קבלה לעם היום

לעינינו נראה שהתורה עוסקת כביכול במערכות יחסים בין בני אדם בעולם הזה. אך אם נתעמק בה, נגלה שמדובר ביחסים בין כוחות רוחניים בלבד – לאה, רחל, יעקב, ישראל, כולם הם כוחות המסך על-פני הרצון לקבל.  

עוד בשיעור:
• לאה היא נוקבא דזעיר-אנפין שאיתה הוא יפעל כלפי מלכות בגמר התיקון. עד גמר התיקון, זעיר-אנפין יכול לתת למלכות רק לפי מידת רחל – לפי המידה שהתחתון יכול לקבל ממנו.
• רחל פועלת כלפי הנשמות מתוך מצב השבירה. לאה היא העוצמה המרבית שאיתה יכול לעבוד זעיר-אנפין כלפי הנשמות. דרך לאה צריך לעבור כל התיקון, אך בינתיים משתמשים בנוקבא דצמצום ב' – רחל.
• בכמה שהנשמות יכולות לעורר את עצמן לתיקון, הן נכללות בנוקבא דרחל. עקב התעוררות הנוקבא, זעיר-אנפין מזדווג איתה וכך נולדות הנשמות המתוקנות.
• "לבן" הוא הלובן העליון, אור החכמה המלא.
• "ישראל" – למעלה מחזה דזעיר-אנפין, "יעקב" – למטה מחזה דזעיר-אנפין". לכן הוא יקרא לעתיד "ישראל", אך כעת, במצב של צמצום ב', הוא נקרא "יעקב הקטן", במצב קטנות.
• חסדים מכוסים – חסדים שמכסים את כל אור החכמה. זהו המצב של מלכות דלאה.
השיעור מבוסס על תע"ס, כרך ו', חלק ט"ו, דף א' תש"ס, אור פנימי, אות קל"ה

לצפיה בשיעור המלא

להורדת MP3

לאדם אין אחריות על מעשיו, מה יהיה ברגע הבא וכיצד יתפקד בו. בחירת האדם היא רק בכוונה מעל המעשה – בשביל מה הוא עושה אותו, מה הסיבה שמניעה אותו ומה הוא רוצה להשיג מתוך הפעולה.

אדם תמיד מעריך את מצבו לפי הרגשתו – טוב לי או רע לי. כוונת ההשפעה צריכה להיות תמיד מעל ההרגשה. בכך עובר אדם הצועד בדרך התפתחות רוחנית, מעבודה ברצונות, לעבודה בכוונות שמעל הרצונות. זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת": דעת – רצון, אמונה – השפעה. השפעה שהיא מעל הרצון.

עוד בשיעור:
• "מצווה" היא כוונה להשפיע, "עבירה" היא כוונה לקבל. ברוחניות, כל מעשה נמדד לפי כוונתו – לקבל או להשפיע. גודל המצווה נמדד לפי גודל ההפרעות כלפי חשיבות ההשפעה שמתעוררות באדם. בהתאם להתגברות האדם עליהן, כך מצוותו גדולה יותר.
• ברוחניות מודדים את גודל הכוונה ובגשמיות מודדים את גודל המעשה.
• תכונת ההשפעה המרבית שיכולה להתגלות כלפי האדם מכונה "בורא". אותה תכונה מתגלה לנו לפי השתוות הצורה שלנו איתה. אין שום צורה אחרת של התגלות העליון לנברא ולכן כל עבודתנו היא רק כלפי וביחס לתכונת ההשפעה.
• מהם "זדונות" ו"שגגות"? אדם שמגלה שגם רצונותיו וגם כוונותיו הם לטובת עצמו, נמצא ב"זדון" או ב"הסתר כפול". אדם שמגלה שכל רצונותיו הם לטובת עצמו אך משתדל שכוונותיו יהיו במידה כלשהי של השפעה לזולתו, רוצה שתכונת ההשפעה תתלבש בו, נמצא ב"שגגה" או ב"הסתר אחד".
• "יצר הרע" הוא כוונות כנגד גדלות תכונת ההשפעה. עבודתנו היא לתקנו בעזרת אור התורה, מעל-מנת לקבל לעל-מנת להשפיע.
• אדם הצועד בדרך התפתחות רוחנית, חייב להכניע את עצמו תחת דעת החברה, הספרים והמדריך, לפחות בצורה מינימאלית. רק כך תוכל להתפתח בו גדלות וחשיבות המטרה מצד אחד ושפלותו כלפיה מהצד השני.
השיעור מבוסס על כתבי רב"ש – שלבי הסולם, כרך ה', תלמוד בבלי, דף 133, "מהו חטא גדול או קטן, בעבודה"

לצפיה בשיעור המלא

להורדת MP3

הרב יהודה לייב אשלג המכונה "בעל הסולם" על שם פירוש "הסולם", שכתב לספר הזוהר, היה אחד מגדולי המקובלים בתולדות האנושות. נשמה מיוחדת שירדה לעולם, כדי להביא לנו את חכמת הקבלה ולקרב אותנו לחיים של אושר, שלום ואחדות. 53 שנים להסתלקותו.

"מצאתי לי צורך גדול לפוצץ מחיצת ברזל, המצויה ומפסקת בינינו לבין חכמת הקבלה", כתב בעל הסולם. ואכן, הוא היה הראשון שפירש את כל ספר הזוהר ואת כתבי האר"י, הראשון שהתאים את החכמה העתיקה של הקבלה לכל אדם, הראשון שהוציא לאור עיתון קבלי והפיץ אותו ברחבי העם. בליבו פעמה דאגה לגורל העם שלנו, דאגה שהכתיבה באופן מוחלט את כל מהלך חייו.

בעל הסולם נולד בוורשה ב-1884 ונמשך לקבלה מגיל צעיר. הוא למד חסידות וקבלה אצל ר' יהושע מפורסוב, נכדו של אחד מגדולי החסידות, רבי יעקב יצחק, "היהודי הקדוש". בגיל 19 הוסמך כרב על ידי גדולי הרבנים, ושימש במשך 16 שנה כדיין וכמורה בוורשה. בעל הסולם למד את תורת הנגלה והנסתר כמעט בלי הפסקה, אך סקרנותו וחיפושו הבלתי מתפשר אחר האמת נשאו אותו הרחק מעבר לתחומו של בית המדרש. הוא למד גרמנית וקרא במקור את הגל, שופנהאואר, מרקס וניטשה. בשנים הסוערות שאחרי מלחמת העולם הראשונה השתתף אשלג בהפגנות סוציאליסטיות וקומוניסטיות ברחובות ורשה, ועקב מקרוב אחר ההתפתחויות המדיניות בעולם.

כשהרגיש שהתעלה על מורו בהשגתו הרוחנית, החליט בעל הסולם לעלות לארץ ישראל. שמעו עבר מפה לאוזן על-ידי יהודים שעלו לארץ מפולין ועד מהרה נודעו ידיעותיו העצומות בתורת הקבלה. אט אט התקבצה סביבו קבוצת תלמידים שהחלו להגיע בשעות הקטנות של הלילה לביתו כדי ללמוד קבלה. מהעיר העתיקה עבר בעל הסולם להתגורר בשכונת "גבעת שאול", ואף כיהן במשך מספר שנים כרב השכונה.

הפצת החכמה – מדוד בן-גוריון עד לעיתון "האֻמָּה"
בעל הסולם הכיר את מהותו הפנימית ואת ייחודו של עמנו. הוא ידע שעם ישראל יכול להתקיים רק על בסיס החוק הרוחני של אהבת הזולת ולכן ניסה להפיץ את חכמת הקבלה בהמון בכל דרך אפשרית. הוא נפגש עם כל ראשי היישוב דאז, בין השאר עם דוד בן-גוריון, משה שרת, זלמן שז"ר, משה ארם וחיים ארלוזורוב. הבדלים חיצוניים או תרבותיים לא הטרידו אותו, דאגה אחת בלבד דחפה אותו – הדאגה לעתידו של עם ישראל.

בפגישותיו עם בן גוריון הוא חזר והדגיש: "כדי להצליח במשימתנו המשותפת ולבנות כאן חברה מאושרת, אנו צריכים לעורר בתוכנו את ניצוץ האהבה לזולת, אחרת, במוקדם או במאוחר, לא יהיה לנו יסוד משותף". הפצת חכמת הקבלה הייתה בראש מעיניו של בעל הסולם עד כדי כך שבשנת 1940 הוא הוציא לאור את עיתון "האֻמָּה" – עיתון שדן בבעיותיו הקיומיות של העם היהודי ובפתרונות שמציעה לו חכמת הקבלה. העיתון נסגר לאחר הוצאת גליון אחד בלבד.

שתי יצירותיו העיקריות של בעל הסולם, פרי עמל של שנים ארוכות, הן "תלמוד עשר הספירות" המיוסד על כתבי האר"י ופירוש "הסולם" לספר הזוהר. בעל הסולם ליקט את כתבי האר"י, וסדרם לכדי יריעה אחידה וכוללת. בדומה לכל ספר לימוד אקדמי, כוללים כתביו העוסקים במבנה העולמות העליונים, 151 שאלות ותשובות, מילון מושגים, ואף שרטוטים נלווים.

קבלה כמדע לכל דבר
לא בכדי עמל בעל הסולם על סידור כתביו ושיטתו בצורה מדעית; בעידן שבו מתפתחות תיאוריות פיזיקליות כגון פיזיקת הקוונטים, המגלות שהמציאות היא כוח מופשט הלובש צורה חומרית לעיני "הצופה" ועל פי תכונותיו שלו עצמו, מבשילה האפשרות לפרסום מהותה של חכמת הקבלה כמדע האינטגרלי והמתקדם ביותר.

ההבדל בין בעל הסולם לבין כל המקובלים שקדמו לו, נעוץ בקהל שאליו מיועדים הכתבים. עד לדורנו זה, היו כתבי הקבלה נחלתם של מתי מעט, בעלי השגה רוחנית ואליהם כיוונו המחברים את דבריהם. בעל הסולם הופיע בדור שבו הבשיל הזמן לחשיפת חכמת הקבלה בפני קהל רב שאינו בעל השגה רוחנית. עקב זאת, ייחודיות כתביו באה לידי ביטוי בהתאמתם אל האדם הפשוט, שאינו בעל השגה, אך עם זאת בעל רצון עז למצוא בעזרתם את משמעות חייו.

• תכנים נוספים אודות בעל הסולם
• כתבה על בעל הסולם
  
• מאמר של בעל הסולם

בעל הסולם – סיפור חייו, חלק 1

בעל הסולם – סיפור חייו, חלק 2

מדוע הטבע "מעניש" אותנו? מדוע מדור לדור, למרות כל השפע הניצב לפנינו, עדיין אנו חשים חוסר סיפוק, חוסר בטחון וחוסר באושר?

המקור לכל מה שקורה עמנו בעולם הזה הוא בעולם הרוחני, המהווה שורש וסיבה לכל. כדי לתקן את מציאות חיינו, עלינו לעבור תהליך על-טבעי, המסובב על ידי גורם עליון, תהליך שאין ביכולתנו לתפוס בעזרת השכל שלנו בלבד.

עלינו להכיר את חוקי הטבע – חוקי התורה, לא כפי שאנו מכירים אותם בפירוש הנפוץ כיום אלא לפי פירושם של המקובלים. מדובר בחוקים על שימוש נכון בתרי"ג רצונותיו של האדם.

עלינו לעבור תהליך ארוך וכואב של יסורים עד שנגלה כי לטבע יש תכלית. תכלית הטבע היא לחבר את כל חלקי האנושות והבורא פועל רק על מנת לחייב אותנו להתחבר. שנגיע ל"ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה". אך מה עומד מאחורי מלים אלו?

הבורא הוא חוק קבוע שאינו משתנה – "טוב ומטיב", "אור עליון הממלא את כל המציאות", "אני הויה לא שניתי". לאדם המשתנה מרגע לרגע נראה כי הבורא משתנה אולם הוא קבוע. אם נצליח לשנות את תפיסתנו, נוכל לראות ולחוש את כל הטוב שבו ואף לרכוש את תכונתו.

בטבע יש חוק נפלא, אוניברסלי, שאינו מגביל אף אחד ומאפשר לכל אחד להתפתח על ידי כך שמתחבר עם כולם ומשפיע לכולם. האדם יכול לעשות זאת רק באמצעות קבוצה רוחנית שממנה הוא מקבל כוחות ותמיכה. אם האדם משתתף בחברה בכוונה אחת – איך לתת לאחרים, לא יתכן שיאונה לו כל רע כי בזה הוא מבטל את כל הגדרים במציאות. אם אף אחד לא יהיה מסוגל לפגוע באחר וכל אחד יחזיק את האחר תחת ההכרה שרק בזכותו הוא קיים, אז הכל מתבטל ונשארת רק אהבה.

עוד בשיעור:
• מצב האנושות כיום דומה לגוף של אדם בו כל האיברים החליטו שהם פועלים כרצונם ולא לטובת הגוף. מדוע הלב צריך להזרים דם לכל הגוף? ולמה שהריאות יזרימו חמצן דרכו? ומדוע שהכליות והכבד ינקו את הגוף? כאשר כל איבר בגוף מפסיק לעבוד לטובת הגוף ורוצה לבלוע הכל לעצמו מתגלה מה שמוכר בעולמנו כמחלת הסרטן. תארו לעצמכם אדם המבשרים לו על מחלתו, הוא מגלה כי בתוכו יש משהו שאוכל אותו והורג אותו, והוא מתקרב לעבר המוות. זה מה שמתגלה אט אט באנושות בכללותה – מצב של משבר, וזהו גם המצב ברוחניות.
• אנו חייבים לחזור למצב שנקרא "אדם הראשון" לפני החטא. זוהי מערכת רוחנית שבה כל הנשמות מחוברות על פי הכלל של "ואהבת לרעך כמוך". אל התאים הסרטניים מגיע ההבנה שהם נמצאים בסכנה, במחלה, שהם אוכלים את כל תאי הגוף ובכך מסכנים את קיומם עצמם. מדובר בסיכון קריטי וכללי, כי החיים שלהם הם חיי הגוף הכללי וללא חיי הגוף גם הם מתים.
• את הרוחניות חייב האדם להשיג בעודו קיים בעולם הזה ובעודו מחובר לכל המערכות הקיימות בו. עלינו לבנות קבוצה רוחנית שבה הקשרים בין אדם ורעהו יהיו כדוגמת העולם הרוחני.
• בהשתתפות האדם במערכת אדם הראשון הוא מגלה תכונותיו הפנימיות. הוא שומר ואף מגביר את יחודיותו ובהשפעה לאחרים הוא נעשה כבורא, יוצא מעצמו, ומבחוץ, משפיע לאחרים.
• הבעל שם טוב מספר על שופרו של משיח: הוא מספר שנשאל פעם, מתי יבוא המשיח? והתשובה שנתן הייתה: כשיפוצו מעיינות החכמה, כלומר, כשחכמת הקבלה תצא החוצה אל כל העולם.
השיעור מבוסס על כתבי בעל הסולם – מאמר החרות, ספר קבלה למתחיל, עמוד 212

לצפיה בשיעור המלא

להורדת MP3

מאמרו של בעל הסולם "פתיחה לחכמת הקבלה", מתאר את כל המציאות הרוחנית, מתחילת הבריאה "יש מאין" ועד ההשתלשלות לעולמנו.

ישנו רצון לקבל המקבל את האור העליון, הוא מרגיש תענוג ועם הרגשה זו מתחיל להרגיש שיש מישהו שנותן את התענוג. גילוי זה גורם לו להרגשת בושה כה גדולה שהוא עושה פעולה הנקראת "צמצום א'"- החלטה שאינו רוצה לקבל את האור.

חומר הבריאה, הרצון לקבל, מגיע למסקנה שיש משהו שנותן ואוהב אותו ולכן מחליט לעבוד עם "מסך" – כח מיוחד, יכולת מיוחדת.

ה"מסך" נבנה על בסיס הידיעה שאם הכוח העליון אוהב אותו ויש לו הנאה מכך שהנברא נהנה וסבל מכך שהנברא סובל, באמצעות המסך, הנברא משתמש באהבת הנותן אליו כדי לגרום תענוג לנותן.

עוד בשיעור:
• המסך הוא היכולת לקבל את התענוג מהנותן אך ורק אם בכך גורמים לו תענוג בחזרה.
• הקבלה מספרת לנו על השתלשלות ומבנה העולמות העליונים עד לעולם שלנו. בעולם אין-סוף קיבל הנברא תענוג אין-סופי באופן ישיר. לאחר מכן משתלשלים עולמות אדם קדמון, אצילות, בריאה יצירה ועשיה עד לעולם הזה. בעולם הזה, בדומה לעולם אין-סוף, שוב מתקבל התענוג באופן ישיר לתוך הרצון, אך הפעם מדובר ברצון קטן מאוד המכונה "הגוף הגשמי" ובתענוג קטן מאוד המכונה "נר דקיק". המושג "גוף הגשמי" אינו מתייחס לגוף הפיזי שלנו אלא לרצון לקבל של הנברא.
• חכמת הקבלה לא עוסקת בביטול הרצון אלא בפיתוחו, הגדלתו ושינוי אופן השימוש בו. האדם בונה מעל רצונו ההולך ומתפתח לקבלת תענוגים, השתוקקות לרוחניות. האדם משתמש ברצון כדי להגיע לקשר עם נותן התענוג וכך מגיע באופן עצמאי לתענוג אין-סופי.
השיעור מבוסס על מאמרי בעל הסולם – פתיחה לחכמת הקבלה, אות כ"ב, ספר קבלה למתחיל, עמ' 335

לצפיה בשיעור המלא

להורדת MP3

אם נתבונן בטבע הוא יצטייר לפנינו כשלם בהתפתחות המציאות, וחסר בקיום המציאות. בדומה לעובר המוגן בתחילת דרכו וכשגדל ונהיה לאדם, שכבות ההגנה הולכות ונעלמות והעולם הופך ליותר תובעני ואף רע ואכזר.

ישנן מספר שיטות להסביר דואליות זו שבטבע. מדוע ישנה שלמות ותבונה אינסופית הקיימת בו מצד אחד ואכזריות וחוסר צדק מצד שני.

עלינו להבין שאנו נמצאים תחת רשת כוחות וחוקים קבועים ומוחלטים, אם נשכיל להבין אותם להשתוות עימהם ואף להצטרף אליהם יהיו חיינו נעימים ואם נכשל נמצא עצמנו סובלים תחת מכות הולכות ומתגברות.

מתוך הסבל האדם ירגיש שעליו לחקור את המציאות, בפניו יתייצבו מספר שאלות: האם הטבע הוא חוק עיוור או שיש בו מחשבה ורגש? האם יש תכלית לטבע ואם כן מה היא?

כדי להצליח לענות על שאלות אלו עלינו להתבונן בתפיסת המציאות שלנו. אנו תופסים את המציאות בהתאם לטבע שלנו, טבע אגואיסטי, לכן האנושות במחקריה מגיעה למשבר – למרות כל התקדמות המדע והעובדה שחיינו הפכו נוחים יותר אינו מצליחים להגיע לאושר.

הרצון האגואיסטי שלנו לקבל מגביל את תפיסתנו ומאפשר לנו לראות רק חצי מהתמונה. האם יש ברשותנו עוד אמצעי לחקור את הטבע שלנו פרט לחקירת הטבע מתוך הטבע עצמו?

כל אלמנט הכי קטן, כל חלקיק של גל או חומר, כל פרט במציאות בנוי משני חלקים: רצון לקבל ורצון להשפיע. המקובל הולך בחשכה עם פנס הנקרא "רצון להשפיע", אור דחסדים, אם הכלי של האדם נמצא בתכונה ההפוכה לתכונת הקבלה, הוא פולט, מקרין החוצה, במקום לקבל. הגעתו לתכונה זו, תכונת הנתינה, פותחת בפניו חצי נוסף של המציאות. המקובל יכול לקשור את שני חלקי המציאות המנוגדים יחדיו ולגלות שלימות. הוא מגלה כי שכולנו קשורים ומחוברים במערכת קשרים אינסופית, ושהטבע מתנהל בתהליך הדרגתי ומכוון. הוא מתעלה מעל הטבע, ומגלה כי ישנה תכלית ומה היא.

עוד בשיעור:
• מה ההבדל בין מדע, דת וקבלה?
• בריחת האדם מהסבל דומה לאדם הבורח מפני מכבש. אדם העולה לעולם הרוחני הופך לנוהג במכבש ולוחץ על הגז, ובכך מאיץ את ריצתו עצמו, הבורח מהמכבש לעבר תכלית הבריאה.
• האדם הינו חלק אינטגרלי מהטבע, הוא חייב לבצע את תפקידו בטבע ולהשפיע לכל המערכת ללא דיחוי אחרת הוא מפר את החוק האינטגרלי של הטבע.
• הנוסחה הכללית של המציאות היא: אור מסך וכלי . או בצורה אחרת (X= F(Y
X קבלה
Y – נתינה
F – הקשר ביניהם.
• האדם המגיע לרוחניות מקיים את הנוסחה מרצונו החופשי ולא מתוך הכרח ובכך מגיע למדרגה רוחנית עצומה. הוא משיג את מחשבת הבריאה, אותה מחשבה שבראה את והטבע ונמצאת מעליו.
השיעור מבוסס על כתבי בעל הסולם – מאמר השלום, "חיוב הזהירות בחוקי הטבע", ספר קבלה למתחיל, עמוד 127

לצפיה בשיעור המלא

להורדת MP3

תלמוד עשר הספירות מתאר לנו את התהליך אותו עוברות הנשמות בדרכן אל עולם האינסוף עולם שכולו טוב. המקובל מתאר בפרטי פרטים את התהליך העובר על הנשמה. שיעור זה עוסק בזמן רוחני הנקרא עשרת ימי תשובה – מראש השנה ועד יום כיפור.

הנוקבא, המסמלת את אוסף הנשמות המאוחדות נבנית בשלושה שלבים דורמיטא (שינה), נסירה, וחיבוק השמאל.

בשינה נראה לנוקבא שהעליון שלה, זעיר-אנפין, מתרחק ממנה, הוא מציג עצמו כלפיה ככזה על מנת שתוכל להקים את עצמה בצורה עצמאית, בהמשך מקבלת הנוקבא כלים, חסרונות מבינה ותיקון לכלים מזעיר-אנפין.

החלק השלישי נקרא חבוק השמאל, הוא מכונה חיבוק, משום שזעיר-אנפין אינו יכול לתת לנוקבא על-ידי זיווג, אלא בצורה פחות ישירה, כאורות מקיפים בלבד. בחלק זה משתתפת גם הנוקבא מצידה – הריחוק והכוחות שמקבלת מהעליון מאפשרים לה מידת העצמאות.

עוד בשיעור:
• נצח והוד דעתיק המכונים גם דדי בהמה, פועלים על אוסף הנשמות הנשמות מעלות מ"ן לנוקבא דאצילות שמעלה מ"ן לזעיר-אנפין שמעלה מ"ן לאבא ואמא.
• כל פרצוף רוחני כולל שני חלקים – תכונת הקבלה ותכונת ההשפעה, ימין ושמאל.
• זיווג הוא מגע בין עליון לתחתון, ההשפעה שיש בין אחד לשני, ישנם סוגים שונים של זיווגים, ביסודות, דנשיקין, חיבוק.
השיעור מבוסס על תע"ס כרך ו' חלק ט"ז עמ' תשנ"ט אות קל"ג

לצפיה בשיעור המלא

להורדת MP3

יום כיפור מתקרב והאדם נמצא בפני בירורים וחשבון נפש, אנו מעלים בקשות סליחה ותפילה, חסרון ומייחלים למענה ולמילוי בקשותינו, אך המציאות מוכיחה לנו שלא כל תפילותינו נענות ולעיתים מצבנו אף נהיה גרוע יותר משנה לשנה.

חכמת הקבלה מספרת לנו על שער מיוחד, שער הדמעות, השער היחיד דרכו יכולה תפילת האדם לעלות ולהתקבל, בזמן שכל תפילותיו האחרות יתקלו בשערים סגורים ונעולים.

בשונה מעולמנו בו אנו רואים דלתות ויודעים היכן לפתוח אותן, בעולם הרוחני הדלתות אינו נראות, האדם נתקל בקיר, לא מקבל תגובה, ועליו לגשש למצוא את הפתח, ברגע שמצא אותו נפתח הכל והעולם הרוחני נפרש לפניו.

הקיר אותו האדם רואה הוא האדם עצמו, מה שעומד בדרכו של האדם לרוחניות הוא הטבע שלו.

העולם הזה הוא מעין בועה אגואיסטית ואם האדם מעלה תפילה אגואיסטית היא נחשבת כמותרות, ולכן נדחית, השערים הנעולים מסמלים את אכזבת האדם מבקשותיו לקבל מילוי מרצונות הקשורים בעולם הזה, רצונות לכסף, שליטה, כבוד וידע.

בכל רדיפותיו אחרי תענוגים בעולם הזה האדם מוצא את עצמו יותר ויותר ריקני, יום כיפור, על העינויים שבו מסמל את מהלך כל חיינו, הבדיקה והברורים העוברים עלינו עד שאנו מגלים עד כמה הכלים שלנו ריקניים.

האדם אינו יכול לצאת מרצונו האגואיסטי, הרצון לקבל, טרם שבדק אותו במלואו, על האדם לעבור על כל רצונותיו, לנסות בכל השערים, עד שמגיע לשער האחרון, הבקשה לתיקון, שער הדמעות.

על האדם לעבור מהזדהות עם הלב, רצונותיו האגואיסטים, להזדהות עם הנקודה שבלב, רק לאחר שהאדם הגיע להרגשה כזו, ולא רק מלים שבפה, הוא מבקש מתוך אותה נקודה שבלב, הוא מבקש לרכוש תכונה, תכונת ההשפעה.

את התהליך האדם עובר עם הקבוצה שאיתו, ואך ורק בעזרת קבוצה זו, אלו המגלים את חוסר יכולתם לצאת ממצבם ובחיבור יחדיו של את הנקודות שבלב, בהצטברות המאמתים שלהם בחיפוש אחר אותה תכונה, תכונת הבורא, תכונת השפעה, הם מגיעים לבקשת משותפת.

בקשה זו המכונה תפלת הציבור בה האדם הקבוצה והבורא מתחברים כאחד "ישראל אורייתא וקוב"ה חד הוא". אז נענית תפילת האדם, והוא פורץ את המחסום, השער נפתח והוא עובר אל העולם הרוחני.

עוד בשיעור:
• מהי "תפילה" ברוחניות? תפילה היא בדיקת האדם את מצבו לעומת המצב הרצוי המתואר לפניו בסידור התפילה, בירור רצונותיו של האדם, כלפי תכונת ההשפעה. הנכונה.
• בעולם הזה רק הקבוצה מהווה קנה מידה עבור האדם כלפיו הוא יכול למדוד את עצמו. הקבוצה מהווה תמיכה הופכת את התהליך למהיר וקל.
• "שער" הוא הקשר בין רשות לרשות, מצד אחד האחד ומהצד השני האחר וביניהם שער, וכל אחד נוגע בשני, השערים מאפשרים לאדם להעלות את בקשותיו שעל ידם הוא מקווה לקבל מילוי.
השיעור מבוסס על שלבי הסולם ה',תלמוד בבלי,"מהו השינוי שבשער הדמעות משאר שערים"

לצפיה בשיעור המלא

להורדת MP3