קבלה לעם היום

חלק א': רשב"י, הקדמת ספר הזוהר, מאמר "לילה דכלא", אות קכ"ט, שיעור 4

• עד כמה שהאדם משתדל בכל פעם לחבר את עצמו לקבוצה, הרצון שלו ישתנה בהתאם, הלימוד שלו יהיה בדרישה אחרת, ובהתאם לזה יבוא אליו בכל פעם אור עליון אחר, שיעלה אותו למדרגה גבוהה יותר.
• אפילו שאני נמצא ברצון לקבל, אני מתפעל מחיצוניות החברים, וכך אני מקבל מהם את הכיוון החדש, אם ארצה בכך או לא.
• עלינו לדאוג שהמטרה שהחברה משפיעה עלינו תשתנה בכל פעם, תגדל ותהיה אמיתית יותר, עד שבסופו של דבר נגיע לזה שאנו מתחברים יחד כדי להשפיע לבורא.
• בסופו של דבר, דווקא כל הפעולות הלא מוצלחות שלנו, הנפילות, הזדונות והשגגות, הופכים להיות לטוב, כי גילוי הרע שלהם הופך למקום קליטת האור.
• ההבדל בין 125 המדרגות הוא רק בכוונה שעל הרצון – עד כמה אנו יכולים לשלוח אותה רחוק מאיתנו, בכוונה לבורא.
• "כוונה" – מה אתה מתכוון, מה אתה רוצה שיצא מהיגיעה שלך.
• ללא המלאכים הרעים – דומה, לילית, פרעה וכד', לא היינו יכולים לגלות את חומר הבריאה ולהביא אותו לתיקון.
• "רשע" – מי שהכין את עצמו בדרגת הצדיק הקודמת, להיות עכשיו רשע.
• "אוריה" – תיקון חסדים שצריכה לעשות "בת שבע" – נוקבא דמלכות, על-מנת שתהיה מסוגלת להזדווג עם "דוד" – זכר דמלכות.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א': רשב"י, הקדמת ספר הזוהר, מאמר "לילה דכלא", אות קכ"ח

• לימוד תורה זה על-מנת לשנות את עצמנו ולהיות בהשתוות צורה עם הבורא, ובהשתוות עימו אנחנו יכולים לגלות אותו.
• "לברך את התורה" – שאני מברך את הבורא על ההזדמנות לתקן את עצמי, על-ידי האור המחזיר למוטב.
• בכל דרגה ההבדל בין טוב ורע הוא גדול יותר, ולכן ככל שמתפתחים הן הירידות והן העליות גדולות יותר.
• "כלה" – מלכות, הכלי הכללי. "בני היכלא" – אותן הנשמות שמתחברות יחד, והן כגופה של הכלה.
• "חופה" – אור חוזר המלביש, המושג כתוצאה מהעלאת האור החוזר הכללי.
• "חתן" – מלשון נוחת – אור היורד תחת החופה ונכנס לכלה.
• "יראה" – כשהאדם מפחד לקבל אור לתוך הרצון שלו בצורה ישירה; זהו התיקון הראשון.
• מכל חכמת הקבלה, הקדמת ספר הזוהר היא הקרובה ביותר לנו להזדהות, ולכן בזמן קריאתה אנו צריכים להשתדל להיות במצבים הכתובים בה.
• כל השתלשלות הנשמות ומה שעשינו עד כה, הן הכנות בעלמא, שלא התגלה בהן יותר מאור הנפש, ודווקא בדורנו, כשאנו מתחילים לתקן את עצמנו, אנו מביאים את האור הגדול בכל העולמות.
  המשך קריאה »

