קבלה לעם היום

חלק א': כתבי רב"ש, כרך ב', מאמר "מה הוא האיסור לברך על שולחן ריק, בעבודה"

• "להיטיב לנבראיו", זה נקרא להביא את הנברא לדרגת הבורא.
• בבורא יש שתי ההבחנות שאנו צריכים לרכוש – שלמות ועצמאות. כלומר אנו צריכים להיות עצמאיים כמוהו, וחוץ מזה, שתהיה לנו היכולת להשיג בעצמנו את אותה הדרגה שבה הוא נמצא – הטוב והמיטיב.
• אין שום דבר חדש בבריאה, אלא העבודה שלנו היא בירור האמצעים והרכבתם בצורה הנכונה.
• שום דבר לא נברא לחינם ולכל דבר יש מקום, ואנו רק צריכים ללמוד איך לחבר את כל הדברים האלה במלואם, בהרמוניה.
• מה שחדש בבריאה הוא שאנו משיגים את הידיעה, את ההשגה, את השלמות – את היחס של "טוב ומיטיב", האהבה שמתגלה לנו מהבורא, הדאגה שלו. בקיצור, כלפינו אנו נמצאים בגילוי, בהשגה. וכל השלבים שאנו צריכים לעבור נקראים שלבי גילוי ההשגחה, ההנהגה, היחס של הבורא אלינו. זו הדרך.
• אנו צריכים להודות על זה שאנו נמצא בקשר ולא בניתוק מההשגחה העליונה. ולא חשוב לנו איזו צורת השגחה מורגשת בנו – רעה או טובה, אם יש בנו את נקודת החיבור – שישנו הכוח העליון, והוא ברא אותנו והוא רוצה שאנו נתקדם מתוך כל האנושות.
• החיסרון לרוחניות יכול להתמלא רק אם הוא יעבוד בצורת השפעה. זה חסרון מסוג אחר, שיתמלא רק אם הוא ירגיש שמתוכו יוצא השפע, כמו הבורא – שהוא גורם השפעה למישהו זר.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך ב',  מאמר "מהו שכתוב "והשבות אל לבבך"

• אנחנו לומדים שאין חידוש בבריאת העולם – "אני הויה לא שניתי" – שמלכתחילה הכול נעשה ונגמר ולא חסר כלום. לכן תמיד אצלנו זה "ממעשיך הכרנוך", "כל הפוסל במומו פוסל", כלומר אנחנו תמיד מגלים את הבורא מתוך התכונות שלנו.
• כדי לתת לנברא את ההרגשה מיהו, מהו, איפה הוא נמצא, מי הוליד וברא אותו ועוד הבחנות במעמד של הנברא, עד שכל הטוב והמטיב של הבורא יתגלה, הנברא עובר שינויים. וכל השינויים האלה הם נובעים מ"סוף מעשה במחשבה תחילה", שבמחשבה תחילה הבורא רוצה שהנברא יהיה כמוהו, במצב הטוב ביותר.
• ודאי שמצד הבורא הכול הוא רחמים גמורים, אבל כלפי הנברא, בתוך הנברא, חייבים להתפתח כל המדרגות האלו, הכוחות, ההכרות, בזה אחר זה. והנברא חייב לעבור מצבים שונים ומנוגדים כדי להכיר את הבורא ואת עצמו, ולהוסיף את ההבנה, ההכרה, הגילוי, ההרגשה, את ה"אני" שלו כולו, שישתתף בתהליך בצורה מלאה.
• המצב השלם כולל בתוכו שתי הבחנות: 1- אני עצמאי, שווה לבורא, בגובה, בעוצמה, ביכולת, בהכול. 2- אני דומה לבורא בהכול. אז נקרא שאני עצמאי ושלם. ובכל מדרגה ומדרגה שאני עובר, אני חייב להגדיל את זה כנגד זה, ושהם יחזיקו זה את זה ולא יבטלו זה את זה – דבר והיפוכו.
• כדי לתת לנו להתקדם למצב השלם, צריך חוץ מ"הוא" ו"אני" , להעמיד משהו שלישי. שהשלישי הזה יהיה מקום המפגש, הגילוי, שבשלישי הזה אני מגלה את עצמי, שאני עצמאי, ואת הבורא שנגדי. חייב להיות איזה שטח ששם אנחנו יכולים להיות כשותפים ההפוכים והמתחברים בשווה. השטח הזה נקרא כלל הנשמות, השכינה, מלכות.
• לכן בהכנה להשגת המטרת הבריאה נעשתה שבירה בנברא, שנשבר להרבה מאוד חלקים נפרדים. והחלקים הנפרדים אלה בעצם מהווים לנברא את מידת העצמאות שלו, את הריחוק, את הניתוק שלו מצד אחד, ומהצד השני אנחנו חייבים לתת לכל אחד אפשרות ועזרה כדי להגיע להשתוות הצורה לבורא.
• המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך ב', מאמר "מהו "לחם רע עין" בעבודה"

• כל העבודה שלנו היא בקו מאוד דק שרק בו אנו צריכים לפסוע, אחרת הסטייה הקטנה ביותר יכולה להוביל אותנו במשך הזמן למרחק גדול מאוד מהמטרה. הקו הזה הוא "קוב"ה, ישראל ואורייתא חד הוא", והמטרה הזו צריכה להיות אצלנו מהרגע הראשון על הכוונת.
• תענוג של השפעה נמדד לפי היגיעה שנעשית כדי להשיג את התענוג, ולמסור אותו לאוהב.
• כדי להשפיע לבורא נחת רוח וליהנות מזה – שלזה אנו צריכים להגיע, לאהבה אליו, אחרת אי אפשר ליהנות מהשפעה למישהו – אנו צריכים מלכתחילה לבדוק את המטרה, את הסיבה למטרה, את יישום המטרה, לפי הכלים, לפי האורות, איך לממשה כבר עכשיו שלא נטעה ובאיזה מכשיר אני צריך לכוון את עצמי לשם.
• המתקן, המכשיר שעליו אנו יכולים בטוח לעשות תרגילים, לכוון עצמנו ולהיות בטוחים שעל-ידו היגיעה שלנו מגיעה למטרה הנסתרת מהעין, הוא הקבוצה.
• אם האדם חושב ב"סוף מעשה במחשבה תחילה" איך הוא מסדר את היחס שלו לחברים, לקבוצה, ליחס אליהם, כמו לבורא, רק שבמקום הבורא הוא לוקח את הקבוצה ועליה הוא עושה את כל הכיוון שלו, היגיעה שלו, הראייה שלו, אז הוא יכול להיות בטוח שאחרי ה"מתקן" הזה ישנה המטרה, ישנו הבורא. שבטוח שבאותה המגמה, הכוונה, היחס שהוא מתייחס למה שנראה לעיניו כקבוצה, כך גם עבודתו מגיעה לבורא.
• יש לנו את כל האפשרויות בבניית חברה קטנה או גדולה, האנושית כולה, להגיע למצב שכולנו בהתחברות בינינו ב"ואהבת לרעך כמוך", נגיע ל"ואהבת את ה' אלוקיך". וכאן זה בעצם כל יישום המטרה, יישום העבודה.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך ב', מאמר "מהי סעודת חתן"

• כל הבריאה נקראת "כלה" – אותו החומר שאנו צריכים להעלות לגובה הבורא. ובכל פעם שמתגלות בעיות בחומר העכור שלנו, עלינו להבין שאנו לא צריכים לבטל אותו אלא לקדש אותו, וכך כל פעם לעלות בעזרתו למעלה.
• תוספות העביות מהחומר שמתגלה, הן שבונות לנו את סולם המדרגות.
• תהליך העבודה הוא פשוט, ולאדם נשאר רק לזרז את הזמנים. לכן ב"ריקוד" הזה – שפעם לא מסכימים לקבל את הרצון לקבל שלנו כלפי המטרה, שהוא נראה מכוער, ופעם שכן מבינים שצריכים לקבל אותו ולתקן אותו ב"תכשיטים", ביגיעה גדולה – מגיעים ל"אמונה למעלה מהדעת" – השפעה שיותר חשובה מקבלה, ל"סעודת החתן".
• באופן כללי יש לנו תמיד 3 מצבים: 1- כוחות הפירוד, שכינתא בגלותא. תחילת הבירור, זמן הגלות. 2 – עבודת ה"כלה", שצריכים לכסות וליפות אותה. 3 – כשמגיעים בעבודה הזאת, ב"ריקוד", "לסעודת החתן".
• בכל מה שהאדם עוסק בעולם הזה, זה נקרא דרגות דומם, צומח וחי. אם יש לאדם מחשבה על מהות ומשמעות חייו, הוא כבר נמצא בזמן ההכנה.
• גובה המדרגה מורכב מהאגו שמתווסף, בתוספת העלאת חשיבות ההשפעה מעליו.
• במדרגה הבאה האדם נמצא לרגע אחד, ותוך רגע הכל עובר. ואם האדם לא מאתר מיד את הרצון לקבל החדש, הוא כבר נמצא בירידה.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך ב', מאמר "מהם הכוחות, שצריכים בעבודה"

• אנחנו עושים הרבה מאוד יגיעות, ובכל פעם שאנחנו נותנים יגיעה, אנחנו צריכים להגיד ש"אם אין אני לי מי לי", ולתת כל מה שרק אפשר בלהתייגע, ולברר איפה להתייגע – באיזה מקום, בחיבור עם האחרים, איפה שהייתה השבירה, במקום השבור, ולהשתדל לחבר את המקום הזה, שיהיה שלם, שנהיה כולנו "כאיש כאחד בלב אחד", בערבות, כלומר בחיבור המערכתי השלם.
• אחרי כל היגיעה מגיע הייאוש, החיסרון החדש. כל השלבים חייבים להצטבר באדם בהדרגה, עד שמגיע הייאוש הגדול מכוחותיו, ואז מתפרץ בו שער הדמעות בבקשה ובצעקה הנכונה, עד שהוא רואה שלא הוא זה שעושה את הפעולה, אלא האור עושה את הפעולה ומשלים לו את המבוקש. שהאור מחבר אותו עם האחרים לכלי אחד, ואז מתגלה בכלי אחד הזה האור השלם, תכונת ההשפעה השלמה, הבורא, והוא סוף-סוף מגיע למציאה.
• הבורא הוא החוק הקבוע, הכוח הקבוע, שלמות, נצחיות, קביעות – אין בו שינויים. והכול תלוי בי – בהתאם לאיזה צד שאני מסתובב אליו, אני מקבל כוחות כדי להגיע למטרת הבריאה.
• הסימנים החיצוניים למתן היגיעה הנכונה, זה שאנחנו משתדלים להראות לאחרים שאנחנו משתדלים.
• עשיית דבר עבור עצמך מביאה לתענוג מפירות היגיעה אך לא מהיגיעה עצמה. לעומת זאת עשיית דבר עבור הזולת מביאה לתענוג, הן מפירות היגיעה והן מהיגיעה עצמה.
• החשוב ביותר בדרך ההתפתחות הרוחנית, הוא לשמור על עקביות – "חוץ מצא", כלומר תעשה הכל, חוץ מלעזוב.
• אנו לא צריכים לדאוג כל-כך לאילו מצבים אנו נכנסים. בסך הכל, בכל המצבים אנו צריכים להיות מכוונים לכיוון אחד, ולקבל את כל הדברים כמכלול אחד – אין חשוב יותר וחשוב פחות.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך ב', מאמר "מהו, שהסולם הוא באלכסון, בעבודה"

• הנברא חייב להיות כלול משני כוחות, תכונות המנוגדות – הרצון לקבל והכוונה על-מנת להשפיע. ולכן שני הכוחות המנוגדים האלו נמצאים בנברא בהתנגשות.
• הכוחות הללו מנוגדים רק בשורשם. אם האדם רוצה שהם יגדלו יותר מזה, הוא חייב לעשות ביניהם "שיפוע", כלומר קשר נכון, אחרת הם לא יגדלו והוא יישאר רק בנקודה השחורה של הרצון וניצוץ הקטן של נקודת הבינה.
• הגדילה היא בזה שהאדם מתחיל להשוות, לסדר ולהשלים בין שני הכוחות, ואז הוא נותן לבורא יכולת לגדל אותו בשני הכוחות האלה, והשילוב בין בינה ומלכות הוא מה שבונה אותו.
• "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע" – האדם צריך כביכול לעשות את המלחמה הזו, להבליט את הבעיות, לראות אותן, לא לטשטש אותן. זו הבעיה של העולם – שאנו לא רוצים צרות, את ההתפוצצויות הפנימיות, המלחמות, שזה לא נוח ולא טוב ולכן אנו בורחים מזה, רצים לטשטש, לכסות את הבעיות הפנימיות ולא להשלים אותן עם הבורא, שהוא המקור לכל אלו.
• כל הדחפים האכזריים – השנאה, הקנאה, התאווה, הכבוד, הדחייה וכן הלאה, הם התוצאות מהשבירה, ורק הם הטבע שלנו. ועלינו להשתדל להגיע למצב שכל התוצאות הללו שאנו מרגישים מהשבירה, יהיו כגורם לעליית אהבת הבריות בנו, ובצורה כזו שנתקדם.
• העבודה שלנו היא בסך הכל לאתר בכל רגע ורגע את עצמנו – מה הרע שנמצא בי עכשיו, ואני לא מטשטש אותו, לא נכנס להרדמה. אלא עלי להבין שאם לא בוער בי יחס טוב וחם לחיבור פנימי עם הזולת, אז אני נמצא בניתוק מעבודת ה'.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך ב', מאמר "מהו למעלה מהדעת, בעבודה"

• מעשי הבורא הם מעשי השפעה, ואני צריך להגיע למעשי השפעה כדי להכיר אותו. כלומר מזה שאבצע מעשים דומים לו, אבין התוכנית המטרה שלו כלפי, את המחשבות, הפקודות, אבין הכל לפי העיקרון "ממעשיך הכרנוך", ולפני זה לא.
• "דעת" – מה שאני יודע, מרגיש, רואה בחוש הרצון לקבל. "אמונה" – דרגה עליונה לדעת שאותה צריכים לרכוש. את האמונה רוכשים למעלה מהדעת, על-פני הדעת. לכן תחילה אני צריך לגלות את דעתי ולאחר מכן לקבל כוח מלמעלה, שיאפשר לי ללכת למעלה ממנה – בדיוק באותה הצורה, רק הפוכה ממנה. וזה נקרא שאני הולך "למעלה מהדעת".
• עד שהאדם מגלה את המציאות הרוחנית בחוש, עליו ללכת לפי עצות החכמים, כי אין דרך אחרת להגיע ולראות את העולם הרוחני.
• "אמונת חכמים" – פעולות שהאדם מבצע, כדי לרכוש את הכלי לראות את העולם החדש.
• "מלך" נקרא שהעליון שולט מעל ההסכמה והשכל שלי, ואני רוצה שהוא ישלוט.
• "אומות העולם" – אדם העובד בשכל שלו. "ישראל" – אדם העובד למעלה מהשכל שלו.
• בדרך התיקון אנו נתקלים פעמים רבות בהגדרות שקריות למושגים כגון "אמונה", "ישראל", "אומות העולם" ועוד, והעבודה שלנו בפירוש הנכון של המושגים לפי חכמת הקבלה, היא תיקון שאנו עושים בתוכנו.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך ב', מאמר "מהו, שבריאת העולם היה בנדבה"

• לאדם שנמצא לפני כניסה לרוחניות, לפני גילוי הנותן והיחס ההדדי שיכול להיות ביניהם, גם מאמרי עבודת השם לא מובנים וברורים. ולכן אנו צריכים לעסוק גם במאמרים האלו בתקווה למאור המחזיר למוטב, כי עד שהוא לא מגיע, כל ההסברים של הכותב נשארים על הנייר ולא מובנים לנו ממש.
• העיקרון של התורה נקרא "נעשה ונשמע", ורק מתוך המעשה הנכון שהאדם משתדל לעשות בכל כוחו, שבזה הוא עולה מעל הרצון שלו לרצון שהוא מקבל מהסביבה ובצורה כזאת הוא מתקדם, הוא מגיע למצב שהאור המחזיר למוטב מגיע אליו, וכשהרצון הזה מתקן על ידי האור הוא מקבל כלי נכון, את הנשמה שלו, ובתוכו הוא מרגיש את פעולות הבורא עליו, ואז הוא יכול להבין על מה שהרב"ש כותב.
• הכלי שהאדם מקבל מהסביבה נקרא "השתוקקות" – תוספת רצון שמגיעה מהם שאיתה האדם פונה למעלה, ובהתאם לזה הוא זוכה לזה שמגיע מלמעלה האור המחזיר למוטב.
• הבדיקה אם קיבלת את ההשתוקקות מהסביבה, היא אם אתה רוצה להתחבר איתם אך לא מסוגל לזה. זהו החיסרון שמגיע למ"ן.
• בפניה לקבוצה אני מקבל כאלה חסרונות בי, שהם מיד מזמינים את המאור המחזיר למוטב.
• הכל נמצא בי – רק אם אני מגלה חיסרון יותר עמוק, ובו אני מגלה את המאור המחזיר למוטב.
• העלאת מ"ן – שהחיסרון לבורא הוא החיסרון הגבוה ביותר, המועדף עלי מכולם ולכן הוא "עולה". הכל מתרחש בתוך הלב – לא עולה ולא יורד שום דבר.
• "בורא" – תופעות ההשפעה בתוך הרצון להשפיע.
  המשך קריאה »