קבלה לעם היום

חלק א' : כתבי רב"ש, כרך ב': מאמר "מהו ענין יסורים בעבודה"

• "ישראל" – אלה שמתקדמים בעבודה הפרטית שלהם, שיש להם כבר רשימות, שהם נבדלים מכל כלל האנושות, והבורא רוצה לקרב אותם אליו, וכתוצאה מכך הם נכנסים לתהליך הדרגתי מיוחד שנקרא גילוי הנשמה, גילוי הרוחניות, גילוי הבורא.
• אנו לא משנים את המצבים עצמם או את הסדר שלהם; אנו יכולים רק לזרז את ההתפתחות שלנו, בתנאי שעל-ידי מה שניתן לנו, אנו מבררים יותר מהר ונכון את המצבים שאנו עוברים.
• כתוצאה מהשקעה בחיזוק הקשר בינינו, אנו יכולים להגביר את הרגישות לכל המצבים שאנו עוברים, וכך אנו מבררים אותם ומזרזים את מהירות חילופם.
• אנו לא יכולים לפעול ולשנות דבר, מלבד היחס שלנו לכל מה שעובר עלינו.
• "כוונה" – היחס שלי למה שאני מרגיש וממי שאני מרגיש, כי "אין עוד מלבדו".
• "רצון" – היכן שאני מרגיש את כל התופעות. "שכל" – היכן שאני מברר למי ולשם מה אני מרגיש.
• במידה שאני מסוגל להיות בביקורת בלתי תלותית ברגש שלי, תלויה ההצלחה שלי להבין את המצבים.
• להצדיק את המצבים – למרות שאני מרגיש אותם כבלתי נעימים, לרצות אותם, על אף שכל מצב חדש הוא גילוי של חיסרון חדש.
• היחס לחיסרון כבר משנה את הרגשת החיסרון, כי הקשר עם הבורא נותן לאדם פי כמה וכמה התפעלות מאשר הרגשת הייסורים.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א': מאמר "חשיבותה של האמונה, שנוהגת תמיד"

• "אמונה למעלה מהדעת" – שההשפעה, מחוץ לאדם, קובעת את כל מעשיו.
• אפשר "לפתור את החלום" רק אם הולכים בהשפעה מעל הקבלה, שחשבון הכלל הוא מעל חשבון הפרט.
• ללכת באמונה למעלה מהדעת זה ללא שום קשר לאופי, לשכל, לכמה האדם גדול או קטן או עד כמה הרגש שלו מבורר, אלא לקחת בחשבון רק את עניין ההשפעה, וכל הקבלות נפסלות, וניתן לקבל רק במידה ההכרחית.
• המצב הרצוי הוא שהאדם נמצא בחשבון לא שלו, אלא בחשבון של הסביבה, של הבורא, שהוא רוצה להגיע ל"שעשועים" – שהבורא ייהנה מזה שהוא נותן לו והוא נהנה מזה שהוא נותן לבורא אפשרות לתת.
• "אהבה" – שאני נותן לשני לאהוב אותי, בזה שאני פותח את עצמי לאהבתו.
• אך ורק בקבוצה אתה יכול, בפעולות ובמחשבות שלך, להיות בטוח שאתה נמצא באמונה למעלה מהדעת, בזה שאתה חושב על טובת הקבוצה מעל טובת עצמך.
• "אמונה מעל הדעת" – שאתה מעריך את ההשפעה מעל הקבלה. "אמונה מתחת לדעת" – שאתה מאמין למה שאומרים לך, ללא ביקורת.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "בעניין הוויכוח בין יעקב ללבן"

• כל הוויכוח שיש בנו, בין ה"לבן" וה"יעקב" שבנו, הוא עבור מה אנו עובדים. האדם לא מזהה בדרך כלל את שני הכיוונים הללו שנמצאים לפניו, לרוב הוא משוחד ולמרות שנראה לו שהוא הולך בהשפעה ביגיעה, הכל זה לטובת עצמו.
• עבודת ה' היא בעיקר בהסתרה, זו כל העבודה שממנה באה לאחר מכן כל הפריה והרבייה.
• עבודת הבירור היא בעיקר כלפי החברה – לראות עד כמה שהפעולות של האדם כלפי החברה הם מתוך רדיפה אחר כבוד, שליטה ומושכלות, כלומר למילוי עצמי ולא להשפעה.
• אנו צריכים להבדיל תמיד בעבודה שלנו, מיהו מחייב העבודה, האם אנחנו לא משקרים לעצמנו במיוחד בסיבות – האם אני מתחיל בשקר.
• העיקר הוא לתת יגיעה עכשיו לכיוון הנכון, מקסימום "לשמה", שגדלות הבורא והיושר מחייבים אותי.
• חוץ מביקורת, אין לאדם שום כלי לגלות את אור האינסוף שסובב אותו.
• דרך ההכנה – אנו מכינים את עצמנו לקבלת האור, שאותו נרגיש בצורה מבוררת; לא לברוח מהחושך כבהמה, אלא להבין מה הוא רוצה מאיתנו, ובזה נגיע למילוי.
• הבורא ופרעה זה אותו הדבר, ב"פנים" ו"אחוריים".
• האדם צריך לברר כל הזמן, מהו המניע שלו ועל-ידי אילו אמצעים הוא עובד ורוצה להתקדם למטרה, ובכל פעם להשתדל להיות קרוב לאמת.
• האדם צריך לברר בכל פעם לפי דרגתו, האם ידיו נקיות.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "מי הוא הגורם לתפלה"

• לנברא אין כוח לעשות משהו, חוץ מהבחירה חופשית להגיע לרצון, שיקרה שינוי בטבע שלו. הבקשה הזו לשינוי נקראת "תפילה" או "מ"ן".
• המאבק בין "ישראל" ו"אומות העולם" שבאדם הוא תמידי, ומתרחש בהכרתו ובתת הכרתו של האדם, וכתוצאה מהמאבק הזה מתחילה ההתפתחות שמובילה בסופו של דבר לתפילה.
• גם בקשת האדם לתיקון צריכה להיות בעל-מנת להשפיע ולא עבור האדם עצמו.
• מצד האדם חייבות להיות כל הזמן נחיצות ודרישה לחידוד יחסו לתפילה, עד שהוא יקבל תגובה על בקשתו.
• אם אני נזכר ומרגיש שזה בא מהבורא, כבר יש לי את תחילת הקשר להגיע אליו בחזרה, לתגובה שלי.
• להודות לכוח העליון שהשפיע עלי, זה להיכנס למגע ראשון איתו, וקביעת הכיוון זו הפעולה הראשונה שהאדם מסוגל לבצע.
• "ישראל" – אלה שמשתוקקים לכתר, הנקראים "בני מלכים" כי הם חלק ממלכות – כנסת ישראל, המשתוקקים לנשמה אחת.
• כל העצות שחז"ל אמרו לנו, הן בסך הכול כדי לארגן בתוכנו את התגובה הנכונה לזה שהבורא נתן לנו התעוררות, ושהתגובה הזו מצידנו תיקרא "תפילה" ולא סתם צעקת סרק. אז אנחנו מגיעים לפתיחת הרצון שלנו, כשנותנים לנו מלמעלה כוח להשפעה.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש כרך א', מאמר "ויצא יעקב"

• חכמת הקבלה מדברת רק על המציאות האמיתית ולא על זו המדומה.
• גדלים על-ידי שינויים. מתוך השינויים ניתן להבדיל את יתרון האור מהחושך. הכל לומדים מדבר והיפוכו, וכך עולים ויורדים.
• האדם נמצא במצב התקדמות אם יש לו שני קצוות, כשרגליו על הקרקע וראשו מגיע לשמיים, ובין שניהם הוא מודד את המצבים שלו ויכול לקבוע בצורה נכונה לאן להתקדם.
• ההתקדמות היא לא בחקר המצבים עצמם, אלא רק במידה שבה נתכלל בקבוצה ונדרוש מההתכללות הזו את כוחות ההתקדמות.
• עד כמה שהאדם מבין שהוא צריך להשקיע את עצמו במקום שממנו מגיע האור שמשפיע עליו, כוח ההשפעה כנגד כוח הקבלה, זה יעלה אותו בסולם וגם יזרוק אותו מהסולם.
• על האדם לחשוב רק על המאור המחזיר למוטב, ממש להשתוקק לזה וזהו. עד כמה שאפשר, לדמיין ולבנות לעצמי את המצב הטוב, המתוקן, שכביכול קיים כאן ועכשיו, ובזה אני מושך את הכוח ממנו.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש כרך א', שלבי הסולם, "לך לך מארצך"

• העבודה צריכה להיות כמה שיותר רחוקה מהגוף.
• במהלך הדרך, משתנה יחס האדם למילוי ולנותן המילוי ובהתאם לזה משתנה מצבו בכל עולם ועולם.
• כל 125 המדרגות הן עלייה מעל הרצון, שבזה האדם בונה את עצמו.
• כל ההבדל בין המדרגות הרוחניות, הוא לא עוצמת הפעולה אלא מהות הפעולה.
• בכל שלב הרצון נפתח יותר, ועלינו להתעלות מעליו עד לניתוק שלנו ממנו.
• בגמר התיקון האדם מגיע למצב שבו הוא מנותק לגמרי מטבע שלו, וכל הרצונות והכוונות שלו הם למעלה מהחשבון.
• הבורא נסתר כדי שלא אתייחס אליו כמכור, ושאבנה אותו בעצמי כמלך; במידה שאתייחס אליו כך הוא מתגלה.
• על האדם לסדר לעצמו את ההסתרה, כך שנוכחות הבורא לא תתגלה בכלי הקבלה שלו, מכיוון שזה יחייב את האדם להיכנע לו.
• המדרגה הרוחנית הראשונה היא הכי קשה, ורק אלו שבאמת יש להם נטייה לרוחניות עוברים את השלב הזה ונכנסים פנימה.
• החשבונות הם על-פני הרצון לקבל, כי בלעדיו אין לך מה לעשות; הרצון הוא כל מהות האדם ובלי רצון אין כוונה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א' :זוהר לעם, פרשת "ויגש", אות י', שיעור 2

• בהתכללות אין גדול או קטן – כולם שווים.
• בערבות אין הבדל בין המשתתפים, לא בגובה, לא במשקל ולא בניסיון – אם כולם נכללים הם יזכו – זהו הכוח הנפלא שיש בערבות.
• "אדם" – דומה לבורא, שנברא על-ידי התורה ובזה הוא ממש בורא את העולמות.
• בזמן הלימוד עלינו להיות בכוונת האיחוד, שהאור יבוא ויקשור בינינו ובו נגלה את הכוח העליון. מאיתנו נדרשת רק נכונות להתקשר יחד.
• מידות הקשר בין זעיר אנפין ומלכות, מייצבות לנו את תמונות העולם ואת כל מה שאנו מרגישים כתהליך ההתפתחות שלנו.
• "עד שישים נשימות" – קבלה ממטה למעלה בדחייה, באור חוזר.
• "חצות הלילה" הן 6 שעות יחסיות מתחילת הלילה, וב-6 השעות היחסיות מחצות הלילה והלאה, מתרחשת הכנת הכלים.
  המשך קריאה »

הכנה לשיעור: מאמרי שמעתי מאמר קנ"ט – "ויהי בימים הרבים ההם"

• "יציאת מצריים" – יציאה לחיבור, לאיחוד; יציאה למי שהיה נקרא קודם לכן "זולת".
• המצב הקשה במצריים, הוא לא בגלל שהיו חיים גשמיים גרועים, אלא להפך; הרעב הוא תוצאה מהתגלותו של רצון חדש לרוחניות באדם, שאותו הוא לא יכול למלא.
• אפילו לאחר היציאה ממצריים וההתעלות מעל החשבונות האגואיסטיים, צריכים להגדיל את הרצון לקבל באדם כדי להתעלות עוד יותר, וזה נקרא שמתגלה מחדש מלך מצריים, ומושך אותם בחזרה.
• כיום בכללות, האנושות נמצאת לפני יציאת מצריים – חשבון חדש עם החיים שלנו באמת מתרחש בקרב האנשים, וכל אחד חייב לתת במשהו דין וחשבון לעצמו.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »