קבלה לעם היום

חלק א': זהר לעם, פרשת וישלח, אות צ"ט

• הזוהר מסביר לנו, באילו רצונות אנו יכולים להשתמש, לתקן, להיות בחיבור.
• בכל מצב יש בנו את כל מכלול הרצונות, כל הנשמה, ובכל זאת אנו צריכים לברר כל רצון ורצון;
• מכיוון שהכול בא אצלנו מהקלקול, התיקונים הם מהקל אל הכבד.
• על-אף שעדיין לא הגענו לתיקון הרצונות הגדולים, כאשר אנו קוראים על זה, אנו מבררים את האורות, והם מתקנים אותנו.
• "עובד עבודה זרה" – כאשר קורה לאדם משהו בחייו המורגש כתופעה בתוך הרצון, אך הוא לא מרגיש שזה מגיע אליו מהבורא בצורה מכוונת; במקרה כזה, האדם מחזק את הקשר שלו עם הכוחות המנוגדים לבורא, ובזה מתחזק "גיד הנשה" שבאותו האדם.
• "רמ"ח איברים" – מצב קטנות, גלגלתא-עיניים שבפרצוף הנשמה, יעקב; שימוש ברצון לקבל, רק בעל-מנת להשפיע; לחבר לעצמך את כל מה שנראה לך זר.
• אנו לא יכולים לתקן אף רצון בעצמנו, ואפילו לא לברר אותו; ניתן לעשות זאת רק על-ידי בירור עם החברה, כלפי מי שנחשב זר בעיני.
• במידה שאני רוצה לחבר את כולם בי, לראות את כל העולם בי, אני מגלה באילו מחשבות ורצונות שלי אני יכול להיות מחובר למגמת ההתקדמות.
• כל העולם הוא תצוגה של הרצונות, התכונות הפנימיות שלי, ולכן מהאופן שבו אני רואה את העולם, אני יכול להבין עד כמה אני מתוקן או מקולקל.
  המשך קריאה »

חלק א': זהר לעם, פרשת וישלח, אות ע"ה

• בחכמת הקבלה אנו לומדים על הנשמה – אותו חוש שמגלה את הבורא, אותו הרצון שהבורא ברא.
• כל הזוהר מתאר לנו איך אנו יכולים לעבוד בתוך הרצון הזה, כדי לאתר את מקום הבחירה החופשית שלנו, ובלי ההשתתפות שלנו זה לא יקרה.
• כשאנו קוראים את הזוהר, אנו צריכים לתאר מיד כל כינוי ושם כרצונות השונים שלי, שאותם עלי לאתר בתוכי, למצוא ביניהם קשר, ולראות בהם דוגמא בה הבורא מראה לי דרך בעלי הזוהר, את המצב הנצחי שלי.
• לא להתייאש, כי הכול מושג ביגיעה; התנאים ההתחלתיים לא תלויים בנו – אנו נמצאים בצורה הטובה ביותר עבורנו ללימוד הזוהר.
• כל הציורים והשמות הרעים בזוהר, הם בסך-הכול הרצון לקבל עצמו, וכל הציורים והשמות החיוביים בזוהר, הם בסך-הכול רצונות להשפיע על-מנת להשפיע, או לקבל על-מנת להשפיע.
• כל הקדושה באה מהחיבור.
• כל התיקון הוא רק בין בני האדם – הכול בא מתוך החיבור.
• לא יכול להיות שלא קיים במציאות כוח שלילי, כנגד, כי "זה כנגד זה ברא אלוקים". לכן כשאנו באים ללימוד הזוהר, ברור לנו שאנו צריכים ללמוד שם גם על הכוחות השליליים, אך בו בעת עלינו לזכור שכולם נמצאים בנו – הרצון לקבל שלי שצריך לעבור בכול הרמות שלו, עד שהוא יהיה בעל-מנת להשפיע.
• גם כשאני קורא על הדברים הרעים, הטמאים, הם מסודרים כבר ברוח הקדושה, כפי שהעבירו לי בעלי הזוהר, ולכן אין לי סיבה לפחד ללמוד עליהם – כולם נמצאים בי.
• אין דבר הכתוב בספר הזוהר שלא נמצא בי; אני רק לא יודע לאתר את זה.
  המשך קריאה »

חלק א': זוהר לעם, פרשת נח, אות שמ"ח

• בזמן שאנו קוראים את הזוהר, אנו צריכים להשתדל להיכנס ממש פנימה; להתנתק ממה שאני, ולהשתדל לבנות את התמונה בעזרת כל האפשרויות שעומדות לפניי.
• אנו צריכים לתאר בכל האפשרויות והפנטזיות שלנו, שהזוהר מדבר על העולם החדש שלי, בו קיימים רק שני כוחות – ימין ושמאל, וביניהם אני – קו אמצעי.
• עלינו להשתדל לאתר בתוכנו את הכתוב בזוהר; לא חשוב כמה אנו מצליחים, חשובה ההשתדלות.
• בתחילתה של כל פעולה שאנו מבצעים, אנו לא יכולים לזהות אם היא נכונה או לא, האם החשבון שלנו הוא בסדר או לא; דבר זה מתגלה מחצי הפעולה והלאה, כי רק כאשר האורות נכנסים לכלים, אנו יכולים להבחין בכוונת הפעולה המקורית.
• רק בלמעלה מהדעת, בהתכללות בעליון, שהעליון יהיה לי לראש, ניתן לבצע בביטחון את הפעולה הנכונה.
• הסברה שהעולם מתפתח בהרחבה היא מוטעית, כך מצייר לעינינו האגו שלנו. השורש הוא קו דק שעובר בכל המציאות בפנימיותה, ולכן על כל אחד מאיתנו לחפש בתוכו מצב פנימי יותר.
• ספר הזוהר הוא הספר שהעליון מציג לי, בדומה להורה הפועל כלפי התינוק; ובדומה לתינוק המתפתח, נגלה באותו הטקסט הבחנות וקשרים חדשים. זו כל העבודה.
  המשך קריאה »

חלק א': ספר הזוהר – קטעים נבחרים, פרשת ויחי, פרשת נח

• "תפילה בציבור" היא הדבר העיקרי.
• התיקון היחיד הוא לחבר את כל חלקי נשמת אדם הראשון שנשברה, ולכן אם כל הבקשות שאנו מעלים הן לא לחיבור בינינו, הן פשוט לא באות במגע עם הכוח שאמור לחבר אותנו וכתוצאה מכך לפתוח לנו את המציאות.
• לא חשוב מי אתה ומה אתה, חשוב מה אתה מבקש.
• לא חשובים האדם ותכונותיו, החשוב הוא אותו המצב שאותו האדם מתאר לעצמו כמתוקן, כרצוי; אם הוא במשהו דומה למצב שהיה לכלי לפני השבירה, הוא מיד זוכה לתשובה.
• אם אנו מתפללים עבור השכינה, עבור הכלל, לחבר את כל הרצונות שמהן נכללת השכינה, אנו מגיעים לרצון שמזמין מיד כוח, שמשנה ומקדם אותנו.
• "ישראל" – ישר-אל – אותו הכוח שבנו, שרוצה להתחבר, להתקשר, להגיע לדבקות בבורא.
• כל מדרגה עליונה, היא יתר חיבור בין הנשמות, להיות כאחד, עד שמגיעים להיות אחד ממש, כמו הבורא.
• אנו צריכים לבקש חיבור בינינו ואף מילוי אחר – החיבור בינינו הוא זה שימלא אותנו.
• הזוהר מכוון אותנו לפתוח את העולם שבתוכנו, כי כל מה שאני יכול לתאר לעצמי, כולל אני בעצמי, נמצא בתוכי.
• ספר הזוהר מספר עלי – שבי נמצאות כל ההבחנות; כל מה שאני קורא בזוהר מתרחש בי – אני הוא המסך, וכוח הרצון מצייר על המסך שלי כל מיני צורות, דמויות, מעשים, ברמות דומם, צומח, חי ומדבר.
  המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• אנו מגיעים לעולם העליון באותן המובאות, הצעדים, כמו בעולם שלנו.
• כשמקבלים רצון להיוולד בעולם העליון – הנקודה שבלב, מביאים אותנו למקום היכן שאנו יכולים לפתח אותה – קבוצה.
• קבוצה זה לא אנשים, אלו רצונות שאם אנו מארגנים אותם נכון לידנו, אנו יכולים להתפתח.
• אם אני מארגן סביבי את ה"רחם", את הקבוצה, ורוצה להיקלט בה, אני בונה הכול בעצמי, נכנס ל-"9 ירחי לידה" ואז נולד; "לידה" – כאשר אני מקבל את רצונות הקבוצה שהופכים לשלי.
• "ישראל" – מי שרוצה להגיע להיות דומה לבורא; "אורייתא" – כל האורות, הכוחות שהאדם מקבל מהסביבה; "קוב"ה" – הכוח שטמון בסביבה, שקושר את הנקודות שבלב – הבורא.
• העבודה שלנו מתחלקת ל-2 חלקים: 1 – "נגלה" – מה שאנו צריכים לעשות, יגיעה להתקשרות לסביבה כדי למצוא את כוח הבורא, אלוקים; 2 – "נסתר" – מה שהעליון עושה, ואבין רק כשאעלה לדרגתו.
• להתייחס לנקודות שבלב של החברים כסביבה שעל-ידה אני מתפתח, זה דבר הכרחי.
• מלמעלה לא בא תיקון, אלא בהקדם המ"ן – בקשה מלמטה.
• עלי לגלות בקבוצה קנאה, וזה יהיה לי כוח ההתקדמות.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• אנו לא יכולים לעשות ויתור מן הסתם – האדם יכול לוותר על משהו, רק תמורת משהו יותר גדול.
• הרצונות כל הזמן משתנים – או על-ידי הרשימות המתחדשות, או על-ידי כניסה לחברה, שעוזרת להגביר רצון אחד על-פני הרצון השני.
• אפילו אם האדם לא רוצה לקבל מהחברה התרשמות, אך הוא ידבק בה, הוא יקבל ממנה השפעה לשינוי רצונו.
• הרצון הראשוני לרוחניות מתקבל כנקודה קטנה, ולא נקבל יותר ממנה לעולם; ביחד עם הנקודה אנו מקבלים חברה, ואם נרצה שהרצון הזה ישלוט בנו, עלינו להתכלל בה, ואז כל חשיבות המטרה הכללית ששורה בה, תשפיע עלי ולא יהיה לי קשה לתת יגיעה להתפתחות הרוחנית.
• יגיעה היא מעל הכוח האנושי – אנו לא מסוגלים לעלות ממדרגה למדרגה בעצמנו ואפילו לא לבקש את העלייה; הבחירה החופשית היא רק בחיבור עם החברה, שנותנת לאדם כוח.
• האדם נמדד לפי סדר חשיבות הדברים שבו – מה חשוב בעיניו, ואם הוא מתחיל לראות שהרוחניות חשובה מהכול, חוץ מדברים הכרחיים לקיומו, אז הוא סידר את עצמו נכון, וכך הוא מתקדם.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• לא שומעים באוזן, "שומעים" ברצון.
• 2 דרגות בהתחברות לעליון: 1- "עשה לך רב" – חשיבות, שתכונת העליון – השפעה לזולת, היא מעל לכל חשבון; 2 – "קנה לך חבר" – התחברות המושגת על-ידי "לקבל על-מנת להשפיע" – תשובה מאהבה.
• בגלל שתכונת ההשפעה מושרשת בנברא מהבריאה, אנו יכולים לפתח בנו בהדרגה חוש שיכול לקלוט אותה.
• הכול תלוי בחשיבות המשפיע בלבד; ישנם 2 כוחות במציאות – כוח הקבלה וכוח ההשפעה, ולמי שהאדם נותן יותר חשיבות, בעלמא, לפי החשיבות הזו הוא יכול להתקדם.
• כל כובד החברה חייב להיות מכוון רק להשפעת החשיבות.
• המקבל הוא כוח המושפע, ללא כוח שקיים באמת בנו; הוא קיים רק כדי להסיט אותנו.
• כוח המקבל קיים רק כדי להרגיש אותו, כדי להראות לנו "כיתרון אור מן החושך".
• החושך ניתן לי כדי שכול הזמן אוכל להיות בחיפוש.
• מצד החברה צריכה להיות עבודה קבועה כלפי האדם, ומצד האדם כלפי החברה צריכה להיות עבודה במידת יכולתו.
• ההשפעה הנכונה ביותר כלפי הזולת זאת הפצה; ההשפעה הנכונה ביותר כלפי החברים היא העלאת חשיבות המשפיע בעיניהם.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק ראשון

• מטרת הבריאה היא להיטיב לנבראים.
• כדי לברוא את הנברא, צריך להפוך אותו, שיהיה הפוך מהבורא – אם הבורא הוא כוח ההשפעה, האהבה, הטוב, אז נברא רצון לקבל ההפוך ממנו – כוח הקבלה.
• הרצון לקבל צריך לעבוד כמו הרצון להשפיע, ואז הוא יהיה בכל מה שיש לכוח העליון – נצחיות, שלמות, ואז נוכל להגיד שהבורא הוא טוב ומיטיב.
• את הכול אנו משיגים "בהפוך" – "יתרון האור מן החושך"; הכול בא אלינו מתוך השוואת הדברים ההפוכים – חושך ואור, כי כולם מגיעים אלינו מהניגודיות הראשונה, בין הבורא לנברא.
• אנו צריכים לשמור על הניגודיות; שני דברים הפוכים נמצאים בנו – הרצון לקבל, ועליו אנו צריכים להשיג כוונה על-מנת להשפיע. על שניהם לגדול שווה בשווה, ולגדול למקסימום.
• הרצון לקבל לא נשבר, נשברה הכוונה – לפני השבירה הוא רצה להשפיע את התענוג למישהו אחר, כדי להנות בזה ל"בעל-הבית", ופתאום הוא מרגיש שהמילוי כל-כך נעים וכובש אותו, והוא לא יכול לחשוב באותו הזמן על "בעל-הבית".
• הכוונה היא כלי, ולכן היפוך הכוונה, מעל-מנת להשפיע לעל-מנת לקבל, נקרא "שבירת הכלים".
  המשך קריאה »