיל ולהסתיים בבורא, והוא נמצא באמצע.
- דרך האור היא שהאור צריך לעבוד, ואנו מסייעים לו במשהו.
- האדם שוכח שהוא בסך-הכל אחד המרכיבים בהתפתחות, מוסיך קצת להגברת הפעולה, אך הפעולה כולה נעשית על-ידי כוחות שכבר מוכנים בטבע, כוח הבורא.
- אם החברה תהיה בדעה כללית שהבורא הוא הכוח שקובע את סיום, עוצמת ותוקף הפעולה, אז גם האדם שנכלל בחברה לא ישכח על זה, ואז לא יהיה לו ניסיון מר, שהוא עובד ולא קורה לו דבר.
- אנו צריכים לעורר בחברה כל הזמן נחיצות, צורך לעזרת ה', ובכל מה שאנו עושים, אנו בסך-הכל רוצים לעורר את הכוח הזה ששורה בנו, שיתגלה.
- אם פעולות האדם מסודרות נכון, ובמיוחד כלפי החיבור עם החברים, האדם מגלה קשר ישיר עם הבורא, שצריך לסייע לחיבור.
- התוצאה מכל פעולה צריכה להיות החיבור בינינו, וכשאני מכוון לצורה כזו, גם מצד הכלי וגם מצד האור – הבורא שמחבר בינינו, אני מגיע למצב שבו אני חייב שהבורא יתגלה ויקיים את המצב שאליו אני משתוקק.
המשך קריאה »
יום חמישי, 15 יולי 2010 אין תגובות »
חלק א': כתבי רב"ש כרך א', מאמר "ויצא יעקב"
- חכמת הקבלה מדברת רק על המציאות האמיתית ולא על זו המדומה.
- גדלים על-ידי שינויים. מתוך השינויים ניתן להבדיל את יתרון האור מהחושך. הכל לומדים מדבר והיפוכו, וכך עולים ויורדים.
- האדם נמצא במצב התקדמות אם יש לו שני קצוות, כשרגליו על הקרקע וראשו מגיע לשמיים, ובין שניהם הוא מודד את המצבים שלו ויכול לקבוע בצורה נכונה לאן להתקדם.
- ההתקדמות היא לא בחקר המצבים עצמם, אלא רק במידה שבה נתכלל בקבוצה ונדרוש מההתכללות הזו את כוחות ההתקדמות.
- עד כמה שהאדם מבין שהוא צריך להשקיע את עצמו במקום שממנו מגיע האור שמשפיע עליו, כוח ההשפעה כנגד כוח הקבלה, זה יעלה אותו בסולם וגם יזרוק אותו מהסולם.
- על האדם לחשוב רק על המאור המחזיר למוטב, ממש להשתוקק לזה וזהו. עד כמה שאפשר, לדמיין ולבנות לעצמי את המצב הטוב, המתוקן, שכביכול קיים כאן ועכשיו, ובזה אני מושך את הכוח ממנו.
המשך קריאה »
יום שלישי, 13 יולי 2010 אין תגובות »
חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', "חשיבותה של תפלת רבים", שיעור 2
- כל המציאות מרובת הפרטים שאנו מרגישים, ניתנה לנו כדי שנקבץ אותה ל"הוא ושמו אחד".
- "תפילת רבים" – שאני רוצה לקבץ את הרבים בי, שאין רבים אלא רק אחד.
- "תורה ומצוות": "מצוות" – תיקון הכוונות, על-ידי האור שנקרא "תורה".
- "אמונה למעלה מהדעת" – השפעה למעלה מהקבלה.
- נולדנו כשאנו נמצאים בטבע לקבל, ולהשפיע, לתת, לאהוב, זה נגד הטבע שלנו. הנקודה שבלב שמתעוררת היא מחוץ לרצון לקבל, ואם אנחנו מחזקים אותה על-ידי הסביבה המתאימה לה – קבוצה, ועל-ידי הלימוד אנו מושכים לנקודה שבלב דרך הקבוצה את המאור, אז היא מתחזקת וגדלה בסופו של דבר לרצון גדול שלם, שיכול להתמודד עם הרצון לקבל הטבעי של האדם.
- בהעדפת הרצון להשפיע על פני הרצון לקבל, אני כבר קונה כלי רוחני.
- כל אותם הרצונות שנמצאים בעולם ומרגישים שיש להם נטייה לגלות את הכוח העליון, מתקבצים יחד ומרגישים קרובים, באותו התדר הרוחני, מפני שבחתך הרוחני הם באותו המישור, והמרחק הגיאוגרפי לא משפיע על קרבתם.
- העלאת מ"ן יכולה להיות רק בתנאי של "תפילת רבים", שכל החיסרון יהיה בעל-מנת להשפיע.
המשך קריאה »
יום שני, 12 יולי 2010 אין תגובות »
חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', עמוד 225, "חשיבותה של תפלת רבים"
- "תפילה" על-פי חכמת הקבלה – בקשה שבאה כלפי מטרת הבריאה.
- עד חורבן בית המקדש, כל העם היה בהרגשה הנכונה, וחש מתוך ליבו מה לבקש ישירות מהבורא. ההרגשה שבלב הייתה התפילה.
- כשנפלנו מאהבת הזולת לשנאת חינם, כבר אין לנו רצון בלב להשפיע, לאהבת הזולת, וכתוצאה מכך הבורא נעלם מהרגשתנו ואנחנו לא יודעים מה לבקש. אנחנו מבקשים עבור כלי הקבלה, שיהיה לי טוב ורע לאחרים, שלעומתם ארגיש את עצמי יותר טוב – כך לב האבן שלנו עובד.
- לא נגיע לתפילה אמיתית עד שלא נתקן את הרצונות שלנו.
- כשנהיה בקשר עם הבורא, נדע מה לבקש ממנו כדי להתקשר אליו יותר ויותר.
- לפני החורבן, המקובלים סידרו לנו את סידור התפילה, כדי שנדע מה הלב המתוקן היה מבקש.
- מטרת התפילה בהמון היא שיהיה לי טוב, ובחכמת הקבלה התפילה היא לשנות את עצמי ולא את התנאים הפנימיים והחיצוניים כדי שיהיה לי טוב.
- "תפילת רבים" – בקשה עבור כולם, לתיקון של כולם. שנרגיש "טוב ומיטיב" שבא מהבורא, ולא שאני מבקש מהבורא שייתן להם "טוב ומיטיב", כאילו שהם עכשיו מקבלים ממנו רע.
המשך קריאה »
יום ראשון, 11 יולי 2010 אין תגובות »
חלק א': כתבי רב"ש, כרך א': מאמר "סדר ישיבת התועדות"
- כל אדם שרוצה לתקן את עצמו, חייב למצוא לעצמו אנשים נוספים, כי התיקון שלו יכול להיות רק בקשר עם האחרים, עד שכל האנושות מתחברת למושג "קבוצה".
- לא ניתן לעשות צעד לכיוון הרוחניות, ללא קבוצה.
- חכמת הקבלה היא שיטה, איך להתחבר בצורה מעשית עם אנשים בעולם הזה, ודרכם עם הנשמות.
- "סדר ישיבת התוועדות" – קשר מיוחד בין אנשים, שרוצים להגיע ביצירת הקשר הנכון ביניהם לגילוי הבורא.
- אנו צריכים לתאר את הבורא כתכונת ההשפעה השורה בין בני האדם, ולא כגוף או ככל דבר אחר.
- "לעשות נחת רוח לבורא" – להגיע למצב שתכונת ההשפעה תהיה אהובה עלינו, שנרצה לשרות בה ושהיא תשרה בנו.
- יש בסך הכל 2 תכונות – קבלה והשפעה, ועלינו לא לקבל דבר חוץ מלבדן כקיים, אלא כדמיון.
- "חברה" – נקודות שבלב שרוצות להתחבר ביניהן, שכבר נמצאות בחיבור ביניהן, ומשתדלות לעשות זאת בצורה הדדית יותר ויותר.
- כל אדם נמצא ברצון לקבל, ומוכן לסבול את השני רק במידה שזה משתלם לו.
- "נקודה שבלב" – ההרגשה הקטנה ביותר מהמצב הנצחי, מהמילוי השלם והנצחי.
המשך קריאה »
יום חמישי, 1 יולי 2010 אין תגובות »
חלק א': כתבי הרב"ש ,כרך א', מאמר "אתם ניצבים היום כולכם", שיעור 2
- אם האנשים לא מחוברים, אין הבורא רואה אותם, כאילו הם לא נמצאים, כי הוא לא רואה כל אחד בצורה הנפרדת שלו, אלא רק את מספר החיבורים בין האנשים.
- יש לנו את כל התנאים כדי להגיע ליצירת הכלי הנכון, כל ההכנות להיות דומים לבורא מצד אחד ועצמאיים מהצד השני, ועל האדם מוטלת רק העבודה, והיא כן נמצאת ברשותו.
- אנו מסוגלים לבצע את העשייה, אפילו נגד הרצון, והיא תוביל אותנו לבירור הנכון – שאנו צריכים כוונה שאותה אנו לא יכולים להשיג, ומתוך הבירור הזה נוכל לפנות לבורא שישנה לנו את הכוונה.
- מלכתחילה, עלינו לברר מהו המעשה, מה עלי לעשות; המעשה הוא הכנעה לקבוצה מצד אחד והשפעה לקבוצה מהצד השני.
- המעשה שהבורא דורש הוא ערבות, איחוד, חיבור.
- על האדם להאמין שבכל רצון אגואיסטי חדש שמתעורר בו, יש מצב חדש של קבלת התורה – המאור שיבוא ויתקן אותו, שבכל רגע זה יכול להתממש.
- החשוב ביותר הוא לא להתבלבל ולקחת על עצמנו את עבודת ה', אלא לברר מהי עבודתו ומהי עבודתנו, וכתוצאה מכך האדם יתמקד בבניית החיסרון, שיאפשר לבורא לעבוד עליו.
- אנו לא באים לתקן את השבירה, אנו חייבים רק לגלות את כוח השבירה בינינו כתוצאה מהניסיון לחיבור.
- החיבור הוא לא מה שנמצא בחומר, אלא משהו שנמצא מעל החומר, ששייך לנקודה אחרת של המציאות, ומהות החיבור הזה זו כבר האלוקות.
המשך קריאה »
יום שלישי, 29 יוני 2010 אין תגובות »
חלק א': כתבי רב"ש כרך א', מאמר "הצורך לאהבת חברים"
- הרצון שברא הבורא, נברא על-ידי השפע והאור – תכונת ההשפעה והאהבה, אבל ההרגשה שבתוך הרצון, תלויה במידה שהנברא משתוקק לאותה התכונה שבראה אותו.
- רצון – חומר הבריאה, השתוקקות – מה שחומר הבריאה מפתח מעצמו ולפיו הוא מרגיש את מידת החיים שבו.
- הרצון בא מלמעלה וההשתוקקות באה מלמטה ותלויה בנברא.
- כדי להגיע להשתוקקות מתנתקים מהמילוי ואפילו ללא מילוי, ישנה ברצון נקודה שיכולה להתפתח לכדי השתוקקות לאור העליון, ולפי זה נמדדת מהות הנברא.
- דרגת המדבר בנברא זו ההשתוקקות להידמות לבורא, וזה נקרא ה"אדם".
- בטבע קיימות רק 3 בחינות – דומם, צומח וחי – רצונות המתפתחים ממעלה למטה בצורה טבעית. דרגת האדם כבר מתפתחת על-ידי עבודה עצמית, יגיעה, מאמץ מיוחד שבא מצד הנברא עצמו כלפי החברה, ובזה שהוא מתחיל לעשות פעולה שהיא נגד טבעו, הוא מפתח נטייה מיוחדת שקיימת בו כטיפת זרע ומנצל אותה לפיתוח דרגת האדם שבו.
- עלינו לפתח חיסרון להשפעה ואהבה; זאת כל העבודה שלנו ולפי החיסרון הזה נכיר ונבין את היוצר שלנו ונגיע איתו לקשר שנקרא "דבקות".
- הבושה היא כבדיקה – האם אני נמצא בהתאמה או בניגוד לבורא.
- אם אני מפתח את הרגשת הבושה כלפי הרגשת המקבל או המשפיע, אני מפתח בזה חוש, שבעזרתו אני מתקדם ויכול להיות בטוח שאני מתקדם נכון.
המשך קריאה »
יום חמישי, 24 יוני 2010 אין תגובות »
חלק א': כתבי רב"ש כרך א', מאמר "עניין השפעה"
- הפעולה לא חשובה, העיקר הכוונה – מי מרגיש את הפעולה, אני או מישהו אחר.
- אני רק מכונה שתמיד שוקלת את כדאיות הרצונות שלה, ונמצאת כל הזמן בחשבונות על כמות היגיעה תמורת השכר.
- כדי לתת לנו אפשרות לעשות פעולת למעלה מהטבע שלנו (למעלה מהדעת), הבורא חילק את המציאות שלנו ל-2: אני והסביבה, כך שעל-ידי השפעת הסביבה עלי, אוכל לשנות את הערכים שלי בהדרגה וכך להגיע להשתוות עם הבורא.
- האדם בנוי כך שהוא מקבל מהסביבה כל דבר כאמת, ללא ביקורת מצידו ולכן הכול תלוי בסביבה, עד כמה שהיא תשחק לפניו.
- אם הסביבה תשפיע עלי שהשפעה זה חשוב, ארוץ אחרי ההשפעה.
- אנו צריכים לראות את הסביבה כאמצעי, כמנוף, שעל-ידה אנו יכולים לנהל את ההתפתחות שלנו ולהגיע לרוחניות.
- בדיקת הכוונה על-מנת להשפיע היא פשוטה – מי האדם רוצה שייהנה מפעולתו.
- "על-מנת להשפיע" – לא מרגיש את ההנאה כתוצאה, אלא כחומר דלק על-מנת לגרום הנאה לזולת.
- "עשיית נחת רוח ליוצרו" – פעולה נקייה בעל-מנת להשפיע, ללא שום חזרה לעצמו.
המשך קריאה »
