קבלה לעם היום

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', "כשאדם יודע מהי יראת ה'"

• אם אנחנו רוצים לעלות למלכות דאצילות, אנחנו חייבים להשיג ולו במשהו, את יראת ה'.
• "תמימות" – כשהאדם תולה את עצמו בכוח מסוים מלמעלה.
• כל מה שאנו מסכימים איתו, לא שייך לרוחניות. דווקא הדברים ההפוכים, שלא מסתדרים לפי השכל והרגש, שאני לא רוצה אותם, דווקא עליהם כדאי לי לעבוד.
• אם אני נמצא במצב שבו אני לא מרגיש בו תועלת, הן ברגש והן בשכל, ואני מתעלה מעליו, אני יכול לפנות לרוחניות, מכיוון שכדי להתעלות למעלה ממנו אני אזדקק לעזרת הבורא.
• אהבת ה' בנויה כולה על שנאת הגוף הגשמי של האדם – הרצונות והמחשבות לעצמו.
• קודם כל עלינו לדחות את הגוף למטה; לקבל את השכל והרגש בחשבון, אך רק כדי להיות למעלה מהם.
• ללכת למעלה מהדעת זה לא אפשרי, אך אנו חייבים לעשות זאת, ולשם כך אנו זקוקים לעזרת הבורא.
• האדם חייב ללכת עד הסוף – אני הולך לבצע, אמנם שברור לו שהוא יתקע בדרך, מכיוון שאם לא נתתי את כל כוחותיי לא אגיע לייאוש מכוחותיי, ואם לא אגיע לייאוש מכוחותיי הבורא לא יוכל לעזור לי.
• האדם לא יודע מה יהיה ברגע הבא, אך הכול מגיע כתוצאה מהלחץ מצידו.
• הסימן הטוב הוא כל הזמן להיות מעל הדעת, הגוף, ואז התענוג מתלבש בהשפעה ולא מבטל אותה.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש" כרך א', מאמר "מטרת החברה – א", 1984

• האמצעים להגיע למטרת הבריאה, הם החברה ומטרת החברה.
• במאמצים שאנחנו רוצים להתחבר בעצמנו, כלומר לעשות על עצמנו את אותה הפעולה שהאור העליון עושה עלינו בלי לשאול אותנו, אנו מזמינים ממנו כוח שעוזר לנו לעבור את הפעולות הללו ביתר קצב ובצורה הרצויה.
• ישנה שיטה אחת בהתפתחות האדם – שיטתו של בעל הסולם, וכל יתר השיטות הן לא שיטות ההתפתחות, אלא שיטות שנועדו להקל את חיינו בלבד.
• שיטתו של בעל הסולם, היא הדרך איך לעלות במעלות האדם – איך להיות דומה לבורא, ולא להיות בדרגת בהמה – שכולה מנוהלת על-ידי האור.
• "אדם" זו הבחנה פנימית שבנו, שקיימת באדם אך ורק במידת התעוררותו להיות אדם, ואם אין לו את אותה ההשתוקקות הוא "בהמה".
• התהליך שכל העולם עובר, הוא כדי להגיע לדרגת האדם, וכולם יגיעו לזה, אך תלוי במהירות ובצורה שבהן זה יקרה.
• "יראת ה'" – הכלי שרק בו האדם יכול להרגיש את הטוב והעונג.
• אנו לא מסוגלים להגיע למטרת הבריאה בגלל שינוי הצורה בינינו לבין הבורא – אנחנו המקבלים והבורא הוא משפיע, ולכן אנו לא יכולים להבין אותו. אנחנו חייבים להגיע בדיוק למצב שבו הענפים ישתוו לשורשים, ובינתיים הקשר הוא הפוך.
• העולם הזה הוא המצב היחיד שבו אנו לא מרגישים בושה, מכיוון שהבורא נסתר. במידה שאנו יכולים להיות מוגנים נגד הבושה עם המסך, המגן, הקשר בין האור לכלי נפתח יותר, ואנו מסוגלים לגלות מצבים נעלים יותר – העולמות הרוחניים.
• כל הרעות בעולמנו הן התגלות המצב הבא, אך לא לפי רצוננו.
• אנו נמצאים כל הזמן בקו ההתקדמות; ההתקדמות למצב הבא היא על ידי זה שמגלים לי אותו במעט מלמעלה ואז אני מרגיש בו ייסורים, או שאני מכין את עצמי אליו מרצוני, ואז אני מרגיש בו תענוג.
• המשך קריאה »

חלק א': שמעתי, מאמר מ"ב – "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה

• בחודש אלול, במקום בכי, צריכה להיות שמחה.
• "דעה חזקה" – דעה אחת: או לבורא – על-מנת להשפיע, או לי – על-מנת לקבל. שהאדם יודע במה הוא נמצא וקובע את זה.
• ככל שהאדם מתקדם ומשקיע יותר, הכיוונים הם יותר חדים ומרוחקים זה מזה – "כל הגדול מחברו" – בעלייה, "יצרו גדול ממנו" – מורגש בזמן הירידה, וכך מתקדמים.
• המדידה הנכונה לעליות וירידות, היא עד כמה אני נמצא בהשפעה מעל הדעת; אם אני נמצא בהרגשה רעה ומעל זה אני מרגיש שמחה, מפני שמעל ההרגשה הרעה אני יכול להיות "גבר" ולחלק את עצמי ל-2 חלקים – כלי קבלה וכוונה על-מנת להשפיע, ולהיות דבוק בכוונה ושמזה תהיה לי שמחה.
• חודש אלול הוא חודש של בירורים – שהאדם עושה חשבון נפש, ומגלה מתוך חייו מה חשוב – לעשות תיקונים על הטבע שלו ולהתקדם לחיים חדשים, לתחילה חדשה, ל"ראש השנה".
• "ראש השנה" זה היום שבו נברא האדם – ביום בזה יולד האדם החדש, שתהיה לו תחילה להידמות לבורא.
• "אדם" – מי שהולך לפי בירור "אמת ושקר" ולא לפי "מר ומתוק", מי שמחזיק בתכונת ההשפעה מעל כל מה שיש לו, מעל כלי הקבלה.
• המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א': מאמר "חשיבותה של האמונה, שנוהגת תמיד"

• "אמונה למעלה מהדעת" – שההשפעה, מחוץ לאדם, קובעת את כל מעשיו.
• אפשר "לפתור את החלום" רק אם הולכים בהשפעה מעל הקבלה, שחשבון הכלל הוא מעל חשבון הפרט.
• ללכת באמונה למעלה מהדעת זה ללא שום קשר לאופי, לשכל, לכמה האדם גדול או קטן או עד כמה הרגש שלו מבורר, אלא לקחת בחשבון רק את עניין ההשפעה, וכל הקבלות נפסלות, וניתן לקבל רק במידה ההכרחית.
• המצב הרצוי הוא שהאדם נמצא בחשבון לא שלו, אלא בחשבון של הסביבה, של הבורא, שהוא רוצה להגיע ל"שעשועים" – שהבורא ייהנה מזה שהוא נותן לו והוא נהנה מזה שהוא נותן לבורא אפשרות לתת.
• "אהבה" – שאני נותן לשני לאהוב אותי, בזה שאני פותח את עצמי לאהבתו.
• אך ורק בקבוצה אתה יכול, בפעולות ובמחשבות שלך, להיות בטוח שאתה נמצא באמונה למעלה מהדעת, בזה שאתה חושב על טובת הקבוצה מעל טובת עצמך.
• "אמונה מעל הדעת" – שאתה מעריך את ההשפעה מעל הקבלה. "אמונה מתחת לדעת" – שאתה מאמין למה שאומרים לך, ללא ביקורת.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "בעניין הוויכוח בין יעקב ללבן"

• כל הוויכוח שיש בנו, בין ה"לבן" וה"יעקב" שבנו, הוא עבור מה אנו עובדים. האדם לא מזהה בדרך כלל את שני הכיוונים הללו שנמצאים לפניו, לרוב הוא משוחד ולמרות שנראה לו שהוא הולך בהשפעה ביגיעה, הכל זה לטובת עצמו.
• עבודת ה' היא בעיקר בהסתרה, זו כל העבודה שממנה באה לאחר מכן כל הפריה והרבייה.
• עבודת הבירור היא בעיקר כלפי החברה – לראות עד כמה שהפעולות של האדם כלפי החברה הם מתוך רדיפה אחר כבוד, שליטה ומושכלות, כלומר למילוי עצמי ולא להשפעה.
• אנו צריכים להבדיל תמיד בעבודה שלנו, מיהו מחייב העבודה, האם אנחנו לא משקרים לעצמנו במיוחד בסיבות – האם אני מתחיל בשקר.
• העיקר הוא לתת יגיעה עכשיו לכיוון הנכון, מקסימום "לשמה", שגדלות הבורא והיושר מחייבים אותי.
• חוץ מביקורת, אין לאדם שום כלי לגלות את אור האינסוף שסובב אותו.
• דרך ההכנה – אנו מכינים את עצמנו לקבלת האור, שאותו נרגיש בצורה מבוררת; לא לברוח מהחושך כבהמה, אלא להבין מה הוא רוצה מאיתנו, ובזה נגיע למילוי.
• הבורא ופרעה זה אותו הדבר, ב"פנים" ו"אחוריים".
• האדם צריך לברר כל הזמן, מהו המניע שלו ועל-ידי אילו אמצעים הוא עובד ורוצה להתקדם למטרה, ובכל פעם להשתדל להיות קרוב לאמת.
• האדם צריך לברר בכל פעם לפי דרגתו, האם ידיו נקיות.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש כרך א', מאמר "והיה כי-תבוא אל הארץ"

