יום שני, 18 ינואר 2010 אין תגובות »
חלק א': זוהר לעם, פרשת בא, אות ל"ו
- תלמיד חכמת הקבלה הוא גם ה"ילד" וגם המחנך של עצמו – אנו ילדים, מתחילים מאפס, מחוסר תפיסה ורגש, ובמקביל, אנו צריכים לראות מהצד את ההתפתחות שלנו.
- אם בעולם שלנו הטבע הוא זה שמחייב את האדם לגדול, בעולם הרוחני, אנו צריכים רק לארגן סביבה שתדרבן אותנו להתפתחות הזו, כי לאדם בעצמו אין כוח להתפתח.
- הבחירה החופשית היא לא בשלבי ומטרת ההתפתחות, אלא בכוח ההתפתחות, שרק באמצעותו נעבור את שלבי ההתפתחות. את אותו הכוח ניתן להשיג רק מהקבוצה, וזו הבחירה החופשית היחידה שלנו.
- עלינו להיות סבלניים, ולסבול את שלבי ההתפתחות שלנו ושל החברים, והעיקר הוא לכוון את עצמנו, לאחר שקיבלנו את כוח הקבוצה הכללי, להתפתחות הפנימית.
- כל הריכוז שלי חייב להיות בתוך עצמי, ועלי להרגיש שאני מפתח את בחינת ההרגשה – בחינה ד', שיחד איתה מתפתח השכל.
- כל התיאורים שהזוהר מביא לנו, הם רק כדי לפתח את כלי ההרגשה הפנימיים שלנו.
- לא חשוב כמה אני מצליח להבין או להרגיש את הכתוב בזוהר, חשוב המאמץ בלבד.
המשך קריאה »
יום ראשון, 17 ינואר 2010 אין תגובות »
חלק א': זוהר לעם, פרשת בא, אות י"ד
- כרגיל, לפני קריאת הזוהר, עלינו לכוון את עצמנו לאתר את עצמנו לפי החוק "האדם עולם קטן", ועלינו לחפש היכן נמצאים כל מילה ושם הכתובים בספר, בתכונות שלנו.
- המאמצים להיכנס למצבים הכתובים בזוהר, זוהי העבודה הפנימית.
- אם נעשה בחירה נכונה, נוכל לחבר את עצמנו בכל מצב ומצב ל"כף זכות", כף ההשפעה.
- המערכת שעליה הזוהר מספר, היא מערכת ההשגה של התכונות שלנו, דרכן הבורא רוצה שנכיר אותו.
- ההשתוקקות שלנו, פועלת כדי לקרב אלינו את המערכת הרוחנית, ואז, כשאני רואה וטועם אותה בחוש שלי, זה נקרא "השגה".
- השבירה היא רק בזה שהכוונה על-מנת להשפיע, הפכה לכוונה על-מנת לקבל.
המשך קריאה »
יום רביעי, 13 ינואר 2010 אין תגובות »
חלק א': זוהר לעם, פרשת שמיני, אות מ"ט + שמעתי, מאמר ז', הרגל נעשה טבע שני
- אין בכל המציאות, בבריאה, יותר מאור וכלי.
- בחכמת הקבלה מלמדים אותנו כיצד להגיע למצב נעלה יותר, ביחס בין הכלי לאור, עד שהכלי ישתווה, ידמה לאור, לפי תוכנית הבריאה.
- משה היה הראשון שכתב ב"שפת הענפים", המתארת פעולות רוחניות בשפת העולם שלנו.
- גם ספר הזוהר כתוב בשפת הענפים, כי לא קיימת שפה אחרת שמשתמשת במילות העולם הזה, כדי לדבר בהן על המדרגה הבאה, כתוצאה מכך למשוך את המאור המחזיר למוטב, ובעזרת אותו הכוח לעלות למדרגה הזו.
- במאמץ שלנו לתאר כל מילה ומילה כמדרגה הבאה, אנו מזמינים מכל מילה ומילה מדרגה עליונה שלה, מהשורש לענף, את אותו הכוח המחזיר למוטב, וכך בכל מדרגה ומדרגה.
- צורות היחס בין האור לכלי, מציירות לנו את צורות המציאות שלנו.
- תחת כל מילה הכתובה בזוהר, אנו צריכים לראות רק אורות וכלים, ואז, כשנגלה את היחס בין 2 המדרגות הסמוכות, יתבאר לנו היחס המיוחד שיש בין התחתון לעליון – איך הדרגה העליונה מציירת לדרגה התחתונה את העולם שלה.
- בפעם הראשונה שאנו מוצאים את הקשר בין מדרגה תחתונה למדרגה העליונה לה, נקרא שאנו עוברים מחסום.
- לרצות גילוי, זה כל מה שדורשים מאיתנו בעת קריאת הזוהר.
המשך קריאה »
יום שלישי, 12 ינואר 2010 אין תגובות »
חלק א': זוהר לעם, פרשת שמיני, אות ל"ג
- האור המחזיר למוטב, צריך להביא אותי למצב ש"אין עוד מלבדו" – כלי ואור אחד, ו"טוב ומיטיב" – למרות כל מה שעובר עלי.
- בעת לימוד הזוהר, אנו רוצים שהמציאות האמיתית תתברר לנו.
- מקום התיקון הוא רק בין הנקודות שבלב.
- תהליך התיקון תמיד מתחיל בגילוי הרע, ולאחר מכן תיקונו.
- לא מגלים לנו קו שמאל, אלא אם הכנו קודם לכן קו ימין.
- פסוקי התורה הם חוקים, תנאים, נוסחאות, שלפיהם מתקיימים קשרים ופעולות בתוך הנשמה של כל אדם ואדם.
- כל מה שכתוב בכתבי הקודש נמצא בי, וכל המציאות נמצאת בי. בעת קריאת הזוהר עלי להשתוקק לגלות את הכתוב בו, ובמידת הרצון שלי לעשות זאת, זה מתגלה.
- הבחירה החופשית היחידה שלנו, היא להשתוקק לגילוי המציאות האמיתית.
המשך קריאה »
יום שני, 11 ינואר 2010 תגובה אחת »
חלק א': זוהר לעם, פרשת שמיני, אות א'
- התפתחות האדם נמדדת במידת הימצאותו בשאלות עמוקות יותר על הקיום שלו.
- האדם הוא זה שמתחיל לשאול, לאיזו מטרה אני חי, שהחיים הגופניים הופכים כבר לאמצעי, להגיע לדבר גבוה יותר מהם.
- על האדם הלומד את ספר הזוהר בצורה הנכונה לבדוק את עצמו, האם בעקבות הלימוד, הדרישות שלו נעשו עליונות, גבוהות יותר מאלו הקודמות.
- כוח ההשפעה פועל עלינו מלמעלה, במידה שאנו רוצים להידמות לו.
- בסופו של דבר, עלינו לחזור תמיד לאותה התמונה: בינה – אלוקות, מלכות – נברא, וזעיר-אנפין – הקשר ביניהם.
- לאלה שמשתדלים "ללמוד תורה" דווקא ב"לילות", הבורא עוזר להתקשר יחד, ואז כל אחד מהם מקבל כלי רוחני.
- על האדם להשתדל להפוך כל "לילה" ל"יום", וזה תלוי רק בקשר שלו עם החברים ועם הספרים.
המשך קריאה »
יום חמישי, 7 ינואר 2010 אין תגובות »
חלק א': זוהר לעם, פרשת וישב, אות קמ"ח
- לאחר ההתפעלות וההתעוררות הראשונות מלימוד הזוהר שניתנות לנו מלמעלה, הן עוברות, כיוון שמתעורר באדם רצון לקבל חדש, שאליו הוא חייב להוסיף התעוררות מצידו, ובצורה הזו להתקדם.
- מצד אחד, העבודה שלנו נקראת יגיעה, ומהצד השני "עבודת ה'" – שהבורא עושה את העבודה, והיא נקראת על שמו. על האדם להגיע לחיסרון, לתפילה, לבקשה, וזהו למעשה הכלי – כך מגיעים לשותפות עם הבורא.
- אנו צריכים לראות את עבודתנו כעבודת פיסול, בבניית הכלים, בהעלאת חשיבות המטרה, ודווקא בזה שקשה לנו – ללא הבנה, נתנו לנו הזדמנות להשתוקק להבנה, וללא הרגשה, נתנו לנו הזדמנות להשתוקק להרגשה.
- העבודה שלנו היא לא על המילוי שיבוא, כמו בעבודות העולם הזה, אלא לרצות, ואז המילוי מגיע מלמעלה.
- דווקא החיסרון לכלי הוא החשוב; למילוי אני לא צריך לדאוג – הוא קיים בשפע וללא גבול.
- בזמן קריאת הזוהר, היגיעה למצוא משהו מלמעלה, תמורת כל המילים, הצלילים האלה, זו היגיעה שאני נותן; במקום כל המילים האלו, אני רוצה להתחיל להרגיש הרגשה חדשה.
המשך קריאה »
יום רביעי, 6 ינואר 2010 אין תגובות »
א': זוהר לעם, פרשת וישב, אות ק"כ
- העבודה הרוחנית היא טכנית – בירור ותיקון, "סור מרע ועשה טוב"; אבל הכי חשוב, זה להיות מוכנים כאשר אנו ניגשים לספר הזוהר, לפתוח את הלב, ושכל הדמויות, הצורות והאופנים שעליהם הזוהר מדבר, איכשהו ישפיעו על לב הבשר שלנו, יעשו שם איזה שינוי, שהאור יאיר על הלב וייתן לו תכונות חדשות.
- מידת השימוש בתורה, היא פועל יוצא של מידת חומר האדם שצריך להיתקן.
- "תורה" – אותה השפעה מהלימוד שמשנה את אגו האדם, לאחר שהאדם הכיר בו.
- "מיתה" – שלב מיוחד בבירור הרצונות שלנו, בו אנו מגלים את הרצונות שאיתם לא ניתן לעבוד.
- כל הזמן יש קשר בין האור לכלי; העיקר הוא למיין את הרצונות, ולא לחלק להם סימני הצטיינות, כי אנו לא יודעים עם אילו תכונות ורצונות אנו מתקדמים, ובאילו צורות צריכות להיות ההבחנות שלנו במהלך ההתקדמות.
- העבודה בעולם הזה (דרגת הקיום הנוכחית של האדם), מכינה את האדם לעולם הבא (דרגת הקיום הבאה שלו).
המשך קריאה »
יום שלישי, 5 ינואר 2010 אין תגובות »
חלק א': זוהר לעם, פרשת וישב, אות ק"ו
- "כנסת ישראל" – מלכות דאצילות.
- "יוסף" – יסוד דזעיר-אנפין דאצילות, המקבץ את כל תכונות זעיר-אנפין דאצילות – "אחיו של יוסף", ומעביר אותן למלכות דאצילות.
- בעת קריאת הזוהר, אנחנו פותחים את עצמנו, ומתחילים לחפש בנו כל תכונה או פעולה הנקראת בשם; אני משתדל לאתר עכשיו את הכול בתוכי.
- המחסום הוא דווקא בנו, ואני רוצה לשבור אותו עכשיו, בתיאור הדברים הכתובים בזוהר, בתוכי.
- "ברוך" – על-מנת להשפיע; "ארור" – על-מנת לקבל.
- אם האור לא מאיר, גם האדם החזק ביותר, בעל המסכים החזקים ביותר, "טועם טעם מוות" – נמצא בשליטת הרצון לקבל.
המשך קריאה »
