קבלה לעם היום

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "ויתרוצצו הבנים בקרבה"

• הבורא ברא רצון לקבל, ובו אין שום שינוי. כדי לעזור לנו להקים את עצמנו בצורה עצמאית, הרצון לקבל כולו נסתר, ומתגלה בנו רק במידה שאנו מסוגלים להתמודד עימו – להעביר את הכוונה על-מנת לקבל – "עשו", שמתעוררת על-ידי סביבה רע, לכוונה על-מנת להשפיע – "יעקב", שמתעוררת על-ידי סביבה טובה.
• הבחירה היא רק בסביבה.
• "הקדוש ברוך הוא" – הכוח העליון שנמצא אחרי הקבוצה, הספרים והמדריך, אשר פועל דרכם עלי ומחליף את הכוונה שלי.
• כל המאבק הוא רק על הכוונה, והבירור הוא רק על-ידי הסביבה.
• אם כולנו דואגים להתכלל מהסביבה, ומבטלים בזה את עצמנו כדי להתכלל ממה שיש לאחרים, אנו נכנסים באופן אוטומאטי למישור פנימי יותר בינינו.
• הביקורת באיזו כוונה אתה נמצא – לקבל או להשפיע, היא בהתאם לסביבה שאליה אתה נמשך – טובה או רעה.
• עלי לחפש יותר ויותר פנימה את רשת הקשר שבה אנו מחוברים; זו הכוונה הפשוטה ביותר שבה עלי להתרכז בזמן כנס הקבלה הקרוב.
• הקליפה תמיד תגיד לך שעדיין לא עשית מספיק, ואתה חייב לענות לה – לא, כאן ועכשיו. ואת ההתרשמות הזו אתה גם יכול לקבל מהסביבה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא"

• מטרת הבריאה היא להיטיב לנבראיו, ומתוך זה שהבורא הוא טוב ומיטיב, הוא נתן לנו אפשרות להגיע למצב הגבוה ביותר – שנהיה כמוהו.
• אנו הופכים להיות כבורא ב-2 נקודות עיקריות: 1- עצמאות, כי הבורא הוא קדמון לכל, והאדם צריך להגיע למצב שגם הוא יהיה קדמון במה שהוא עושה, אחרת הוא לא יהיה עצמאי. 2- להשפיע כמו הבורא.
• מגיעים לזה על-ידי תנאים, הכנות הקיימות בתוך האדם; באדם נמצאים שני כוחות מנוגדים זה לזה – קבלה והשפעה, ובשילוב שניהם האדם בונה את העצמאות שלו.
• "ברית" – כאשר האדם מקבל על עצמו לבנות את האדם שבו, מתוך הנתונים ששולח ומייצב לו הבורא.
• "ישראל" – מי שמכוון את עצמו ישר-אל, ומבין שהוא צריך להיות באמונה למעלה מהדעת בכל מצב ומצב, אחרת הוא לא יכול להתקרב, לעשות צעד קדימה.
• העיקר הוא העבודה בזמני הירידה, החושך, הניתוק מהבורא. בזמנים אלה על האדם להשתדל להרכיב בצורה הנכונה את כל האמצעים העומדים לרשותו, ומהם לבנות את המצב הנכון בעצמו, כפי שהבורא נתן לו להרגיש את עצמו בזמן העלייה – במצב רוח, בביטחון ובהסכמה להשפיע.
• גם בזמן העלייה עלינו לבקר את מה שקורה לנו – שזה מגיע לנו מהבורא כדוגמא, ובזמן הירידה עלינו להשתמש באותה הדוגמא, כקטן הלומד מהגדול.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "הראני את כבודך"

• המתחילים בדרך עדיין לא מבדילים בינם ובין הבורא ולא יכולים לראות את עצמם מהצד ולייצב את עצמם בצורה הנכונה; שהם נמצאים ב"מעבדה" ניסיונית, אך עליהם להיות לא כחיה שמבצעים עליה ניסוי ומזדהה עם מצבה בלבד, אלא להזדהות עם הבורא ועם מה שהוא עושה להם.
• אדם שעובד על עצמו ומתחבר יותר ויותר עם הקבוצה, יכול לראות את עצמו ואת הרצון לקבל שלו מהצד, ולבחון את המצבים והרגשות שעוברים עליו ברצון לקבל מנקודת מבט חיצונית.
• ביציאה מעצמו האדם נעשה "אדם" – למעלה מהרצון לקבל שלו שנמצא בדרגת חי, תוך הזדהות עם דרגת המדבר. אדם זה מרגיש שה"אחוריים" מתגלים על-מנת שישים את ליבו למי שמעורר אותם, מאיזו סיבה הוא מעורר אותם וכן הלאה.
• הבורא לא יכול לעורר את האדם בצורה אחרת, כי רק כשהתענוג לא ממלא את האדם, הוא שואל מדוע זה מגיע לו. לכן הבורא שולח רעות, וכאן על האדם להבין שאלה כרוזים שמגיעים אליו, שהבורא מעורר אותו, רוצה לקשור אותו אליו ולתת לו את ההרגשה שהוא תלוי בו, שאבוא לידו וביחד נלך ל"פרעה".
• אם האחוריים מורגשים באדם כפנים, הוא מתחיל להבין שאין רע, ומודה על הרע כמו על הטוב ועוד יותר מזה. כי דווקא הרע עוזר לו להתקרב, להתקדם, לבקר את עצמו בצורה נכונה ולדרוש מהבורא תיקונים על עצמו.
• אם האדם תופס את נקודת התצפית הנכונה, שהוא לא נמצא בתוך ההרגשה, אלא רואה את ההרגשה כנושא לבירור, נקרא שהוא נמצא ב"אמונה למעלה מהדעת".
• כל ההתקדמות היא בכמה שהאדם יכול לראות את עצמו מעל ההרגשה והשכל הקודמים שלו, ולהיות דבוק לבורא.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "לעולם ימכור אדם קורות ביתו"

• הבורא מביא את האדם למקום ואומר לו "קח לך", והאדם צריך לקבל את המקום הזה, לבדוק אם הוא מתאים לו או לא ולקבל החלטה, כי ללא החלטה, המקום לא יחזיק אותו.
• המעגל הפנימי בקבוצה חייב להיות ברור – אלה שנמצאים הם הגרעין הרוחני, ולכן בקבוצות המקובלים תמיד היה הסכם או תקנון שחברי הקבוצה היו צריכים לעמוד בו.
• תיקון הנשמה שעלינו לעשות דורש מסירות נפש. במילים אחרות, "לעולם ימכור אדם קורות ביתו", זאת אומרת שאת כל מה שיש לו לחיים האלו חוץ מהכרחיות, הוא מוכר לרוחניות.
• אדם זה הולך למעלה מהדעת שלו, ועד כמה שהדעת תשתנה ותגדל כל הזמן, הוא משתדל ללכת למעלה מזה. הוא עושה ברית עם הסביבה, שבכל מה שרק אפשר הוא מחזק אותם, מחזיק אותם, נמצא איתם יחד, ומשקיע את כל הכוחות שלו כדי ללכת בחיבור, בברית. ומתוך החיבור, שיהיה לכל אחד ואחד כוח לעלות יותר ויותר, כי אף אחד לא יכול לקבל את כוחות העלייה, אלא מתוך חיבור עם החברה, שבתוכה הוא מוצא את האור.
• אדם שמוסר את עצמו לחברה, נעשה לחברה ולסביבה נכס גדול מאוד, כי ברוחניות כל אחד הוא כנשמת אדם הראשון, וכל נשמה משיגה את כל הנשמות.
• אם האדם משתדל למכור את עצמו לסביבה, בזה שהוא "מוכר את קורות ביתו", זאת אומרת את האגו שלו, ונכלל בסביבה מעל האגו, מעל הדעת, הוא מביא כוח גדול מאוד איתו. דרכו כבר אפשר למשוך לכולם את האור המחזיר למוטב.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א': מאמר "עניין למעלה מהדעת"

• אנו צריכים להבדיל בין החיבור לכל דבר אחר; אני בודק את עצמי כלפי החברים, עד כמה שאני רואה אותם מועילים או מזיקים לחיבור, לקשר בינינו, וכלפי זה אני בודק אותם בדעת ובלמעלה מהדעת.
• אני לא מוחק את הדעת שלי – אני רוצה לראות מי אני בכלים הנוכחיים שלי, ואיך אני צריך לקבל את החברה, באיזה גובה, כדי לדון את חברי לכף זכות.
• ברמת העולם הגשמי אני פועל לפי החוק "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", ובעולם הרוחני אני צריך להתעלות מעל הדעת, ולראות את החברים כצדיקים גמורים.
• אין שקר ואין אמת, אלא הכול הוא לפי איך שאני קובע; אם אני קובע לפי דעתי אז ודאי שחוץ ממני אין צדיק בעולם, ואם אני הולך למעלה מהדעת אני צריך להגיד שכולם נמצאים בגמר התיקון ואני הרשע היחיד. זה נותן לי תמיד אפשרות להיות בשני המצבים – למעלה ובתוך הדעת, למעלה ובתוך האגו, וכך לעשות תרגילים, עד שאני אוגר ניסיון, חיסרון להיות בקביעה האמיתית, ואז אני נעשה מוכשר לראות את האמת.
• רוחניות היא למעלה מהדעת, אך אני תופש אותה כבר בכלים החדשים בתוך הדעת, ומשם והלאה בכל מדרגה אני ממשיך והולך מעל הדעת, לעבר מה שנראה לי כחושך, להשפעה.
• האדם צריך להבין שהוא אף פעם לא רואה את האמת, ובמקום לעשות כל הזמן ביקורת על האחרים, אם הוא יקבל אותם למעלה מהדעת, אפילו שיש להם שייכות וקשר לרוחניות במקצת, הוא כבר יכול להתקדם איתם.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א': מאמר "מהי המתנה שהאדם מבקש מה'"

• "צורך אמיתי" – אם יש לי רצון בדיוק כמו של הבורא.
• "דבקות" – שאני נכלל, מתבטל, משתווה, עד שלא נשאר דבר מלבד תכונת ההשפעה שיש בבורא, הרוכבת על הרצון לקבל שלי, שלא מבדיל בינינו.
• מהמטרה הסופית אני יכול למתוח אלי בחזרה את כל קו העבודה – מה אני צריך לעשות פחות  או יותר, אילו שינויים אצטרך לעבור בטבע שלי כדי להגיע ממי שאני עכשיו למי שאני צריך להיות בסוף הדרך, בדבקות.
• אין מה לגלות מבחוץ, הכל טמון בתוכנו ואנו צריכים להזמין מתוכנו את כל הכוחות הללו כדי שהם יתקנו אותנו. הכוח הפנימי ביותר נקרא "בורא".
• אדם המגיע לחכמת הקבלה רוצה לרכוש משהו אגואיסטי, ובהדרגה מבין שכל השינויים צריכים להתרחש בו. ברגע שהוא מבין שהוא צריך לשנות משהו בעצמו, מתחיל אצלו חשבון מאד חזק – או שהוא בורח מהמערכה או שהוא מתחיל להרגיש צורך לחברה, לסביבה, כמו כל חלש חולה או זקן הזקוקים לסביבה, לתמיכה, לערבות.
• אם אין צורך קודם, אין פעולה, כי הפעולה עצמה היא בתוך הצורך – אין פעולה פיזית.
• החברה והבורא הם אותו הדבר – בה נמצא הבורא. עד כמה שאני פונה אליה כדי להגיע להשפעה, לדבקות בהשפעה, לשליטת ההשפעה, שהשפעה תשלוט עליי – אז אני יכול לדרוש מהחברה שתביא לי התרוממות כוח, כיוון, הכול.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א': מאמר "מי מעיד על האדם"

• כל העבודה היא להגדיל את הצורך להשפעה על-ידי הסביבה.
• בתחילת דרכו, האדם מקבל מלמעלה התעוררות – הנקודה שבלב – ניצוץ שמגיע בכלי הרצון שמיואש מהעולם הזה, לאחר מכן עליו להיכנס לקבוצה, ומשם והלאה כל עבודתו היא להגביר את הניצוץ הזה כנגד כל הדברים האחרים.
• הסביבה היא לא סתם חברים, אלא השכינה, מלכות דאצילות, כי במידה שהם יכולים להתקשר יחד, החיבור שלהם יכול להפוך לרצון שיתקבל במלכות דאצילות ולעלות למימוש.
• "נעשה ונשמע" – בתמורה להשקעתו של האדם בסביבה, באמצעות כל מיני מעשים שהוא עושה למרות שהוא לא מרגיש בהם צורך, הוא מקבל את הצורך לאמונה, להשפעה.
• בתוך שדה הסביבה שמאיץ אותי נמצא מרכיב נוסף שנקרא "הבורא" – הכוח המשפיע, ולכן אם אני מכוון את עצמי לגילויו בתוך הסביבה, אני מקבל בחזרה את המאור המחזיר למוטב – אור מקיף.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א' : כתבי רב"ש, כרך ב': מאמר "מהו ענין יסורים בעבודה"

• "ישראל" – אלה שמתקדמים בעבודה הפרטית שלהם, שיש להם כבר רשימות, שהם נבדלים מכל כלל האנושות, והבורא רוצה לקרב אותם אליו, וכתוצאה מכך הם נכנסים לתהליך הדרגתי מיוחד שנקרא גילוי הנשמה, גילוי הרוחניות, גילוי הבורא.
• אנו לא משנים את המצבים עצמם או את הסדר שלהם; אנו יכולים רק לזרז את ההתפתחות שלנו, בתנאי שעל-ידי מה שניתן לנו, אנו מבררים יותר מהר ונכון את המצבים שאנו עוברים.
• כתוצאה מהשקעה בחיזוק הקשר בינינו, אנו יכולים להגביר את הרגישות לכל המצבים שאנו עוברים, וכך אנו מבררים אותם ומזרזים את מהירות חילופם.
• אנו לא יכולים לפעול ולשנות דבר, מלבד היחס שלנו לכל מה שעובר עלינו.
• "כוונה" – היחס שלי למה שאני מרגיש וממי שאני מרגיש, כי "אין עוד מלבדו".
• "רצון" – היכן שאני מרגיש את כל התופעות. "שכל" – היכן שאני מברר למי ולשם מה אני מרגיש.
• במידה שאני מסוגל להיות בביקורת בלתי תלותית ברגש שלי, תלויה ההצלחה שלי להבין את המצבים.
• להצדיק את המצבים – למרות שאני מרגיש אותם כבלתי נעימים, לרצות אותם, על אף שכל מצב חדש הוא גילוי של חיסרון חדש.
• היחס לחיסרון כבר משנה את הרגשת החיסרון, כי הקשר עם הבורא נותן לאדם פי כמה וכמה התפעלות מאשר הרגשת הייסורים.
  המשך קריאה »