קבלה לעם היום

חלק א': זוהר לעם, "הקדמת ספר הזוהר", מאמר "אותיות דרב המנונא סבא", אות כ"ז, שיעור 3

• האדם צריך לדעת שמצד אחד עליו לתת יגיעה רבה, ומהצד השני הוא תלוי אך ורק בהשפעת הכוח עליו מלמעלה, ורק בעזרת נס מהשמיים ניתן לעבור מ"ארץ מצרים" ל"ארץ ישראל".
• מצד אחד אנו צריכים לעשות את כל הפעולות, ואחריהן לא לברוח לייאוש, אלא ההיפך – להעביר את כל כוח הייאוש לזעקה, לדרישה של התיקון.
• אנו נמצאים במצב שכל אחד קובע וכולם יחד; כל אחד מוסיף לרצון הכללי של הקבוצה, ובסך הכל מקבל משם את הרצון הנכון לתפילה, ואז חוזרת התפילה של כל אחד ומצטברת לתפילת רבים לחיבור.
• בכל רגע האדם צריך לראות לפניו מיד את גילוי תכונת הבורא, תכונת ההשפעה בו, ולעמוד כנגד זה בדרישה בלתי פוסקת, ולהבין שאם זה נפסק לרגע, הוא בעצמו פגע בקשר שלו עם האלוקות. כאן צריכה להיות תפילת רבים שצריכה להיות קבועה.
• אנו צריכים להבין שהכניסה לרוחניות דורשת מאמץ מאד גדול, אך בקבוצה הוא לא קשה כל-כך אלא תלוי בהסכמה.
• אם האדם חושב שהוא יכול לפנות לבורא בצורה אגואיסטית, סימן שהוא לא פונה לבורא. לא יכולה להיות דרישה או בקשה פרטית.
  המשך קריאה »

חלק א': זוהר לעם, "הקדמת ספר הזוהר", מאמר "אותיות דרב המנונא סבא", אות כ"ד, שיעור 2

• בכל פעם, האדם צריך לראות איך הוא מגיע בצורה הקצרה והנוחה לו ביותר, מהדבר שממנו הוא מתרגש ביותר, לאותו המקום, לאותה טיפת הייחוד, היכן שבסופו של דבר הוא מכוון לגלות את הבורא כמטרה של כל הלימוד וכל החיים.
• בדרך כלל אנו מתחילים להיכנס לכוונות בזמן הלימוד מתוך מצב סתום, מעורפל, יבש, ללא רגש או שכל, ומהמצב הרדום הזה אנחנו חייבים להגיע למצב ש"טוב לי מותי מחיי" אם אני לא מגלה ברגע זה מה שקורה כאן לפני, בגופו של הספר.
• הדרישה הטובה ביותר בזמן הלימוד, היא להשתוקק לבחינת "דמאן דלא ידע ציוויא דמארי איך יעבוד ליה" – מה אני צריך לעשות כדי להגיע לזה? תן לי דוגמא כדי שאעשה זאת.
• את הכל אני מקבל מלמעלה ולא חסר דבר מלבד דרישה, שיכולה לבוא בתנאי שאני מקבל את חשיבות המטרה מהסביבה, ואז זה יכול לפרוץ מליבי.
• באף צורה שבה המלכות מתעוררת בכ"ב השמות שלה, אין צורה שלמה, מלבד האות ב'. ולאות ב' אין צורה בפני עצמה אלא מפני שהיא תלויה בבינה היא ראויה לברוא את העולם.
• לכל שאר האותיות מלבד ב' יש קשר למלכות, שלא נותן לאותה צורת הקשר להיות היסוד לתיקון העולם, כי בכל צורת קשר אחרת מלבד ב', יש פגם שעלול להתעורר ולהפריע.
• את המציאות אפשר לשנות רק אם אנחנו משנים את עצמנו.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א': זוהר לעם, "הקדמת ספר הזוהר", מאמר "אמא השאילה בגדיה לבִתה " אות כ"א, שיעור 3

