קבלה לעם היום

חלק א': שמעתי, מאמר מ"ב – "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה

• בחודש אלול, במקום בכי, צריכה להיות שמחה.
• "דעה חזקה" – דעה אחת: או לבורא – על-מנת להשפיע, או לי – על-מנת לקבל. שהאדם יודע במה הוא נמצא וקובע את זה.
• ככל שהאדם מתקדם ומשקיע יותר, הכיוונים הם יותר חדים ומרוחקים זה מזה – "כל הגדול מחברו" – בעלייה, "יצרו גדול ממנו" – מורגש בזמן הירידה, וכך מתקדמים.
• המדידה הנכונה לעליות וירידות, היא עד כמה אני נמצא בהשפעה מעל הדעת; אם אני נמצא בהרגשה רעה ומעל זה אני מרגיש שמחה, מפני שמעל ההרגשה הרעה אני יכול להיות "גבר" ולחלק את עצמי ל-2 חלקים – כלי קבלה וכוונה על-מנת להשפיע, ולהיות דבוק בכוונה ושמזה תהיה לי שמחה.
• חודש אלול הוא חודש של בירורים – שהאדם עושה חשבון נפש, ומגלה מתוך חייו מה חשוב – לעשות תיקונים על הטבע שלו ולהתקדם לחיים חדשים, לתחילה חדשה, ל"ראש השנה".
• "ראש השנה" זה היום שבו נברא האדם – ביום בזה יולד האדם החדש, שתהיה לו תחילה להידמות לבורא.
• "אדם" – מי שהולך לפי בירור "אמת ושקר" ולא לפי "מר ומתוק", מי שמחזיק בתכונת ההשפעה מעל כל מה שיש לו, מעל כלי הקבלה.
• המשך קריאה »

חלק א': כתבי הרב"ש ,כרך א', מאמר "אתם ניצבים היום כולכם", שיעור 2

• אם האנשים לא מחוברים, אין הבורא רואה אותם, כאילו הם לא נמצאים, כי הוא לא רואה כל אחד בצורה הנפרדת שלו, אלא רק את מספר החיבורים בין האנשים.
• יש לנו את כל התנאים כדי להגיע ליצירת הכלי הנכון, כל ההכנות להיות דומים לבורא מצד אחד ועצמאיים מהצד השני, ועל האדם מוטלת רק העבודה, והיא כן נמצאת ברשותו.
• אנו מסוגלים לבצע את העשייה, אפילו נגד הרצון, והיא תוביל אותנו לבירור הנכון – שאנו צריכים כוונה שאותה אנו לא יכולים להשיג, ומתוך הבירור הזה נוכל לפנות לבורא שישנה לנו את הכוונה.
• מלכתחילה, עלינו לברר מהו המעשה, מה עלי לעשות; המעשה הוא הכנעה לקבוצה מצד אחד והשפעה לקבוצה מהצד השני.
• המעשה שהבורא דורש הוא ערבות, איחוד, חיבור.
• על האדם להאמין שבכל רצון אגואיסטי חדש שמתעורר בו, יש מצב חדש של קבלת התורה – המאור שיבוא ויתקן אותו, שבכל רגע זה יכול להתממש.
• החשוב ביותר הוא לא להתבלבל ולקחת על עצמנו את עבודת ה', אלא לברר מהי עבודתו ומהי עבודתנו, וכתוצאה מכך האדם יתמקד בבניית החיסרון, שיאפשר לבורא לעבוד עליו.
• אנו לא באים לתקן את השבירה, אנו חייבים רק לגלות את כוח השבירה בינינו כתוצאה מהניסיון לחיבור.
• החיבור הוא לא מה שנמצא בחומר, אלא משהו שנמצא מעל החומר, ששייך לנקודה אחרת של המציאות, ומהות החיבור הזה זו כבר האלוקות.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש כרך א', מאמר "הצורך לאהבת חברים"

• הרצון שברא הבורא, נברא על-ידי השפע והאור – תכונת ההשפעה והאהבה, אבל ההרגשה שבתוך הרצון, תלויה במידה שהנברא משתוקק לאותה התכונה שבראה אותו.
• רצון – חומר הבריאה, השתוקקות – מה שחומר הבריאה מפתח מעצמו ולפיו הוא מרגיש את מידת החיים שבו.
• הרצון בא מלמעלה וההשתוקקות באה מלמטה ותלויה בנברא.
• כדי להגיע להשתוקקות מתנתקים מהמילוי ואפילו ללא מילוי, ישנה ברצון נקודה שיכולה להתפתח לכדי השתוקקות לאור העליון, ולפי זה נמדדת מהות הנברא.
• דרגת המדבר בנברא זו ההשתוקקות להידמות לבורא, וזה נקרא ה"אדם".
• בטבע קיימות רק 3 בחינות – דומם, צומח וחי – רצונות המתפתחים ממעלה למטה בצורה טבעית. דרגת האדם כבר מתפתחת על-ידי עבודה עצמית, יגיעה, מאמץ מיוחד שבא מצד הנברא עצמו כלפי החברה, ובזה שהוא מתחיל לעשות פעולה שהיא נגד טבעו, הוא מפתח נטייה מיוחדת שקיימת בו כטיפת זרע ומנצל אותה לפיתוח דרגת האדם שבו.
• עלינו לפתח חיסרון להשפעה ואהבה; זאת כל העבודה שלנו ולפי החיסרון הזה נכיר ונבין את היוצר שלנו ונגיע איתו לקשר שנקרא "דבקות".
• הבושה היא כבדיקה – האם אני נמצא בהתאמה או בניגוד לבורא.
• אם אני מפתח את הרגשת הבושה כלפי הרגשת המקבל או המשפיע, אני מפתח בזה חוש, שבעזרתו אני מתקדם ויכול להיות בטוח שאני מתקדם נכון.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א': מאמר "מעוז צור ישועתי"

• אין בהתפתחות האנושית דבר חדש, אלא רק גילוי הקיים בהדרגה, בדרגות דומם, צומח וחי, בצורה שכבר כלולה בטבע.
• במין החי ישנה תוספת – מלבד האינסטינקטים, הרשימות הפנימיות שקיימות בדומם ובצומח, ישנה התפתחות מרשימות חיצוניות – רצונות לכסף, כבוד, שליטה ומושכלות, המתפתחות באדם על-ידי הסביבה ומפתחות אותו, עד שהוא מגלה שכל מה שנמצא סביבו קיים למעשה בתוכו.
• הרשימות החיצוניות מסודרות דווקא בצורה כזו מהבורא, כדי לתת לאדם אפשרות להיות בבחירה חופשית – לבחור את הסביבה שבה הוא יתפתח ובזה הוא משפיע על גורלו.
• בדומה להרגשת הבושה שהאדם מרגיש כתוצאה מחוסר בלבושים גשמיים, החברה יכולה לחייב אותו ללבוש לבושים רוחניים, כתוצאה מהבושה שמתגלה בו בשל היותו ערום מבחינה רוחנית.
• אדם שמבין את השפעת הסביבה כלפי הבושה שבו, יכול להשתמש בזה בצורה מבוררת על-מנת להביא את עצמו לרוחניות.
• הבחירה העיקרית הכללית, חייבת להיות בסביבה שמטרתה היא אהבת הזולת, אהבת הבורא.
• העיקר הוא ביקורת תמידית של החברה, כלפי אותה המטרה שהיא קבעה לעצמה.
• בזה שאני בוחר את השפעת הסביבה עלי, אני בוחר בכל פעם את הכלים והשינויים הפנימיים שלי.
  המשך קריאה »

חלק א': זוהר לעם, פרשת "ויצא", אות נ"ט, שיעור 6

• אנו נמצאים ומרגישים הכל בתוך מלכות, לפי מידת ההשתוות שלנו לאור.
• האור העליון אינו מאיר, הוא נסתר, ועד כמה שהתחתון מתעורר להידמות לעליון, הוא מעורר בעליון תכונות המאירות כלפיו ונקראות "ספירות".
• במידה שהאדם מתקדם, תמונת המציאות הופכת כלפיו יותר עשירה ומורכבת אך מהצד השני, היא כולה מתקבצת ל-10 ספירות.
• ברמת העולם הזה אין יחס לכוונת הפועל. כשמתחילים לעבוד מחוץ לרצון לקבל, כל פרט ופרט נעשה מורכב מ-2 פעולות – בכוונה ובמעשה, ההפוכות זו מזו. זו עבודה קשה מאד של הרצון לקבל שלא שייך כלל לרוחניות, כקובע ומיישם פעולה רוחנית.
• אין לנו עבודה אחרת מלבד להרכיב את מערכת אדם הראשון – המערכת המתוקנת של עולם אין-סוף, וזה נעשה על-ידי שליטה – שכל אחד צריך להעריך את החיבור מעל כל שאר הדברים בחייו.
• האדם לא יכול לשלוט על עצמו לבד, כי אם היה יכול לעשות זאת הוא היה נשאר אגואיסט. לכן אנו משיגים את השליטה רק בעזרת הדבקות בבורא – שליטת כוח ההשפעה על כוח הקבלה.
• הזוהר הוא ביטוי של נשמה שנמצאת בדבקות הסופית עם הבורא, לכם אם האדם מקבל רגש כלשהו לרוחניות, הוא מרגיש את הזוהר כקרוב והוא לא יכול בלעדיו.
• במקורו, הזוהר כלל פירוש על כל התנ"ך – חב"ד חג"ת נה"י של מלכות הכללית, אך לנו נותר רק הפירוש על חלק התורה. הטקסט החסר בזוהר עוזר לנו להימשך לנשמות שבהן אותו הטקסט החסר נמצא, וכך תושלם נשמתו של כל אחד ואחד.
• השמירה שהחיבור יהיה לפניך כל הזמן כראשון בחשיבות, היא הסימן שאתה מכוון נכון למטרה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א': זוהר לעם, פרשת "תצווה", אות ס"ב, שיעור 4

• עלינו לבדוק את עצמנו, אם איזו כוונה אנו באים ללימוד הזוהר, מכיוון שהוא הטיפול החזק ביותר נגד הטבע שלנו.
• בזמן לימוד הזוהר, עלינו רק לפתוח את הלב לתרופה, שליבנו האגואיסטי יתרכך על-ידי הסגולה שיש בקריאה ובשמיעה שלנו.
• בזמן לימוד הזוהר עלינו להכין מקום, היכן שהאור יוכל לתקן אותו – מקום הקשר הגרוע בינינו – רע מצד אחד וחיסרון מהצד השני, ואז במידת הדרישה האור מגיע, כי רק החיסרון מושך את האור.
• התוצאה מכל יום צריכה להיות פשוטה – שבפעם הבאה שאגיע לשיעור, אגיע עם חיסרון מבורר יותר, ללא קשר למצב אליו הגעתי.
• לא מתקנים את הזעיר-אנפין, אלא את המלכות, שתהיה מסוגלת לקבל השפעה מזעיר-אנפין.
• עלינו לבקש מהאור העליון לתת לנו את היכולת לדעת מה זה להשפיע. זה ניתן במידה שאני מתעלה מעל השכל והגישה שלי לתכונת ההשפעה הטהורה, ולא רוצה דבר מלבד השפעה.
• "חרות" – אור הבינה.
  המשך קריאה »

זוהר לעם, פרשת "תצווה", אות ל"א, שיעור 3

• בזמן לימוד הזוהר, עלינו להשתדל לראות את עצמנו דבוקים במערכת האחת, כאיש אחד בלב אחד, שהאור העליון שקיים במערכת יתקן אותנו, וכל מה שאנו קוראים עליו הם פעולות ומצבים שבאותה המערכת.
• הזוהר מדבר כל הזמן על ג' קווים – איך אנו מאחדים את קו שמאל המקולקל עם הימין, השפעה, ובמידה שאנו יכולים לחבר אותם יחד, נקרא שבנינו את עצמנו, את הנשמה, וכך אנו מתקדמים.
• על האדם להשתדל לחפש ולאתר כל פעם בחושך, היכן ההבחנות הכתובות בזוהר נמצאות בו, כי כל המערכת זה הוא, וכל השמות, הפעולות וכו', הם הבחנות פנימיות שלו ברצונות שלו. זו העבודה בקריאת הזוהר, וכמה שנחפש יחד בחושך, נצליח.
• שני הקווים ימין ושמאל נתונים לנו מלמעלה, מהטבע, מהבורא, ואם אנו לא עובדים בקו האמצעי, אנו נקראים "בהמה", הנפעלים על-ידי שני הקווים הללו.
• הנקודה שבלב היא תחילת הקו האמצעי, הזמנה לקחת מלמטה את שתי המושכות, ימין ושמאל, ולנהל אותן על-ידי הנקודה שבלב, וכך להתקדם.
• עלינו להתייחס לשני הקווים, ימין ושמאל, כשלמים, הבאים מהבורא כדי לתקן אותנו, ואז נראה בכל מצב רוחני שיזדמן לנו, כהזדמנות איך לנהל את הבהמה שלי ולכוון אותה בכל רגע למטרה.
• אין לנו דבר מלבד תיקון הכיוון.
  המשך קריאה »

חלק א': זוהר לעם, פרשת "ויקרא", אות רמ"ח, שיעור 11

• עלינו לבצע רק פעולה אחת – להתחכם אחרי הבורא – להרגיש בתוכנו איך ומה הוא עושה ובזה ללכת אחריו.
• זמן, תנועה ומקום קיימים רק בעולם שלנו. בעולמות הרוחניים, כל ההבחנות הללו שייכות רק לנושא אחד – הרצון לקבל והאורות שמשפיעים יותר או פחות על הכלים.
• "כעס" – דינים המגיעים מלמעלה, כתוצאה מפיגור התחתונים בהתקדמותם לעבר התיקון.
• "ערווה" – הרצון לקבל שנשאר באדם, בו הוא רוצה לגלות את התענוג, והכול מכוון נגד החיבור והבורא. בתיקון אותה הערווה, האדם מתחבר לבורא.
• ברצונה לתת, בינה בונה בנו את הרצון לקבל, ולכן בדרך חזרה אנו מגלים את הערווה.
• כל כלי הקבלה שלנו הם מבינה, לכן בסופו של התהליך אנו מגלים את אח"פ דבינה.
• התועלת מלימוד הזוהר היא לא לפי הבנת האדם את הכתוב אלא לפי מידת השתדלותו, וזה נובע מקשר האדם עם החברה – במידה שאתה קשור אליהם, זה משפיע עליך.
• ברוחניות, הרצון הוא הקובע, הרצון הוא המעשה.
  המשך קריאה »