קבלה לעם היום

חלק ראשון

• ישנה "דרך תורה", וישנה "דרך בעלי בתים"; "בעל בית" – אדם שחי בתוך הרצון לקבל שלו, ולא מלמדים אותו שצריך להתעלות או לצאת ממנו. לאנשים כאלה לא נותנים הכבדת הלב, כי הם לא יוכלו לעמוד בה. מ"בעלי הבתים" נסתרת הבריאה, היצר הרע, ולכן הם לא מתחילים בדרך.
• קיים סוג אחר של אנשים, שרוצים להתעלות למשהו גבוה יותר, למעלה מהחיים הללו. מביאים אותם לקבוצה וללימוד אמיתי ובעזרתם הם מושכים את "המאור המחזיר למוטב", ובמידה והם מצוידים בתיקון, מעלים בהם את החומר, את הרצון לקבל, כדי שיתקנו אותו, וכתוצאה מכך הם מרגישים הכבדת הלב – שהאגו שלהם גדל.
• מהרגע שהאדם נכנס לקבוצה וללימוד הנכון, המדידה היא רק כלפי האור והרצון, וניתן למדוד זאת בגדילת כמות ההפרעות.
• דווקא אצל אלה שמתעוררים למטרת הבריאה, מתעוררות כל התאוות, וזה קורה כדי שיהיה להם מה לתקן.
• גילוי הרע זה גילוי מלמעלה, בלימוד יש מאור, כוח, ועלינו להפגיש את האור והאגו שלנו.
• אתה חייב להיות נוכח – בלעדיך אי אפשר לנהל את הקרב בין ה"בורא" ו"פרעה".
• עד כמה שאנו רוצים להתקדם, יהיו "פיצוצים" בין שני הכוחות הללו, עד ששניהם יתכללו יחד – הנשמה המתוקנת.
  המשך קריאה »

חלק ראשון

• ה"נקודה שבלב" היא נקודה מאד מיוחדת, נקודה מהעולם השני, מהחצי השני של המציאות הנסתרת מאיתנו. מי שנותנים לו אותה, מתחיל להשתוקק לעולם הנסתר.
• האדם צריך להתחיל מ"לא לשמה" – שהוא רוצה לכבוש את העולם הרוחני באופן אגואיסטי, בעזרת הניצוץ שהתעורר בליבו.
• השפעת האור בזמן הלימוד בצורה האגואיסטית, מקדמת את האדם להערכת תכונת ההשפעה, ומפתחת בו רצון להיות דומה לבורא – המשפיע.
• בזמן ההסתרה, אנו צריכים להשתדל לעשות כמה שיותר פעולות שיקדמו אותנו לרוחניות.
• על כל הפעולות שלנו להיות מכוונות למשיכת המאור המחזיר למוטב.
• עיקר החשבון הוא עם הזמן הפנוי של האדם – דווקא עליו יש ביקורת מ"למעלה", מהמערכת הכללית.
• אם אנו מבינים שאנו לא משתוקקים לאיחוד ואהבה, אך עם זאת עושים פעולות כלפי זה בכוח, הפעולות הללו עוזרות מאד.
• "להיטיב לנבראיו" – כמו שהבורא נמצא בנצחיות ובשלמות, את מצבו הוא רוצה להעביר לבריות.
• על-פני הקוטביות בין ה"נקודה שבלב" לבין ה"לב", אנו מתחילים להרגיש את השלמות, את האין-סוף, בקו האמצעי.
• הסימן לרכישת תכונת האהבה וההשפעה, הוא תענוג, שמחה.
  

המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• האדם שנולד לא יודע לשם מה הוא חי, ולומד מהסביבה, לפי אילו אמות מידה עליו לחיות.
• הדתות משתמשות בבני האדם לצרכיהן, על-ידי משחק עם האגו שלו, וללא קשר לרצונו הפרטי.
• כאשר מתעוררת באדם הנקודה שבלב, הוא מתחיל דף חדש: כל הערכים הקודמים נמחקים וכל ההתנהגויות הקודמות נעלמות, כי הם לא מספקים יותר חומר דלק לאדם.
• לאדם אין את היכולת לבחור בין שני דברים, אלא להאיץ את מהירות ההתכללות שלו בדבר מסוים.
• הבחירה היא רק נגד הרצון לקבל.
• מהרגע שבו התעוררה הנקודה שבלב, חומר הדלק של האדם הוא הקשר שלו עם הבורא.
•  בתמיכה מהחברה ומהאור המקיף, האדם מגיע לבניית עצמו.
• הבחירה היא להרגיש למי אנו עובדים – זו כל המטרה והשכר, וניתן לעשות זאת רק על-ידי רכישת תכונת ההשפעה.
• ברוחניות הכול מתחדש מרגע לרגע, והחוקים נמצאים בנו ולא על דף נייר, ולכן יש לעדכן את תקנון החברה מדי תקופה בהתאם לנדרש.
• ההתקדמות היא רק על-ידי הגדלת הדיוק, הרגישות להתחברות.
• ההתקדמות היא לא צעד קדימה, אלא צעד פנימה.
  המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• מעולם אין-סוף, ששם זה כלי ואור שלמים הנמצאים יחד, שניהם משתלשלים ומגיעים עד למקום הנמוך ביותר; הכלי מגיע למצב שנקרא "גוף האדם", והאור מגיע למצב שנקרא "החיים שבאותו הגוף".
• שני הדברים שהשתלשלו ממעלה למטה הם מנוגדים ועומדים זה מול זה, והאדם צריך לכרוך אותם יחד, וכך לעלות.
• נותנים לנו בכל פעם קצת יותר רצון לקבל וקצת אור, והאדם צריך לעשות מהם התמזגות נכונה – להשוות את הרצון לקבל עם האור; שהשימוש ברצון לקבל יהיה כצו השימוש של האור, ואז הם יהיו כרוכים יחד.
• האדם לא יכול לתאר לעצמו איזה רצון יהיה לו במדרגה הבאה, וגם אותו הוא יצטרך לכרוך עם האור, וכך בכל מדרגה.
• תוספת הרצון לקבל בכל פעם היא בריאה חדשה, וכמה שהאדם התגבר במדרגה הקודמת, אם מתגלה לו גרם אחד של רצון לקבל, הכול נופל והופך לחושך, למצב בלתי מובן, שנוא, והאדם לא יכול לעשות עימו דבר.
• הכוח לתיקון האדם מוכן; רק האדם צריך לקשור את כל האמצעים והמרכיבים יחד – הוא ויתר הנשמות.
• היפוך הרצון לקבל לרצון להשפיע, זה רק שינוי היחס בין הנשמות.
• הרצון לקבל אומר לאדם שהוא נבדל מהאחרים, ואם הוא קושר את אותו הרצון לאחרים, הוא מיד מקבל את הכלי המתוקן, אך הוא יכול לעשות זאת רק על-ידי המרכיב השלישי – הבורא.
• כל זה בנוי כדי להזדקק למרכיב השלישי – הבורא.
• ההבדל בין הירידה ממעלה למטה ובין העלייה ממטה למעלה, הוא שבירידה היה נוכח המרכיב השלישי שביצע זאת, ובעליה על האדם לפנות אליו דרך החברה, כדי שיכריע בין שני הכוחות – הרצון לקבל והאור, ולכן העלייה היא תמיד בהשגת יתר דבקות.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק ראשון

• אנחנו לומדים ש"אחור וקדם צרתני" – כל המחשבות והרצונות שיש באדם באים מהבורא.
• אם האדם רוצה להתקדם לבורא, סימן שהבורא רוצה אותו, וכך הוא שם לו את המילים הללו בלב ובפה; ואם האדם לא רוצה, סימן שהבורא לא רוצה אותו, ומסדר לו שירגיש כך.
• חוץ מהרשימות שמתגלות בפרצוף, נותנים לאדם יכולת לראות את המצב מהצד, כדי שיוכל לבקר אותו. זו דרגת האדם – דרגת ההתפתחות הרוחנית.
• ניתן לאדם לראות את עצמו, איך הבורא משחק עימו, ונותן לו כל פעם התפעלויות שונות.
• בכל רגע ומצב, אנו חייבים להגיב עליו בחזרה, ואז כל החיים שלנו הופכים לדו-שיח עם הבורא.
• את עיקר התודה אני נותן כיוון שאני נמצא בהכרה, במגע איתו, ויוכל לבקש בחזרה עוד יותר התקדמות, ושההתקדמות הזו לא תהיה עם עצמי, אלא שאני רוצה בסכך-הכול להיות קרוב אליו, כדי לגרום לו נחת רוח ממני.
• כתוצאה ממאמצים אלה, נפתח לאדם מצב, מקום, ששם הוא רואה שכל, רגשות ומציאות חדשים.
• אם בכל מצב האדם זוכר שזה נעשה בכוונה מלמעלה, זו הצלה מצד הבורא והזמנה להתקדמות.
• אם האדם מאבד לחלוטין את נקודת הביקורת, רק החברה יכולה לעזור ולנענע אותו, כך שמתוך קנאה וכבוד עצמי, הוא יאתר את הנקודה הזו, וגם זה מגיע מלמעלה.
• מערכת הנשמות היא דבר חי ומשתנה כל הזמן ("הארת השכינה"); הנשמות המממשות את בחירתן החופשית, קובעות כיצד תתקדם המערכת לגמר התיקון.

המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• אנחנו צריכים לא לשכוח, שיש לנו תמיד עסק רק עם הבורא; אין חוץ ממנו שום דבר לפנינו.
• כל מה שנראה לנו – דומם, צומח, חי ומדבר, אנו מרגישים בתוך הרצונות שלנו, וכל הדמויות, המעשים והמקרים, מורגשים בתוך הרצון לקבל שבנו, כתוצאה מנוכחות הבורא בנו, שרוצה לתת לנו הרגשת מציאות מסוימת.
• עלינו לשאוף להרגיש גם את מה שהוא שולח לנו, וגם אותו – לא חשוב מה שאני מרגיש, העיקר שאני מרגיש שיש לי קשר עם מקור ההרגשה שלי, עם מקור המציאות, עם הבורא.
• לא חשוב לי מה קורה בתוך הכלים שלי, אלא רק דבר אחד – שאני לא מנותק מהשורש שלי.
• מעל מצב זה, הבורא מתחיל לעשות עם האדם תרגילים, נעימים ומבלבלים יותר ופחות, ואם הוא רוצה רק להיות יותר דבוק בשורש מעל כל התרשמות, אפשר לראות שבהחלט הוא מעדיף להיות קשור עם הבורא – תכונת ההשפעה והאהבה.
• ההרגשה הזו – "מונח על הארץ", עוברת על כל רצונות האדם, עד שבכל העביות שלו, הוא מעדיף להישאר רק כנכלל בבורא.
• זהו מצב "עובר גמור" – המעדיף רק דבקות, ואין בו חשבון עם עצמו, אלא רק להיות שרוי בתכונת ההשפעה ואהבת הזולת.
• אדם בדרגה זו נמצא בכל הכלים שלו, אך בגלל שהוא רוצה רק להידבק בשורש, נקרא שהוא נמצא בדבקות בדרגת עביות שורש.
• בשלב הבא, נותנים לאדם אפשרות ליהנות כתוצאה מניתוק מהשורש, ועליו להעדיף את הדבקות על פני כל תענוג.
• בשלב הבא, אם האדם יכול להיות בתענוגים שכליים או רגשיים ובאותו הזמן גם בדבקות בבורא, נקרא שהוא עובד ב"קו אמצעי".

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• נברא רק רצון לקבל, ממנו אנו מתחילים ובו אנו מסיימים את הדיבור שלנו.
• בתוך הרצון לקבל, הנברא מרגיש את עצמו קיים בעולם הזה, וקיים כאדם בעולם הזה.
• רצון הבריאה, תכלית הבריאה – מה שמשיגים מעבר לעולם הזה, נקרא "חכמה אלוקית" – ידיעה על הכוח העליון הנמצא בטבע אחר; האדם משיג זאת ברצון שלו, כי חוץ מרצון האדם אין כלים.
• הרצון הכללי מתחלק לדרגות עביות, ובהתאם לכוח הרצון, האדם משיג תופעות שונות – דומם, צומח, חי ומדבר, תחילה בכוונה על-מנת לקבל, והוא יכול לפתח את הרצון לרמת שימוש בדרגות אלו בעל-מנת להשפיע.
• ט' ראשונות – סיבות הרצון, התכונות המייצבות ומפעילות את הרצון לקבל, המושגות בתוך הרצון לקבל.
• גם את הכוח העליון מגלים בתוך הרצון.
• השינויים בין כל ההבחנות – צבעים, צלילים וכן הלאה, בכל דרגה ודרגה, הם בסך-הכול הרצון לקבל של האדם, המגיב לחלקיו השונים, שכל אחד מהם מייצג כלפיו חלק אחר של המציאות.
• הבורא הוא התכונה המושגת ברצון כיסוד לכל השינויים.
• שום דבר לא נמצא בתנועה, אלא הרצונות משתנים, וכך אנו משיגים את שינויי המקום והזמן. אנו לא מרגישים דבר מלבד שינוי הרצון.
• החכמה שחוקרת את הרצון לקבל נקראת "חכמת הקבלה", כי אין לנו יותר מה לחקור.
  המשך קריאה »

חלק ראשון

• האדם הוא רצון לקבל – כמו כל הבריאה, אך הוא היצור המפותח בכל הבריאה, ובגלל זה הוא גם היצור הכי עדין.
• כמה שאנו מתקדמים יותר, אנו מורכבים יותר ולכן "מפונקים" ועדינים יותר; המכות שעברנו במשך הגלגולים הפכו אותנו לעדינים יותר ובעלי יתר הבחנות.
• לכל אחד מאיתנו ניתנת בחירה חופשית – לעלות לדרגה עליונה יותר, המצטיירת כלפי כחושך, ומהצד השני, נותנים לי סביבה, כדי להתחזק בעזרתה כנגד החושך הזה, ואני נמצא בין שניהם וצריך לבחור.
• אם חשוב לי לעלות לדרגה יותר עליונה, אני פונה לסביבה (קבוצה, ספרים, מדריך), ומקבל ממנה חיזוק, ואז יש לי כוחות לפנות דרך החושך לאור.
• אור חכמה שמאיר לכלי שלנו מורגש בנו כחושך, כי יש אצלנו חוסר בחסדים.
• חושך – חוסר השפעה, חוסר רוחניות, חוסר התגלות הבורא – תכונת ההשפעה.

המשך קריאה »