• בכל יום, כשאנו מתחילים את השיעורים שלנו, קמים מחדש, או באמצע היום, כתוב "ויהיו כעינך בחדשים" – שהאדם ירגיש את עצמו כבריאה חדשה. ולפי מספר הכניסות שלו שוב ושוב למגע, לעבודת הבורא, להתקרבות, הוא מממש בכל פעם את הרשימות.
• אנחנו צריכים להיות שמחים לחדש את אותו המגע, את אותה הנטייה, ההשתוקקות למטרה. כמו שכתוב "סוף מעשה במחשבה תחילה" – שזה יהיה סוף המעשה שלי, שאני מקווה שבסוף אני אגיע לזה.
• בכל פעם שאני ניגש להתייחס לפעולה שלי, חוזר לנטייה הרוחנית, אני צריך לתאר לעצמי מחדש, וכמה שאפשר יותר מוקדם, בצורה ברורה, מדויקת, מובנת ומורגשת את המטרה הסופית, שבה מתקבצים, מתייחדים, מתחברים כל הנטיות, היגיעות, המחשבות, האכזבות, הכוחות, הרצונות, והכל מתחבר יחד ומגיע שם לייחוד אחד.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א': זוהר לעם, "הקדמת ספר הזוהר", מאמר "אמא השאילה בגדיה לבִתה" אות י"ח, שיעור 2

• בזמן קריאת הזוהר, כולנו רוצים להיות במקום אחד, רצון אחד, שאם אנחנו מתחברים אליו, אנחנו מתחברים למקום שעליו הזוהר מדבר.
• האותיות הם הכלים ואותם אנחנו לא יכולים להזיז – אנו מזמינים את האורות והם מזיזים את הכלים.
• בינה ומלכות אלו תכונות הבורא והנברא.
• כשאני מתחבר לקבוצה, אני מקבל אותה כאלוקים – ששם מתגלה תכונת הבינה, ההשפעה, ואני מעלה לשם את הציפיות והרצונות שלי. אני רוצה שם להיטמע כחלק המלכות בבינה. אני מקווה שגם המקום הזה, הבינה, תעזור לי בתכונתה ותשפיע עלי מהכלים שלה – אל"ה, שנמצאים בכוונה מלכתחילה כדי לטפל בי, להיות רחם לוולד, לגדל אותי לאחר מכן וכן הלאה.
• "קבוצה" – המקום שבו אני מקבל את כל ההזנה שלי – האורות, השינויים, ובמידה שאני מסוגל להיות במסירות נפש כלפי המקום הזה, הוא הופך להיות בהתאם למה שאני מסוגל, כלפיי.
• העולם הרוחני – הקשר בינינו לקבוצה, ליתר הנשמות. כל הקשר הזה מתבטא באח"פ – ז"ת דבינה, זעיר אנפין ומלכות. כל חכמת הקבלה מדברת רק על זה, כי אין יותר על מה לדבר.
• ז"ת דבינה היא הקבוצה המתוקנת שבה אנו מגלים את עצמנו, ואין יותר מזה.
  המשך קריאה »

חלק א': זוהר לעם, "הקדמת ספר הזוהר", מאמר "אמא השאילה בגדיה לבִתה " אות ט"ז , שיעור 1

