קבלה לעם היום

הכנה לשיעור

• הנקודה שבלב היא תחילת הנשמה, וניתן לפתח אותה על-ידי לימוד חכמת הקבלה.
• אנו עדיין לא מודעים לעובדה שכל הרגעים והמקרים בחיינו מתעוררים כדי להביא אותנו להתפתחות הנשמה.
• האדם צריך להגיע לזה שלא רע לו סתם, אלא להכרת הרע – מה זה רע.
• האדם צריך להגיע בהדרגה למצב שרע לו, לא כי הוא מרגיש רע בהרגשת מר ומתוק, אלא רע בזה שאין לו אמת והוא נמצא בשקר.
• על-ידי הסביבה ניתן להעמיד את שתי המערכות – "מר ומתוק" ו"אמת ושקר" זו מול זו.
• אמת – על-מנת להשפיע; שקר – על-מנת לקבל; קבלה והשפעה – בירור שכלי; מר ומתוק – בירור גופני.
• בסופו של דבר, על האדם להגיע למצב שבו הוא יעדיף לעשות צמצום, רק כדי להיות בהשפעה; שאין לרצונות הקודמים שלו בזה שום פיצוי.
• חייבים לפתח את הנשמה, אחרת תהיה בדיכאון וללא מוצא.
• מזמני האר"י והלאה, התעוררות הנקודה שבלב באנשים נובעת כבר מתוך "ביאת המשיח" – גילוי חכמת הקבלה לכל האנושות.
  המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• אנו לא עושים שום חידוש, מאמץ או דבר לפני הבורא.
• הכול זה כדי לצבור ניסיון, כדי לרכוש את הכלי החדש, כדי שנוכל אנחנו ליצור את הקשר החדש עם האלוקות.
• הקשר עם האלוקות נקרא "קו אמצעי", בו אנו קושרים את שתי התכונות – קבלה והשפעה, יחד, וזה כל הניסיון של האדם.
• מה שהאדם מקבל כתוצאה מזה שהוא קושר ימין ושמאל, זה אור, הנקרא ה"נשמה" שלו.
• האדם צריך לרכוש את הכלים החדשים, ואף אחד לא יכול לעזור לו בזה; לכן ההתקדמות שלנו היא שאנו צריכים לקבל כל רגע ורגע, כל ניסיון, ולא לזלזל בשום מצב, וכך לצבור את הכוח לחשבון גדול.
• הכול תלוי בתשומת לב האדם ובכמה הוא נמצא בקשר נכון עם הסביבה; רק אז הוא יכול לעבד נכון כל מקרה שמגיע אליו, נמצא תמיד בתשומת לב למה שקורה לו בחיים, ואז הוא לא מבזבז את הרגעים.
• כל ההתקדמות היא בזירוז הזמן – כמה רגעים ביום, האדם קושר לקדושה.
• בדרגתנו, ההבחנות עצמן לא חשובות, אלא מספר ההבחנות שהאדם עובר.
• לא משנה במה מסתיים הניסיון, העיקר הוא לנסות לממש את הרגעים "כמו תינוק", ואז נתקדם מהר.
• אם האדם יעשה זאת, הוא יגלה עד כמה כל רגע מלא ממש בכל מיני מרכיבים מאד משובחים, שבהם הוא מגלה לפתע שיחס הבורא אליו הוא בוער וסוער, ולא רגוע כפי שחשב קודם.
• אם האדם רוצה להיכנס יותר פנימה, ל"מים" הרדומים בחייו, הוא יגלה שמחכים לו שם ניסיונות גדולים ובהתאם לזה, תוצאות.
• כל החיים שלנו זה סיפור, דיבור שיחה של הבורא איתנו, ואנו לא מקשיבים; אם נטה את אוזנינו, אנו נשמע את קול ה' בכל רגע ורגע.
• "לשמוע את הבורא" – להשתדל להרגיש בתוך עצמך את הקול הפנימי הזה, את התוצאה מפעולת האור המקיף.
• רק חברה חזקה יכולה להעמיד כל אחד מאיתנו במצב כל-כך ערני, עד שכך נתחיל להתייחס לחיים.
• כל פניה לעבר היא פסולה; רק קדימה – הבורא לפניך.
  המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• בכל רגע ורגע, ישנו חומר שעליו אנו צריכים לעבוד.
• בלי הקליפות שבנו, אנו לא יכולים להתקדם; דווקא בעבודה איתן, אנו יכולים להלביש עליהן כוונה על-מנת להשפיע ולתקנן.
• אם כל הטבע שלנו הוא רצון לקבל, לא יכול להיות שאנו נמצאים מחוץ לו.
• אנו צריכים להאמין שאנו נמצאים בכל רגע בקבלה, ורק אם נמשוך מבחוץ את הכוח העליון נראה איך שאנו משקרים לעצמנו.
• הפיתרון לזה הוא "למכור" את עצמך לחברה – אני מוכן לתת להם מה שהם רוצים ולקבל בתמורה את המאור, שרק הוא יכול להחזיר אותי למוטב.
• קליפה היא המכשול שעל-ידו אתה קונה ומגיע למדרגה גבוהה יותר, בתנאי שאתה מסכים ללכת ב"אמונה למעלה מהדעת" – שכל התוצאות יהיו ממנה והלאה.
• "אחיזת הקליפות" – עיכוב מביצוע הפעולה הרוחנית; "יניקת הקליפות" – כאשר הקליפה דוחפת את האדם לבצע את הפעולה, כדי לקחת את שכר הפעולה אליה.
• אם האדם חושב שהוא יכול להתגבר על הקליפה בעצמו, סימן שקליפה אחרת גברה על הקודמת ופועלת בו.
  המשך קריאה »

חלק ראשון

• מטרת הבריאה היא להיטיב לנבראים.
• כדי לברוא את הנברא, צריך להפוך אותו, שיהיה הפוך מהבורא – אם הבורא הוא כוח ההשפעה, האהבה, הטוב, אז נברא רצון לקבל ההפוך ממנו – כוח הקבלה.
• הרצון לקבל צריך לעבוד כמו הרצון להשפיע, ואז הוא יהיה בכל מה שיש לכוח העליון – נצחיות, שלמות, ואז נוכל להגיד שהבורא הוא טוב ומיטיב.
• את הכול אנו משיגים "בהפוך" – "יתרון האור מן החושך"; הכול בא אלינו מתוך השוואת הדברים ההפוכים – חושך ואור, כי כולם מגיעים אלינו מהניגודיות הראשונה, בין הבורא לנברא.
• אנו צריכים לשמור על הניגודיות; שני דברים הפוכים נמצאים בנו – הרצון לקבל, ועליו אנו צריכים להשיג כוונה על-מנת להשפיע. על שניהם לגדול שווה בשווה, ולגדול למקסימום.
• הרצון לקבל לא נשבר, נשברה הכוונה – לפני השבירה הוא רצה להשפיע את התענוג למישהו אחר, כדי להנות בזה ל"בעל-הבית", ופתאום הוא מרגיש שהמילוי כל-כך נעים וכובש אותו, והוא לא יכול לחשוב באותו הזמן על "בעל-הבית".
• הכוונה היא כלי, ולכן היפוך הכוונה, מעל-מנת להשפיע לעל-מנת לקבל, נקרא "שבירת הכלים".
  המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• העבודה היא רק על החשיבות.
• אין הרגל, אלא עלייה לדרגת החשיבות – במידה שזה חשוב לי, זו מידת התיקון.
• "הרגל" במילון שלנו, הוא הרגל לעבוד על חשיבות הרוחניות.
• אנו עדיין לא מגלים מהו מקור כל ההחלטות שלנו; כשנגלה זאת, נגלה שהכול מגיע מתוך הרצון לכבוד.
• "שכינתא בעפרא" – גדלות ההשפעה בחורבן.
• גם אם אני עושה פעולות כאילו רוחניות, מתוך תועלת וחשיבות עצמית, עדיין ישנה תקווה להשגת המטרה – לעבוד ללא שום פרס.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• כל העבודה שלני היא מעל ההפרעות.
• רק אדם שיש לו יצר רע ושהוא צריך להתקרב למעלה ממנו לבורא, מבקש שזה יקרה; מי שלא מגלה שיש לו יצר רע, לא מבקש את זה.
• את סידור התפילה כתבו אנשי הכנסת הגדולה – מקובלים גדולים, והוא למעשה מתאר את הסדר שבו אנו מתפתחים; הצורה שבה האדם מכיר הכול, כדי להגיע לזיווג עם האור העליון.
• תפילה היא עבודה שבלב – בתוך הרצון; תפילה היא חיסרון מבורר שאותו אני מעלה למעלה, ומבקש מהעליון שיתקן אותו; הרצון לקבל שעולה לתיקון נקרא "תפילה".
• עליית התפילה – האדם מעלה את הרצון שלו למעלה, באותו ה"עמוד" שבו אח"פ דעליון נמצא בגלגלתא-עיניים דתחתון, וכך הלאה בכל פרצוף עד אין-סוף.
• העלאת מ"ן – נותנים לעליון את הרצון, שיתקן אותנו.
  המשך קריאה »

חלק ראשון

• העיקר זה מקדם הרצון – ההשתוקקות.
• האדם הוא התפתחות הרצון האחרונה שבמלכות, שיכול לעשות משהו נגד "בעל-הבית", נגד הטבע; שהטבע שבו הוא הרצון לקבל, ונגדו הוא יכול לפעול.
• "אדם" – מי שהעיקר בשבילו זה הקשר עם "בעל-הבית" ולא קבלת המילוי ממנו.
• האדם צריך לעשות בכל פעם צמצומים על קבלת התענוג, להעלות על-פניהם את חשיבות "בעל-הבית", ושחשיבות בעל-הבית תהיה העיקר עבורו; כתוצאה מכך הוא יגלה המון פרטים ברצון לקבל שלו.
• מתעוררים באדם רצונות של קנאה, שנאה, תאווה וכבוד, ועל כולם הוא יצטרך לוותר, עבור קשר עם הבורא.
• השתוקקות להשיג, לא תענוג, אלא את הנותן, להשיג את גדלותו וחשיבותו – זאת מטרת הבריאה.
• כל אחד צריך להשתוקק להיות הוא עצמו; למצות, לממש את כל מה שיש בתוך הנשמה שלו.
• הבדיקה היא, האם על-פני כל מה שמתגלה בו, האדם מעדיף מגע קטן, ולו הזעיר ביותר, עם כבור הנותן.
• העיקר זה קדימה; לא להיות רגוע.
• השתוקקות זה מה שנברא במלכות, כתוצאה מזה שהיא מסיימת את פעולת התפארת – זעיר-אנפין.
• הכול מושרש בהויה הראשונה, וכשמגלים אותה, נקראה שחוזרים לאין-סוף.
• כל הפעולות אחרי בחינה ד', זה כדי לגלות מה מושרש ב-ד' הבחינות הללו.
• על כל הדברים שיהיו, אנו צריכים לגלות קשר עם הבורא; בעלמא, ללא מילוי – הוא צריך להיות באמת המילוי שלי.
• רק החברה יכולה לעזור בבירורים הללו.
  המשך קריאה »

הכנה  לשיעור

• אם הבורא באמת "רוצה" להביא את האדם למטרת הבריאה, לדבקות, מתעורר באדם רשימו, שהוא חייב לממש את שורש נשמתו.
• לאותו אדם מסדרים בהתאם למערכת הכללית, כל מיני מכשולים כדי לעורר אותו לזה – בכסף, בכבוד, בשליטה  – האדם מתחיל לראות באחרים סימני הצלחה ש"אוכלים" אותו, לא נותנים לו לחיות, וכמו כן בחברים, שהם מצליחים, מיוחדים יותר ממני; כתוצאה מזה, הקנאה "אוכלת" אותו – אלה שלבי התיקון.
• אל לאדם למחוק את הסבל הזה, אלא להתגבר עליו, כדי שהוא יהפוך לשמחה.
• מתוך הסבל, יש לאדם מספר אפשרויות: או לטשטש את זה, או לרצות שוויון, אבל העיקר, אחרי הכול צריכה להתייצב בו החלטה שהוא דבק בהשפעה, שהדבר, השירות הקטן ביותר שאני יכול לעשות, לא חשוב איך ארגיש, אני חייב להיות בזה – זו הגדלות שאני מעמיד לפניי.
• הבדיקות הן, האם העולם, החברים, המורה, יכולים לשנות את ההחלטה הזו; האם האדם מתלהב ממה שהם חושבים עליו, לטובה או לרעה.
• אם האדם משתדל להגיע למצב שרק יכולת להשפיע, להתקשר לבורא, תהיה לעיניו כמטרה, ואת כל ההפרעות הוא רואה כעזרה מלמעלה, שהן מכוונות אותו למטרה, הוא בכיוון הנכון.
• המטרה היא להשתמש נכון בכל האמצעים – קנאה, תאווה וכבוד, כדי באמת לצאת מהעולם.

המשך קריאה »