קבלה לעם היום

הכנה לשיעור: מאמרי שמעתי, מאמר מ"א, "מהו קטנות וגדלות באמונה"

• יש לנו קשר לגשמיות, רק בתנאי שהוא מזכיר לנו על הפעולות הרוחניות שאליהן עלינו להגיע.
• עד כמה שנשאל את עצמנו על כל פעולה ופעולה גשמית שאותה ננהיג במהלך הפסח ובכל השנה, זה יעזור לנו להגיע להרגשת השורשים הרוחניים.
• אין כל קודש או ייחוס בשום מנהג, אם הוא לא קשור לשורש הרוחני שלו, ורק בגלל שהוא קשור, יש לו זכות קיום וחשיבות בעינינו.
• אין גשמיות או רוחניות – כך מתרחשת המציאות בעינינו, כך הרצון לקבל שלנו מצייר לנו.
• שינויי השנה – חודש, שבוע, יום ולילה וכו', הם תוצאה ממצבי היחסים בין זעיר-אנפין ובינה דאצילות, ובייצובם זה מול זה, הם מייצבים, אפילו בעולם שלנו, השפעות שונות כגון זמן, התפתחות וכו'.
• על מי שרוצה להגיע להתעלות הרוחנית, יש בתקופות המועדים בעולם שלנו השפעה מיוחדת, העוזרת לו להיות קשור יותר לכוונות שמיועדות להשפעות הללו.
• עיקר הפסח זה השגת אור האמונה בפעם הראשונה, ולכן עלינו לחשוב על האור העליון, שבזמנים אלה מסוגל להעלות אותנו מעל האגו, ולהחזיק אותנו בתכונת האמונה, ההשפעה.
• חיבור בינינו והשתוקקות למאור שייקח אותנו מעל האגו הכללי של כל אחד ואחד, זו צריכה להיות הכוונה הכללית בימי הפסח.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

הכנה לשיעור: שמעתי, מאמר ס"ג, "לוו עלי ואני פורע"

• "אור של שבת" – האור שאותו הנברא צריך לגלות, לאחר שסיים את כל התיקונים.
• בדרגות ההתפתחות הראשונות של הרצון לקבל, כל השינויים עוברים בצורה מחויבת מהאור – התעוררות מלמעלה, עד שהנברא מגיע למצב שהוא מתחיל להכיר בעצמו במי שמנהל אותו – התעוררות מלמטה.
• ההתעוררות מלמעלה היא נסתרת, וההתעוררות מלמטה היא גלויה.
• האור שפועל על הרצון לקבל לתיקון ולמילוי הוא אותו "אור של שבת", שאמור למלא את הנברא במצבו הסופי, כי רק אור זה יכול להביא את הנברא למצב של דבקות מלאה.
• "אהבה" – כאשר כל אחד כלול מרצון השני, משמש לו במלואו, וכולו קיים רק כדי לשרת לרצון הזה מתוך אהבה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

הכנה לשיעור: כתבי בעל הסולם, מאמרי שמעתי,  מאמר י' -"מהו ברח דודי בעבודה"

• הכול תלוי ברצון, ורק לרצון המסודר, המכוון, המעוצב נכון אנו צריכים.
• אנו צריכים לזהות, שכל העולם הוא הופעת הבורא במגוון אופנים, רעים וטובים, חיצוניים ופנימיים; כל מה שמחוץ לנקודת ה"אני" הוא הבורא.
• מטרת הבורא היא אחת – לקרב אליו את הנברא.
• ההפרעות הן לא הפרעות, אלא תוספת רצון, שעל-פניה יש לנו הזדמנות להתקרב לבורא.
• כל הכתבים שאנו לומדים, מיועדים כדי לקשור אותנו לבורא.
• כדי לעבור את כל המצבים בצורה הנכונה, אנו זקוקים למאור המחזיר למוטב, הטמון בכתבי הקבלה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

הכנה ללימוד הזוהר, קטעים נבחרים מחוברת הכנס "זוהר לעם"

• במידה שהאדם משיג את ההפכיות שלו מהאור, כתוצאה מהארת האור עליו, הוא מסוגל להתכופף עם הרצון לקבל שלו, ולרצות שהוא ישתנה לעל-מנת להשפיע.
• דווקא ה"אויבים" משלימים את האדם, להיות בדרכי ה' ולהיות דומה ל-ה'. ללא הקליפות לא היינו רוצים אף פעם לתקן את עצמנו.
• אין לנו כלי אחר מלבד הקליפות, הרצונות המקולקלים שלנו, ואם האדם שונא את הצורה הזו שבו, היא הופכת בהדרגה לקדושה על-ידי המאור המחזיר למוטב, ואותו "שונא" הופך ל"אוהב", לכלי לקבלת השפע.
• אנו לא יוצאים אף פעם משליטת הכוח העליון; במידה שאנו רוצים להיות דבוקים בו, ההסתרה עוברת.
• המצב לא משתנה, משתנה רק הקליטה, ההכרה שלי.
• גילוי האפסיות שלי זה גילוי גדול מלמעלה, ובזה נותנים לי הזדמנות להידבק.
  המשך קריאה »

הכנה ללימוד זוהר, קטעים נבחרים מחוברת הכנס "זוהר לעם"

• הבורא רוצה שנגלה את כל העבודה שלו, את הבריאה שלו, את המציאות שברא – איך לממש אותה, ולאיזו מטרה הכול צריך להגיע.
• כדי להשיג את כל הבריאה לעומקה, האדם צריך להגיע למצב שהוא רוצה שהאור יבצע עליו את התיקון, בהתאם לעמקות הקשר בין הנשמות.
• כתוצאה מהשבירה, התגלתה היכולת להגיע להשגה – השגת הפער, החושך והאור שנמצא בינינו, נקרא "השגת האלוקות".
• הכלים שמתגלים, הם כלים שבינינו, ולא בכל אדם בפני עצמו.
• הכול מתגלה בריחוק, בכלי השבור, בין הנשמות, ורק הקשר שבין הנשמות מגלה לנו את ה"תורה" – שם נמצאת כל העביות, שעל-פניה בא האור העליון ומתגלה.
• בעולמנו, אנו יכולים להיות רק בהבחנה אחת – רע או טוב, פירוד או ריחוק וכו', ואילו בעולם הרוחני הכול מורגש כאחד, בקו אמצעי, ולכן רק להשגה אנו צריכים.
• כל מדרגה מגיעה תחילה מכישלון, מגילוי יתר האגו, גילוי הפער בינינו ובין האור.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א': זוהר לעם, פרשת "תולדות", אות קמ"ז, שיעור 7

• כאשר אנו קוראים בספר הזוהר, ומנסים לחפש בנו את ההבחנות הכתובות בו, אנו מגלים את הכוח העליון.
• בזמן הלימוד, כל אחד משתדל לאתר בתוכו איפה הן אותן ההבחנות שעליהן הזוהר מדבר.
• ה"נחש" חייב להתגלות, על-ידי שיכירו בו שהוא רע; אם הרצון לקבל היה עובד בשקט ובעדינות, לא היינו מגיעים לגילוי, שהוא מקור כל הרע בחיים.
• הקדושה לא מסוגלת לגלות את הקליפה; הקליפה צריכה לגלות בעצמה את עצמה כרעה.
• "יום" – תוספת חסדים, וכתוצאה ממנה מתגלה אור חכמה; "לילה" – אין חסדים ולכן מתגלה חושך.
• ספר הזוהר המקורי לא מחולק לאותיות, ובדומה, ספר התורה נכתב כולו מילה אחת, אך אנו הקטנים, זקוקים לחלוקה שנעשתה בהם, כדי לתפוס משהו מהם בדרגתנו.
  המשך קריאה »

חלק א': זוהר לעם, פרשת "תולדות", אות ק"ו, שיעור 5

• הנברא עושה את הקו האמצעי; זה הדבר היחיד שהנברא עושה, ורק על שמו הוא נקרא "נברא".
• כל שמות הנברא הם בקו האמצעי.
• בטבע אין קו אמצעי, אין נברא; הטבע רק הכין הכנות לעשיית הנברא, אותו בונה הנשמה בעצמה, משני הקווים הקיימים.
• הרוחניות זה לא ימין ולא שמאל, זה קו אמצעי.
• הדבר היחיד שבו נמדדת יגיעת האדם, הוא בציפייה, בחיסרון למאור המחזיר למוטב בזמן הלימוד.
• בזמן הלימוד כבר מאוחר לחשוב על המאור המחזיר למוטב; הכול תלוי בהכנה, וללימוד עליך לבוא בתשוקה, בחיסרון, ואז בזמן הלימוד כבר תצפה לזה מאליו.
  המשך קריאה »

חלק א': זוהר לעם, פרשת "תולדות", אות ע"ז, שיעור 4

• "עשו" – ג"ר דג"ר – משיכת חכמה ממעלה למטה; "יעקב" – ו"ק דג"ר קבלת האור ממטה למעלה, במגמה על-מנת להשפיע .
• ההתמזגות הנכונה בין ימין ושמאל, נקראת מידת האדם שבנו, מידת הדמיון שלנו לבורא.
• "יעקב" הוא מה שמתקבל כתוצאה מהשילוב הנכון בין "אברהם" ו"יצחק" – הכוונה, השיטה איך לעבוד עם כלי "עשו", הכלים האמיתיים.
• כל התורה לא מספרת יותר מאשר על שני הכוחות, ימין ושמאל, ועל הקו האמצעי שאנו בונים מהם.
• עד שאתה לא בונה בך קו אמצעי, בדומה לבורא, לא תגיע לטוב.
• דרך ההתפתחות הרוחנית היא דרך רמאות, דרך המשחק, כי רק בצורה כזו ניתן לקרב את תכונות הקבלה וההשפעה אחת לשנייה.
• האדם, כתא בגוף, חייב להעביר הלאה את כל מה שהוא מקבל, אחרת לא יהיו בו חיים אלא מוות, הרעלה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »