קבלה לעם היום

הכנה לשיעור

• כל העבודה שלני היא מעל ההפרעות.
• רק אדם שיש לו יצר רע ושהוא צריך להתקרב למעלה ממנו לבורא, מבקש שזה יקרה; מי שלא מגלה שיש לו יצר רע, לא מבקש את זה.
• את סידור התפילה כתבו אנשי הכנסת הגדולה – מקובלים גדולים, והוא למעשה מתאר את הסדר שבו אנו מתפתחים; הצורה שבה האדם מכיר הכול, כדי להגיע לזיווג עם האור העליון.
• תפילה היא עבודה שבלב – בתוך הרצון; תפילה היא חיסרון מבורר שאותו אני מעלה למעלה, ומבקש מהעליון שיתקן אותו; הרצון לקבל שעולה לתיקון נקרא "תפילה".
• עליית התפילה – האדם מעלה את הרצון שלו למעלה, באותו ה"עמוד" שבו אח"פ דעליון נמצא בגלגלתא-עיניים דתחתון, וכך הלאה בכל פרצוף עד אין-סוף.
• העלאת מ"ן – נותנים לעליון את הרצון, שיתקן אותנו.
  המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• ההבדל העקרוני בין העבודה שלנו ובין מה שכל העולם עושה בכל מיני אמצעים, זה שאנחנו לא בורחים מהאגו שגובר מיום ליום, אלא רואים בו אמצעי, מנוף, עזרה, גילוי שקודם כל חייב להתגלות.
• "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין" – בדיוק בסדר הזה האדם צריך לגלות את האמצעים למטרה.
• עלינו להבין שאנו לא צריכים להתפטר מהרע, אלא לתקן אותו כמו שהוא, כי בלעדיו לא יהיה לנו על-פני מה לעלות.
• תקופת ההכנה היא עד שהאדם מגלה את כל הרשעים שבו – זדונות ושגגות, בהסתר כפול ורגיל, ובנוגע לכל מה שמתווסף בו עליו לשמוח ולדאוג – זה הרכוש שלו, היצר הרע הזה; זה מאד לא נעים, קשה, וכאן האדם מתחיל להתייחס בצורה נכונה לבריאה.
• דווקא בתקופת ההכנה האדם בונה את עצמו.
• "תורה" צריך רק נגד יצר רע; אם האדם לא מגלה את היצר הרע במלואו, הוא לא זקוק ל"תורה".
• "יהודי" נקרא מי שלמרות האגו שלו, הוא חייב איחוד – להיות ישר-אל; לכן צריך לשמוח ברשעים שמתגלים, כי אם הם לא יתגלו לא נגיע לפתיחה, למחסום.
• השנאה שמתגלה בין הנשמות, זה היצר הרע.
• גילוי היצר הרע הוא רק בין אדם לחברו, ולא הרע שהאדם מרגיש כלפי עצמו.
• עלינו להרגיש ביטחון ונחיצות רק בבורא, ולא במדריך או באדם כלשהו.
• כל העבודה שלנו היא בזירוז המצבים.
  המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• נברא רק רצון לקבל, ממנו אנו מתחילים ובו אנו מסיימים את הדיבור שלנו.
• בתוך הרצון לקבל, הנברא מרגיש את עצמו קיים בעולם הזה, וקיים כאדם בעולם הזה.
• רצון הבריאה, תכלית הבריאה – מה שמשיגים מעבר לעולם הזה, נקרא "חכמה אלוקית" – ידיעה על הכוח העליון הנמצא בטבע אחר; האדם משיג זאת ברצון שלו, כי חוץ מרצון האדם אין כלים.
• הרצון הכללי מתחלק לדרגות עביות, ובהתאם לכוח הרצון, האדם משיג תופעות שונות – דומם, צומח, חי ומדבר, תחילה בכוונה על-מנת לקבל, והוא יכול לפתח את הרצון לרמת שימוש בדרגות אלו בעל-מנת להשפיע.
• ט' ראשונות – סיבות הרצון, התכונות המייצבות ומפעילות את הרצון לקבל, המושגות בתוך הרצון לקבל.
• גם את הכוח העליון מגלים בתוך הרצון.
• השינויים בין כל ההבחנות – צבעים, צלילים וכן הלאה, בכל דרגה ודרגה, הם בסך-הכול הרצון לקבל של האדם, המגיב לחלקיו השונים, שכל אחד מהם מייצג כלפיו חלק אחר של המציאות.
• הבורא הוא התכונה המושגת ברצון כיסוד לכל השינויים.
• שום דבר לא נמצא בתנועה, אלא הרצונות משתנים, וכך אנו משיגים את שינויי המקום והזמן. אנו לא מרגישים דבר מלבד שינוי הרצון.
• החכמה שחוקרת את הרצון לקבל נקראת "חכמת הקבלה", כי אין לנו יותר מה לחקור.
  המשך קריאה »

חלק ראשון

• האדם הוא רצון לקבל – כמו כל הבריאה, אך הוא היצור המפותח בכל הבריאה, ובגלל זה הוא גם היצור הכי עדין.
• כמה שאנו מתקדמים יותר, אנו מורכבים יותר ולכן "מפונקים" ועדינים יותר; המכות שעברנו במשך הגלגולים הפכו אותנו לעדינים יותר ובעלי יתר הבחנות.
• לכל אחד מאיתנו ניתנת בחירה חופשית – לעלות לדרגה עליונה יותר, המצטיירת כלפי כחושך, ומהצד השני, נותנים לי סביבה, כדי להתחזק בעזרתה כנגד החושך הזה, ואני נמצא בין שניהם וצריך לבחור.
• אם חשוב לי לעלות לדרגה יותר עליונה, אני פונה לסביבה (קבוצה, ספרים, מדריך), ומקבל ממנה חיזוק, ואז יש לי כוחות לפנות דרך החושך לאור.
• אור חכמה שמאיר לכלי שלנו מורגש בנו כחושך, כי יש אצלנו חוסר בחסדים.
• חושך – חוסר השפעה, חוסר רוחניות, חוסר התגלות הבורא – תכונת ההשפעה.

המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• ההתקדמות שלנו היא רק באור – כמה שאנו משתדלים לעשות כמוהו, אנו מזמינים התקרבות מאיתנו אליו, ואז אנו מגלים שאנו הפוכים ממנו.
• ההתקדמות היא בכוונה – שאני רוצה להיות כמוהו, ואז מקבלים את התמונה האמיתית – שאתה לא ראוי, שאתה הפוך.
• זו לא ירידה, זו האמת – גילוי הכלי; ועכשיו, על-פני הגילוי הזה, תשתוקק עוד הפעם, ותגיע לתיקון.
• אין לאדם כוחות להתגבר על גילוי הכלי החדש מעצמו – החיזוק הוא רק מהחברה.
• הכול נבנה מהירידות, מאותו החומר, שאם נתקן אותו, ממנו יבנה לנו הכלי הרוחני; כל ההרגשות שאנו חווים, אם אנו הופכים אותן ל"עליות", מזה אנו בונים את הנשמה.
• על האדם לשמוח שהכלי שלו גדל; עליו לבדוק, מעל הרגש, אם בכל פעם מתגלה לו כלי חדש, חיובי או שלילי, מעל מה שהיה לו קודם לכן.
• אנו פועלים על החברה והחברה פועלת עלינו ב-2 מישורים: 1 – אני צריך לתת חשיבות לסביבה ושפלות עצמי, וזה בא בזמן העלייה ממני; 2 – בחזרה, אני צריך לקבל מהסביבה את חשיבות ההשפעה ושפלות הקבלה, אותם אני מקבל בזמן הירידה. אם אני דואג לשניים הללו, יש לי כוח.
• פעולות אלו מתקיימות עד גמר התיקון; זו הסיבה שהנשמה התחלקה כביכול לשניים – כדי שיהיה לי משהו חיצון כביכול לעבוד כלפיו.
• קנה המידה לרמת הוויתור הנוכחית שאליה הגיע האדם – רמת ה"לא לשמה" שלו, הוא רק כלפי החברה.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

המשך קריאה »

1 – ספר הזוהר הוא לא ספר אגדות ולא מספר על חכמים, חיות ומלאכים למיניהם. הוא גם לא ספר מיסטיקה שעוסק בקסמים או בכשפים. ספר הזוהר עוסק אך ורק בהתפתחות הנשמה ובדרך לתקן אותה…

המשך קריאה »

1 – המקובלים הם אנשים שבהם האגואיזם התפרץ במלואו:
נשמע מוזר לחשוב על המקובלים כאנשים האגואיסטיים ביותר עלי אדמות, אך גדולתם היא בכך שבאמצעות לימוד שיטת הקבלה, הם הצליחו להפוך את האגו ליחס של אהבה כלפי האחר ובכך להשוות את תכונותיהם לתכונות הבורא.

על השאלה, מדוע מלכתחילה הם היו צריכים להיות אגואיסטיים כל כך אפשר לענות בדוגמה פשוטה: אם פושע מצליח יחליט להפוך לאדם חיובי, אותן התכונות שעזרו לו להצליח כפושע, כמו זריזות, ערמומיות וחכמה יתרה, יעזרו לו כעת גם בדרכו החיובית החדשה.
המשך קריאה »

הרב יהודה לייב אשלג המכונה "בעל הסולם" על שם פירוש "הסולם", שכתב לספר הזוהר, היה אחד מגדולי המקובלים בתולדות האנושות. נשמה מיוחדת שירדה לעולם, כדי להביא לנו את חכמת הקבלה ולקרב אותנו לחיים של אושר, שלום ואחדות. 53 שנים להסתלקותו.

"מצאתי לי צורך גדול לפוצץ מחיצת ברזל, המצויה ומפסקת בינינו לבין חכמת הקבלה", כתב בעל הסולם. ואכן, הוא היה הראשון שפירש את כל ספר הזוהר ואת כתבי האר"י, הראשון שהתאים את החכמה העתיקה של הקבלה לכל אדם, הראשון שהוציא לאור עיתון קבלי והפיץ אותו ברחבי העם. בליבו פעמה דאגה לגורל העם שלנו, דאגה שהכתיבה באופן מוחלט את כל מהלך חייו.

בעל הסולם נולד בוורשה ב-1884 ונמשך לקבלה מגיל צעיר. הוא למד חסידות וקבלה אצל ר' יהושע מפורסוב, נכדו של אחד מגדולי החסידות, רבי יעקב יצחק, "היהודי הקדוש". בגיל 19 הוסמך כרב על ידי גדולי הרבנים, ושימש במשך 16 שנה כדיין וכמורה בוורשה. בעל הסולם למד את תורת הנגלה והנסתר כמעט בלי הפסקה, אך סקרנותו וחיפושו הבלתי מתפשר אחר האמת נשאו אותו הרחק מעבר לתחומו של בית המדרש. הוא למד גרמנית וקרא במקור את הגל, שופנהאואר, מרקס וניטשה. בשנים הסוערות שאחרי מלחמת העולם הראשונה השתתף אשלג בהפגנות סוציאליסטיות וקומוניסטיות ברחובות ורשה, ועקב מקרוב אחר ההתפתחויות המדיניות בעולם.

כשהרגיש שהתעלה על מורו בהשגתו הרוחנית, החליט בעל הסולם לעלות לארץ ישראל. שמעו עבר מפה לאוזן על-ידי יהודים שעלו לארץ מפולין ועד מהרה נודעו ידיעותיו העצומות בתורת הקבלה. אט אט התקבצה סביבו קבוצת תלמידים שהחלו להגיע בשעות הקטנות של הלילה לביתו כדי ללמוד קבלה. מהעיר העתיקה עבר בעל הסולם להתגורר בשכונת "גבעת שאול", ואף כיהן במשך מספר שנים כרב השכונה.

הפצת החכמה – מדוד בן-גוריון עד לעיתון "האֻמָּה"
בעל הסולם הכיר את מהותו הפנימית ואת ייחודו של עמנו. הוא ידע שעם ישראל יכול להתקיים רק על בסיס החוק הרוחני של אהבת הזולת ולכן ניסה להפיץ את חכמת הקבלה בהמון בכל דרך אפשרית. הוא נפגש עם כל ראשי היישוב דאז, בין השאר עם דוד בן-גוריון, משה שרת, זלמן שז"ר, משה ארם וחיים ארלוזורוב. הבדלים חיצוניים או תרבותיים לא הטרידו אותו, דאגה אחת בלבד דחפה אותו – הדאגה לעתידו של עם ישראל.

בפגישותיו עם בן גוריון הוא חזר והדגיש: "כדי להצליח במשימתנו המשותפת ולבנות כאן חברה מאושרת, אנו צריכים לעורר בתוכנו את ניצוץ האהבה לזולת, אחרת, במוקדם או במאוחר, לא יהיה לנו יסוד משותף". הפצת חכמת הקבלה הייתה בראש מעיניו של בעל הסולם עד כדי כך שבשנת 1940 הוא הוציא לאור את עיתון "האֻמָּה" – עיתון שדן בבעיותיו הקיומיות של העם היהודי ובפתרונות שמציעה לו חכמת הקבלה. העיתון נסגר לאחר הוצאת גליון אחד בלבד.

שתי יצירותיו העיקריות של בעל הסולם, פרי עמל של שנים ארוכות, הן "תלמוד עשר הספירות" המיוסד על כתבי האר"י ופירוש "הסולם" לספר הזוהר. בעל הסולם ליקט את כתבי האר"י, וסדרם לכדי יריעה אחידה וכוללת. בדומה לכל ספר לימוד אקדמי, כוללים כתביו העוסקים במבנה העולמות העליונים, 151 שאלות ותשובות, מילון מושגים, ואף שרטוטים נלווים.

קבלה כמדע לכל דבר
לא בכדי עמל בעל הסולם על סידור כתביו ושיטתו בצורה מדעית; בעידן שבו מתפתחות תיאוריות פיזיקליות כגון פיזיקת הקוונטים, המגלות שהמציאות היא כוח מופשט הלובש צורה חומרית לעיני "הצופה" ועל פי תכונותיו שלו עצמו, מבשילה האפשרות לפרסום מהותה של חכמת הקבלה כמדע האינטגרלי והמתקדם ביותר.

ההבדל בין בעל הסולם לבין כל המקובלים שקדמו לו, נעוץ בקהל שאליו מיועדים הכתבים. עד לדורנו זה, היו כתבי הקבלה נחלתם של מתי מעט, בעלי השגה רוחנית ואליהם כיוונו המחברים את דבריהם. בעל הסולם הופיע בדור שבו הבשיל הזמן לחשיפת חכמת הקבלה בפני קהל רב שאינו בעל השגה רוחנית. עקב זאת, ייחודיות כתביו באה לידי ביטוי בהתאמתם אל האדם הפשוט, שאינו בעל השגה, אך עם זאת בעל רצון עז למצוא בעזרתם את משמעות חייו.

• תכנים נוספים אודות בעל הסולם
• כתבה על בעל הסולם
  
• מאמר של בעל הסולם

בעל הסולם – סיפור חייו, חלק 1

בעל הסולם – סיפור חייו, חלק 2