אהבה אמיתית קיימת רק מעל הטבע שלנו
הנברא לא מסוגל לתת, אנחנו רצון לקבל. רק הבורא יכול לתת. אם כך איך אנחנו אמורים להשוות את צורתנו לבורא?
תשובה: על-ידי שימוש בכוח האהבה של הבורא כלפינו, אנו מקבלים תענוג מהבורא ובכך נותנים לו…
תשובה: על-ידי שימוש בכוח האהבה של הבורא כלפינו, אנו מקבלים תענוג מהבורא ובכך נותנים לו…
התקדמות רוחנית תלויה וניתנת למדידה אך ורק בחיבור של האדם לאנשים אחרים. דרך התחברות לחברה ששואפת ורוצה להשיג רוחניות, מתווספים לאדם כוח ורצון להגיע לרוחניות. ורק בעבודה בחברה כזו אפשר להרגיש עד כמה הרוחניות חסרה לנו…
אנו משתמשים גם בשכלם של אחרים ונעזרים בהם לא פחות מאשר אנו נעזרים בשכלנו שלנו. הדבר דומה לאדם שמתייעץ עם רופא ונוהג לפי עצתו – אף על פי שאינו מבין דבר ברפואה הוא סומך על שכלו ונסיונו של הרופא…
מסיבה זו ברא הבורא את תכונת האגואיזם, תכונה הפוכה מתכונתו, שהיא להשפיע טוב ועונג באופן מוחלט. באמצעות בריאת תכונה הפוכה לתכונתו, יצר הבורא עולם שבו האדם אינו מרגיש את הבורא – זהו עולמנו. על-ידי כך מאפשר הבורא לאדם "לחזור" אליו מתוך בחירה חופשית…
חכמת הקבלה מלמדת אותנו שהסיבה לבריאת המציאות היא רצון הבורא להנות לנבראיו. לכן ברא הבורא את הנברא עם טבע של רצון ליהנות, ליהנות ממה שרוצה הבורא לתת לו. כאשר רצה הבורא לברוא את הנבראים כדי למלא אותם בתענוגים, נבראו מיד כל הנבראים, מלאים בכל התענוגים שקיבלו מהבורא…
הרב המקובל יהודה אשלג (בעל הסולם), כותב על הסיבה להרגשת השלמות שנובעת מהרגשת אהבה לזולת במאמרו "מהות הדת ומטרתה": "בביאת האדם אל אהבת זולתו אז הוא נמצא ישר בבחינת הדביקות, שהוא השוואת הצורה ליוצרה, אשר עמה יחד עובר האדם מתוך עולמו הצר המלא מכאובים ואבני נגף, אל עולם נצחי רחב של השפעה לבורא והשפעה לבריות…"
כך כותב חוקר המקרא והאגדה יוסף היינמן בספרו "אגדות ותולדותיהן" מ-1974. אבל השאלות הללו אינן נחלתה של התקופה ההלניסטית בלבד – רבים ניסו להתמודד איתן לאורך ההיסטוריה והן ראויות הן להישאל גם ובמיוחד היום, זמן תחילת תהליך תיקונו הסופי של העולם…