• התיקון הכללי הוא בזה שעתידים מ"ה להיות ע"ב וב"ן להיות ס"ג.
• המקובלים מספרים לנו מתוך מבנה והפעלת העולמות רק מידה מאד צרה, רק מה ששייך לנו, כל מה שאנו יכולים לקחת כדוגמא, כלימוד מה קורה בינינו לאין סוף, אותו השטח, הסגנון, היחס שיכול להביא לנו בצורה המרבית את האור המחזיר למוטב.
• לכל אדם ואדם ישנו טבע גופני שונה ונטיות שונות – לרגש, לשכל, לעבודה גופנית וכד'. אך כשאנו מתקרבים לרוחניות כולנו משתווים, כי שם מתגלים בבת אחת הרגש והשכל, פעולה והסתכלות, הזדהות, התבוננות – הכל מתחבר לנקודה אחת.
• הגילוי שלנו יגיע כתוצאה מהיגיעה המשותפת שלנו ומהמאור המחזיר למוטב שיפעל כתוצאה מהיגיעה הנכונה. אז ירגיש כל אחד ואחד בליבו, שעד כמה שהוא מוסר את עצמו לקבוצה, לחיבור, שם הוא מוצא את האלוקות, האור המקיף – הכול שם, הכול בתוך המקום הזה שנקרא חיבור. אז זה יבוא ולא לפני. אבל לפני זה יש יגיעה משותפת, יגיעה רבה.
• הכול נמצא בתוך המערכת, כלול שם וכבר חתום. רק כלפינו הפעולות האלו מתגלות בהדרגה, ואנחנו צריכים לתת עליהן יגיעה ולגלות את הבחירה חופשית. הכול זה מפני שאנחנו עדיין לא מסוגלים להשלים את שני הדברים – אור וחושך, אך כלפי הבורא אין הבדל ביניהם, שניהם כאחד. כל הדברים האלה מתגלים לנו כמשחק, כתרגיל, כדי שעל-ידם נגלה את ההפכיות בכל דרגות הרצון לקבל, ימין ושמאל זה כנגד זה, ונצטרך להשלים אותם בקו האמצעי.
• עד שהאדם לא מגיע למידה שלמה של הצורך לגילוי, הוא צריך לגלות בכל פעם עד כמה שהוא לא נמצא בגילוי.
  המשך קריאה »

חלק א': הקדמת ספר הזוהר, אות י' – מאמר "מי ברא אלה", שיעור 4

• "תפילה" – מה שהלב מרגיש.
• אם אני רוצה להשתמש נכון בכוח שטמון בקריאה יחד בזוהר, אני צריך להכין את הלב שירצה ללכת בכיוון של רצון הבורא. לכן כדאי לנו להכין את עצמנו לחסרון הנכון ואיתו לבוא לקריאת הזוהר.
• כל העבודה שלנו היא בהכנה לשיעור, וכשאנו כבר מגיעים לשיעור כבר קשה מאד לשנות משהו. לכן רצוי מאד לדאוג – אם אילו מחשבות אני הולך לישון ואיך אני קם ומכין את עצמי לשיעור. הבדיקות האלו מאד חשובות.
• על ההשתתפות שלנו להיות כמה שיותר חזקה ולכיוון הנכון.
• הערבות היא במיוחד בזה שאנו יכולים להתכלל יחד ולמשוך את המאור המחזיר למוטב.
• "להקים שכינה מעפר" – שיהיה לי חשוב להגיע להשפעה לבורא.
• אם אנו לא מסדרים את עצמנו נכון, לפי הקו "ישראל, אורייתא וקוב"ה חד הוא", אנו לא עובדים לכיוון הנכון וחבל על הזמן. מה שאם כן אם אנו מכוונים לאותו הכיוון בכל פעם – דופקים, דופקים, דופקים – זה נקרא "דופקים בתשובה", ואז אנו מגיעים סוף-סוף למצב שהשער נפתח.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א': זוהר לעם, הקדמת ספר הזוהר, מאמר "מי ברא אלה", שיעור 3

