קבלה לעם היום

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "אני ראשון ואני אחרון"

• החיסרון שאנו צריכים להשיג זה חיסרון לעזרת ה'. לפי החיסרון האור פועל – הוא נמצא במנוחה מוחלטת ולפי החיסרון שבכלי, הוא עובד.
• עד שהכלי לא מגיע לחסרון הנכון, לא מתרחשת שום פעולה. לכן כל המאמצים צריכים להיות על-מנת שיתעורר בנו החיסרון הנכון, ואז האור יתקן את הכלי.
• בגשמיות אני נמצא תחת לחץ, כוח הדוחף שמעורר בי ייסורים אם אני לא משיג משהו, ולכן אם אני לא מממש את הדחף, אין עונש. ברוחניות לא קיים הכוח הדוחף, כי אין כפיה ברוחניות. שם כבר אני צריך להשיג, ללקט, לאסוף בעצמי, לארגן בתוכי את הכוח שידחוף אותי קדימה. לכן כשלא עושים עבודה ברוחניות מקבלים עונש – עונש על שלא עובדים.
• אם נשים לב שכל הרגשות שלנו באות מ"אני הראשון", מהבורא, זה יעזור לנו מאוד להגיב היטב ולהתקדם. אם נתחיל לראות בכל פניה, בכל מצב, את היחס אלינו כתגובה לרשלנות בעבודה, אז נוכל להכין את עצמנו בצורה טובה לכל פעולה ופעולה, בכל רגע ורגע.
• בכללות, העבודה היא חיבור בין הנשמות כדי לגלות אותו. ובתוך החיבור הזה, אם נתחיל להרגיש איך שהוא מכוון אותנו, נתחיל להרגיש את האור הישר, האור החוזר, כל הפעולות שעליהן אנו לומדים בחכמת הקבלה, איך שזה קורה בינינו. כך הוא דוחף אותנו לקשר, כדי שהכלים שלנו יהיו בדיוק מותאמים לו.
• העונש הוא עונש אלא תיקון כיוון; אם אני מרגיש רע מאיזה מקום, אז אני בורח ממנו בצורה אינסטינקטיבית, ונמשך למקום טוב יותר.
• אם אני קושר את עצמי, לא רק ל"טוב ורע" אלא גם ל"אמת ושקר", אז אני מתחיל ללמוד את יחס ההנהגה של הבורא אלי, ללמוד את ההשגחה שלו. אנו רק צריכים לא להתעצל ולתת תשומת לב לכל מה שקורה לנו, שזו פניה של הבורא אלינו.
• בשינוי היחס שלי לחברים, ללימוד ולקבוצה, אני יכול להתחיל לזהות איך הבורא מראה לי כל הזמן עד כמה שאני לא בסדר, לזהות את הקיום היומיומי שלי, ומצד אחד לקבל את זה כייסורים, ומהצד השני כהכוונה שלו.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש כרך א', מאמר "ויצא יעקב"

• חכמת הקבלה מדברת רק על המציאות האמיתית ולא על זו המדומה.
• גדלים על-ידי שינויים. מתוך השינויים ניתן להבדיל את יתרון האור מהחושך. הכל לומדים מדבר והיפוכו, וכך עולים ויורדים.
• האדם נמצא במצב התקדמות אם יש לו שני קצוות, כשרגליו על הקרקע וראשו מגיע לשמיים, ובין שניהם הוא מודד את המצבים שלו ויכול לקבוע בצורה נכונה לאן להתקדם.
• ההתקדמות היא לא בחקר המצבים עצמם, אלא רק במידה שבה נתכלל בקבוצה ונדרוש מההתכללות הזו את כוחות ההתקדמות.
• עד כמה שהאדם מבין שהוא צריך להשקיע את עצמו במקום שממנו מגיע האור שמשפיע עליו, כוח ההשפעה כנגד כוח הקבלה, זה יעלה אותו בסולם וגם יזרוק אותו מהסולם.
• על האדם לחשוב רק על המאור המחזיר למוטב, ממש להשתוקק לזה וזהו. עד כמה שאפשר, לדמיין ולבנות לעצמי את המצב הטוב, המתוקן, שכביכול קיים כאן ועכשיו, ובזה אני מושך את הכוח ממנו.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', "חשיבותה של תפלת רבים", שיעור 2

• כל המציאות מרובת הפרטים שאנו מרגישים, ניתנה לנו כדי שנקבץ אותה ל"הוא ושמו אחד".
• "תפילת רבים" – שאני רוצה לקבץ את הרבים בי, שאין רבים אלא רק אחד.
• "תורה ומצוות": "מצוות" – תיקון הכוונות, על-ידי האור שנקרא "תורה".
• "אמונה למעלה מהדעת" – השפעה למעלה מהקבלה.
• נולדנו כשאנו נמצאים בטבע לקבל, ולהשפיע, לתת, לאהוב, זה נגד הטבע שלנו. הנקודה שבלב שמתעוררת היא מחוץ לרצון לקבל, ואם אנחנו מחזקים אותה על-ידי הסביבה המתאימה לה – קבוצה, ועל-ידי הלימוד אנו מושכים לנקודה שבלב דרך הקבוצה את המאור, אז היא מתחזקת וגדלה בסופו של דבר לרצון גדול שלם, שיכול להתמודד עם הרצון לקבל הטבעי של האדם.
• בהעדפת הרצון להשפיע על פני הרצון לקבל, אני כבר קונה כלי רוחני.
• כל אותם הרצונות שנמצאים בעולם ומרגישים שיש להם נטייה לגלות את הכוח העליון, מתקבצים יחד ומרגישים קרובים, באותו התדר הרוחני, מפני שבחתך הרוחני הם באותו המישור, והמרחק הגיאוגרפי לא משפיע על קרבתם.
• העלאת מ"ן יכולה להיות רק בתנאי של "תפילת רבים", שכל החיסרון יהיה בעל-מנת להשפיע.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', עמוד 225, "חשיבותה של תפלת רבים"

• "תפילה" על-פי חכמת הקבלה – בקשה שבאה כלפי מטרת הבריאה.
• עד חורבן בית המקדש, כל העם היה בהרגשה הנכונה, וחש מתוך ליבו מה לבקש ישירות מהבורא. ההרגשה שבלב הייתה התפילה.
• כשנפלנו מאהבת הזולת לשנאת חינם, כבר אין לנו רצון בלב להשפיע, לאהבת הזולת, וכתוצאה מכך הבורא נעלם מהרגשתנו ואנחנו לא יודעים מה לבקש. אנחנו מבקשים עבור כלי הקבלה, שיהיה לי טוב ורע לאחרים, שלעומתם ארגיש את עצמי יותר טוב – כך לב האבן שלנו עובד.
• לא נגיע לתפילה אמיתית עד שלא נתקן את הרצונות שלנו.
• כשנהיה בקשר עם הבורא, נדע מה לבקש ממנו כדי להתקשר אליו יותר ויותר.
• לפני החורבן, המקובלים סידרו לנו את סידור התפילה, כדי שנדע מה הלב המתוקן היה מבקש.
• מטרת התפילה בהמון היא שיהיה לי טוב, ובחכמת הקבלה התפילה היא לשנות את עצמי ולא את התנאים הפנימיים והחיצוניים כדי שיהיה לי טוב.
• "תפילת רבים" – בקשה עבור כולם, לתיקון של כולם. שנרגיש "טוב ומיטיב" שבא מהבורא, ולא שאני מבקש מהבורא שייתן להם "טוב ומיטיב", כאילו שהם עכשיו מקבלים ממנו רע.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א': מאמר "סדר ישיבת התועדות"

• כל אדם שרוצה לתקן את עצמו, חייב למצוא לעצמו אנשים נוספים, כי התיקון שלו יכול להיות רק בקשר עם האחרים, עד שכל האנושות מתחברת למושג "קבוצה".
• לא ניתן לעשות צעד לכיוון הרוחניות, ללא קבוצה.
• חכמת הקבלה היא שיטה, איך להתחבר בצורה מעשית עם אנשים בעולם הזה, ודרכם עם הנשמות.
• "סדר ישיבת התוועדות" – קשר מיוחד בין אנשים, שרוצים להגיע ביצירת הקשר הנכון ביניהם לגילוי הבורא.
• אנו צריכים לתאר את הבורא כתכונת ההשפעה השורה בין בני האדם, ולא כגוף או ככל דבר אחר.
• "לעשות נחת רוח לבורא" – להגיע למצב שתכונת ההשפעה תהיה אהובה עלינו, שנרצה לשרות בה ושהיא תשרה בנו.
• יש בסך הכל 2 תכונות – קבלה והשפעה, ועלינו לא לקבל דבר חוץ מלבדן כקיים, אלא כדמיון.
• "חברה" – נקודות שבלב שרוצות להתחבר ביניהן, שכבר נמצאות בחיבור ביניהן, ומשתדלות לעשות זאת בצורה הדדית יותר ויותר.
• כל אדם נמצא ברצון לקבל, ומוכן לסבול את השני רק במידה שזה משתלם לו.
• "נקודה שבלב" – ההרגשה הקטנה ביותר מהמצב הנצחי, מהמילוי השלם והנצחי.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "ויתרוצצו הבנים בקרבה"

