קבלה לעם היום

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א': מאמר "חשיבותה של האמונה, שנוהגת תמיד"

• "אמונה למעלה מהדעת" – שההשפעה, מחוץ לאדם, קובעת את כל מעשיו.
• אפשר "לפתור את החלום" רק אם הולכים בהשפעה מעל הקבלה, שחשבון הכלל הוא מעל חשבון הפרט.
• ללכת באמונה למעלה מהדעת זה ללא שום קשר לאופי, לשכל, לכמה האדם גדול או קטן או עד כמה הרגש שלו מבורר, אלא לקחת בחשבון רק את עניין ההשפעה, וכל הקבלות נפסלות, וניתן לקבל רק במידה ההכרחית.
• המצב הרצוי הוא שהאדם נמצא בחשבון לא שלו, אלא בחשבון של הסביבה, של הבורא, שהוא רוצה להגיע ל"שעשועים" – שהבורא ייהנה מזה שהוא נותן לו והוא נהנה מזה שהוא נותן לבורא אפשרות לתת.
• "אהבה" – שאני נותן לשני לאהוב אותי, בזה שאני פותח את עצמי לאהבתו.
• אך ורק בקבוצה אתה יכול, בפעולות ובמחשבות שלך, להיות בטוח שאתה נמצא באמונה למעלה מהדעת, בזה שאתה חושב על טובת הקבוצה מעל טובת עצמך.
• "אמונה מעל הדעת" – שאתה מעריך את ההשפעה מעל הקבלה. "אמונה מתחת לדעת" – שאתה מאמין למה שאומרים לך, ללא ביקורת.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "בעניין הוויכוח בין יעקב ללבן"

• כל הוויכוח שיש בנו, בין ה"לבן" וה"יעקב" שבנו, הוא עבור מה אנו עובדים. האדם לא מזהה בדרך כלל את שני הכיוונים הללו שנמצאים לפניו, לרוב הוא משוחד ולמרות שנראה לו שהוא הולך בהשפעה ביגיעה, הכל זה לטובת עצמו.
• עבודת ה' היא בעיקר בהסתרה, זו כל העבודה שממנה באה לאחר מכן כל הפריה והרבייה.
• עבודת הבירור היא בעיקר כלפי החברה – לראות עד כמה שהפעולות של האדם כלפי החברה הם מתוך רדיפה אחר כבוד, שליטה ומושכלות, כלומר למילוי עצמי ולא להשפעה.
• אנו צריכים להבדיל תמיד בעבודה שלנו, מיהו מחייב העבודה, האם אנחנו לא משקרים לעצמנו במיוחד בסיבות – האם אני מתחיל בשקר.
• העיקר הוא לתת יגיעה עכשיו לכיוון הנכון, מקסימום "לשמה", שגדלות הבורא והיושר מחייבים אותי.
• חוץ מביקורת, אין לאדם שום כלי לגלות את אור האינסוף שסובב אותו.
• דרך ההכנה – אנו מכינים את עצמנו לקבלת האור, שאותו נרגיש בצורה מבוררת; לא לברוח מהחושך כבהמה, אלא להבין מה הוא רוצה מאיתנו, ובזה נגיע למילוי.
• הבורא ופרעה זה אותו הדבר, ב"פנים" ו"אחוריים".
• האדם צריך לברר כל הזמן, מהו המניע שלו ועל-ידי אילו אמצעים הוא עובד ורוצה להתקדם למטרה, ובכל פעם להשתדל להיות קרוב לאמת.
• האדם צריך לברר בכל פעם לפי דרגתו, האם ידיו נקיות.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש כרך א', מאמר "והיה כי-תבוא אל הארץ"

• התיקון הוא  בהדרגה – בהרבה מדרגות, הבחנות, פעולות, בזה אחר זה, עד שהרצון בא ומיתקן.
• הרצון משתנה רק על-ידי האור העליון, וכמו שהוא ברא אותו, כך הוא משנה אותו.
• כל מה שמדובר עליו בתורה, הוא רק תיקון הרצונות שבאדם.
• "ארץ העמים" – רצונותיי המכוונים לטובת עצמי בלבד. "ארץ ישראל" – רצונותיי המתוקנים לאהבת הזולת. "ארצות תבל" – רצונותיי שלא ניתנים בינתיים לתיקון.
• "יהודי" – מי שרוצה לתקן את הרצון לקבל. "אומות העולם" – מי שלא רוצה לתקן את הרצון לקבל.
• "תפילין של יד" – תיקון להשפיע על-מנת להשפיע, תשובה מיראה. "תפילין של ראש" – תיקון לקבל על-מנת להשפיע, תשובה מאהבה.
• "הבורא" – תכונת ההשפעה והאהבה שאני משיג, ששורה ברצונות המתוקנים שלי, ממלאה אותם ושולטת בהם.
• האור הוא הכוח הפנימי שבכלים, שמתקן אותי.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א': מאמר "אלה תולדות נוח"

• התורה מספרת על מה שקורה באדם אחד, כאשר "אב" הוא הסיבה, ו"בן" הוא התוצאה ממנה.
• "תולדות נח" – כל מה שקורה בכל אחד ואחד, שפותח את עצמו על-ידי האור המחזיר למוטב.
• "יראה משום שהוא רב ושליט" – יראה מתוך כבוד לתכונת ההשפעה, משום שהיא השולטת.
• האדם יכול לסדר את חשיבות ההשפעה על-פני חשיבות הקבלה, רק בעזרת הסביבה והלימוד, עד שהשפעת הסביבה תהיה חזקה יותר ממה שיתעורר בו, והוא יהיה מוכן לעשות פעולות השפעה לבורא.
• "הקדוש ברוך הוא" – תכונת ההשפעה והאהבה, ששורה וממלאה את כל הנבראים, בתנאי שהם מתחברים ביניהם.
• הכוונה הנכונה: כל החיים שלי, מציאותי ואני עצמי, הם אמצעי על-מנת שתבוא ממני רוח – תכונת ההשפעה.
• עבודה למעלה מהדעת – לא לשרת לרצון שיש לי עכשיו, אלא לרצון גבוה יותר, שנראה כעת מחוץ לי, אך במדרגה הבאה שלי הוא יהיה שלי.
• אח"פ דעליון – כלי קבלה חיצוניים, שאני משרת להם במוחי, במקום לשרת לאח"פ שלי שנמצא במדרגה נמוכה יותר.
• העליון מתחלק ל-2 חלקים: כלי – רצונות הזרים שאותם אני צריך לחבר לעצמי, והאור שבהם – אור העליון.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "ענין אמת ואמונה"

• הבורא הוא תכונה אחת – השפעה, טוב ומיטיב. הנברא כלול מ-2 – יש ואין, ולכן כל הרגשה ופרט במציאותו באים כדבר והיפוכו, כהתנגשות בין 2 דברים מנוגדים, ורק בצורה הזו הנברא מרגיש שהוא נמצא.
• "אמונה" – שהנברא צריך לעבוד, לא רק במצב שהוא נמצא כבהמה הפועלת מתוך מה שיש לה, אלא במדרגה הבאה שעדיין אין בו, שהוא מקבל את התנאים של המדרגה הבאה כעובדה, למרות שהם הפוכים למצבו הנוכחי.
• בדרגות ההשפעה, כל דרגה עליונה הפוכה מהדרגה הקודמת, כי היא בנויה בהשפעה מעל הקבלה.
• כל עבודתנו היא באיתור הכלים שבהם אנו יכולים לגרום לעצמנו, שמדרגתנו הבאה תהיה רצויה בעינינו.
• יש לנו בעיה שאנו פועלים מתוך הרגל, בהכרה ובתת ההכרה, שמה שאנו רגילים אליו, אנו רואים ומרגישים, מקבלים בשכל בחשבון ברור, ומה שאנו לא מרגישים עובר לידינו ואנו לא קולטים את זה, זה נפסל בתת ההכרה עוד לפני שזה מגיע לתפיסה.
• האדם צריך להתרגל להיות כל הזמן ער בלהרגיש את הדברים ההפוכים בו – מצד אחד מה שהוא מרגיש וחושב במדרגתו הנוכחית, ובמקביל, לבקר ממדרגה עליונה יותר את מחשבתו והרגשתו, וכך להיות בכל פעם בין 2 המדרגות ולשמוח במצב הזה.
• את הכוחות להתעלות מעל מצבו, האדם יכול לקבל רק מהחברה, שתחזיק אותו כמגנט מעל הקרקע שלו.
• אם האדם מרגיש רק מצב אחד זהו שקר; המצב האמיתי הוא כאשר האדם מרגיש את עצמו בין 2 מדרגות, ושתיהן מביאות לו גם שלמות וגם חיסרון. זהו המצב התמידי, שצריך להיות בהרגל שלנו ועלינו להיות בשמחה שאנו בו.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "ענין ענף ושורש"

• הבורא ברא בתוך הכלי, הרגשה הנקראת "בושה", ובעזרתה הכלי יכול להתעלות מעל הרגשת טוב ורע, מעל ההבחן של מה יש ומה אין, לרמה עליונה יותר, רמה אנושית – מהו ההבדל ביני ובינו.
• הרגשת הבושה עוזרת לנו להתפתח בהתאם לשורש.
• השוני הוא לא ברצונות, אלא בכוונה שמעל הרצון – עד כמה היא מכוונת לבורא.
• ברמת העולם הזה אנו יכולים לבצע מנהגים לפי השורש, אך המנהגים הגשמיים שייכים לארציות ולא לדרגה הרוחנית שבה האדם נמצא.
• "להביא קרבן" – להיות קרוב יותר לבורא בכמה תיקונים.
• עלינו לחתוך בין העולם הזה לעולם הרוחני, כי הכוונות בשניהם הפוכות זו לזו.
• הנשמה לא קשורה במאום לגוף.
• היחס הנכון למנהגים, הוא לסדר את כל מה שקיים בעולם הזה, בצורה כזו שהוא יועיל לי לתיקון הנשמה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "מהו ההבדל בין שדה לאיש שדה בעבודה"

• תכונת "יצחק" שבנו היא שמאל, ותכונת "עשיו" שבנו היא כולה כלים דקבלה, ולכן הם קרובים זה לזה.
• בחומר עצמו – הרצון לקבל, אין כל בעיה, הבעיה היא באופן השימוש בו. ההבדל הוא ב"ריח" – האור החוזר שמוסיפים ל"שדה" – הרצון לקבל, ואז הוא הופך ל"שדה אשר ברכו ה'".
• רק הרצון להשפיע קובע עד כמה ניתן להשתמש ברצון לקבל, אך רק השילוב של שניהם נותן לנו "שדה אשר ברכו ה'".
• ידיעה – קבלה, אמונה – השפעה. זה לא שבהשפעה אנו עובדים ללא שכל, אלא אנו עובדים למעלה מכלי הקבלה שלנו, ומשתמשים בהם רק במידה שאפשר להשפיע בהם – "אמונה למעלה מהדעת".
• "עשיו" הוא אדם שמבצע בחיצוניות, כביכול פעולות השפעה, אך בפנימיותו יש לו כוונה להרוויח מהם. זהו מצב הכרחי בהתפתחותנו.
• עבירה גוררת עבירה – ככל שהאדם הולך ומרוויח עבור האגו שלו, הוא מוצא לעצמו יותר ויותר הצדקה, עד שהוא נכנס למצב בלתי הפיך.
• "מקום ישוב" – היכן שאנשים חיים ב"ואהבת לרעך כמוך". "מקום השדה" – היכן שאנשים חיים בריב ובתחרות, וכולם בעל-מנת לקבל.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "מי הוא הגורם לתפלה"

• לנברא אין כוח לעשות משהו, חוץ מהבחירה חופשית להגיע לרצון, שיקרה שינוי בטבע שלו. הבקשה הזו לשינוי נקראת "תפילה" או "מ"ן".
• המאבק בין "ישראל" ו"אומות העולם" שבאדם הוא תמידי, ומתרחש בהכרתו ובתת הכרתו של האדם, וכתוצאה מהמאבק הזה מתחילה ההתפתחות שמובילה בסופו של דבר לתפילה.
• גם בקשת האדם לתיקון צריכה להיות בעל-מנת להשפיע ולא עבור האדם עצמו.
• מצד האדם חייבות להיות כל הזמן נחיצות ודרישה לחידוד יחסו לתפילה, עד שהוא יקבל תגובה על בקשתו.
• אם אני נזכר ומרגיש שזה בא מהבורא, כבר יש לי את תחילת הקשר להגיע אליו בחזרה, לתגובה שלי.
• להודות לכוח העליון שהשפיע עלי, זה להיכנס למגע ראשון איתו, וקביעת הכיוון זו הפעולה הראשונה שהאדם מסוגל לבצע.
• "ישראל" – אלה שמשתוקקים לכתר, הנקראים "בני מלכים" כי הם חלק ממלכות – כנסת ישראל, המשתוקקים לנשמה אחת.
• כל העצות שחז"ל אמרו לנו, הן בסך הכול כדי לארגן בתוכנו את התגובה הנכונה לזה שהבורא נתן לנו התעוררות, ושהתגובה הזו מצידנו תיקרא "תפילה" ולא סתם צעקת סרק. אז אנחנו מגיעים לפתיחת הרצון שלנו, כשנותנים לנו מלמעלה כוח להשפעה.
  המשך קריאה »