קבלה לעם היום

חלק א': כתבי רב"ש, שלבי הסולם, כרך א', מאמר "הכנה לקבלת התורה מהו"

• את כל הפעולות עושה האור, אך ישנו חלק בהתפתחות הרצון לקבל, שבו הרצון לקבל יכול לקבוע את עצמיותו – כשהוא מתחיל לגלות את היחס שלו לאור, הוא בעצם מתחיל לגלות את עצמו. שלב התפתחות זה מתחיל להתגלות בימינו.
• כתוצאה מ-2 ההשפעות – טוב ורע, ו"אני ה'" (אני המקור, המיטיב, הסיבה), ניתן להתחיל לדבר על עבודת ה' – איזו עבודה ה' עושה עלינו, באיזו צורה עלינו להגיב עליה והיכן העצמאות שלנו.
• היצר הרע לא רע מפני שרע לי או שאני עושה רע לאחרים – אלו עדיין דרגות דומם, צומח וחי שבמין המדבר. הראויים לתיקונים רוחניים, קובעים שהיצר הוא רע כי הוא מפריד אותם מהבורא.
• קרבה לבורא – מידת השתוות הצורה לבורא; השפעה, אהבה, שמתגלה באדם קודם כל כאהבת הזולת.
• 2 שלבים בהתקדמות: 1 – "בראתי יצר רע" – זדונות ושגגות שצריכים לגלות, 2 – "בראתי לו תורה תבלין" – שדווקא אותו היצר הרע עוזר לאדם להידבק בבורא.
• אין יצר רע ואין יצר טוב – כל התכונות הללו מתחברות יחד, ומהן אנו בונים בנו את הדמות של אותו הכוח, הבורא, המקור הקיים היחיד בכל המציאות.
• הבדיקה, הביקורת על כל המצבים שלנו, יכולה להיות רק בתוך הקבוצה.
• מתוך הבלבולים אנו בונים את דמות הבורא – מערכת של הנהגה והשפעה המכונה "אור חוזר", שעל-ידה האדם מגיע להשתוות הצורה עם הבורא.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "מהו ההבדל בעבודת ה' בין כללי לפרטי"

• המטרה היא "אמונה שלמה". ניתן למדוד את מידת האמונה השלמה לפי כמה שהאדם עוסק ב"תורה ומצוות" – פעולות כדי להגיע להשתוות הצורה עם הבורא.
• "יצר הרע" – רצון מיוחד שאין בנו מלכתחילה, שאותו אנו מבררים על-ידי המאור המחזיר למוטב, וכתוצאה מכך אנו נעשים "גברים".
• העולם הזה – שכר ועונש, מר ומתוק. העולם הבא – גילוי הבורא, אמת ושקר.
• עלינו להשתוקק תמיד למטרה ולא לרע, אך להבין שאם הרע מתגלה בדרך, זהו דבר הכרחי.
• לא נוכל לשנות דבר במציאות, אלא אם נעסוק בגילוי הכוח הפועל היחיד, וכתוצאה מכך נזמין את הכוח מהטבע שיעשה טוב.
• הבורא – כוח כללי טוב ומיטיב, השפעה ואהבה, ולכן הגילוי שלו הוא לפי השתוות הצורה, התכונות.
• אנו נמצאים רק בבירור, וברגע שאנו מבררים את המקום, הוא מיתקן.
• אנו רק צריכים לרצות השפעה, ואז אנו מקבלים אותה מן המוכן – "ואכלתי ישן נושן".

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש כרך א', מאמר "ענין יניקה, ועיבור"

• אם אין התנגדות מצד הגוף, לא נקרא שהאדם נמצא בעבודת ה', אלא הוא עובד עבור גופו.
• לא יכול להיות שהאדם עובד עבור הזולת, והגוף נותן לו לעשות זאת.
• גדלות הבורא – לעומת כל יתר ההבחנות שאני מבחין בי, סביבי ולפניי, גדלות הבורא זה הדבר החשוב, הגדול, הראשון, ולכן אני יכול לעבוד בשבילו, כלומר להשפיע.
• מכיוון שאני לא מרגיש את הבורא, אני עובד כלפי הקבוצה. אני מגלה שהשפעה היא דבר חשוב אך אין לי כוח, וזה מביא אותי לקשר עם האור המחזיר למוטב, ועל-ידו אני משתנה ויכול להיות המשפיע ולהשפיע לבורא.
• "דלתות" – מעצורים המחזיקים את ה"עובר" ב"רחם", בעליון, עד שיגדל, בתנאי שהעובר שומר על עצמו להיות עובר ולא "נפל", ואז הוא מקבל כוחות מהעליון להיות בו.
• "למעלה מהדעת" זה ממש למעלה מהאגו – בסתירה גמורה לרגש ולשכל שלי, בצורה כזו שאני לא מסוגל לקבל את זה.
• עלי להתמלא מזה שאני צריך להשפיע, ממה שאני נותן, ולא ממה שיהיה לי בכלים שלי.
• לא צריכים לפחד מהירידות, אלא לחכות להן בהכנה.
• אם אני אוגר בקבוצה ערבות, אין לי בעיה שיתגלו כל הירידות, ואני בטוח שאשתמש בהן בצורה הנכונה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש כרך א', מאמר "ויצא יעקב"

• ישנו מצב אחד שהבורא ברא, המצב האמיתי שקיים ואין בו שינויים – עולם איך סוף, היכן שהנברא נמצא עם ביחד הבורא בכל תפארתו.
• אנו יכולים לראות את כל השינויים רק כלפי הנבראים, כלפינו.
• השינויים הם באיך שאנו מעריכים את כל הדברים שעוברים דרכנו, עלינו.
• בעולם אין סוף היינו משתמשים בכל המצבים רק להלל, להודות ולשבח את הבורא – שימוש בכל המצבים כדי להרגיש את עצמי באין סוף.
• במידת היכולת שלנו להצדיק את המצב, להיות מחוברים מעליו עם המשפיע הכללי, בלהידמות לו על-פני כל המצבים שמתגלים בתוכנו, אנו יכולים למדוד את עצמנו כלפי האין סוף.
• בכל פעם שאנו מקבלים דחייה, עלינו להשתדל לראות את הדברים הללו לטובתנו; שיציאה וכניסה ויציאה הם כל מיני מאורעות שעוברים עלינו, רק כדי שנקבע על פניהם דבקות במי שמשפיע לנו אותם.
• עלינו להבין שימין ושמאל הם הרגשות, ערכים שמגיעים מלמעלה, ואת שלבי הסולם, המדרגות עצמן שמקשרות את הימין והשמאל, האדם צריך לעשות, הן לא באות מלמעלה.
• להצדיק את הבורא – להיות מחובר בחברה בצורה בלתי מוגבלת; שאני לא מרגיש את עצמי, אלא לשירות הזולת. זה נקרא השפעה.
• אין לי שום אפשרות וסיכוי לתאר את עצמי כלפי הרוחניות, אלא בצורה שהמגע שלי ברוחניות הוא בתוך הקבוצה, בחיבור איתם; שאני יוצא בהשפעה אליהם, זוהי נקודת החיבור ודרכה אני מקבל השפעות מלמעלה שכבר נמצאות בהבחן הנכון, הרוחני. זוהי צורת ההסתכלות הנכונה, המטרתית, שבה אני קומה את "סולם יעקב" שלי.
• היציאות והכניסות הם ביחס לחשיבות תכונת ההשפעה והאהבה, מצב השלמות, שאני נמצא דבוק בו ויכול להעריך אותו, ללא קשר לצורה שבה המצב מצטייר בי.
• רק בקשר בין חברי הקבוצה, ניתן לברר מהי תכונת ההשפעה.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "מהו כריתת ברית בעבודה", מאמר 31

• ישנם שני מצבים: 1 – שיש הרגשה, חיזוק מצד החברה, הבורא, שמייצב הן את הקבוצה והן את האדם, ואז המצב הוא טוב לפי ההרגשה, כתוצאה מזה שהבורא נותן לו להרגיש שיש שכר ברוחניות. במצב זה כורתים ברית.
• "ברית" – התחייבות לעתיד, ואת ההסכם הזה אני האדם חותם בינו לבין הקבוצה. האדם לא יכול לחתום ברית עם הבורא, מכיוון שבזמן הירידה הוא לא יוכל לעמוד בזה. לכן עושים ברית עם משהו יותר ממשי – עם הקבוצה.
• כריתת הברית – שהקבוצה חותמת שהיא נמצאת בעזרה ושמירה הדדית, שהברית הזו תתקיים.
• מצב 2: לאחר כריתת הברית, מגיע לאחר זמן מה חוסר חשק – אין תמיכה טבעית בכדאיות היחס הטוב לחברים ולבורא.
• במצב השני קיימות 2 אפשרויות: אם האדם לא מטפל בזה כמו שצריך, לא מקבל תמיכה מהקבוצה ולא יכול לפנות לאותו מצב קודם שהיה, אז הוא מוצא את עצמו בירידה, עד שהוא עלול להגיע למצב שהוא עוזב בכלל את הדרך. או שיש לו קשר עם הקבוצה והיא מושכת אותו והוא לא יכול לעזוב. הוא נזכר בברית – רואה בקבוצה דוגמה לאותו יחס של טוב וקשר, ונזכר שהוא חייב ללכת למעלה מהדעת – למעלה מחוסר ההרגשה הטובה והחשק.
• כריתת הברית מביאה אותי לתפילה, מכיוון שאין בכוחותיי להיות בהשפעה, ואז אני מתפלל ל"לשמה" – לחשיבות הבורא, לשכר שתהיה לי נתינה לה'.
• אנו לא קובעים מהי עליה ומהי ירידה לפי הרגשת המילוי הגשמי – טוב או רע, אלא לפי הרגשת המילוי הרוחני – אמת או שקר.
• "עליה" – אם המצב מעלה אותי לקראת הבורא ב"אמונה למעלה מהדעת".
• האדם יכול לבדוק אם הוא מבקש אמת ולא הרגשה טובה, אם הוא פונה דרך הקבוצה בלבד, מפני שהוא לבדו נמצא תמיד בשקר.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א': מאמר "מהו יום ולילה, בעבודה"

• על-ידי חשיבות הבורא, יום ולילה, חושך ואור, ערב ובוקר – הופכים להיות ליום אחד.
• אני מברר כל דבר דרך הקבוצה, כי אין מקום אחר שיכול לכוון אותי לבורא.
• בתמורה להשקעתי בקבוצה אני מקבל ממנה את חשיבות הבורא, ההשפעה, וכך משתנים לי הערכים, ועלי לעבד ולהגדיל את זה עד למצב שנקרא "ערבות", כאחד – מידה שאם נגיע להרגשתה הקטנה ביותר, נעבור את המחסום.
• מחוץ לקבוצה איני יכול לתת הגדרה נכונה לדבר, מכיוון שאני ללא כיוון. את הכיוון הנכון ניתן להשיג דווקא על-ידי הקבוצה ולא על-ידי הלימוד.
• כמה שהאדם מבין יותר מהר, משכנע את עצמו, שההתקדמות שלו היא בקבוצה, שיש לו הדמיה, תבנית, מערכת במקום הבורא, שכלפיה הוא יכול לברר הכל, הוא מתקדם.
• למעשה אין הבדל בין הבורא לקבוצה, ההבדל הוא רק כלפי האגו שלנו. רק פרמטר אחד נסתר – מקור התענוג כלפי האגו שלי, ולכן אני רואה קבוצה במקום בורא, וזו ההצלה – שאני יכול להסתכל עליהם ואני לא משוחד בתענוג שיוצא מהם. התענוג שיוצא מקבוצה נסתר ממני, ואז אני יכול לבנות דווקא איתם יחסים בהתאם לכמה שאני מסוגל, ללא לחץ ודיכוי.
• ההסתרה היא לטובתנו, כי בזה אנו בונים את עצמנו – אני ניטראלי וכך אני בונה את עצמי בעצמי.
• נראה לנו שזו קבוצה – אין קבוצה, זו הנשמה שלי, הכלי שלי שנראה לי כך כחיצון לי.
• הערפול, ההסתרה, שאנו רואים קבוצה במקום בורא, נותן לנו מקום לעצמאות – לקבוע כלפי הבורא או הקבוצה, שהן היינו הך, יחס עצמאי.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "מה הן הב' פעולות שבזמן ירידה"

