הנברא לא מסוגל לתת, אנחנו רצון לקבל. רק הבורא יכול לתת. אם כך איך אנחנו אמורים להשוות את צורתנו לבורא?תשובה: על-ידי שימוש בכוח האהבה של הבורא כלפינו, אנו מקבלים תענוג מהבורא ובכך נותנים לו…
התפתחות רוחנית נתפסת בדרך כלל אצל האדם כעבודה פנימית אישית שעליו לבצע. אם כן, מדוע קיים הכלל הרוחני "ואהבת לרעך כמוך"?התקדמות רוחנית תלויה וניתנת למדידה אך ורק בחיבור של האדם לאנשים אחרים. דרך התחברות לחברה ששואפת ורוצה להשיג רוחניות, מתווספים לאדם כוח ורצון להגיע לרוחניות. ורק בעבודה בחברה כזו אפשר להרגיש עד כמה הרוחניות חסרה לנו…
במקום שבו איננו מסוגלים לזהות נזק או תועלת, נולד הצורך להשתמש במודעות שכלית כדי להשיג שליטה על מהלך חיינו. השכל הוא שמאפשר לאדם להימנע מהרע ולהתקרב אל הטוב.אנו משתמשים גם בשכלם של אחרים ונעזרים בהם לא פחות מאשר אנו נעזרים בשכלנו שלנו. הדבר דומה לאדם שמתייעץ עם רופא ונוהג לפי עצתו – אף על פי שאינו מבין דבר ברפואה הוא סומך על שכלו ונסיונו של הרופא…
הבורא ברא את העולם בצורת העלם, הסתר. זאת כדי שתהיה לאדם בחירה חופשית בין כוחות טוב ורע – כדי שהאדם יוכל לבקר את טבעו בכוחות עצמו ולהחליט מתוך בחירה חופשית במה הוא בוחר.מסיבה זו ברא הבורא את תכונת האגואיזם, תכונה הפוכה מתכונתו, שהיא להשפיע טוב ועונג באופן מוחלט. באמצעות בריאת תכונה הפוכה לתכונתו, יצר הבורא עולם שבו האדם אינו מרגיש את הבורא – זהו עולמנו. על-ידי כך מאפשר הבורא לאדם "לחזור" אליו מתוך בחירה חופשית…
המושגים "גלות" ו"גאולה" מעוררים ברובנו הקשרים ודימויים דתיים, לאומיים או לאומניים. אך לפי חכמת הקבלה אנו למדים שבכללות, גלות זו הרגשת חיסרון – גלות התענוג:
איך יכול להיות שהבורא ברא קלקול אם הוא שלם? מדוע אנו צריכים לעבור תהליך של ריחוק מהבורא והתקרבות אליו מחדש על-ידי זיעה, ייסורים ויגיעה?חכמת הקבלה מלמדת אותנו שהסיבה לבריאת המציאות היא רצון הבורא להנות לנבראיו. לכן ברא הבורא את הנברא עם טבע של רצון ליהנות, ליהנות ממה שרוצה הבורא לתת לו. כאשר רצה הבורא לברוא את הנבראים כדי למלא אותם בתענוגים, נבראו מיד כל הנבראים, מלאים בכל התענוגים שקיבלו מהבורא…
אין ספור שירים ופיוטים נכתבו על אהבה, אבל מי מאיתנו יודע מהי אהבה באמת? כולנו רוצים להיות אהובים, להרגיש בטוחים ורצויים ולחוות שקט, שלווה ובטחון. אך אם ניזכר ברגעים המאושרים ביותר בחיינו, נגלה שאלו היו הרגעים שבהם אהבנו דווקא את הזולת.הרב המקובל יהודה אשלג (בעל הסולם), כותב על הסיבה להרגשת השלמות שנובעת מהרגשת אהבה לזולת במאמרו "מהות הדת ומטרתה": "בביאת האדם אל אהבת זולתו אז הוא נמצא ישר בבחינת הדביקות, שהוא השוואת הצורה ליוצרה, אשר עמה יחד עובר האדם מתוך עולמו הצר המלא מכאובים ואבני נגף, אל עולם נצחי רחב של השפעה לבורא והשפעה לבריות…"
"בשעת פגישתה של היהדות עם העולם ההלניסטי נשאלה לא אחת השאלה הנוקבת: אם תורת ישראל היא מכלול החכמה האלוקית – כיצד ייתכן שחוכמה זו לא נתגלתה לכל העולם? וכיצד ייתכן שעם קטן אחד יטען לזכות ולבעלות ייחודית על אותה חוכמת אלוקים?"כך כותב חוקר המקרא והאגדה יוסף היינמן בספרו "אגדות ותולדותיהן" מ-1974. אבל השאלות הללו אינן נחלתה של התקופה ההלניסטית בלבד – רבים ניסו להתמודד איתן לאורך ההיסטוריה והן ראויות הן להישאל גם ובמיוחד היום, זמן תחילת תהליך תיקונו הסופי של העולם…