• "מי ברא אלה" – איך ג"ר דאצילות (מ"י) ברא את ז"ת דאצילות (אל"ה).
• אנו צריכים להשתדל למצוא בינינו את החיסרון, איך לעלות למלכות דאצילות ולהתכלל באח"פ דבינה. החיסרון הזה הוא מגיע מתוך חיסרון של האדם להתכלל בסביבה, כי מלכות דאצילות מרגישה רק את החיסרון הזה.
• בזה שאתה מממש את ההתעוררות שקיבלת מלמעלה בחיבור עם האחרים, במסירות נפש, בצורה שאתה יוצא מעצמך כלפי האחרים, אתה משיג את הנשמה שלך. לכן אפילו אם אתה עוסק בתיקון הנשמה שלך באופן פרטי, זה לטובת כל העולם.
• ההבחנות והפעולות שהאנושות צריכה להשיג בדרך ההתפתחות הן מאד עמוקות, רבות ודורשות זמן, ולכן עלינו להבין שאנו יכולים לעבוד רק במקום שהבורא נותן לנו לעבוד בו בזמן נתון.
• בכל פעם שהאדם לא מימש את ההתעוררות שנתנו לו מלמעלה, אז התנאים שבהם הוא יהיה צריך לממש את ההתעוררות הזו הופכים לגבורות, ואז בפעם הבאה יתנו לו תנאים פחות טובים. לכן הכל תלוי בתשומת הלב שלנו.
• "חבר" – מי שעובד בכל הכוח שלו לחיבור.
• ברוחניות, אם אתה לא נותן את מה שאתה צריך לתת לחברה, נקרא שאתה גונב. לכן אנשים שמגיעים לקבוצה צריכים לדעת שהם תורמים את כל הכוחות שלהם לחיבור, ואם לא אין להם מקום.
  המשך קריאה »

חלק א': זוהר לעם, הקדמת ספר הזוהר, מאמר "מי ברא אלה", שיעור 2

• כשהאדם רוצה להיכנס ולהתאחד עם החברה, בתוך הקשר עם החברה הוא מגלה את ההבחנות שעליהן הזוהר מדבר. ובהתאם לכמה שהוא נצמד, נקשר יותר לרצונות ב"ואהבת לרעך כמוך", הוא מגלה את האור שממלא את אותם הרצונות, שזה נקרא "גילוי הבורא לנברא".
• אנו צריכים להשתדל לגלות את מה שאנו לומדים עליו – תיקון הבריאה, תיקון הקשר בין האדם לסביבה, כדי לגלות את אור מטרת הבריאה.
• במידת הקשר של האדם עם הסביבה, הוא קונה את הרוחניות שלו, את הכלי של הנשמה.
• כל העליות והירידות הן עליות וירידות בתכונת ההשפעה – עד כמה שיש לי מסך גדול יותר אני עולה, וההפך.
• מערכת העולמות היא דומם – חוק ולא יעבור. לכן חוץ ממך אין בבריאה אלמנט רגיש, דורש, נותן או מקבל. כאשר תכניס בה את הרצון שלך, נפתח ה"ברז" ואתה תקבל במידה שפתחת.
• אם זו לא הבקשה הנכונה זה לא נקרא "מ"ן". מ"ן זו הבקשה, ה"קוד" שפותח את ה"ברז". ה"קוד" הזה עובד אם אתה מעביר אותו דרך הקבוצה – אתה מארגן יחד איתם את הרצון המשותף, ועושה את זה כדי לעשות נחת רוח לבורא – דרך הקבוצה לבורא, ואז נפתח לך ה"ברז".
• העלאת מ"ן יכולה להיות רק בתנאי שאדם מקבל חיסרון מהחברה, מאותם הרצונות שאיתם הוא רוצה להתייחד, והוא מרגיש שיש ביניהם חומה והוא לא מסוגל לעבור אותה. והוא רוצה לפרוץ אך לא מסוגל, ומבין שהוא לא מסוגל אבל הוא חייב לבצע את זה, ואז הוא מתפרץ בחיסרון שזה יקרה. הרצון הזה נקרא מ"ן, כי אין לו עוד למי לפנות, ואז הוא פונה לבורא. לפני זה לא הוא יכול לפנות.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »