יום שני, 18 אוקטובר 2010 אין תגובות »
חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "בא אל פרעה – א'"
- את האמת שלנו ניתן לראות רק לעומת האור, ולכן בחכמת הקבלה מדובר רק על אדם שמקבל התעוררות מלמעלה, ומתחיל לחפש מטרה לחייו מעבר לקיומו הגופני.
- על-ידי ספרים וסביבה, האדם מתחיל לגלות את השינויים שבו, שמוציאים אותו ממצבו הרגיל, וכך הוא מתקדם בהדרגה עד למצב שבו הוא מבין שמדובר על שינוי הטבע שלו.
- ההבנה שהאדם צריך לשנות את טבעו, נרשמת בו כאשר הוא מתחיל לאחוז בעובדה שהמצב שבו הוא נמצא הוא לא המצב שבו הוא צריך להיות, שהפנימיות שלו חייבת להשתנות. מרגע זה והלאה אפשר להגיד שיש לו קשר עם התורה.
- משלב זה והלאה, האדם מרגיש שהוא תלוי מאד באותו האמצעי, המקור שנקרא "תורה", מבין את פירוש המושג "בוא אל פרעה", ופותח את עצמו כלפי האמצעים שעומדים לפניו – קבוצה, ספרים ומורה, ונותן להם לעשות בו את כל הנחוץ לתיקונו.
- בין הרגשת האדם בצורך ובהכרח לפנות לסביבה לשם תיקון, ובין האגו שלא נותן לו לפנות אליה, מתגלה ה"סטרא אחרא", הקליפה. בשלב מסוים האדם מתחיל להבין שזוהי שליטה זרה, ושהבורא סידר עבורו את הכל בצורה הזו, על-מנת שהאדם יחזיק בידו כילד המחזיק בידו של אביו, ואז בעזרתו הוא יוכל ללכת ל"פרעה". וכך לאורך כל הדרך עד לגמר התיקון.
- אין לאדם לטעון שחסרים לו אמצעים, אלא בסך הכל הוא לא יודע להשתמש בהם נכון. ולא שחסרה לו חוכמה להשתמש בהם נכון, אלא חסרה רק היגיעה הפשוטה נגד העצלות. והיגיעה הזאת נגד העצלות תלויה בחשיבות המטרה, שתלויה אך ורק בסביבה.
- עלינו לעשות כל מה שרק אפשר ב"נעשה" כדי להגיע ל"נשמע".
המשך קריאה »
יום ראשון, 17 אוקטובר 2010 אין תגובות »
חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "וידעת היום והשבות אל לבבך"
- אנחנו מתחילים מגילוי השבירה, זה המצב ההתחלתי שלנו. אנחנו נמצאים כאן במדרגה התחתית, הגרועה ביותר, שעדיין לא התגלתה לנו בכל הרע, בכל החורבן שנמצא בה.
- העבודה שלנו היא עבודה בתיקונים. התיקונים נעשים על-ידי המאור המחזיר למוטב, בהתאם לבקשה, לדרישה מאיתנו, בתנאי שהבקשה היא נכונה, כלומר שאנו מבינים המצב ומה צריך להיות במקום המצב הזה.
- ההתקדמות היא באיתור מקום השבירה – שהיא הייתה רק בין הנשמות ושם גם עלינו לבצע את התיקונים. חוץ מזה לא צריך לתקן כלום.
- מי שמגלה את הרע בצורה מטרתית יותר, מגיע לקבוצה, היכן שנותנים לו לראות הרע במקורו – מאיפה המקור של הרע, מאיפה הוא מתגלה ומתפזר בכל הבריאה – מתוך חוסר הקשר, בשנאה. ואז, בהתאם לכמה שמבינים ומאתרים את זה, מתחילים לתקן.
- התיקון הוא בערבות – "כל ישראל ערבים זה לזה"; ישר-אל – מי שרוצה להגיע, אז הדרך שלו היא דרך הערבות, שהיא סימן ההתקשרות הנכונה בין הנשמות.
- בהתקשרות הנכונה ישנם 2 שלבים: 1- להגיע לדרגת חפץ חסד, שהאדם מרגיש את עצמו כשליח, מלאך, עושה ב"למעלה מהדעת", מילה, בינה. דרגה זו מושגת כתוצאה מהזמנת המאור המחזיר למוטב דרך החברה, במידת התבטלות האדם כלפיה. 2 – שלב האהבה – גילוי הארת החכמה, העברתה לאחרים ברשת הקשר שהאדם בנה בדרגת הבינה, ומילוי האחרים בכל מה שהוא מסוגל לקבל ולהשיג בשבילם. בזה הוא מתחיל להרגיש את מטרת הבריאה ולהכיר את האלוקים.
המשך קריאה »
יום חמישי, 14 אוקטובר 2010 אין תגובות »
חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "וישב יעקב בארץ מגורי אביו"
- מצד הבורא לא קורה כלום, לא משתנה שום דבר – הכל משתנה אצלנו, בתוכנו ובהדרגה, על-ידי הרשימות המתגברות מקל לכבד יותר, כדי שנלמד בצורה הדרגתית איך להתייחס למה שאנו מרגישים.
- כל הלימוד בחיינו, הוא לימוד קבלת ההשגחה בצורה הנכונה.
- על-ידי הסביבה, נותנים לאדם הזדמנות לקשור את עצמו להשגחה שבאה מלמעלה.
- בדרך כלל האדם משתחווה לשני אלילים – אל טוב שאליו פונים ואל רע שממנו בורחים. מתוך כל הצורות הללו האדם צריך להגיע להכרה ש"אין עוד מלבדו" – גם כוח הרע וגם כוח הטוב מגיעים מאותו המקור, וזה מביא אותו להבחנה שאין רע או טוב, אלא שהבורא מתייחס אליו כהורה לילד, כדי ללמד אותו בכל רגע, ולכן עליו לשנות את יחסו להשגחה – לחינוך שאותו הוא צריך לקבל מהבורא.
- רק הסביבה יכולה להזכיר לאדם ולגרום לו להבין שהכל בא מהבורא שחושב עלינו, שכל זה לטובתנו ושצריך לחזק זה את זה כדי להיות גדולים ולהכיר אותו.
- הבורא שולח לנו צרות ודברים בלתי נעימים, ועלינו להבדיל ולראות שיש בהם יחס של אהבה ושהוא מיטיב לכולם. ואנו צריכים בכל צעד ושעל, לסדר את היחס שלנו כלפיו בחזרה – שזה מגיע מ"טוב ומיטיב" ומ"אין עוד מלבדו", ולעלות מעל ההרגשה של "מר ומתוק" ל"אמת ושקר".
- בסך הכל, הבורא דורש מאיתנו לעלות מעל ההרגשה לכוונה, ובזה אנו מתחילים להבין את מטרתו.
- כשנתחיל להתייחס לכל דבר במציאות רק בכוונה ולא לפי ההרגשה, נפתח בנו חוש חדש – אור חוזר, חסדים, למעלה מהדעת, ואז נתחיל להבחין בחוש הזה בבורא, ששולח לנו את כל ההרגשות, המקרים והמאורעות שמעליהם אנו צריכים להתעלות בקביעת היחס אליו.
המשך קריאה »
יום רביעי, 13 אוקטובר 2010 אין תגובות »
חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר"
- כל ההבחנות והמדידות הן רק כלפי האדם המשיג, כלפי ההרגשה וההבחנות שבנברא בלבד.
- אנו מצויים במציאות שמסודרת כך שמלכתחילה כל הדברים ששייכים לאלוקות – השכינה, תכונת ההשפעה, הקבוצה שבה מגלים ומתקדמים לגילוי הבורא, לא חשובים בעינינו. נעשה כך בכוונה כדי שנעשה יגיעה, שיהיה חשוב בעינינו דבר השפעה, ועל-ידי העבודה הזו נגלה את כל ההבחנות הקיימות במשפיע, מתוך דבר והיפוכו.
- כדי לגלות את המשפיע, אנו צריכים להתכלל מתכונותיו בעצמנו, וכך אנו משתנים בצורתנו החיצונית – שבמקום שהצורה שלנו תהיה קבלה, הצורה שלנו תהיה השפעה.
- כל התפילות שלנו הן להרים את חשיבות ההשפעה בעינינו, "לאוקמא שכינתא מעפרא", עד שלא יהיה דבר שחוצץ בינך לבין השכינה, שכל הרצונות שלך יהיו בתכונת ההשפעה, כל רצון יהיה מצויד בכוונה על-מנת להשפיע.
- כל מציאות האדם צריכה להיות מחולקת לשניים: האמצעים שמביאים אותו לתכונת ההשפעה וכל הפעולות שכדאי לו לעשות כדי להגיע לתכונת ההשפעה – מורה, ספרים, קבוצה, הפצה, לימוד, חברים. ובתכונת ההשפעה ישנם גם דרגות החשיבות – קודם השפעה לחברים, לקבוצה, שמביאים להשפעה לבורא.
- הקבוצה יותר חשובה מהבורא, כי היא האמצעי שבלעדיו אי אפשר להגיע אליו.
- הכול צריך להיות מסודר בקו, שכל נקודה ונקודה בקו הם רצונות שמסודרים לפי חשיבותם להתקדמות, יותר או פחות.
- כל יום מלכות חוזרת להיות בתולה – בכל יום אנו צריכים להבין שקמים תמיד בחוסר קשר עם הקבוצה, ההשפעה, השכינה, הבורא. וזה נכון וטבעי שכך אנו מתחילים שוב ושוב את בירור הכלים.
- "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים"; ודאי שצריכים ללכת באמונה למעלה מהדעת. ודאי שאין לצפות שבבוקר תכונת ההשפעה תהיה חשובה בעיניך. וזה טוב שאתה שמח בזה שאתה לא שוכח. סימן שישנה השפעת הקבוצה שעוזרת לך להגיב נכון על ההבחנות. זאת אומרת, לא לחפש בך אלא לחפש כוחות חיצוניים להתעלות מעל הרצון האגואיסטי שלך, ולא לחכות שבאגו אי פעם תהיה חשיבות בהשפעה.
המשך קריאה »
יום ראשון, 10 אוקטובר 2010 אין תגובות »
חלק א': כתבי רב"ש, כרך א': מאמר "עניין למעלה מהדעת"
- אנו צריכים להבדיל בין החיבור לכל דבר אחר; אני בודק את עצמי כלפי החברים, עד כמה שאני רואה אותם מועילים או מזיקים לחיבור, לקשר בינינו, וכלפי זה אני בודק אותם בדעת ובלמעלה מהדעת.
- אני לא מוחק את הדעת שלי – אני רוצה לראות מי אני בכלים הנוכחיים שלי, ואיך אני צריך לקבל את החברה, באיזה גובה, כדי לדון את חברי לכף זכות.
- ברמת העולם הגשמי אני פועל לפי החוק "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", ובעולם הרוחני אני צריך להתעלות מעל הדעת, ולראות את החברים כצדיקים גמורים.
- אין שקר ואין אמת, אלא הכול הוא לפי איך שאני קובע; אם אני קובע לפי דעתי אז ודאי שחוץ ממני אין צדיק בעולם, ואם אני הולך למעלה מהדעת אני צריך להגיד שכולם נמצאים בגמר התיקון ואני הרשע היחיד. זה נותן לי תמיד אפשרות להיות בשני המצבים – למעלה ובתוך הדעת, למעלה ובתוך האגו, וכך לעשות תרגילים, עד שאני אוגר ניסיון, חיסרון להיות בקביעה האמיתית, ואז אני נעשה מוכשר לראות את האמת.
- רוחניות היא למעלה מהדעת, אך אני תופש אותה כבר בכלים החדשים בתוך הדעת, ומשם והלאה בכל מדרגה אני ממשיך והולך מעל הדעת, לעבר מה שנראה לי כחושך, להשפעה.
- האדם צריך להבין שהוא אף פעם לא רואה את האמת, ובמקום לעשות כל הזמן ביקורת על האחרים, אם הוא יקבל אותם למעלה מהדעת, אפילו שיש להם שייכות וקשר לרוחניות במקצת, הוא כבר יכול להתקדם איתם.
המשך קריאה »
יום חמישי, 7 אוקטובר 2010 אין תגובות »
חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו"
- כל העבודה שלנו היא בהכנה; לא לטשטש את מה שמגיע לנו מהבורא בדרך ההתפתחות שלנו, אלא להכין את עצמנו לקבל את ההתפתחות המחויבת בצורה הנכונה.
- אנו לא יכולים לשנות את הגורל שמגיע מלמעלה למטה, אנו רק יכולים להכין את עצמנו לראות אותו בצורה הנכונה. אם אני מזדהה עם האגו שלי, אני מקבל את הדברים כלא נעימים, אבל אם אני מתעלה מעל האגו אני מרגיש אותם כנעימים וטובים, ואת כל השגגות והזדונות כהזדמנויות להשפיע.
- כל ההכנות יכולות להיות רק בחברה, כי כל התיקונים הם רק בחיבור כל הנשמות לנשמה אחת.
- כל הטעות נובעת מזה שאנו חושבים שאנו צריכים לתקן את עצמנו בעצמנו. העבודה שלנו היא לא לנצח את הרע, אלא להידבק לבורא ובזה לנצח.
- אני לא בורח כי ה"פרעה" שמתגלה הוא גדול ומפחיד, אלא כהזדמנות להידבק לבורא, אחרת לא הייתי נדבק אליו.
- אף פעם אני לא נלחם בעצמי – אין לי מלכתחילה שום דבר, אלא רק כוח הבירור, ואני תמיד יכול לנצח אם אני מברר את הדברים נכון.
המשך קריאה »
יום רביעי, 6 אוקטובר 2010 אין תגובות »
חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "בכל דבר יש להבחין בין אור וכלי"
- המציאות להשפיע עדיין לא קיימת בכלים שלנו, ולכן מאמרי המקובלים לא מובנים לנו. אין לנו הרגשה, רושם מכל המצבים שעליהם חכמת הקבלה מדברת, ועל העולם הזה היא לא מדברת במאום, אך עלינו להשתדל להעביר את דברי המקובלים לפסים רגשיים ולהבינם במידת האפשר.
- ניתן להגיע להבנת דברי המקובלים רק על-ידי עבודה עם הזולת; עלינו להגיע להשתוות צורה עם האור, כלומר משנאה לאהבה; שנאה – תכונת הכלים הטבעית, אהבה – תכונת האור הטבעית.
- "קבוצה" – חלק קטן מהאנושות, שמוכן במשהו לעשות את עבודת ההשפעה כדי להגיע להשתוות עם האור.
- כמו עם האור, כך אנו צריכים לברר את עצמנו כלפי הקבוצה; במידה שאנו רוצים להשפיע לה, כך אנו מגלים את הבירורים שלנו.
- לא יכול להיות שאדם נמצא ביחסים טובים ונכונים עם החברה, ובמידה אחרת עם הבורא, זה פשוט נמצא כאותו דבר. הבורא שבר בכוונה את הכלי שלנו ונתן לנו הרגשה בחלק מהכלי כמו בדבר זר, שאנו מתייחסים לחלק הזר הזה כמו אליו, כי הוא הכניס בחלק הזר הזה אותה תכונת ההשפעה ההפוכה מאיתנו, שלכן נראית לנו שנואה.
- אם האדם כבר מבין שאין לו ברירה אלא להגיע לאור, לבורא, ולשם כך עליו לעשות עבודה מול החברה, אז הוא פועל ומעורר את החברה בצורה הדדית, כפי שהיה פועל כלפי הבורא, ללא הרגשתו. וכך האדם פועל ומעורר "אמת ושקר" לעומת "מר ומתוק".
- הבורא מסתיר את עצמו ממני, אך את הקבוצה אני מסתיר מעצמי. ברצוני, במאמץ שלי, בכוחי לגלות קבוצה כמבנה הרוחני שנמצא מולי.
המשך קריאה »
יום שלישי, 5 אוקטובר 2010 אין תגובות »
חלק א': כתבי רב"ש, שלבי הסולם, א', מה לדרוש מאסיפת חברים
- האור, הבורא ברא את הרצון, ורוצה שעל-ידי הרצון שהוא ברא, ועל-ידי האור שבו הוא נותן לנו להשתמש, אנחנו ננהל את הרצון ונביא אותו בדיוק לאותה המטרה שהוא קבע לעצמו – להידמות לבורא.
- אנו יכולים לבצע את הפעולות האלו, אם אנו מגיעים להבנה, להכרה, לכוח לעשות אותם. ויש לנו מלכתחילה את כל היוצרות והתנאים, שעל-ידם אנו יכולים בהדרגה לבנות את אותו המצב – עולם אין סוף.
- האדם מאד מבולבל בחייו, אפילו יותר מתינוק שנולד. בהדרגה אנו מתקדמים להבנת היסודות, להרגשה מה זה החומר, מה הכוח שאני צריך כדי לעשות משהו עם החומר. זה לוקח זמן אבל זו העבודה, זו הבריאה.
- כדי להביא אותנו למימוש אינטנסיבי ואפקטיבי, סידרו לנו את המצב שבו אנחנו נמצאים – העולם הזה, שממנו אנו יכולים להתחיל לבנות את עצמנו – ממצב בהמה, למצב שנקרא "מדבר", "אדם" – צורה רוחנית, יצור רוחני שאותו אני הולך לבנות.
- את האדם אני בונה על-ידי זה שאני לוקח את שני הכוחות – הרצון והאור, ובשילוב ביניהם יוצא משהו שלישי, ודווקא אני יכול לעשות זאת, על-ידי זה שאני מארגן את הסביבה.
המשך קריאה »
