קבלה לעם היום

רובה של האנושות לא מרוצה. יש כאלה שהיו רוצים יותר כסף, כאלה שלא מצליחים למצוא אהבה, רבים סובלים מ ממצב בטחוני מאיים , משבר כלכלי או אסונות טבע ואחרים היו שמחים אם היו בריאים יותר, שמנים או רזים פחות, רגועים יותר או סתם פחות עצובים.

אך ללימוד חכמת הקבלה מגיעים אנשים מיוחדים – כאלה שרע להם כי הם לא יודעים בשביל מה החיים, שחייבים לדעת לשם מה כל המציאות הזו קיימת – בפשטות, בצורה ברורה ומובנת, ללא שימוש בפילוסופיות מופשטות או בהטפות מוסר…

המשך קריאה »

עוד מילדות אני לומד הכול מהסביבה – כיצד להתנהג, איך לחשוב ומה עלי לעשות. מתבניות התנהגותיות אלו אני מורכב ולפיהן אני חי.

התבניות הללו "מתלבשות" על הלב שלי, אבל את הלב עצמו אני לא מרגיש…

המשך קריאה »

בשנים האחרונות, עם התגברותן של תופעות פסיכולוגיות וחברתיות שליליות כמו חרדות, דיכאונות, ייאושים וכיוצא באלה, קרנם של "מתקני אדם" למיניהם עולה פלאים בשוק החופשי.

אם בעבר הסתפקנו בפסיכולוגים שניסו לעזור לנו לשפר את החיוניות והחיים שלנו, כיום קיימים עשרות, אם לא מאות שיטות ומקצועות שונים, שעוסקים רובם ככולם בניסיון לתיקון ושיפור תכונותיו של האדם הסובל…

המשך קריאה »

ברשימת "עשרת הספרים החשובים של כל הזמנים" של ה"טיים מגזין" שהתפרסמה בשנה שעברה, אפשר למצוא כתבים חשובים כמו "אנה קרנינה" ו"מלחמה ושלום" של טולסטוי, מאדאם בובארי של פלובר, "המלט" של שייקספיר, "הרפתקאות האקלברי פין" של טוויין ו"לוליטה" של נבוקוב. 

מקובל אחד הפטיר באוזני לאחר שהציץ ברשימה ואמר: "איך זה שאין כאן אף ספר קבלה אחד? הרי מדובר בכמה מהספרים המופלאים שנכתבו אי-פעם…"

המשך קריאה »

רוב מחזותיו וכתביו של וויליאם שייקספיר, אולי גדול המחזאים בכל הזמנים, עוסקים במהות החיים או יותר במדויק, בבירור תכלית החיים באופן כזה או אחר. המוטיב החוזר ביצירותיו הוא ללא ספק אפסותו של האדם, שנתון לחסדי גורלו הקבוע מראש והטראגי ברוב המקרים, ללא כל יכולת להשפיע על מהלך השתלשלות (או במקרה של שייקספיר, התדרדרות) העניינים. 

הגרסאות על עובדת היותו של שייקספיר תלמיד חכמת הקבלה, דוגמת בני דורו, ניוטון, רויכלין או לייבניץ, חלוקות, אך אין ספק שהנושאים שבהם עסק והמסקנות שהסיק, משיקים לנושאים המרכזיים שבהם עוסקת חכמת הקבלה…

המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך ג', מאמר "ענין ט"ו בשבט"

• אני צריך להשיג "בראתי יצר הרע", כלומר אני צריך להשיג את הבורא שברא בי את היצר הרע, וזה צריך להיות כנגד "תורה תבלין"; לא יכול להיות חושך בלי אור ואור בלי חושך – אנו לא משיגים דבר בפני עצמו אלא רק דבר והיפוכו.
• באותה המידה שהאדם עושה מעשים טובים, הוא משיג את הטבע הרע שבו. אך ורק בצורה כזו אנו יכולים להשיג את הרע, ולכן הרשעים שעליהם כתוב בתורה הם אנשים מאוד מיוחדים וגדולים. זוהי דרגה גבוהה מאוד להיות רשע – שכנגד הטוב שהוא משתדל לעשות הוא מכיר את הרע, וכשהוא שמגיע למצב שהוא מגלה את חטאו של אדם הראשון, אז מתחיל אצלו תהליך התיקון.
• רק לאחר שהאדם מגיע למצב שהוא מוכן לכל דבר מלבד להנאה עצמית, הוא מקבל הזדמנות לקבל את הפירות האמיתיים – ליהנות מהשפעה ב"אמונה למעלה מהדעת" – אמונה שגדלה על "עץ הדעת". וזהו עניין "ראש השנה לאילנות".
• "ראש השנה לאילנות" – השגת תכונת ההשפעה. לאחר מכן צריך להגיע ל"לקבל על-מנת להשפיע".
• דרך ההתפתחות הרוחנית היא דרך שבכל פעם אנו משיגים בה עד כמה שאנו נמצאים בצורה הלא נכונה, ו"רק אלה שמידת סבלנותם עמדה להם", זוכים להיכנס ל"היכל המלך" – לאותו ה"פרדס" שבאמצעו נמצא "עץ הדעת".
• עניין "ט"ו בשבט הוא באמת דבר גדול – שעד כמה שהאדם מתכונן להגיע לפרי הנכון, כך היא החשיבות של החג, הסימן הזה.
  המשך קריאה »

חלק א': בעל הסולם, שמעתי, מאמר ב', "עניין שכינתא בגלותא"

• הבריאה היא פעולה ראשונית, אחת ויחידה. ומכאן ואילך כל הפעולות הן ברצון והפעולות שברצון הן הכרחיות. לכן נאמר "אני הויה לא שניתי", כלומר אני לא משנה את הטבע שלי וכל התחושות החדשות שברצון, נוצרות רק מהרגשת האור ברצון לקבל ומשם עד לעולמנו.
• הבחינה הגרועה ביותר היא המצב שאנו מרגישים ברגע זה.
• לא ניתן להרגיש את המילוי ברצון לקבל משום שהמילוי והרצון מכבים זה את זה. לכן הרצונות שלנו נגמרים בשלב כלשהו ואנו נותרים ריקים.
• בסופו של דבר, במשך תקופה היסטורית ארוכה, כשאנחנו לומדים שהרצונות הללו לא שווים דבר, אנו מתרוקנים עד לתחושת ריקנות כזו שאנחנו לא צריכים שום דבר. תחושה זו מאפיינת את התקופה שלנו.
• המילוי האמיתי הוא הרגשה של השתוות, דבקות. כשהאור הוא לא זה שממלא, אלא אתה שמתמלא נהיה כבר כמוהו, ואין הבדל בינך לבורא.
  המשך קריאה »

חלק א': שמעתי, מאמר קנ"ג, "המחשבה היא תולדה מהרצון"

• הסביבה שאליה ניפול היא שתקבע את העתיד שלנו. לכן ניתן לאדם השכל שבאמצעותו הוא מרגיש מחסור, חיסרון, ובאמצעות החברה הסובבת הוא יכול לכוון את עצמו לעבר המצב הבא. לכן האדם מוערך, לא על-פי רצונו אלא על-פי המחשבה שקיימת בו, לפי הדבר שאליו הוא משתוקק.
• אנו צריכים ליצור סביבנו סביבה, שתוכל לקבוע בנו בצורה ברורה את מצבנו העתידי.
• אף פעם האדם לא צריך להסתכל על מה שיש בידיו ברגע נתון. לכן אם האדם רוצה לבדוק כל הזמן לאן הוא נמשך, הוא צריך לראות כל הזמן את התמונה הבאה ולחיות רק בה. ואז יעלה בידו להתקדם קדימה תמיד, צעד אחר צעד.
• הדבר החשוב ביותר הוא העבודה במחשבה – בניסיון לדמיין את המצב הבא שלך. המחשבה יוצרת את העתיד שלנו, בונה את הפעולה שלנו ובכך בונה את המציאות.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »