יום חמישי, 28 אוקטובר 2010 אין תגובות »
חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "לפי מה שמבואר בענין ואהבת לרעך"
- "תרי"ג מצוות" – מושג שמעיד על ביצוע כל פעולות התיקון; איך שכל רצון ורצון יהיה בביטול הרצון לקבל שלו וברכישת המסך, כלומר כוונה על מנת להשפיע, או אפילו לקבל על מנת להשפיע.
- אנו לא רואים מדרגות ברוחניות, ואין סולם מוכן מראש. אני הוא זה שבונה את הסולם, במידה שאני מבטל את עצמי. הביטול נותן לי דרגות אחיזה בכלל החברה, ובהתאם לזה מצטייר ומצטבר בי כלי אחד כלפי בורא אחד.
- אנחנו בונים את האחד הזה כתוצאה מכל המאמצים והתיקונים שלנו. אם האדם מברר בתוך עצמו מה נקרא עבורו "אחד", למה האחד הזה מכוון את עצמו, ואת כל היתר שבו הוא מדכא, זה נקרא שהוא מכוון את עצמו בצורה נכונה לחיבור.
- אין טוב בלי רע; הטוב לא קיים בטבע ("בראתי יצר רע"), ונבנה רק על-פני הרע.
- אל תחפש שיהיה בעולם משהו טוב – הכל רע. כל העבודה שלנו היא לגלות את הטוב. ולכן עלינו להיות מוכנים לזה שכדי לגלות כל דבר, נצטרך לגלות קודם לכן את הרע.
- אנו כל הזמן מסתירים את הרע בחיים שלנו, אנחנו בורחים מההרגשה הרעה. הכוח ההגנתי שבנו מצייר לנו כל הזמן כל מיני שקרים רק כדי להרגיש טוב, לפצות על המצב שבו אנו נמצאים, לא להרגיש את האמת, לא לדבר עליה כי זה לא נעים, בשביל מה לסבול? האגו מסתיר את זה.
- גילוי הרע הוא דבר טוב, כי הרע מתגלה רק במידה שאנו יכולים לעלות מעליו ולתקן אותו.
- אם אני מבטל את עצמי כלפי החברה, אני בזה בונה כלי אובייקטיבי, בלתי תלוי באגו שלי, ובו אוכל להתייחס נכון לעולם ולבורא. זה נקרא שבניתי את החוש השישי, ועל-ידו אני יכול כבר לראות ולהבחין, אני נמצא בהכרה.
המשך קריאה »
יום רביעי, 27 אוקטובר 2010 אין תגובות »
חלק א': שלבי הסולם, מאמר "עשה לך רב וקנה לך חבר – ב', כתבי רב"ש, כרך א'
- הצורה היחידה שקיימת היא "הוא ושמו אחד", וכל הצורות האחרות שכביכול גם קיימות, קיימות רק כלפי המקבלים, הנבראים.
- מה שאנו צריכים לעשות, זה להחליט מהן הפעולות שעל-ידן אנו מחזירים את עצמנו לאותו מצב היחידי הנכון הקיים – "הוא ושמו אחד", שהאור והכלי, הנברא והבורא, נמצאים בדבקות, ולבצע אותן.
- עד רכישת הדרגה הרוחנית הראשונה אנו נמצאים בשלב ההכנה, שבו אנו נמצאים בבלבול ובחוסר הבנה. בשלב זה עלינו להשתמש בחכמת הקבלה ובעצות המקובלים כבסגולות, שעל-ידן נגיע לדרגה הרוחנית הראשונה, ומשם והלאה הכל יהיה ברור יותר עבורנו.
- במצב השלם, צורות היחס "זולת", "אדם לחברו" ו"אדם למקום", צריכות להיות מחוברות, בדבקות, שלא יהיה אחד חשוב יותר מהשני.
- העבודה בקבוצה – "מאהבת הבריות לאהבת ה'", היא צורת העבודה הבטוחה ביותר, מכיוון שאנו יכולים לעבוד בה גם כשאנו נמצאים בניתוק מוחלט מהאור.
- היחס ביני לבין הזולת זהה ליחס שביני ובין הבורא, ולכן תמיד אפשר לבדוק את עצמנו ולוודא האם אנו עובדים נכון.