• הרגשת הריקנות לא תלויה במה שיש לאדם, אלא במה שחסר לו.
• לאחר שהאדם מגיע לחכמת הקבלה ולומד מעט, הוא מתחיל לקבל מכות, על-מנת להוריד ממנו קליפות כדי שיתחיל לעבוד עם הלב.
• שני היסודות שלנו – היצר הרע והיצר הטוב, נולדו מאותו ה"רחם" – אמא עילאה, יצחק, גבורה, בינה, ושניהם חייבים להחזיק זה את זה, לא יכול להיות האחד ללא השני.
• "עשיו" – הרצון לקבל הגדול, שהוא הראשון מכיוון שזהו חומר הבריאה. "יעקב" – כוונה על-מנת להשפיע, תוספת, איך להשתמש עם הרצון לקבל. שניהם באים כדי להביא את האדם למטרה.
• תחילה שולט הרצון לקבל האגואיסטי (עשיו) ולאחר מכן הכוונה על-מנת להשפיע (יעקב). כך האדם עובר את השינויים בהתנגשות, ב"התרוצצות", עד שהוא יודע להשתמש בשני הכוחות הללו, למרות שהמצבים לא נעימים, ומגיע בסופו של דבר לשבירת הלב, ומתקדם כך עד למצב שליבו נפתח אפילו כלפי הבורא.
• אם האדם מכיר את חולשת הטבע שלו, וקובע לעצמו כל מיני קשרים, מחויבויות ומצבים שיקשרו אותו למטרה, אז הוא עובר.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א': מאמר "וירא אליו ה' באלוני ממרא"

• התורה מספרת לנו על התהליך שאנו עוברים – איך האדם יכול לברר את תכונותיו ורצונותיו ועם מה כדאי לו להזדהות.
• עלינו להשתמש בכל הכוחות שלנו, רק להחליט מי קובע את ההחלטות וכלפי איזו תכונה שלנו כל התכונות מתחברות ומתלוות.
• כל אחד ואחד צריך להגיע לחלטה שהוא מגיע ל"מילה"; שהוא מפסיק לעבוד עם הרצון לקבל שלו, "ענר", ועם "אשכול" כי הוא לא יכול לשקול את מצבו בצורה הנכונה, אלא רק כשהאדם למעלה מהרצון לקבל, "ממרא", הוא יכול להגיע לחלטה שהוא יכול להשפיע על-מנת להשפיע, בינה.
• כל אדם יצטרך לעבור את כל שלבי התיקון שהתורה מדברת עליהם.
• "למעלה מהדעת" – שאני מסוגל להגיע למצב שבו תכונת ההשפעה חשובה אצלי יותר מתכונת הקבלה.
• בעבודה למעלה מהדעת, אני בודק ומסביר לעצמי את הכל, ואחרי כל זה אני מעדיף להיות בתכונת ההשפעה על פני הדעת.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש כרך א', שלבי הסולם, "לך לך מארצך"

• העבודה צריכה להיות כמה שיותר רחוקה מהגוף.
• במהלך הדרך, משתנה יחס האדם למילוי ולנותן המילוי ובהתאם לזה משתנה מצבו בכל עולם ועולם.
• כל 125 המדרגות הן עלייה מעל הרצון, שבזה האדם בונה את עצמו.
• כל ההבדל בין המדרגות הרוחניות, הוא לא עוצמת הפעולה אלא מהות הפעולה.
• בכל שלב הרצון נפתח יותר, ועלינו להתעלות מעליו עד לניתוק שלנו ממנו.
• בגמר התיקון האדם מגיע למצב שבו הוא מנותק לגמרי מטבע שלו, וכל הרצונות והכוונות שלו הם למעלה מהחשבון.
• הבורא נסתר כדי שלא אתייחס אליו כמכור, ושאבנה אותו בעצמי כמלך; במידה שאתייחס אליו כך הוא מתגלה.
• על האדם לסדר לעצמו את ההסתרה, כך שנוכחות הבורא לא תתגלה בכלי הקבלה שלו, מכיוון שזה יחייב את האדם להיכנע לו.
• המדרגה הרוחנית הראשונה היא הכי קשה, ורק אלו שבאמת יש להם נטייה לרוחניות עוברים את השלב הזה ונכנסים פנימה.
• החשבונות הם על-פני הרצון לקבל, כי בלעדיו אין לך מה לעשות; הרצון הוא כל מהות האדם ובלי רצון אין כוונה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »