קבלה לעם היום

חלק 1: זוהר לעם, פרשת "בהעלותך", אות ק"מ, שיעור 11

• בעת קריאת הזוהר, אנו רוצים לזהות בתוכנו את מה שעליו הזוהר מדבר – פעולות בנשמה של כל אחד ואחד, ובזה אנו מעוררים את האור ומתחילים להרגיש בנו את התופעות כפי שהן באמת.
• כל העבירות שהאדם מקבל הן לא עבירות אלא דברים שעליו לתקן, וכל העונשים הם האור שצריך לבוא ולתקן אותו; הכול בדרך התיקון בלבד.
• בעת קריאת הזוהר לא צריכה להיות הבנה ברגש או בשכל, אלא עלינו להיות פתוחים להשפעתו, ואז סגולתו תפעל עלינו.
• הקבוצה צריכה לכוון כל אחד מחבריה, לרצון הנכון – להיות פתוחים להשפעה, למרות חוסר הקשר והטעם במה שקוראים.
• מלכתחילה, האדם נברא הפוך ממערכת העולמות בה הוא נמצא, עד שמתעוררת בו הנקודה שבלב, ואם הוא מתקשר עם יתר הנקודות שעומדות לפניו, הוא מתקשר למערכת העולמות.
• "תורה" – מערכת הקשר בין הרצון לקבל והרצון להשפיע, בין האור והכלי, בין הנברא והבורא.
• כל מצב חדש הוא תמיד הפכי למצב הקודם לו, ואי אפשר להגיע למצב הבא, עד שלא מיצית את המדרגה הנוכחית בשלמותה.
• כל הפנייה, הבקשה, הדרישה שלנו, היא לקו אמצעי, זעיר-אנפין, כי רק על-ידי פנייה לקו אמצעי, אנו יכולים לתקן את עצמנו.
  המשך קריאה »

חלק א': זוהר לעם, פרשת "אשה כי תזריע", אות קכ"ב, שיעור 9

• תלמידים מתחילים המעוניינים להשיג את האור הטמון בזוהר, צריכים להתקרב ולהתכלל בבעלי הניסיון, שנמצאים בהבנה ובהשגה מסוימת של הדברים.
• העיקר בזמן לימוד הזוהר, הוא לשאול כל פעם באיזה מצב אני צריך להיות כדי שיהיה גילוי.
• אנו זקוקים להשתוקק להשפעה; מתוך קשר הדדי בחברה, להשתוקק להגיע לבורא.
• "שערות" – סוער, שיש לו דינים, והוא לא יכול לעבוד עם כל הכלים שלו; מצב זה מגיע כתוצאה מצמצום ב'.
• "חוצפה" – כל דבר שאין לי עליו מסך, ואני דורש.
• הכול תלוי בייחוד הרצונות – ברצונות שלא נחבר יחד נרגיש את העולם הזה, וברצונות שנייחד נגלה את העולם הרוחני.
• ההרגשה הרוחנית מתגלה בחיבור בין הרצונות; מתגלה הקשר ביניהם, שנקרא המילוי, הבורא.
  המשך קריאה »

חלק א': זוהר לעם, פרשת אשה כי תזריע, אות צ"ו, שיעור 8

• איכות הלימוד תלויה אך ורק בכוונת האדם.
• כל העבודה שלנו, היא למשוך את המאור שיביא לנו את ה"ימין", ואז בהמשך הזמן, נוכל לקשור את ה"שמאל" תחת ה"ימין".
• הזוהר לא מדבר על מציאות העולם שלנו אפילו במילה אחת, אך לאט-לאט, כשממשיכים לקרוא בו, מתחילים להרגיש שנמצאים בתוך מערכת של כוחות רוחניים, שהקורא מתקשר אליהם והם פועלים דרכו.
• אל לנו לעשות דבר נגד כוחות הרע, אלא למשוך אליהם את האור – הכול מתקן על-ידי מיתוק.
• בזמן הלימוד, אנו צריכים לדאוג שהחברים יהיו בכוונות הנכונות.
• האחריות ההדדית בינינו, הופכת לכלי שנקרא, "מסך ואור חוזר", ובו אנו מגלים את הבורא.
• אנו צריכים להגיע למצב, שבו אנו הם גורמים לכל מצב ומצב; אנו לא בעלי הפעולה, אך אנו צריכים לגרום לפעולה.
• לא חסר לנו דבר מלבד חיבור, ולא משנה באיזה מצב האדם נמצא, כי בחיבור הוא ישלים את האחרים.
  המשך קריאה »

חלק א': זוהר לעם, פרשת אשה כי תזריע, אות כ"ו, שיעור 3

• ברוחניות, בכל רגע האדם הוא אדם חדש; אין משהו שנשאר מהעבר כמו בגשמיות, הכול מתחדש.
• אנו צריכים את כוח הסיטרא אחרא, האגו שיתעורר, כדי להתחיל פעולה רוחנית חדשה; בלעדיו אין קפיצת מדרגה.
• ברוחניות, כל פעולה היא לידה חדשה, מצב חדש שלא היה קודם, ולא ידוע איך לעשות אותו, זה בלתי אפשרי; לכן לאחר הכנות רבות מתגלה כוח ה"נחש", היצר הרע, שעוזר לנו לעשות את הקפיצה.
• ההתקדמות היא רק בהגדלת הופעת הדינים.
• אם אנו רוצים להיוולד ועושים הכנות טובות עבור זה, הדבר הבא שיקרה זה שיבוא "נחש" – זהו דבר הכרחי, בלעדיו אין תנועה.
  המשך קריאה »

חלק א': זוהר לעם, פרשת מקץ, אות קס"א, שיעור 8

• בעת קריאת הזוהר עלינו להשתדל להיות "כאיש אחד בלב אחד", ולרצות שהאור שבעלי הזוהר גילו, ישפיע עלינו דרך כל המערכות שהם קשרו, והכינו על עצמם עבורנו.
• עלינו לראות בכל הכתוב בתורה תיקונים, ולא פעולות גשמיות למיניהן.
• "יום שלישי" הוא יום קשה, כיוון שהוא יום של התכללות הקווים ימין ושמאל.
• בעולם שלנו אין התכללות, יש חיבור בלבד; ההתכללות הרוחנית היא שמגיע משהו שלישי, ואמנם שהוא כלול מהשניים הקודמים לו ביסודו, זהו כבר דבר חדש לגמרי, שלא היה קיים קודם.
• כדי לכלול את שני הקווים יחד, חייבים להתקשר למקום שבו קיים האחד – הכתר של אותה המדרגה.
• כל המדובר, מדובר רק כלפי מלכות, הנשמה, שהיא המבחינה בהבחנות הללו.
• אנו צריכים לתפוס רק את נקודת היסוד, וכדי לעשות זאת, עלינו להיות מיוחדים בכוונה וברצון אחד, וזה המקום שכולם צריכים לדאוג לו, ובמגע של הטיפה האחת, נפתח כל העולם ליסוד.
  המשך קריאה »

חלק א': זוהר לעם, פרשת מקץ, אות ק"ו, שיעור 6

• בכל פעם שאנו ניגשים ל"תורה", התיקון מגיע אך ורק בהתאם לכוונת האדם.
• "תורה" – כל אותם הספרים שמדברים על תיקון הנשמה.
• הכוונה, היא שקובעת את טיב הלימוד.
• הדבר היחיד שיכול לעזור לנו להגיע מ"לא לשמה" ל"לשמה", הוא המאור המחזיר למוטב.
• האחריות שלי כלפי הקבוצה היא בשמירת הכוונה בזמן הלימוד, ואחריות הקבוצה כלפי כל אחד מחבריה, היא לא לתת לאף אחד מהם לעזוב את הכוונה באמצע הלימוד.
• תמיד צריכים להצטייד קודם כל בכוח ההשפעה, ובמידה שהוא ישנו, ניתן לגשת לכלי הקבלה.
• לא דורשים מאיתנו יותר מהכוונה הכללית.
• ככל שאנו מתקדמים יותר, הבירורים הופכים להיות עדינים יותר; העדינות שלנו בבירור, מקנה לנו את הבנת הבורא והמערכת.

המשך קריאה »

חלק א': זוהר לעם, פרשת מקץ, אות ע"ט, שיעור 5

• בעת לימוד הזוהר, אנו צריכים להרגיש את עצמנו שאנו עומדים כנגד מעמד הר סיני; עומדים עם הרגשת השנאה שמתפרצת בין כולם, ובבקשה גדולה, שרק כוח התורה, ספר הזוהר, שדרכו יאיר לנו המאור המחזיר למוטב, יכול לשנות את הטבע שלנו, ובזכות הספר הזה יפתח ליבנו, ונגיע למימד הרוחני.
• ספירת היסוד היא נקודת המגע בינינו ובין הבורא, ודרך היסוד, כיוון שהוא כולל את כל מה שלפניו, אנו משיגים כביכול את כל אותן הספירות העליונות לו, עד הכתר.
• הטיפול ברצון לקבל הוא על-ידי לחצים והגבלות, עד שמרגישים שחייבים לשנות אותו, ואז מצפים למאור המחזיר למוטב, כי השינוי יכול להתבצע רק על-ידי האור, שברא אותו.
• חומר הרצון לקבל – נוקבא; צורה מלובשת בחומר – הספירות העליונות לה.
• כדי להתקדם בדרך "אחישנה", אנו צריכים להכין את עצמנו בכוח לגילוי הקלקולים החדשים.
• "העולם הבא" – כאשר מלכות מקבלת את תכונות הבינה; "העולם הזה" – כאשר מלכות נשארת בתכונותיה.
  המשך קריאה »

חלק א': זוהר לעם, פרשת מקץ, אות כ"ז, שיעור 3

• כל פעולה שאנו עושים, היא כדי ליצור את הכלי המשותף, כלי דהשפעה.
• עלינו לחפש את התכונות והפעולות הכתובות בזוהר, שיתגלו בכלי הכללי, שכלול מעשרה כלים, להויה שלמה.
• זיווג באבא ואמא – זיווג בנתינה; זיווג בזו"ן – זיווג בקבלה.
• "שלום" – זיווג שלם בין זעיר-אנפין ונוקבא.
• אי אפשר לעסוק בתורה ב"יום", כי ביום הכול גלוי, לכן כל העבודה שלנו היא רק ב"לילה".
• אנו נמצאים במצב המושלם, כל שעלינו לעשות הוא רק לבחור בו, בזמן ה"לילה".
• באור החוזר שלי, אני מביא במקום החושך את היום, ולכן כל היגיעה וכל הבחירה היא בלילות.
  המשך קריאה »