יום רביעי, 28 אוקטובר 2009 אין תגובות »
הכנה לשיעור
- כל העבודה שלני היא מעל ההפרעות.
- רק אדם שיש לו יצר רע ושהוא צריך להתקרב למעלה ממנו לבורא, מבקש שזה יקרה; מי שלא מגלה שיש לו יצר רע, לא מבקש את זה.
- את סידור התפילה כתבו אנשי הכנסת הגדולה – מקובלים גדולים, והוא למעשה מתאר את הסדר שבו אנו מתפתחים; הצורה שבה האדם מכיר הכול, כדי להגיע לזיווג עם האור העליון.
- תפילה היא עבודה שבלב – בתוך הרצון; תפילה היא חיסרון מבורר שאותו אני מעלה למעלה, ומבקש מהעליון שיתקן אותו; הרצון לקבל שעולה לתיקון נקרא "תפילה".
- עליית התפילה – האדם מעלה את הרצון שלו למעלה, באותו ה"עמוד" שבו אח"פ דעליון נמצא בגלגלתא-עיניים דתחתון, וכך הלאה בכל פרצוף עד אין-סוף.
- העלאת מ"ן – נותנים לעליון את הרצון, שיתקן אותנו.
המשך קריאה »
יום שני, 26 אוקטובר 2009 2 תגובות »
חלק ראשון
- העיקר זה מקדם הרצון – ההשתוקקות.
- האדם הוא התפתחות הרצון האחרונה שבמלכות, שיכול לעשות משהו נגד "בעל-הבית", נגד הטבע; שהטבע שבו הוא הרצון לקבל, ונגדו הוא יכול לפעול.
- "אדם" – מי שהעיקר בשבילו זה הקשר עם "בעל-הבית" ולא קבלת המילוי ממנו.
- האדם צריך לעשות בכל פעם צמצומים על קבלת התענוג, להעלות על-פניהם את חשיבות "בעל-הבית", ושחשיבות בעל-הבית תהיה העיקר עבורו; כתוצאה מכך הוא יגלה המון פרטים ברצון לקבל שלו.
- מתעוררים באדם רצונות של קנאה, שנאה, תאווה וכבוד, ועל כולם הוא יצטרך לוותר, עבור קשר עם הבורא.
- השתוקקות להשיג, לא תענוג, אלא את הנותן, להשיג את גדלותו וחשיבותו – זאת מטרת הבריאה.
- כל אחד צריך להשתוקק להיות הוא עצמו; למצות, לממש את כל מה שיש בתוך הנשמה שלו.
- הבדיקה היא, האם על-פני כל מה שמתגלה בו, האדם מעדיף מגע קטן, ולו הזעיר ביותר, עם כבור הנותן.
- העיקר זה קדימה; לא להיות רגוע.
- השתוקקות זה מה שנברא במלכות, כתוצאה מזה שהיא מסיימת את פעולת התפארת – זעיר-אנפין.
- הכול מושרש בהויה הראשונה, וכשמגלים אותה, נקראה שחוזרים לאין-סוף.
- כל הפעולות אחרי בחינה ד', זה כדי לגלות מה מושרש ב-ד' הבחינות הללו.
- על כל הדברים שיהיו, אנו צריכים לגלות קשר עם הבורא; בעלמא, ללא מילוי – הוא צריך להיות באמת המילוי שלי.
- רק החברה יכולה לעזור בבירורים הללו.
המשך קריאה »
יום חמישי, 22 אוקטובר 2009 תגובה אחת »
הכנה לשיעור
- אם הבורא באמת "רוצה" להביא את האדם למטרת הבריאה, לדבקות, מתעורר באדם רשימו, שהוא חייב לממש את שורש נשמתו.
- לאותו אדם מסדרים בהתאם למערכת הכללית, כל מיני מכשולים כדי לעורר אותו לזה – בכסף, בכבוד, בשליטה – האדם מתחיל לראות באחרים סימני הצלחה ש"אוכלים" אותו, לא נותנים לו לחיות, וכמו כן בחברים, שהם מצליחים, מיוחדים יותר ממני; כתוצאה מזה, הקנאה "אוכלת" אותו – אלה שלבי התיקון.
- אל לאדם למחוק את הסבל הזה, אלא להתגבר עליו, כדי שהוא יהפוך לשמחה.
- מתוך הסבל, יש לאדם מספר אפשרויות: או לטשטש את זה, או לרצות שוויון, אבל העיקר, אחרי הכול צריכה להתייצב בו החלטה שהוא דבק בהשפעה, שהדבר, השירות הקטן ביותר שאני יכול לעשות, לא חשוב איך ארגיש, אני חייב להיות בזה – זו הגדלות שאני מעמיד לפניי.
- הבדיקות הן, האם העולם, החברים, המורה, יכולים לשנות את ההחלטה הזו; האם האדם מתלהב ממה שהם חושבים עליו, לטובה או לרעה.
- אם האדם משתדל להגיע למצב שרק יכולת להשפיע, להתקשר לבורא, תהיה לעיניו כמטרה, ואת כל ההפרעות הוא רואה כעזרה מלמעלה, שהן מכוונות אותו למטרה, הוא בכיוון הנכון.
- המטרה היא להשתמש נכון בכל האמצעים – קנאה, תאווה וכבוד, כדי באמת לצאת מהעולם.
המשך קריאה »
יום רביעי, 21 אוקטובר 2009 תגובה אחת »
הכנה לשיעור
- ההבדל העקרוני בין העבודה שלנו ובין מה שכל העולם עושה בכל מיני אמצעים, זה שאנחנו לא בורחים מהאגו שגובר מיום ליום, אלא רואים בו אמצעי, מנוף, עזרה, גילוי שקודם כל חייב להתגלות.
- "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין" – בדיוק בסדר הזה האדם צריך לגלות את האמצעים למטרה.
- עלינו להבין שאנו לא צריכים להתפטר מהרע, אלא לתקן אותו כמו שהוא, כי בלעדיו לא יהיה לנו על-פני מה לעלות.
- תקופת ההכנה היא עד שהאדם מגלה את כל הרשעים שבו – זדונות ושגגות, בהסתר כפול ורגיל, ובנוגע לכל מה שמתווסף בו עליו לשמוח ולדאוג – זה הרכוש שלו, היצר הרע הזה; זה מאד לא נעים, קשה, וכאן האדם מתחיל להתייחס בצורה נכונה לבריאה.
- דווקא בתקופת ההכנה האדם בונה את עצמו.
- "תורה" צריך רק נגד יצר רע; אם האדם לא מגלה את היצר הרע במלואו, הוא לא זקוק ל"תורה".
- "יהודי" נקרא מי שלמרות האגו שלו, הוא חייב איחוד – להיות ישר-אל; לכן צריך לשמוח ברשעים שמתגלים, כי אם הם לא יתגלו לא נגיע לפתיחה, למחסום.
- השנאה שמתגלה בין הנשמות, זה היצר הרע.
- גילוי היצר הרע הוא רק בין אדם לחברו, ולא הרע שהאדם מרגיש כלפי עצמו.
- עלינו להרגיש ביטחון ונחיצות רק בבורא, ולא במדריך או באדם כלשהו.
- כל העבודה שלנו היא בזירוז המצבים.
המשך קריאה »
יום שלישי, 20 אוקטובר 2009 תגובה אחת »
חלק ראשון
- במשך התפתחותו, עוברים על הרצון לקבל שהבורא ברא מספר שינויים:
- בהתחלה האדם מסכים עם הרצון שלו, לא מתנגד לו ומבצע מה שהוא רוצה, ולא מבין שזה לא הוא רוצה – חוסר הכרה מוחלט.
- לאחר שמתחיל להתעורר באדם ניצוץ קטן מעולם אחר, מרצון אחר – רצון להשפיע, הוא מתחיל להבדיל בין "אני" ו"אני רוצה"; שזה לא אני שרוצה אלא הבורא מחדיר בי כעת רצונות חדשים, אבל האם אני רוצה אותם?
- אדם שהתעוררה בו הנקודה שבלב, מתחיל לחלק את מציאותו ל-3 חלקים: הבורא, הרצון שמשתנה ומגיע ממנו, והאדם עצמו שמרגיש את הרצון שלו.
- יחד עם התעוררות הנקודה שבלב מביאים את האדם לספרים, למקור, ושם הוא מתחיל להבין את כל המתרחש – שיש מטרה, שעליו להתייחס באופן שונה אל עצמו, אל הרצון ואל הבורא, ואז הוא יוכל להשתתף בכל המערכה הזו.
- אותו אדם מתחיל להבין מתוך הלימוד ומתוך מה שקורה לו, שיש כאן איזו מלחמה; שאם מדובר על הרצון – אין מה לעשות, הבורא שולט בכל רגע ורגע, אך הוא לא מסכים לביצוע הרצון בצורה אוטומאטית. הוא מתחיל להבין שרק בזה יש לו בחירה חופשית – איך לנהל את הרצון המשתנה.
- ביחס האדם – איך להשתמש כל פעם ברצון שמתהווה בו, הוא יכול להגיד, להביע משהו.
- המטרה היא תענוג; אבל איזה מן תענוג?
- כתוצאה מלימודיו וניסיונו המצטבר, האדם מתחיל להבין שכל מה שעובר עליו מגיע ממקור גבוה מאד – המשפיע, כדי ללמד את האדם להתקדם לדרגתו.
המשך קריאה »
יום שני, 19 אוקטובר 2009 אין תגובות »
שיעור מספר 5 מקונגרס הקבלה בבאפלו, ניו-יורק, ארה"ב
- הבורא הוא אותו המקום שאנו בונים מהרצונות שלנו המחוברים יחד; הוא לא קיים בפני עצמו.
- מה שיש לכל אחד נקרא "עצמותו" – משהו שאנחנו לעולם לא מרגישים או מבינים.
- ה"אדם" שאנו בונים כאוסף של כל הרצונות שלנו, זה הבורא – תכונת ההשפעה והאור; מצב זה נקרא "עולם אין-סוף".
- אין לנו על מה לעבוד מלבד הקשר בין הנקודות שבלב שלנו – תחילת הנשמה של כל אחד ואחד.
- אסור שהמקום הפיזי יהיה גורם לריחוק רגשי כלשהו בינינו; עלינו לאסוף את ההתרשמויות החזקות ביותר שהיו לנו מפעולות החיבור, ולהשתדל לא לצאת מהן.
- כשאני רוצה לשמור את ההתפעלות על-פני ההפרעות, הן מגדילות את החיבור מעל ההתנגדות – זהו כל העיקרון של העלייה הרוחנית.
- הדברים ההכרחיים להתקדמות: 1- שיעור הקבלה היומי, לפחות שעה אחת ובאותה היממה בה נערך השיעור; 2- השתתפות בהפצה – השתתפות בחיבור הנשמות לנשמה אחת; 3- רב, גדול, מורה דרך – מורה שמלמד איך להגיע למטרה; 4- הגעה למפגש-קונגרס, לפחות פעם אחת בשנה; 5- השתתפות בישיבת החברים העולמית השבועית – פיזית או וירטואלית.
המשך קריאה »
יום שישי, 16 אוקטובר 2009 אין תגובות »
שיחת מבוא לקונגרס הקבלה בבאפלו, ניו-יורק, ארצות הברית
- חומר הבריאה הוא רצון לקבל ואותו אי אפשר לשנות; מה שתלוי בנו זה איך אנו משתמשים בו, וזה נקרא "כוונה".
- כל שינוי שאנו יכולים לעשות ברצון לקבל שלנו, זה רק על-ידי שימוש בכוונה – בשביל מה ולמה אני עושה כל פעולה ומעשה.
- שיעור בחכמת הקבלה זה לא שיעור, זה טיפול, בדומה לטיפול רפואי; זהו טיפול ברצון, בחומר שלנו, ועל-ידו אנו יכולים לשנות אותו.
- לא מספיק להגיע לשיעור; אני צריך לדעת בדיוק מה אני מצפה ממנו, איזה שינו עלי לעבור בו, שלא סתם אשב ואשמע, ואפילו שאני לא מבין כלום, עלי לרצות שזה ישפיע עלי, בהתאם לכוונתי להשתנות.
- ישנם מספר מרכיבים להצלחה בשיעור: 1- מורה שידריך אותי; 2- סביבה וספרים – עד כמה הם רוצים איתי את אותה המטרה – להבריא, ועלי להתפעל מהם ומהספרים, ללא קשר לכמה שאני מבין.
- הכול תלוי בהכנה לפעולה; ההכנה לפעולה נקראת "כתר", וזה הדבר הקובע; כל מה שמתפשט אחר-כך, מתפשט מהכתר.
- בזמן השיעור, העיקר זאת הדרישה הפנימית לקבל הבראה.
- עלינו להתרגל להיות ב-2 מחשבות במקביל: 1- מה אני חושב, מדבר ועושה; 2- מחשבה פנימית יותר – מה אני רוצה מזה. המחשבה השנייה חשובה יותר, והיא חייבת להיות כדאגה העיקרית שלי.
- על הכוונה להיות גדולה וחשובה יותר מנושא השיעור.
- עלי תמיד לבדוק את עצמי, שהמטרה שלי תהיה כל הזמן "מתי ארגיש שההסתרה עוברת?".
המשך קריאה »
יום חמישי, 15 אוקטובר 2009 אין תגובות »
חלק ראשון
- כל אחד ואחד עושה לעצמו מדרגות וגדרים; באור העליון אין הגדרות הקבועות מראש – נותנים לאדם תנאים (רשימות), ומהם הוא צריך לבנות את המצב הבא שלו.
- "דעת תורה" – התקדמות האדם כתוצאה מהחשבתו את המדרגה העליונה לו, ומוכנותו לבטל את עצמו כדי להגיע אליה.
- "דעת בעלי בתים" – התקדמות האדם באותה המדרגה.
- לוקח הרבה זמן עד שהאדם מגיע להבנה שמטרת הבריאה היא להיות כמו המשפיע, הבורא.
- אם האדם באמת רוצה להגיע להשפעה, הוא מגלה שקיימת הסביבה הנכונה לידו, על-מנת שיוכל לפנות אליה ולהשתמש בה כדי להגיע להשפעה בלבד.
- עלי לפנות לסביבה רק כדי לקחת ממנה כוחות להשפעה, ולחפש הזדמנויות כיצד להשפיע לה, כי מהשפעה לזולת מגיעים להשפעה לבורא.
- כתוצאה מהשתדלותי לעשות זאת, נפתח בינינו מימד שהיה נסתר ממני עד אותו הרגע, ובו אני מתחיל להרגיש חיים רוחניים.
- אם האדם באמת משתוקק להשפעה, הוא מרגיש חוסר תמיכה, חוסר כוחות וחוסר דלק, וכתוצאה מכך הוא פונה לכוח העליון – המשפיע, שהוא היחיד שיכול "להשתיל" בו את תכונת ההשפעה.
- דבר זה מגיע מתוך זה שהאדם שם לעצמו בפנימיותו, הגדרות נכונות לרוחניות, למטרתו.
המשך קריאה »
