קבלה לעם היום

חלק א': ספר הזוהר – קטעים נבחרים, פרשת נח, אות ש"ב

• לפני שאנו קוראים בספר הזוהר ובתורה בכלל, אנו צריכים לכוון את עצמנו בצורה הנכונה; אנו צריכים לסדר את התכונות הפנימיות שלנו כדי שנהיה מסוגלים לתפוס את מה שקיים סביבנו.
• ניתן לגלות את הכוח העליון, רק במידה שאנו דומים לו; זאת כל מטרתנו – לאסוף את כל התכונות שלנו ולסדרן כך שהן יהיו דומות לבורא, לכוח העליון שבו אנו נמצאים – "אדם".
• לפי אור החסדים שאנו יכולים לגלות מתוכנו, אנו מגלים את אור החכמה שסובב אותנו.
• מבינה (אלוקים), יוצאים כל הכוחות – חכמה וחסדים, לזעיר-אנפין בקטנות, המתפקד כ"שסתום", ובמידה שאנו, הנשמות, יכולות לתכלל ממטה למעלה במלכות דאצילות, היא מתחברת לזעיר-אנפין, שיכול להוביל את האורות מבינה למלכות ומשם לנשמות.
• כל הקיום, הוא האורות שמגיעים מבינה למלכות דאצילות.
• לא קיימים בתורה או במציאות תכונות או כוחות רעים; כל התכונות מצויות בהרמוניה ביניהן, והאור צריך להגיע דרכן לכל הנשמות.
  המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• "לידה" – כשהעובר מקבל תוספת עביות, רשות בפני עצמו ומסך על העביות שלו, ויש לו מציאות בפי עצמו, המציאות הרוחנית.
• לפני הכניסה לרוחניות, העביות היא עביות דעולם הזה, כאשר הנברא האדם עדיין לא מוכן לבטל את עצמו כלפי העליון.
• "עליון" – כל מה שמחוץ לך.
• כל מצב ההכנה צריך להביא אותי לדבקות בעליון במצב "עובר".
• כל העיבור זה ויתורים, העליון יעשה ממך מה שהוא רוצה ואתה מוסר את עצמך בידיו.
• ניתן לעבור את תהליך הביטול בצורה מהירה וקלה, רק בחברה.
• הכניסה לעיבור תלויה בנחיצות האדם.
• אין הרבה כוחות לאדם, אבל אם הוא מרכז אותם לנקודה אחת, הם מספיקים לו כדי להיכנס לרוחניות.
• אנו לא יכולים לשנות את עצמנו בעצמנו; כל היגיעה שלנו היא לא להשתנות, אלא שישנו אותנו.
• הכוח שמנהל את המציאות מפתח אותך במידת ההשתדלות שלך לשייך את עצמך אליו.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק ראשון

• החומר שלנו, הבסיס, הוא הרצון לקבל, ולכן לפני שאני בכלל שומע, מרגיש או מגיב על משהו, כל החלקים בי מסודרים בהתאם אליו.
• אנו רואים בצורה בררנית, רק את מה שאנו רוצים לראות; אין הסתרות, אנו בעצמנו מסתירים את כל המציאות מעצמנו.
• חכמת הקבלה מסבירה לנו איך לקלוט את המציאות הנצחית שנמצאת סביבנו.
• כדי לפתח את החושים, להרחיב את הקליטה שלנו ולראות דברים הקיימים למעלה מהרצון לקבל, אנו צריכים עזרה חיצונית: סביבה וספרים – שיטה שתספר לנו על חשיבות שינוי רמת הקליטה, ואת הכוח העליון – כל המציאות הרחבה שנמצאת מחוץ לנו, שתעזור לנו במצבי המצומצם.
• המציאות שבה קיימים אני והאחרים, היא דמיון מסודר ומכוון, וכתוצאה מהניסיון להתקשר מעליו למה שכביכול קיים מחוץ לנו, אנו בונים חוש מורחב, מוגדל שבו אנו קולטים את העולם הרוחני.
• העבודה שלנו היא להשתדל לפתח את החוש הזה – של קליטה בהשפעה ולא קליטה בקבלה.
• על-ידי זה שאני קולט את הדברים מחוץ לי, יש לי עביות  – כיוון שהזולת נשאר זר כלפי, וזכות – כיוון שהזולת הוא כמוני, ואז הקליטה שלי היא קליטה רוחנית.
• עלינו לקשור את שני הדברים – האגו הבוער והקשר ההדדי, יחד, ל"קו אמצעי".
• כל ההבדל בין שיטת הקבלה לשאר השיטות הוא בשמירה על "קו שמאל".
• בלתי אפשרי להיות ב"קו ימין" וב"קו שמאל" יחד; לכן כתוצאה ממאמצי האדם לעשות זאת, הוא מפתח נחיצות לכוח השלישי – לבורא, ואז באמצע, בין השנאה והאהבה, מתגלה כוח ההשפעה – "איש ואישה זכו שכינה ביניהם".
• חכמת הקבלה זו השיטה היחידה שיכולה להביא את האדם לצורך בעזרה מלמעלה.
• אל לנו לברוח מקו אחד לשני, אלא רק לראות את המצב ולדרוש את התיקון.
• חכמת הקבלה מיוחדת בזה שהיא מחייבת אותך לשמור על כל מה שיש לך, ולראות כיצד להשתמש בכל דבר ודבר בצורה הנכונה.
• לעומת זמני העבר, בהם חכמת הקבלה הייתה מתגלה ליחידי סגולה, חכמת הקבלה מתגלה בימינו להשגה קבוצתית, ולכן הספר המתאים ביותר ללימוד בתקופה זו הוא ספר הזוהר, שנכתב בקבוצה.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק ראשון

• התיקון שלנו הוא קודם כל בהכרת הרע; הכרת הרע קיימת לכל אורך ההיסטוריה – האדם מקבל בכל פעם רע, וממנו הוא בורח.
• ההתפתחות תוכננה בצורה כזו שאנו חייבים להגיע לזה שרע לנו, וחוץ מזה, יש עוד משהו שמושך אותנו לטוב.
• זה שהאגו שלי עושה לי רע, זה עדיין לא נקרא "יצר הרע" – הסיבה שרע לי בכל פעם ממשהו, לא שייכת למטרה.
• הכרת הרע היא במקום שבו הייתה שבירה – ביחס לאחרים, לזולת; הכרת הרע היא לא ברצון אלא בכוונה.
• המלחמה העיקרית היא על הכוונה, וכאן רק האור יכול לשנות בצורה גלויה את טבע האדם, את היוצרות שלו, את מה שנשבר.
• אנו לא יכולים לשנות את הרצון, אלא את הכוונה, שתהפוך את הרצון מיצר רע ליצר טוב.
• כשאני עושה מעשה בקבוצה, אפילו ללא כוונה, האור פועל עלי; אם אני נמצא בעולם הזה באיזו שהיא התאמה לדרגה עליונה יותר – קבוצה, ספרים, לימוד – אפילו ללא הכוונה הנכונה, האור פועל עלי.
• היגיעה היא, עד כמה מעל המעשים שלי, אני מסוגל להוסיף תוספת רצון, מתוך הבנה, הכרה, שהיא כבר שייכת למקום השבירה.
  המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• "ראש חודש" – כאשר ישנו חידוש.
• מיד לאחר שהושג המצב, אנו צריכים כבר לראות את התחלת המצב הבא.
• ברוחניות אין מצב ללא חידוש; כל הבלמים להתקדמות שלנו הם הקליפות, שנכנסות בין הפעולות ויוצרות את הזמן.
• החידוש צריך להיות שבכל פעם, גדלות הבורא, המשפיע, תהיה גדולה יותר – או מצד הכלי – שהצורך יהיה גדול יותר, או מצד האור – שהחשיבות כבר ממלאה את הכלי.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• נגד האגו הגשמי כלל אין מה לעבוד; כשמביאים אותנו לחכמת הקבלה, לממש את הרשימו שלנו – חלק אלוקה ממעל, החלק הזה יכול להתממש רק בעבודה בקבוצה, היכן שהנשמה נמצאת – ביחס עם האחרים. שם נמצא היצר הרע שאיתו אנו צריכים לעבוד.
• על ידי השבירה אנו מגלים מקדם חדש, תוספת חדשה – הסיבה לשבירה, מה היה בשבירה.
• לפני השבירה, לא מגלים את התענוג מלהשפיע לבורא, אלא מההשפעה עצמה – תענוג שיש באור, שיש לבורא מזה שהוא נותן לאחרים. רק אחרי השבירה, כאשר אנו באים לגילוי פעולת ההשפעה, אנו מגלים תענוג נוסף – תענוג מגדלות הבורא.
• מעל התענוג מגילוי גדלות הבורא, אני צריך לעשות עבודה נוספת, מסך, ולמעלה מזה להשפיע – לא לקבל את תענוג ממי שאני משרת לו, אלא רק את החשיבות עצמה, שמחייבת להיות בכלים חדשים נוספים – כלי הקבלה שלי שמתהווים; אלה הכלים שבשבילם היתה צריכה להתרחש השבירה וכל ההכנה.
• כדי להרגיש תענוג מהשפעה, היה מספיק ריחוק ללא שבירה; אך כדי להשיג הגדלות של הנותן, מעבר לתכונת ההשפעה, לגלות אותו, "כבודו במקומו", צריכים חוץ מהירידה, מההעלמה, גם כן שבירה.
• למעלה מהשפעת האור נמצאת תכונת המשפיע, הגדלות שלו – שברא את עולמו בצורת ההשפעה.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• הבחינה הממוצעת המקשרת בין הפרצופים בהשתלשלותם ממעלה למטה, מאפשרת לאחר מכן את התהוות הנברא.
• כל הבחינות הנוספות שיוצאות מתוך הפגישות של האורות והכלים, נותנות את אותו המישור, המימד, התדר, השטח הנוסף ששם קיים הנברא.
• בהשתלשלות, ביציאת המדרגות, יוצאת לנו הבחנה שנקראת "נברא" – משהו שיכול לעמוד עם ההרגשה הנגדית שלו, כביכול נגד הבורא.
• הפעולות בין הרמות, בין המצבים, מולידות יחס פנימי למה שקורה, ואז ברמה אחרת, יותר גבוהה, נעשה האבחון החדש שנקרא "נברא".
• מכניסת ויצאת האורות והכלים, מתוך היחס ביניהם, מתגלות בי הרשימות מההשתלשלות ממעלה למטה וגם ממני, ממטה למעלה, שמביאות אותי ליחס של "אמת ושקר" – יחס נוסף ל"טוב ורע" שהוא התגובה הטבעית של החומר.
• ההבחנות "אמת ושקר" הן כלפי שלום הכלל, וההבחנות "מר ומתוק" הן כלפי הטוב הפרטי; בהבחנות בין שניהם נברא האדם – דרגת המדבר.
• האדם הוא מישהו שמסוגל להרגיש את החברה, את הסביבה או את האלוקות שזה היינו-הך; הרגשת החוץ לעומת הרגשת הפנים, זה אבחון "אמת ושקר" לעומת "מר ומתוק".
• במידה שמעגל האדם יותר רחב, קומתו יותר גבוהה.
  המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• ה"אני" והרצון לקבל של האדם זה אותו הדבר.
• כל ההגדרות הן כלפי האדם עצמו – "לא לשמה", "לשמה", "לא על-מנת לקבל פרס"; הבורא תמיד נמצא בשלמות.
• אנו צריכים לבדוק את עצמנו בכל רגע ורגע, מהו מצבנו כלפי המטרה.
• אנו לא יכולים לראות יותר ממצבנו הנוכחי וחלק מהמצב העליון הבא.
• "לא לשמה" – ברור לאדם שהוא עובד כדי לקבל מזה רווח לעצמו, אמנם שהוא רוצה להגיע לעשות נחת רוח לבורא, לזולת, ללא שום תמורה חוזרת לעצמו. זוהי דרגה מאד גבוהה, לפני הכניסה לרוחניות.
• "חפץ חסד" – כאשר האדם יכול לעבוד לטובת הזולת, נותן כל מה שיש לו ולא דורש שום דבר בחזרה; "לשמה" – השפעה לשם השפעה, להשפיע על-מנת להשפיע.
• "לא על-מנת לקבל פרס" – לקבל על-מנת להשפיע – האדם לא דורש שום כוח או תגובה חזרה כדי להשפיע. הוא עובד עם כל החומר שלו בדבקות בהשפעה – "תשובה מאהבה". במצב זה האדם דורש את גדלות "בעל-הבית" כדי לבצע את הפעולה, אך שהיא תהיה כחומר דלק בלבד, ללא כל רווח מלבד היכולת לבצע את הפעולה. בזה האדם עושה את עצמו דומה לבורא.
• הכוח ההגנתי של האגו שלנו סותם אותנו ולא נותן לנו לשמוע, והאדם בורח מלבצע עצות שהן ממש אבני דרך. כתוצאה מכך הדרך הקצרה הופכת לארוכה.
  המשך קריאה »