חלק א': זוהר לעם, הקדמת ספר הזהר, מאמר "לילה דכלה", שיעור 2

• מערכת העולמות – מערכת שעוזרת לנו לשנות את הרצון ולהידמות לאור.
• מלכות דאצילות מקבלת כוח מזעיר-אנפין דאצילות – כתר דמלכות – הקדוש ברוך הוא – המשפיע אלינו – העליון שלנו, ורק איתו יש לנו עסק, כי ממנו אנו מקבלים הכל.
• כל האור שמגיע אלינו, מגיע מאין סוף לאריך אנפין, ממנו לאבא ואמא, מהם לזעיר-אנפין וממנו למלכות.
• העיקר הוא איך אנו, הנשמות השבורות שנמצאות בעולמות בי"ע, עולות למלכות דאצילות, כי מי שנכלל בה נכלל בתיקונים.
• ספר הזוהר עוזר לנו לעלות לעולם האצילות, כתוצאה מהשפעת האור המקיף עלינו.
• אנו משיגים את החיבור בינינו, אך ורק אם האור משפיע עלינו.
• דווקא בחושך, בזמן הפירוד, כשאין אור ששולט בין האנשים שרוצים להתחבר ביניהם ולגלות את הבורא, זו העבודה האמיתית.
• "גמר התיקון" – חיבור של כל התיקונים הפרטיים, משך כל הפעולות שעשתה כל נשמה ונשמה.
• בכל רגע ישנה בחירה לאדם להתחזק על-ידי הקבוצה, לקבל משם רצון, נטייה לתיקון, ולדרוש מהבורא את המאור המחזיר למוטב.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "לאיזה דרגה האדם צריך להגיע שלא יצטרך להתגלגל"

• כל הנשמות באות מנשמה אחת – נשמת אדם הראשון, ובחכמת הקבלה מדובר רק על מה שקורה בה.
• כלפי הנבראים, נשמת אדם הראשון התחלקה להרבה נשמות, כתוצאה מזה שנכנס בה "חטא" – רצון המנוגד לאיחוד, וכתוצאה מכך מתעורר בנבראים הרצון לתקנה.
• כלפי חלק הנשמה, יתר החלקים הם חלקים שלמים והסיבה לזה שנראה לו שהם מקולקלים היא בעצם הקלקול שבו, החטא שלו. אם האדם משתדל לראות את זה כך על-ידי עבודה פנימית, הראייה שלו משתנה והוא מגיע לחטא הכללי של אדם הראשון, וכשהוא שמתקן את עצמו הוא חוזר להיות כאדם הראשון ומחזיר את הכוונה הכללית על כל חלקי אדם הראשון לפני שהתחלקה ל"שישים ריבוא".
• התיקון הוא מקל לכבד, בהתאם לכוח הדחייה שהאדם מרגיש כלפי יתר החלקים. לא נותנים לאדם דרגה שהוא לא מסוגל לתקן בבחירתו החופשית.
• התיקון מתחיל מתיקון החיבור בחיצוניות, ועל-ידי זה האדם מתחיל לקבל מהמערכת הפנימית המתוקנת הארות, שעוזרות לו לעבור מהחיצוניות להרגשה פנימית. האורות האלה מגיעים לאדם דרך אותן הנשמות הגבוהות שכבר תיקנו את עצמן בכל הזמנים, ולכן כל אחד יכול לתקן את עצמו, ללא שום קשר לתיקונם של האחרים.
• השגת הדרגה הראשונה הוא השלב הקשה ביותר, כי זה שינוי התפיסה, היחס; המון פרטים משתנים באדם ואופן ההסתכלות שלו משתנה בצורה מהותית.
• במידה שאתה נכלל עם הקבוצה – ההדגמה העליונה שאליה אתה צריך להגיע, היא תיראה לך מחוברת יותר ויותר, ובהתאם לזה אתה צריך כל הזמן לעבוד בלהשתוות עימה.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "ויתרוצצו הבנים בקרבה"

• הבורא ברא רצון לקבל, ובו אין שום שינוי. כדי לעזור לנו להקים את עצמנו בצורה עצמאית, הרצון לקבל כולו נסתר, ומתגלה בנו רק במידה שאנו מסוגלים להתמודד עימו – להעביר את הכוונה על-מנת לקבל – "עשו", שמתעוררת על-ידי סביבה רע, לכוונה על-מנת להשפיע – "יעקב", שמתעוררת על-ידי סביבה טובה.
• הבחירה היא רק בסביבה.
• "הקדוש ברוך הוא" – הכוח העליון שנמצא אחרי הקבוצה, הספרים והמדריך, אשר פועל דרכם עלי ומחליף את הכוונה שלי.
• כל המאבק הוא רק על הכוונה, והבירור הוא רק על-ידי הסביבה.
• אם כולנו דואגים להתכלל מהסביבה, ומבטלים בזה את עצמנו כדי להתכלל ממה שיש לאחרים, אנו נכנסים באופן אוטומאטי למישור פנימי יותר בינינו.
• הביקורת באיזו כוונה אתה נמצא – לקבל או להשפיע, היא בהתאם לסביבה שאליה אתה נמשך – טובה או רעה.
• עלי לחפש יותר ויותר פנימה את רשת הקשר שבה אנו מחוברים; זו הכוונה הפשוטה ביותר שבה עלי להתרכז בזמן כנס הקבלה הקרוב.
• הקליפה תמיד תגיד לך שעדיין לא עשית מספיק, ואתה חייב לענות לה – לא, כאן ועכשיו. ואת ההתרשמות הזו אתה גם יכול לקבל מהסביבה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "לפי מה שמבואר בענין ואהבת לרעך"

• "תרי"ג מצוות" – מושג שמעיד על ביצוע כל פעולות התיקון; איך שכל רצון ורצון יהיה בביטול הרצון לקבל שלו וברכישת המסך, כלומר כוונה על מנת להשפיע, או אפילו לקבל על מנת להשפיע.
• אנו לא רואים מדרגות ברוחניות, ואין סולם מוכן מראש. אני הוא זה שבונה את הסולם, במידה שאני מבטל את עצמי. הביטול נותן לי דרגות אחיזה בכלל החברה, ובהתאם לזה מצטייר ומצטבר בי כלי אחד כלפי בורא אחד.
• אנחנו בונים את האחד הזה כתוצאה מכל המאמצים והתיקונים שלנו. אם האדם מברר בתוך עצמו מה נקרא עבורו "אחד", למה האחד הזה מכוון את עצמו, ואת כל היתר שבו הוא מדכא, זה נקרא שהוא מכוון את עצמו בצורה נכונה לחיבור.
• אין טוב בלי רע; הטוב לא קיים בטבע ("בראתי יצר רע"), ונבנה רק על-פני הרע.
• אל תחפש שיהיה בעולם משהו טוב – הכל רע. כל העבודה שלנו היא לגלות את הטוב. ולכן עלינו להיות מוכנים לזה שכדי לגלות כל דבר, נצטרך לגלות קודם לכן את הרע.
• אנו כל הזמן מסתירים את הרע בחיים שלנו, אנחנו בורחים מההרגשה הרעה. הכוח ההגנתי שבנו מצייר לנו כל הזמן כל מיני שקרים רק כדי להרגיש טוב, לפצות על המצב שבו אנו נמצאים, לא להרגיש את האמת, לא לדבר עליה כי זה לא נעים, בשביל מה לסבול? האגו מסתיר את זה.
• גילוי הרע הוא דבר טוב, כי הרע מתגלה רק במידה שאנו יכולים לעלות מעליו ולתקן אותו.
• אם אני מבטל את עצמי כלפי החברה, אני בזה בונה כלי אובייקטיבי, בלתי תלוי באגו שלי, ובו אוכל להתייחס נכון לעולם ולבורא. זה נקרא שבניתי את החוש השישי, ועל-ידו אני יכול כבר לראות ולהבחין, אני נמצא בהכרה.
  המשך קריאה »

חלק א': שלבי הסולם, מאמר "עשה לך רב וקנה לך חבר – ב', כתבי רב"ש, כרך א'

• הצורה היחידה שקיימת היא "הוא ושמו אחד", וכל הצורות האחרות שכביכול גם קיימות, קיימות רק כלפי המקבלים, הנבראים.
• מה שאנו צריכים לעשות, זה להחליט מהן הפעולות שעל-ידן אנו מחזירים את עצמנו לאותו מצב היחידי הנכון הקיים – "הוא ושמו אחד", שהאור והכלי, הנברא והבורא, נמצאים בדבקות, ולבצע אותן.
• עד רכישת הדרגה הרוחנית הראשונה אנו נמצאים בשלב ההכנה, שבו אנו נמצאים בבלבול ובחוסר הבנה. בשלב זה עלינו להשתמש בחכמת הקבלה ובעצות המקובלים כבסגולות, שעל-ידן נגיע לדרגה הרוחנית הראשונה, ומשם והלאה הכל יהיה ברור יותר עבורנו.
• במצב השלם, צורות היחס "זולת", "אדם לחברו" ו"אדם למקום", צריכות להיות מחוברות, בדבקות, שלא יהיה אחד חשוב יותר מהשני.
• העבודה בקבוצה – "מאהבת הבריות לאהבת ה'", היא צורת העבודה הבטוחה ביותר, מכיוון שאנו יכולים לעבוד בה גם כשאנו נמצאים בניתוק מוחלט מהאור.
• היחס ביני לבין הזולת זהה ליחס שביני ובין הבורא, ולכן תמיד אפשר לבדוק את עצמנו ולוודא האם אנו עובדים נכון.
• העיקרון הוא אחד: קבוצה שמשתוקקת לעבוד בין חבריה, כך שהיא דורשת שהבורא יתגלה בה, כדי לדעת איך להשפיע זה לזה בצורה הנכונה, כדי לגלות אותו. שהוא יהיה החיבור, העד, ושאליו נתחבר כולנו כדי להשפיע, וחוזר חלילה.
• כל ההשפעות שהקבוצה מקבלת מבחוץ – מדרגות הדומם, הצומח, החי והאדם, הן אך ורק כדי לחזק את המגמה הפנימית שלה. לכן עליה לדון אותן לכף זכות, כי זה מגיע אליה מהבורא, מהחיצוניות, שבסך הכל מחזיק ומחזק אותם, ומייצב את כל המצב.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא"

• מטרת הבריאה היא להיטיב לנבראיו, ומתוך זה שהבורא הוא טוב ומיטיב, הוא נתן לנו אפשרות להגיע למצב הגבוה ביותר – שנהיה כמוהו.
• אנו הופכים להיות כבורא ב-2 נקודות עיקריות: 1- עצמאות, כי הבורא הוא קדמון לכל, והאדם צריך להגיע למצב שגם הוא יהיה קדמון במה שהוא עושה, אחרת הוא לא יהיה עצמאי. 2- להשפיע כמו הבורא.
• מגיעים לזה על-ידי תנאים, הכנות הקיימות בתוך האדם; באדם נמצאים שני כוחות מנוגדים זה לזה – קבלה והשפעה, ובשילוב שניהם האדם בונה את העצמאות שלו.
• "ברית" – כאשר האדם מקבל על עצמו לבנות את האדם שבו, מתוך הנתונים ששולח ומייצב לו הבורא.
• "ישראל" – מי שמכוון את עצמו ישר-אל, ומבין שהוא צריך להיות באמונה למעלה מהדעת בכל מצב ומצב, אחרת הוא לא יכול להתקרב, לעשות צעד קדימה.
• העיקר הוא העבודה בזמני הירידה, החושך, הניתוק מהבורא. בזמנים אלה על האדם להשתדל להרכיב בצורה הנכונה את כל האמצעים העומדים לרשותו, ומהם לבנות את המצב הנכון בעצמו, כפי שהבורא נתן לו להרגיש את עצמו בזמן העלייה – במצב רוח, בביטחון ובהסכמה להשפיע.
• גם בזמן העלייה עלינו לבקר את מה שקורה לנו – שזה מגיע לנו מהבורא כדוגמא, ובזמן הירידה עלינו להשתמש באותה הדוגמא, כקטן הלומד מהגדול.
  המשך קריאה »