קבלה לעם היום

חלק א': כתבי הרב"ש ,כרך א', מאמר "אתם ניצבים היום כולכם", שיעור 2

• אם האנשים לא מחוברים, אין הבורא רואה אותם, כאילו הם לא נמצאים, כי הוא לא רואה כל אחד בצורה הנפרדת שלו, אלא רק את מספר החיבורים בין האנשים.
• יש לנו את כל התנאים כדי להגיע ליצירת הכלי הנכון, כל ההכנות להיות דומים לבורא מצד אחד ועצמאיים מהצד השני, ועל האדם מוטלת רק העבודה, והיא כן נמצאת ברשותו.
• אנו מסוגלים לבצע את העשייה, אפילו נגד הרצון, והיא תוביל אותנו לבירור הנכון – שאנו צריכים כוונה שאותה אנו לא יכולים להשיג, ומתוך הבירור הזה נוכל לפנות לבורא שישנה לנו את הכוונה.
• מלכתחילה, עלינו לברר מהו המעשה, מה עלי לעשות; המעשה הוא הכנעה לקבוצה מצד אחד והשפעה לקבוצה מהצד השני.
• המעשה שהבורא דורש הוא ערבות, איחוד, חיבור.
• על האדם להאמין שבכל רצון אגואיסטי חדש שמתעורר בו, יש מצב חדש של קבלת התורה – המאור שיבוא ויתקן אותו, שבכל רגע זה יכול להתממש.
• החשוב ביותר הוא לא להתבלבל ולקחת על עצמנו את עבודת ה', אלא לברר מהי עבודתו ומהי עבודתנו, וכתוצאה מכך האדם יתמקד בבניית החיסרון, שיאפשר לבורא לעבוד עליו.
• אנו לא באים לתקן את השבירה, אנו חייבים רק לגלות את כוח השבירה בינינו כתוצאה מהניסיון לחיבור.
• החיבור הוא לא מה שנמצא בחומר, אלא משהו שנמצא מעל החומר, ששייך לנקודה אחרת של המציאות, ומהות החיבור הזה זו כבר האלוקות.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי הרב"ש ,כרך א', מאמר "אתם ניצבים היום כולכם"

• האדם צריך ליצור בעצמו את הרצון להשפעה ואהבת הבריות, וזה לגמרי לא טבעי, דווקא לזה אין לו כל רצון. לכן דווקא בחיבור עם הזולת, אנו יכולים לייצב את תכונת ההשפעה שלנו כפי שהיא נמצאת אצל הבורא.
• אנו חייבים את הסביבה, כדי שהיא כל הזמן תזכיר לי, תחייב אותי לחזור לאותה המחשבה על תכונת ההשפעה, שאותה אני דוחה באופן טבעי.
• "ברית", "ערבות" – כאשר אנחנו מתחילים לחשוב שכל חבר וחבר יתעורר בכל רגע ורגע לתכונת ההשפעה והאהבה, להתעורר לגלות את המקום השבור בינינו, ואז התפילה המשותפת תביא לנו את האור המחזיר למוטב, שיחבר בינינו ובחיסרון המשותף נגלה את הבורא.
• אם האדם לא מממש את ההתעוררות שנתנו לו מלמעלה, בהתעוררות שלו מלמטה על-ידי הסביבה, לוקחים ממנו את זה.
• אנו חייבים לייצב את עצמנו בעצמנו, שהחיבור בינינו יהיה אך ורק על-מנת לעורר כל אחד את האחרים לחיבור, לתכונת ההשפעה.
• הרצון לייחוד גדל על-פני ההפרעות ש"מחממות" אותנו, עד שאנו מתחילים לצעוק.
• כל דבר רוחני קורה, אך ורק אם לפני זה ישנו החיסרון השלם.
• רק צעקה קבוצתית, כאחד, מצילה את המצב.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש כרך א', מאמר "הצורך לאהבת חברים"

• הרצון שברא הבורא, נברא על-ידי השפע והאור – תכונת ההשפעה והאהבה, אבל ההרגשה שבתוך הרצון, תלויה במידה שהנברא משתוקק לאותה התכונה שבראה אותו.
• רצון – חומר הבריאה, השתוקקות – מה שחומר הבריאה מפתח מעצמו ולפיו הוא מרגיש את מידת החיים שבו.
• הרצון בא מלמעלה וההשתוקקות באה מלמטה ותלויה בנברא.
• כדי להגיע להשתוקקות מתנתקים מהמילוי ואפילו ללא מילוי, ישנה ברצון נקודה שיכולה להתפתח לכדי השתוקקות לאור העליון, ולפי זה נמדדת מהות הנברא.
• דרגת המדבר בנברא זו ההשתוקקות להידמות לבורא, וזה נקרא ה"אדם".
• בטבע קיימות רק 3 בחינות – דומם, צומח וחי – רצונות המתפתחים ממעלה למטה בצורה טבעית. דרגת האדם כבר מתפתחת על-ידי עבודה עצמית, יגיעה, מאמץ מיוחד שבא מצד הנברא עצמו כלפי החברה, ובזה שהוא מתחיל לעשות פעולה שהיא נגד טבעו, הוא מפתח נטייה מיוחדת שקיימת בו כטיפת זרע ומנצל אותה לפיתוח דרגת האדם שבו.
• עלינו לפתח חיסרון להשפעה ואהבה; זאת כל העבודה שלנו ולפי החיסרון הזה נכיר ונבין את היוצר שלנו ונגיע איתו לקשר שנקרא "דבקות".
• הבושה היא כבדיקה – האם אני נמצא בהתאמה או בניגוד לבורא.
• אם אני מפתח את הרגשת הבושה כלפי הרגשת המקבל או המשפיע, אני מפתח בזה חוש, שבעזרתו אני מתקדם ויכול להיות בטוח שאני מתקדם נכון.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א': מאמר "מעוז צור ישועתי"

• אין בהתפתחות האנושית דבר חדש, אלא רק גילוי הקיים בהדרגה, בדרגות דומם, צומח וחי, בצורה שכבר כלולה בטבע.
• במין החי ישנה תוספת – מלבד האינסטינקטים, הרשימות הפנימיות שקיימות בדומם ובצומח, ישנה התפתחות מרשימות חיצוניות – רצונות לכסף, כבוד, שליטה ומושכלות, המתפתחות באדם על-ידי הסביבה ומפתחות אותו, עד שהוא מגלה שכל מה שנמצא סביבו קיים למעשה בתוכו.
• הרשימות החיצוניות מסודרות דווקא בצורה כזו מהבורא, כדי לתת לאדם אפשרות להיות בבחירה חופשית – לבחור את הסביבה שבה הוא יתפתח ובזה הוא משפיע על גורלו.
• בדומה להרגשת הבושה שהאדם מרגיש כתוצאה מחוסר בלבושים גשמיים, החברה יכולה לחייב אותו ללבוש לבושים רוחניים, כתוצאה מהבושה שמתגלה בו בשל היותו ערום מבחינה רוחנית.
• אדם שמבין את השפעת הסביבה כלפי הבושה שבו, יכול להשתמש בזה בצורה מבוררת על-מנת להביא את עצמו לרוחניות.
• הבחירה העיקרית הכללית, חייבת להיות בסביבה שמטרתה היא אהבת הזולת, אהבת הבורא.
• העיקר הוא ביקורת תמידית של החברה, כלפי אותה המטרה שהיא קבעה לעצמה.
• בזה שאני בוחר את השפעת הסביבה עלי, אני בוחר בכל פעם את הכלים והשינויים הפנימיים שלי.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש כרך א', מאמר "עניין השפעה"

• הפעולה לא חשובה, העיקר הכוונה – מי מרגיש את הפעולה, אני או מישהו אחר.
• אני רק מכונה שתמיד שוקלת את כדאיות הרצונות שלה, ונמצאת כל הזמן בחשבונות על כמות היגיעה תמורת השכר.
• כדי לתת לנו אפשרות לעשות פעולת למעלה מהטבע שלנו (למעלה מהדעת), הבורא חילק את המציאות שלנו ל-2: אני והסביבה, כך שעל-ידי השפעת הסביבה עלי, אוכל לשנות את הערכים שלי בהדרגה וכך להגיע להשתוות עם הבורא.
• האדם בנוי כך שהוא מקבל מהסביבה כל דבר כאמת, ללא ביקורת מצידו ולכן הכול תלוי בסביבה, עד כמה שהיא תשחק לפניו.
• אם הסביבה תשפיע עלי שהשפעה זה חשוב, ארוץ אחרי ההשפעה.
• אנו צריכים לראות את הסביבה כאמצעי, כמנוף, שעל-ידה אנו יכולים לנהל את ההתפתחות שלנו ולהגיע לרוחניות.
• בדיקת הכוונה על-מנת להשפיע היא פשוטה – מי האדם רוצה שייהנה מפעולתו.
• "על-מנת להשפיע" – לא מרגיש את ההנאה כתוצאה, אלא כחומר דלק על-מנת לגרום הנאה לזולת.
• "עשיית נחת רוח ליוצרו" – פעולה נקייה בעל-מנת להשפיע, ללא שום חזרה לעצמו.
  המשך קריאה »

חלק א': זוהר לעם, פרשת "ויצא", אות נ"ט, שיעור 6

• אנו נמצאים ומרגישים הכל בתוך מלכות, לפי מידת ההשתוות שלנו לאור.
• האור העליון אינו מאיר, הוא נסתר, ועד כמה שהתחתון מתעורר להידמות לעליון, הוא מעורר בעליון תכונות המאירות כלפיו ונקראות "ספירות".
• במידה שהאדם מתקדם, תמונת המציאות הופכת כלפיו יותר עשירה ומורכבת אך מהצד השני, היא כולה מתקבצת ל-10 ספירות.
• ברמת העולם הזה אין יחס לכוונת הפועל. כשמתחילים לעבוד מחוץ לרצון לקבל, כל פרט ופרט נעשה מורכב מ-2 פעולות – בכוונה ובמעשה, ההפוכות זו מזו. זו עבודה קשה מאד של הרצון לקבל שלא שייך כלל לרוחניות, כקובע ומיישם פעולה רוחנית.
• אין לנו עבודה אחרת מלבד להרכיב את מערכת אדם הראשון – המערכת המתוקנת של עולם אין-סוף, וזה נעשה על-ידי שליטה – שכל אחד צריך להעריך את החיבור מעל כל שאר הדברים בחייו.
• האדם לא יכול לשלוט על עצמו לבד, כי אם היה יכול לעשות זאת הוא היה נשאר אגואיסט. לכן אנו משיגים את השליטה רק בעזרת הדבקות בבורא – שליטת כוח ההשפעה על כוח הקבלה.
• הזוהר הוא ביטוי של נשמה שנמצאת בדבקות הסופית עם הבורא, לכם אם האדם מקבל רגש כלשהו לרוחניות, הוא מרגיש את הזוהר כקרוב והוא לא יכול בלעדיו.
• במקורו, הזוהר כלל פירוש על כל התנ"ך – חב"ד חג"ת נה"י של מלכות הכללית, אך לנו נותר רק הפירוש על חלק התורה. הטקסט החסר בזוהר עוזר לנו להימשך לנשמות שבהן אותו הטקסט החסר נמצא, וכך תושלם נשמתו של כל אחד ואחד.
• השמירה שהחיבור יהיה לפניך כל הזמן כראשון בחשיבות, היא הסימן שאתה מכוון נכון למטרה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א' :זוהר לעם, פרשת "ויצא", אות ל"ד, שיעור 5

• כדי להשתמש בספר הזוהר באופן נכון, עלינו להכין את עצמנו להיות זמן הלימוד "כאיש אחד בלב אחד", להשתדל להישאר יחד, להבין שהמאבק הוא נגד הכוחות שמפרידים אותנו זה מזה ולכלול את הבורא באותה התמונה. אז נגיע למצב שאין בינינו ובין האור הבדל, ואז האור הגנוז שבזוהר ישפיע עלינו.
• דרגת דוד המלך היא מלכות – עבודה עם כל הכלים. משה עשה זאת בדרגת ו"ק – למעלה מחזה, ודוד עשה זאת בדרגת ג"ר – למטה מחזה.
• אנו צריכים להגיע למצב שאנו קוראים את הזוהר ולא מבינים ומרגישים את הכתוב בו, עד שנגיע לייאוש והתכנסות פנימית ונבין שאין ברירה אלא להתאחד, ובאיחוד הפנימי לפתוח את מה שמדבר עליו הזוהר, כי אין שיטה אחרת לעשות זאת.
• אנו צריכים לשים לב שהרצון להתחבר והרצון לגלות יהיו זה אחר זה, כסיבה ותוצאה.
• עלינו להבין שהבורא עשה את כל המשחק שלנו בהסתרה, מכיוון שהיא לטובתנו, כי רק מתוכה נוכל להעמיד את עצמנו בהשפעה כמוהו, ואם הכל היה מגולה לפנינו, היינו מכורים למילוי.
• בעזרת ההסתרה אנו יכולים ללכת באמונה למעלה מהדעת ולגלות את צורות הבורא.
  המשך קריאה »

חלק א' :זוהר לעם, פרשת "ויגש", אות ק"ו, שיעור 5

• הזוהר הוא החלק המועיל ביותר מהתורה.
• כל הספרים הקדושים נכתבו מתוך השגה רוחנית, וכשאנו קוראים אותם, אנו יכולים להזמין משם את המאור המחזיר למוטב, ואז נקרא שאנו עוסקים בתורה.
• ההכנה לתורה היא חיסרון לתיקון; הרגשת הטבע שלנו כרע, שאנו לא מסוגלים להתחבר בינינו, ובמידת השתדלותנו להתחבר, נדרוש את המאור.
• כל הבעיה היא איך לאזן את הקווים ימין – חסדים ושמאל – חכמה, המכחישים זה את זה ולא יכולים לעשות פשרה ביניהם. הפיתרון הוא הקו האמצעי – קבלת אור חכמה מלובש באור חסדים.
• כלי הקו האמצעי רחב הרבה יותר משני הקווים ימין ושמאל, כי הוא נמצא למעלה מהדעת ומחבר את שני הקווים יחד, כך שהם נמצאים בשימוש מלא – התענוג מורגש בתוך הנברא ומטרת התענוג מורגשת בבורא.
• "רד"ו (210) שנים" – תיקון עד אמצע הבינה, שנעשה בזמן גלות מצריים.
• "יעקב" – קטנות דקו אמצעי; "יוסף" – גדלות דקו אמצעי.
• הגלות היא דרגה רוחנית – גילוי האחוריים של הבורא.
  המשך קריאה »