קבלה לעם היום

הכנה ללימוד זוהר, קטעים נבחרים

• העבודה שלנו היא לעלות מהעולם הזה – הצורה הדמיונית אותה אנו תופסים, ולבקש שבתוכה תתלבש הצורה הרוחנית, ואז בשתי הצורות הללו, זו מתוך זו, נימצא בהשגה הנכונה.
• דווקא חוסר התפיסה שממנו מתרשמים בקריאת הזוהר, מושך אותנו קדימה, לייצוב התפיסה הנכונה.
• בזמן התיקון, התפיסה הרוחנית נתפסת אצלנו בין הדמיוני והאמיתי.
• "שמות הבורא" – צורות הדמיון שלי לבורא; כל דבר שאני משיג נקרא "שם ה'".
• אנו צריכים להגיע להשגה, רק זה הפיתרון.
• השבירה נותנת לנו את כל הדמיון; כתוצאה מזה שנעשה ריחוק בין חלקי המלכות, אני מבדיל ביניהם ורואה אותם כרחוקים האחד מהשני. בעזרת השבירה אני מרגיש את המציאות, ובלעדיה לא הייתה לי אפשרות להתקרב, להתחבר.
• במילוי החלל בין החלקים השבורים, באור החוזר שלי, אני בונה את דמות הבורא.
  המשך קריאה »

הכנה ללימוד זוהר, קטעים נבחרים

• "מלאך" – דומם, צומח או חי, המבצע את פקודות הכוח לקבל שיש בו בגשמיות, ואת כוח ההשפעה שבו ברוחניות.
• רק מי שמחובר מ-2 התכונות – לקבל ולהשפיע, נקרא "אדם", שיש בו את היכולת לקבל את צורת המשפיע בבחירה חופשית.
• גילוי הבורא מגיע על-ידי חיבור בינינו; בעולם העליון אנו מחוברים בצורה השלמה – הכול אחד, ובעולם התחתון הכול בפירוד, לכן הקשר בין 2 העולמות מתבטא בזה שהאדם מתחיל לחבר את החלקים הללו, בדומה לעולם העליון.
• הבורא הוא מה שמושג כתוצאה מעבודת החיבור בין הנשמות, והוא לא החיבור עצמו. לכן העבודה היא דבר חשוב מאד.
• אהבת חברים זה דבר שלא קיים מלכתחילה בבריאה, ויכול להתקיים רק בבחינה ד' של הרצון לקבל.
• אין רגעים טובים או רעים, אלא האם האדם יכול לעבוד איתם בצורה הנכונה, בעזרת החברה והלימוד.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א': זוהר לעם, פרשת "חיי שרה", אות קנ"ד, שיעור 6

• לכל הבחן אור יש רצון משלו, ולכן לא יכול להיות שמתעורר איזה אור, שלא על-ידי זה שכלי מאותו החיסרון מעורר, מזמן אותו.
• "שחוק" – שמחה, תוצאה מהתיקון, מצב בו המסך העומד בפה הפרצוף מקבל את כל ההארה.
• אנו קוראים בזוהר ברצף, מכיוון שאנו צריכים להתרשם מהזרימה הכללית שעליה הזוהר מדבר.
• בדומה לפעולת המבוגר כלפי הילד, גם אנו צריכים לתת לאור הטמון בזוהר להשפיע עלינו ולעשות את עבודתו עלינו כדרך הטבע.
• בזמן הקריאה בזוהר, עלי לדמיין שכולנו נמצאים יחד בכלי אחד, ומה שכתוב בזוהר מתגלה בפנימיות הכלים הללו, כגילוי הבורא אלי.
• לפני השינה, על האדם להכין את עצמו לשיעור במשך זמן קצר, וכך זה יקרין עליו לאורך כל הלילה, וכאשר הוא יקום, זה יתחדש בו מיד.
• רק לעומק אתה מגלה את כל המציאות.
  המשך קריאה »

חלק א': זוהר לעם, פרשת "חיי שרה", אות צ"ג, שיעור 4

• בזמן הלימוד, על כל אחד לחשוב שרק יחד אנו יכולים, רק בערבות הדדית, ורק על זה אני חושב ומבקש מהחברים בפנימיותי, שיחשבו על זה ויחזקו אותי ואני אותם, וזה מביא את היגיעה האיכותית ביותר.
• "עפרון" – רצונות שבהם האדם לא מרגיש רווח, אלא הרגשת חושך.
• כל השמות הכתובים בזוהר הם חלקי הנשמה הכללית, וחלקי כל פרט בתוך אותה המערכת. כל אחד צריך לתאר שאלה הם חלקי הנשמה שלו ומעשים המתבצעים בה, והוא יצטרך לעבור על כולם; זה נקרא, לכתוב או לקרוא את התורה.
• "אברהם" – מידת החסד, ההשפעה, התיקון הראשון שיש לנו אחר החטא.
• "שדה" – חלק הרצון שאפשר לתקן; "מערה" – חלק הרצון שאותו לא ניתן לתקן.
• "מערת המכפלה" – הדרגה החדשה של אברהם, בה הוא קובר את המלכות – שרה, ומתעלה ומתקדם בתיקונים. "מכפלה" – כשמלכות ובינה נמצאות בחיבור ביניהן, וניתן לתקן את מלכות בעזרת בינה.
  המשך קריאה »

חלק א': זוהר לעם, פרשת "חיי שרה",  אות פ"א, שיעור 3

• בזמן הלימוד אנו צריכים לדמיין לעצמנו, להשתדל להרגיש שכל מה שקורה, קורה על-ידי האור, שאין עוד מלבדו, שהוא המנהיג, המשגיח, העושה את הכול, ועלינו להיות רק בציפייה, בהמתנה לפעולות שלו, וכל העבודה שלנו היא איך לגרום לו לפעול עלינו, ולפי כמה שנשתוקק אליו, להיות דומים לו, הוא יפעל וישפיע עלינו.
• לא חשוב איזה קטע אנו קוראים בזוהר, ולא חשוב עד כמה שאנו מבינים אותו; אם ישנה מערכת הקשר בינינו לבין האור – ספר הזוהר, אנו צריכים להשתמש בה, ובזמן הקריאה להשתוקק להיות דומים לאור, ובמידת השתוקקותנו, הוא ישפיע עלינו.
• "אישה" – חיסרון, כלי, רצון שדורש תיקון; "גבר" – כוח ההתגברות, כוח המסך.
• בכל נשמה ונשמה יש חלק גברי וחלק נשי; אם החלק הגברי גדול מזה הנשי באותו המצב, המדרגה נקראת נשמה "גברית", וההפך.
• "כישוף" – שימוש בכוח העליון בעורמה, כדי להרוויח משהו לתענוג התחתון.
  המשך קריאה »

חלק א': זוהר לעם, פרשת "חיי שרה",  אות א', שיעור 1

• עם ישראל הוא לא עם, זו קבוצת מקובלים, אנשים, שהתאספו רק כדי להשיג את האלוקות, ולכן אם אנשים מתחברים לזה, זהו מימוש חכמת הקבלה.
• העיקר הוא לא לשכוח על הכוונה; הטקסט עצמו לא מוסיף ידיעה ולא פועל בשום צורה חיצונית על האדם, אלא אם כן האדם רוצה לקבל ממנו רפואה, תיקון, שינוי.
• כל הקושי לעשות חשבון בקו אמצעי, הוא בגלל הקליפה – חלק שכביכול מפריע, אך בזכותו נגד בסופו של דבר, לעשות חשבון מדויק.
• קיימת מערכת אחת בלבד – עולם אין-סוף, וכל יתר העולמות הם אותו עולם אין-סוף, שכביכול מתקלקל בהדרגה בקשר בין החלקים.
• כתוצאה מההשתוקקות שלי לגלות את העומד מאחורי המילים הכתובות בזוהר, מגיע אלי כוח שמושך אותי מהעולם הזה לעולם הרוחני.
• לא כל-כך חשוב מהם התנאים הפנימיים והחיצוניים בהם אנו נמצאים, אלא עלינו להשתדל במה שניתן לנו.
  המשך קריאה »

חלק א': זוהר לעם, פרשת "תולדות", אות ל"ו, שיעור 2

• סיבת התיקון זו השבירה שהייתה בשורשנו, בנשמת אדם הראשון, ולכן התיקון הוא באיחוד הנשמות, וזאת הכוונה העיקרית שצריכה להיות בזמן לימוד הזוהר.
• העיקר בזמן לימוד הזוהר הוא לרצות להתאחד, להתחבר לאחרים כדי לתקן את הקשר בינינו, להעביר אותו משנאה לחיבור ואהבה, ובמידת הקשר הזה יתגלה הבורא בינינו.
• לא חשוב כמה אנו מבינים בזמן הלימוד, העיקר זה לשאוף לחיבור עם כל הבריאה, מאחורי כל מילה ומילה שאנו קוראים.
• רק לאחר מילוי הסאה ניתן להרגיש תוצאות מהלימוד, ולכן עלינו להוסיף יגיעה ללא קשר למה שאנו מרגישים, עד שנמלא את הסאה.
• דרך התנהגות ה"עזר כנגדו", אתה יכול לדעת דברים עליונים; אם יש לך כוונה נכונה, ואתה משתמש בקליפה כדי להתקדם על-פניה, תוכל להבין דרכה את הכוונות העליונות.
• כל הסגולות הן שאנו נקבל את הכוח של הקו האמצעי – שכל הרע וכל הטוב יתחברו יחד, כי דווקא בחיבור ביניהם, אנו מגלים את "אין עוד מלבדו".
• זמן ההכנה למגע עם הספר הוא זמן חשוב מאד; צריכים סבלנות – כמה שצריך אני אהיה בזה, ואני מחכה, מצפה לפתיחה, ובזה אני מתקשר.
  המשך קריאה »

חלק א': זוהר לעם, פרשת "תולדות", אות קמ"ז, שיעור 7

• כאשר אנו קוראים בספר הזוהר, ומנסים לחפש בנו את ההבחנות הכתובות בו, אנו מגלים את הכוח העליון.
• בזמן הלימוד, כל אחד משתדל לאתר בתוכו איפה הן אותן ההבחנות שעליהן הזוהר מדבר.
• ה"נחש" חייב להתגלות, על-ידי שיכירו בו שהוא רע; אם הרצון לקבל היה עובד בשקט ובעדינות, לא היינו מגיעים לגילוי, שהוא מקור כל הרע בחיים.
• הקדושה לא מסוגלת לגלות את הקליפה; הקליפה צריכה לגלות בעצמה את עצמה כרעה.
• "יום" – תוספת חסדים, וכתוצאה ממנה מתגלה אור חכמה; "לילה" – אין חסדים ולכן מתגלה חושך.
• ספר הזוהר המקורי לא מחולק לאותיות, ובדומה, ספר התורה נכתב כולו מילה אחת, אך אנו הקטנים, זקוקים לחלוקה שנעשתה בהם, כדי לתפוס משהו מהם בדרגתנו.
  המשך קריאה »