קבלה לעם היום

חלק א': זהר לעם: פרשת וישלח, אות קכ"א

• התורה היא אחת – זוהי תוכנית המציאות, ואנו נמצאים מחוץ לה, לא תופסים אותה.
• ישנם אנשים שחושבים שספר הזוהר מדבר על מוסר, על עולם מיסטי או שניתן להשתמש בו כסגולה לשיפור חיי העולם הזה; אנו נמצאים בים של דעות קדומות על הספר, ועלינו להילחם בהן.
• בשלב זה, עלינו להתמקד בגישה אחת בזמן לימוד הזוהר – תפיסת המציאות.
• עלינו לקבוע את ההסתכלות הנכונה על מה שכתוב בזוהר, ללא קשר למה שכתוב בו.
• כשאני פותח את ספר הזוהר, אני רואה את שמות הרצונות שלי ותכונותיהם בלבד, מעין אנטומיה רוחנית, פנימית, של נשמתי.
• אותם הדברים שעליהם אנו קוראים בזוהר, מתחילים להאיר לנו בתדר שלהם, במידת השתדלותנו לאתר אותם בתוכנו.
• עולמות אדם קדמון ואצילות – כשאור החכמה מאיר; פרסא – היכן שהאור מפסיק להאיר; מתחת לפרסא – עולמות בריאה, יציאה ועשייה, בהם מאיר אור דתולדה, אור חסדים בלבד; סיום – חושך.
• תחת החושך קיים מצב, בו אני לא מרגיש אפילו את החושך – חוסר הכרה, וזה המצב שלנו. לכן ראשית עלינו להגיע להכרה, שאנו נמצאים בחושך.
  המשך קריאה »

חלק א': זהר לעם, פרשת וישלח, אות צ"ט

• הזוהר מסביר לנו, באילו רצונות אנו יכולים להשתמש, לתקן, להיות בחיבור.
• בכל מצב יש בנו את כל מכלול הרצונות, כל הנשמה, ובכל זאת אנו צריכים לברר כל רצון ורצון;
• מכיוון שהכול בא אצלנו מהקלקול, התיקונים הם מהקל אל הכבד.
• על-אף שעדיין לא הגענו לתיקון הרצונות הגדולים, כאשר אנו קוראים על זה, אנו מבררים את האורות, והם מתקנים אותנו.
• "עובד עבודה זרה" – כאשר קורה לאדם משהו בחייו המורגש כתופעה בתוך הרצון, אך הוא לא מרגיש שזה מגיע אליו מהבורא בצורה מכוונת; במקרה כזה, האדם מחזק את הקשר שלו עם הכוחות המנוגדים לבורא, ובזה מתחזק "גיד הנשה" שבאותו האדם.
• "רמ"ח איברים" – מצב קטנות, גלגלתא-עיניים שבפרצוף הנשמה, יעקב; שימוש ברצון לקבל, רק בעל-מנת להשפיע; לחבר לעצמך את כל מה שנראה לך זר.
• אנו לא יכולים לתקן אף רצון בעצמנו, ואפילו לא לברר אותו; ניתן לעשות זאת רק על-ידי בירור עם החברה, כלפי מי שנחשב זר בעיני.
• במידה שאני רוצה לחבר את כולם בי, לראות את כל העולם בי, אני מגלה באילו מחשבות ורצונות שלי אני יכול להיות מחובר למגמת ההתקדמות.
• כל העולם הוא תצוגה של הרצונות, התכונות הפנימיות שלי, ולכן מהאופן שבו אני רואה את העולם, אני יכול להבין עד כמה אני מתוקן או מקולקל.
  המשך קריאה »

חלק א': זהר לעם, פרשת וישלח, אות ע"ה

• בחכמת הקבלה אנו לומדים על הנשמה – אותו חוש שמגלה את הבורא, אותו הרצון שהבורא ברא.
• כל הזוהר מתאר לנו איך אנו יכולים לעבוד בתוך הרצון הזה, כדי לאתר את מקום הבחירה החופשית שלנו, ובלי ההשתתפות שלנו זה לא יקרה.
• כשאנו קוראים את הזוהר, אנו צריכים לתאר מיד כל כינוי ושם כרצונות השונים שלי, שאותם עלי לאתר בתוכי, למצוא ביניהם קשר, ולראות בהם דוגמא בה הבורא מראה לי דרך בעלי הזוהר, את המצב הנצחי שלי.
• לא להתייאש, כי הכול מושג ביגיעה; התנאים ההתחלתיים לא תלויים בנו – אנו נמצאים בצורה הטובה ביותר עבורנו ללימוד הזוהר.
• כל הציורים והשמות הרעים בזוהר, הם בסך-הכול הרצון לקבל עצמו, וכל הציורים והשמות החיוביים בזוהר, הם בסך-הכול רצונות להשפיע על-מנת להשפיע, או לקבל על-מנת להשפיע.
• כל הקדושה באה מהחיבור.
• כל התיקון הוא רק בין בני האדם – הכול בא מתוך החיבור.
• לא יכול להיות שלא קיים במציאות כוח שלילי, כנגד, כי "זה כנגד זה ברא אלוקים". לכן כשאנו באים ללימוד הזוהר, ברור לנו שאנו צריכים ללמוד שם גם על הכוחות השליליים, אך בו בעת עלינו לזכור שכולם נמצאים בנו – הרצון לקבל שלי שצריך לעבור בכול הרמות שלו, עד שהוא יהיה בעל-מנת להשפיע.
• גם כשאני קורא על הדברים הרעים, הטמאים, הם מסודרים כבר ברוח הקדושה, כפי שהעבירו לי בעלי הזוהר, ולכן אין לי סיבה לפחד ללמוד עליהם – כולם נמצאים בי.
• אין דבר הכתוב בספר הזוהר שלא נמצא בי; אני רק לא יודע לאתר את זה.
  המשך קריאה »

חלק א': ספר הזהר – קטעים נבחרים, פרשת וישלח

• כאשר אנו מתחילים לקרוא את הזוהר, אנו צריכים לכוון את עצמנו למה שהזוהר רוצה לכוון אותנו, כדי לזרום בזרימת החומר שהכינו עבורנו הגדולים – בעלי הזוהר.
• קיימות 2 צורות קליטה: 1- ממעלה למטה, ישר לתוך הרצון – העולם הזה; 2- למעלה מהרצון, מחוץ לו, ממלא כאילו את האחרים. לסוג הקליטה השני אנו לא רגילים.
• עלינו לכוון את עצמנו לאיך אנו קולטים מציאות שקיימת לא בתוכנו, כי הזוהר מספר תמיד על מה שקורה בקליטת מה שחוץ מאיתנו.
• "דוד המלך" – מלכות, הרצון לקבל; למלכות בצורה כזו אין חיים.
• "ימין" – השפעה; "שמאל" – קבלה. ניתן לקבל רק במידה שהרצון לקבל דומה לאור, ובאותה המידה שהוא רוצה להשפיע, הוא יכול לקבל.
• הזוהר מסביר לנו איך אנו, הרצון לקבל, "דוד מלך ישראל" – מלכות שרוצה להתקדם לבורא, להשפעה, לא יכולה לעשות מתוך עצמה כלום, אלא רק להתכלל מ-9 התכונות הקודמות לה (כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד), וכך להתקדם.
• שתי תפילות להתדמות לבורא: "תפילה לעני" – מתוך הרצון; "שער הדמעות" – מתוך ההרגשה (דמעות מלשון להתדמות).
• "צדיק" – זה שמבקש להצדיק את הבורא, ולכן מבקש לגלות את מעשיו של הבורא; תפילתו מיד פותחת את האור.
• אם מכוונים את אותו חלק הרצון החופשי שבאדם בצורה הנכונה, הוא נקרא "אדם".
  המשך קריאה »

חלק א': ספר הזהר – קטעים נבחרים, פרשת וישלח, אות כ"א

• אנו צריכים לכוון את עצמנו ללימוד שפת הזוהר, שבא כדי לעזור לפתח בנו את החוש הרוחני, שאיתו נרגיש את החלק הנסתר מהמציאות שלנו.
• כל הבריאה היא רצון לקבל דקבלה – כלי "לבן", "עשו", כלים לקבלת אור החכמה, שזה העיקר – נחלת אומות העולם; "ישראל" הם כלי ההשפעה, כלים קטנים. לא ניתן להשתמש בכלי הקבלה ללא כלי ההשפעה.
• במידה שהרצון לקבל מתמלא באור חסדים – כוונה על-מנת להשפיע, כלי הקבלה יכולים להתמלא באור חוזר.
• כלי עשו תלויים בכלי יעקב – כלי הקבלה תלויים בכלי ההשפעה, ומהצד השני, כלי יעקב תלויים בכלי עשו; חייבים לעבוד בשני הכלים הללו, לא האחד על-פני השני, שיש מישהו שמנצח, אלא בשתי התכונות – קבלה והשפעה, עלינו להיות כלולים משתיהן.
• למעשה, לא קיימים כלים דהשפעה; היחס, העבודה בכלי הקבלה רק בהשפעה, נקרא "חסדים".
• כל התורה מדברת על פנימיות האדם – איך הוא מסדר, מאזן בתוכו את שתי התכונות – קבלה והשפעה, ומתאים את עצמו, בפנימיותו, לבורא.
• בלי להוציא מהרצון לקבל את העביות שלו ולהשתמש בה, לא ניתן להתקדם.
• "קו אמצעי" – הנשמה שאנו צריכים לפתח, בין כוחות הקבלה וההשפעה שמגיעים מהבורא.
• ברגע שנקשור את שני הכוחות – קבלה והשפעה, במידה המינימאלית, נתחיל להרגיש את העולם הרוחני.
  המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• אנו מתקדמים קדימה, לא על-ידי הרגשת תענוג או ייסורים, אלא על-ידי האופן שבו אנו מסדרים את היוצרות הללו עבורנו.
• על-ידי הסביבה, האדם צריך לעשות לעצמו כל הזמן ציור שיגיעה לקראת הרוחניות היא משתלמת, שהמטרה היא קורבה, שההפך מזה זה סבל, ושכמה שהאדם מצליח בציור הזה, יש לו כוח להתקדם.
• הבחירה החופשית היחידה שלנו, היא איך אנו משתמשים בסביבה, כדי לצייר לנו את הרוחניות כמושכת.
• אין מצווה לסבול ולהיכנס להרגשות לא נעימות, אלא ההפך – בכל פעם לצייר לעצמנו עתיד טוב שעומד לפנינו, וכך להתקדם.
• תענוג רוחני – התענוג מההצלחה להתחבר עם החסרונות הרוחניים של האחרים, והיכולת למלא אותם.
• הנאה רוחנית – כל דבר שאני מרגיש בקשר עם העליון – גילויו, קרבה אליו, אפילו שאני לא מזהה אותו בצורה ברורה.
• את הרצון שנראה לי כעת כשלי, לעולם לא אוכל למלא; אם אני מחבר לעצמי את הרצונות הזרים וממלא אותם, זה נקרא רוחניות, ונותן לי הרגשת קיום נצחי, בלתי מוגבל.
• המטרה של כל לחץ המשבר, היא לגלות את מקום הסיבה למשבר.
• מצב המשבר לא יעבור, השאלה היא מתי נוכל להתעלות מעליו.
• כל העבודה שלנו היא להגיע להכרחיות להתחבר שוב.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א': זהר לעם, פרשת נח, אות שס"ח

• אנו צריכים לזכור שהזוהר ניתן לנו כדי להחזיר אותנו למצב המתוקן – נשמה אחת שמקבלת התגלות של בורא אחד.
• כל פעולה שלנו צריכה להתחיל מ"סוף מעשה בכוונה תחילה", בכמה שאנו מסוגלים לעת עתה.
• איחוד לא למען המטרה הנכונה, גורם להרס.
• אם נשתדל ללכת בחיבור כדי להתקדם לקראת הבורא, כדי לייצר את אור החסדים על-מנת שיתגלה בו אור חכמה, נוכל להגיד שאנו מדברים זה אל זה ב"לשון הקודש" (קו אמצעי), ובונים את הכלי הנכון.
• את הכול אנו מקבלים מלמעלה, אך החיפוש, איך אנו יכולים לבנות "עיר ומגדל" כשכינה הקדושה, ולא כבבל, הוא ההבדל בין "לשון הקודש" ו"לשון זרה".
• למעשה, עד היום כל העולם נמצא בחורבן בבל, עד שלא נתחיל להקים אותו.
• הסיבה לכל הרע בעולם היא חוסר קשר עם המערכת האלוקית.
• בימינו, שתי הקבוצות שיצאו מבבל – הקבוצה המקורית (אומות העולם), והקבוצה שהייתה ברוחניות וירדה ממנה (ישראל), מחפשות דרך משותפת לתיקון העולם.
• גילוי הרע, הן לאורך ההיסטוריה והן לאורך התיקון, הוא מחויב; תלוי איך ניגשים לרע הזה – אם מצד ימין, אז הרע הזה מגיע כחוק, במגמה לתיקון. לכן הכול תלוי במגמה.
  המשך קריאה »

חלק א': זוהר לעם, פרשת נח, אות שמ"ח

• בזמן שאנו קוראים את הזוהר, אנו צריכים להשתדל להיכנס ממש פנימה; להתנתק ממה שאני, ולהשתדל לבנות את התמונה בעזרת כל האפשרויות שעומדות לפניי.
• אנו צריכים לתאר בכל האפשרויות והפנטזיות שלנו, שהזוהר מדבר על העולם החדש שלי, בו קיימים רק שני כוחות – ימין ושמאל, וביניהם אני – קו אמצעי.
• עלינו להשתדל לאתר בתוכנו את הכתוב בזוהר; לא חשוב כמה אנו מצליחים, חשובה ההשתדלות.
• בתחילתה של כל פעולה שאנו מבצעים, אנו לא יכולים לזהות אם היא נכונה או לא, האם החשבון שלנו הוא בסדר או לא; דבר זה מתגלה מחצי הפעולה והלאה, כי רק כאשר האורות נכנסים לכלים, אנו יכולים להבחין בכוונת הפעולה המקורית.
• רק בלמעלה מהדעת, בהתכללות בעליון, שהעליון יהיה לי לראש, ניתן לבצע בביטחון את הפעולה הנכונה.
• הסברה שהעולם מתפתח בהרחבה היא מוטעית, כך מצייר לעינינו האגו שלנו. השורש הוא קו דק שעובר בכל המציאות בפנימיותה, ולכן על כל אחד מאיתנו לחפש בתוכו מצב פנימי יותר.
• ספר הזוהר הוא הספר שהעליון מציג לי, בדומה להורה הפועל כלפי התינוק; ובדומה לתינוק המתפתח, נגלה באותו הטקסט הבחנות וקשרים חדשים. זו כל העבודה.
  המשך קריאה »