- העיקרון הוא אחד: קבוצה שמשתוקקת לעבוד בין חבריה, כך שהיא דורשת שהבורא יתגלה בה, כדי לדעת איך להשפיע זה לזה בצורה הנכונה, כדי לגלות אותו. שהוא יהיה החיבור, העד, ושאליו נתחבר כולנו כדי להשפיע, וחוזר חלילה.
- כל ההשפעות שהקבוצה מקבלת מבחוץ – מדרגות הדומם, הצומח, החי והאדם, הן אך ורק כדי לחזק את המגמה הפנימית שלה. לכן עליה לדון אותן לכף זכות, כי זה מגיע אליה מהבורא, מהחיצוניות, שבסך הכל מחזיק ומחזק אותם, ומייצב את כל המצב.
המשך קריאה »
יום שלישי, 26 אוקטובר 2010 אין תגובות »
חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא"
- מטרת הבריאה היא להיטיב לנבראיו, ומתוך זה שהבורא הוא טוב ומיטיב, הוא נתן לנו אפשרות להגיע למצב הגבוה ביותר – שנהיה כמוהו.
- אנו הופכים להיות כבורא ב-2 נקודות עיקריות: 1- עצמאות, כי הבורא הוא קדמון לכל, והאדם צריך להגיע למצב שגם הוא יהיה קדמון במה שהוא עושה, אחרת הוא לא יהיה עצמאי. 2- להשפיע כמו הבורא.
- מגיעים לזה על-ידי תנאים, הכנות הקיימות בתוך האדם; באדם נמצאים שני כוחות מנוגדים זה לזה – קבלה והשפעה, ובשילוב שניהם האדם בונה את העצמאות שלו.
- "ברית" – כאשר האדם מקבל על עצמו לבנות את האדם שבו, מתוך הנתונים ששולח ומייצב לו הבורא.
- "ישראל" – מי שמכוון את עצמו ישר-אל, ומבין שהוא צריך להיות באמונה למעלה מהדעת בכל מצב ומצב, אחרת הוא לא יכול להתקרב, לעשות צעד קדימה.
- העיקר הוא העבודה בזמני הירידה, החושך, הניתוק מהבורא. בזמנים אלה על האדם להשתדל להרכיב בצורה הנכונה את כל האמצעים העומדים לרשותו, ומהם לבנות את המצב הנכון בעצמו, כפי שהבורא נתן לו להרגיש את עצמו בזמן העלייה – במצב רוח, בביטחון ובהסכמה להשפיע.
- גם בזמן העלייה עלינו לבקר את מה שקורה לנו – שזה מגיע לנו מהבורא כדוגמא, ובזמן הירידה עלינו להשתמש באותה הדוגמא, כקטן הלומד מהגדול.
המשך קריאה »
יום שני, 25 אוקטובר 2010 אין תגובות »
חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "הראני את כבודך"
- המתחילים בדרך עדיין לא מבדילים בינם ובין הבורא ולא יכולים לראות את עצמם מהצד ולייצב את עצמם בצורה הנכונה; שהם נמצאים ב"מעבדה" ניסיונית, אך עליהם להיות לא כחיה שמבצעים עליה ניסוי ומזדהה עם מצבה בלבד, אלא להזדהות עם הבורא ועם מה שהוא עושה להם.
- אדם שעובד על עצמו ומתחבר יותר ויותר עם הקבוצה, יכול לראות את עצמו ואת הרצון לקבל שלו מהצד, ולבחון את המצבים והרגשות שעוברים עליו ברצון לקבל מנקודת מבט חיצונית.
- ביציאה מעצמו האדם נעשה "אדם" – למעלה מהרצון לקבל שלו שנמצא בדרגת חי, תוך הזדהות עם דרגת המדבר. אדם זה מרגיש שה"אחוריים" מתגלים על-מנת שישים את ליבו למי שמעורר אותם, מאיזו סיבה הוא מעורר אותם וכן הלאה.
- הבורא לא יכול לעורר את האדם בצורה אחרת, כי רק כשהתענוג לא ממלא את האדם, הוא שואל מדוע זה מגיע לו. לכן הבורא שולח רעות, וכאן על האדם להבין שאלה כרוזים שמגיעים אליו, שהבורא מעורר אותו, רוצה לקשור אותו אליו ולתת לו את ההרגשה שהוא תלוי בו, שאבוא לידו וביחד נלך ל"פרעה".
- אם האחוריים מורגשים באדם כפנים, הוא מתחיל להבין שאין רע, ומודה על הרע כמו על הטוב ועוד יותר מזה. כי דווקא הרע עוזר לו להתקרב, להתקדם, לבקר את עצמו בצורה נכונה ולדרוש מהבורא תיקונים על עצמו.
- אם האדם תופס את נקודת התצפית הנכונה, שהוא לא נמצא בתוך ההרגשה, אלא רואה את ההרגשה כנושא לבירור, נקרא שהוא נמצא ב"אמונה למעלה מהדעת".
- כל ההתקדמות היא בכמה שהאדם יכול לראות את עצמו מעל ההרגשה והשכל הקודמים שלו, ולהיות דבוק לבורא.
המשך קריאה »
יום ראשון, 24 אוקטובר 2010 אין תגובות »
חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "לעולם ימכור אדם קורות ביתו"
- הבורא מביא את האדם למקום ואומר לו "קח לך", והאדם צריך לקבל את המקום הזה, לבדוק אם הוא מתאים לו או לא ולקבל החלטה, כי ללא החלטה, המקום לא יחזיק אותו.
- המעגל הפנימי בקבוצה חייב להיות ברור – אלה שנמצאים הם הגרעין הרוחני, ולכן בקבוצות המקובלים תמיד היה הסכם או תקנון שחברי הקבוצה היו צריכים לעמוד בו.
- תיקון הנשמה שעלינו לעשות דורש מסירות נפש. במילים אחרות, "לעולם ימכור אדם קורות ביתו", זאת אומרת שאת כל מה שיש לו לחיים האלו חוץ מהכרחיות, הוא מוכר לרוחניות.
- אדם זה הולך למעלה מהדעת שלו, ועד כמה שהדעת תשתנה ותגדל כל הזמן, הוא משתדל ללכת למעלה מזה. הוא עושה ברית עם הסביבה, שבכל מה שרק אפשר הוא מחזק אותם, מחזיק אותם, נמצא איתם יחד, ומשקיע את כל הכוחות שלו כדי ללכת בחיבור, בברית. ומתוך החיבור, שיהיה לכל אחד ואחד כוח לעלות יותר ויותר, כי אף אחד לא יכול לקבל את כוחות העלייה, אלא מתוך חיבור עם החברה, שבתוכה הוא מוצא את האור.
- אדם שמוסר את עצמו לחברה, נעשה לחברה ולסביבה נכס גדול מאוד, כי ברוחניות כל אחד הוא כנשמת אדם הראשון, וכל נשמה משיגה את כל הנשמות.
- אם האדם משתדל למכור את עצמו לסביבה, בזה שהוא "מוכר את קורות ביתו", זאת אומרת את האגו שלו, ונכלל בסביבה מעל האגו, מעל הדעת, הוא מביא כוח גדול מאוד איתו. דרכו כבר אפשר למשוך לכולם את האור המחזיר למוטב.
המשך קריאה »
יום חמישי, 21 אוקטובר 2010 תגובה אחת »
חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', "אני ראשון ואני אחרון"
- מתוך הרצון לקבל, האדם קובע שלא קיים דבר מלבדו. מתוך הרצון לקבל המתוקן, תצטייר באדם דמות הבורא ואז הוא יגלה את קיומו בפועל.
- כשהשליטה העליונה מתגלה באדם כתוצאה מהשתוות הצורה, אז הוא והבורא מצויים בדבקות, ואז האדם יכול להיות בטוח שהוא סיים את הפעולה.
- כל מה שאנו צריכים לעשות, זה לבדוק בצורה מעשית ועניינית, מה יש לנו בתוך הכלים שלנו, לפי הקלקול, התיקון והאמצעים והיכולת שלהם להיתקן.
- אם אנו מתייחסים בצורה כזאת למציאות, אנו מגלים שבסך הכל אנו נמצאים בין "אני ראשון" ו"אני אחרון", ובאמצע יש לנו בחירה חופשית – למשוך את הכוח המתקן, על ידי פעולות נעשה ונשמע, בלימוד יחד, כדי למשוך את המאור המחזיר למוטב.
- העבודה היא רק בחיבור בקשר בין הנשמות, כי שם הייתה השבירה, ושם הבורא מעורר אותנו מהשבירה. לכן רק שם עלינו לבצע את פעולות התיקון ולגלות את הדבקות.
- דרגות הדומם, הצומח, החי והאדם מתקיימות על ידי האור שמאיר על הרצון, ומתוך 4 סוגי הרצון האלה, רק סוג המדבר יכול להגיב על פעולות הבורא כלפיו בצורה מטרתית.
- האדם סובל יותר מכולם כי הוא רגיש יותר מכולם, ובידיו נמצא קצה החוט שיכול לבצע את פעולת הדבקות ולמשוך אחריו גם את דרגות דומם, צומח וחי.
- ניתן להבין את ההשגחה בצורה נכונה, רק מתוך המקום הנכון, היכן שההשגחה צריכה להתבצע – מתוך הקבוצה.
המשך קריאה »
יום רביעי, 20 אוקטובר 2010 אין תגובות »
חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', "ענין המשטינים"
- אדם שבו התעוררה הנקודה שבלב, מתחיל להתפתח מהר יותר ובנוסף הוא מתחיל לדרוש דברים גבוהים יותר, שלא קיימים בעולם הזה. כך יוצא שפועלים בו 2 כוחות, שאיתם הוא מברר את זה כנגד זה.
- לאחר שהאדם מגיע לקבוצה, אם הוא משתמש בכוחות הטבע בצורה הנכונה כפי שמסבירה לו חכמת הקבלה – כוח האור וכוח הסביבה שתכוון אותו לאור בצורה הנכונה, הוא מתחיל להתפתח בצורה הנכונה.
- את הדרישה לכיוון הנכון, האדם יכול לקבל רק מהסביבה, וכתוצאה מכך הוא גם לומד אחרת, וגם מייצב את עצמו אחרת לעומת האור.
- במידה והדרישה של האדם היא לא לכיוון הנכון מתעוררים בו "משטינים", המתנגדים לכל דבר השייך לרוחניות. זהו תיקון הכיוון – זהו אותו האור שמגיע מלמעלה, ובהתאם לחוסר הבקשה והרצון, הוא מורגש בו ככוחות שליליים.
- אם האדם נכלל בחברה הוא מקבל ממנה תזכורת, שלא צריך להילחם בצורה ישירה כנגד כל המחשבות והכוונות שיש לו לא לכיוון המטרה, אלא שהוא צריך לבקש כוח מהבורא להתעלות מעליהן.
- הגישה למשטינים חייבת להיות עניינית – שהם אותם הכוחות שמייצבים אותנו.
המשך קריאה »
יום שלישי, 19 אוקטובר 2010 אין תגובות »
חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "מי שחיזק לבו"
- כל הבריאה כוללת בתוכה 2 חלקים: חלק אחד נגלה לנו ובו אנו נמצאים – העולם הזה, ומציאות שנסתרת מאיתנו, שאדם רגיל לא יכול לגלות מכיוון שחסרים לנו חושים לזה. אנו מרגישים זאת, כי אנו חשים שהעולם מתקיים בתהליך שאותו אנו לא מצליחים לתפוס.
- "בורא" – הטבע, תכונת ההשפעה החלוטה המחזיקה את כל הטבע. אנו לא מכירים אותו, מלבד מספר אנשים לאורך ההיסטוריה של האנושות, שהגיעו להכרת הכוח הזה וכתבו לנו איך להגיע אליו – המקובלים.
- המקובלים כותבים לנו שכל העולם שלנו חייב להגיע מדרגת הקבלה לדרגת ההשפעה, ושאת השינוי הזה ניתן לעשות רק בעזרת כוח ההשפעה הגלובאלי שקיים בטבע.
- ניתן להפעיל את השפעת הכוח העליון עלינו, על-ידי עשיית פעולות פשוטות, שבהן נשתדל להתחבר בינינו ולבצע פעולות השפעה – הן בצורה פיזית והן בלימוד על המציאות הנסתרת.
- אם אנו מתחברים יחד ומשתדלים לייצר בינינו את תכונת ההשפעה ההדדית, ויחד עם זה אנו לומדים על קיום המציאות הנסתרת – תכונת ההשפעה, אנו מושכים על עצמנו את תכונת ההשפעה שתשפיע עלינו ותשנה אותנו.
- השינויים בדרך ההתפתחות הרוחנית מגיעים בהתקרבות ובהתרחקות מתכונת ההשפעה לסירוגין. כך אנו משתנים, ואם אנו לא נוטשים את השיטה, אנו מגיעים למצב שבו הן תכונת הקבלה והם תכונת ההשפעה מתגלות באופן מקסימאלי, ומשני הכוחות הגדולים הללו אנו יכולים להרכיב "קו אמצעי".
המשך קריאה »