• מטרת הבריאה היא תענוג, ותיקון הבריאה הוא השפעה – שניהם מנוגדים זה לזה, וזהו עיקר המכשול שנמצא בתפיסתנו.
• את הדבקות בין שני הדברים המנוגדים יכול לבצע עלינו רק האור העליון, שמשנה את הטבע שלנו.
• רשע – הבורא שולט על ליבו. צדיק – שולט על ליבו בעצמו.
• על-ידי הקבוצה האדם מגיע לחיסרון להשפיע לה'.
• הקשר ההפוך בין האורות והכלים לא נמצא בנו, אלא בכלי המתוקן, שבו ישנו קשר בין הבורא ובין הרצון.
• התא הראשון שבו אנו יכולים להתקיים על-ידי כלי, אור ומסך ביניהם, הוא הבעיה. ברגע שאנו יכולים לבנות 10 ספירות במידה הקטנה ביותר, יש לנו כבר תבנית פנימית, כתא זרע שממנו הכל יכול להתפתח.
• בגשמיות אנו מתקדמים על-ידי זה שהמטרה שאליה אנו שואפים להגיע תומכת בנו. אך הדרך הרוחנית היא הפוכה, ותלויה בתיקון הלב בלבד – שניתן לתפוס 2 דברים מנוגדים במקום אחד, היכן שהמטרה והשגת המטרה הפוכות זו לזו.
• "צדיק" הוא מי שמלכתחילה מצדיק את הבורא על זה שהוא נמצא בפיצול, בשני הדברים המנוגדים יחד.
• תפילה היא חיסרון שנבנה בעומק הלב, כתוצאה מכל המאמצים שהאדם עושה לקראת זה בקבוצה. המאמצים מבליטים את שני הדברים ההפוכים, עד שהאדם מגיע למצב שהוא מרגיש שרק הבורא יכול לשלב אותם עבורו. כתוצאה מכך עולה באדם תפילה והוא עובר את ה"מחסום".
• "מחסום" – המחסום הפנימי שלנו, שלא נותן לנו להבין איך שני הדברים המנוגדים יכולים להשתלב יחד.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', "כשאדם יודע מהי יראת ה'"

• אם אנחנו רוצים לעלות למלכות דאצילות, אנחנו חייבים להשיג ולו במשהו, את יראת ה'.
• "תמימות" – כשהאדם תולה את עצמו בכוח מסוים מלמעלה.
• כל מה שאנו מסכימים איתו, לא שייך לרוחניות. דווקא הדברים ההפוכים, שלא מסתדרים לפי השכל והרגש, שאני לא רוצה אותם, דווקא עליהם כדאי לי לעבוד.
• אם אני נמצא במצב שבו אני לא מרגיש בו תועלת, הן ברגש והן בשכל, ואני מתעלה מעליו, אני יכול לפנות לרוחניות, מכיוון שכדי להתעלות למעלה ממנו אני אזדקק לעזרת הבורא.
• אהבת ה' בנויה כולה על שנאת הגוף הגשמי של האדם – הרצונות והמחשבות לעצמו.
• קודם כל עלינו לדחות את הגוף למטה; לקבל את השכל והרגש בחשבון, אך רק כדי להיות למעלה מהם.
• ללכת למעלה מהדעת זה לא אפשרי, אך אנו חייבים לעשות זאת, ולשם כך אנו זקוקים לעזרת הבורא.
• האדם חייב ללכת עד הסוף – אני הולך לבצע, אמנם שברור לו שהוא יתקע בדרך, מכיוון שאם לא נתתי את כל כוחותיי לא אגיע לייאוש מכוחותיי, ואם לא אגיע לייאוש מכוחותיי הבורא לא יוכל לעזור לי.
• האדם לא יודע מה יהיה ברגע הבא, אך הכול מגיע כתוצאה מהלחץ מצידו.
• הסימן הטוב הוא כל הזמן להיות מעל הדעת, הגוף, ואז התענוג מתלבש בהשפעה ולא מבטל אותה.
  המשך קריאה »