• התיקון הוא  בהדרגה – בהרבה מדרגות, הבחנות, פעולות, בזה אחר זה, עד שהרצון בא ומיתקן.
• הרצון משתנה רק על-ידי האור העליון, וכמו שהוא ברא אותו, כך הוא משנה אותו.
• כל מה שמדובר עליו בתורה, הוא רק תיקון הרצונות שבאדם.
• "ארץ העמים" – רצונותיי המכוונים לטובת עצמי בלבד. "ארץ ישראל" – רצונותיי המתוקנים לאהבת הזולת. "ארצות תבל" – רצונותיי שלא ניתנים בינתיים לתיקון.
• "יהודי" – מי שרוצה לתקן את הרצון לקבל. "אומות העולם" – מי שלא רוצה לתקן את הרצון לקבל.
• "תפילין של יד" – תיקון להשפיע על-מנת להשפיע, תשובה מיראה. "תפילין של ראש" – תיקון לקבל על-מנת להשפיע, תשובה מאהבה.
• "הבורא" – תכונת ההשפעה והאהבה שאני משיג, ששורה ברצונות המתוקנים שלי, ממלאה אותם ושולטת בהם.
• האור הוא הכוח הפנימי שבכלים, שמתקן אותי.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "ענין אמת ואמונה"

• הבורא הוא תכונה אחת – השפעה, טוב ומיטיב. הנברא כלול מ-2 – יש ואין, ולכן כל הרגשה ופרט במציאותו באים כדבר והיפוכו, כהתנגשות בין 2 דברים מנוגדים, ורק בצורה הזו הנברא מרגיש שהוא נמצא.
• "אמונה" – שהנברא צריך לעבוד, לא רק במצב שהוא נמצא כבהמה הפועלת מתוך מה שיש לה, אלא במדרגה הבאה שעדיין אין בו, שהוא מקבל את התנאים של המדרגה הבאה כעובדה, למרות שהם הפוכים למצבו הנוכחי.
• בדרגות ההשפעה, כל דרגה עליונה הפוכה מהדרגה הקודמת, כי היא בנויה בהשפעה מעל הקבלה.
• כל עבודתנו היא באיתור הכלים שבהם אנו יכולים לגרום לעצמנו, שמדרגתנו הבאה תהיה רצויה בעינינו.
• יש לנו בעיה שאנו פועלים מתוך הרגל, בהכרה ובתת ההכרה, שמה שאנו רגילים אליו, אנו רואים ומרגישים, מקבלים בשכל בחשבון ברור, ומה שאנו לא מרגישים עובר לידינו ואנו לא קולטים את זה, זה נפסל בתת ההכרה עוד לפני שזה מגיע לתפיסה.
• האדם צריך להתרגל להיות כל הזמן ער בלהרגיש את הדברים ההפוכים בו – מצד אחד מה שהוא מרגיש וחושב במדרגתו הנוכחית, ובמקביל, לבקר ממדרגה עליונה יותר את מחשבתו והרגשתו, וכך להיות בכל פעם בין 2 המדרגות ולשמוח במצב הזה.
• את הכוחות להתעלות מעל מצבו, האדם יכול לקבל רק מהחברה, שתחזיק אותו כמגנט מעל הקרקע שלו.
• אם האדם מרגיש רק מצב אחד זהו שקר; המצב האמיתי הוא כאשר האדם מרגיש את עצמו בין 2 מדרגות, ושתיהן מביאות לו גם שלמות וגם חיסרון. זהו המצב התמידי, שצריך להיות בהרגל שלנו ועלינו להיות בשמחה שאנו בו.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "ענין ענף ושורש"

• הבורא ברא בתוך הכלי, הרגשה הנקראת "בושה", ובעזרתה הכלי יכול להתעלות מעל הרגשת טוב ורע, מעל ההבחן של מה יש ומה אין, לרמה עליונה יותר, רמה אנושית – מהו ההבדל ביני ובינו.
• הרגשת הבושה עוזרת לנו להתפתח בהתאם לשורש.
• השוני הוא לא ברצונות, אלא בכוונה שמעל הרצון – עד כמה היא מכוונת לבורא.
• ברמת העולם הזה אנו יכולים לבצע מנהגים לפי השורש, אך המנהגים הגשמיים שייכים לארציות ולא לדרגה הרוחנית שבה האדם נמצא.
• "להביא קרבן" – להיות קרוב יותר לבורא בכמה תיקונים.
• עלינו לחתוך בין העולם הזה לעולם הרוחני, כי הכוונות בשניהם הפוכות זו לזו.
• הנשמה לא קשורה במאום לגוף.
• היחס הנכון למנהגים, הוא לסדר את כל מה שקיים בעולם הזה, בצורה כזו שהוא יועיל לי לתיקון הנשמה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »