קבלה לעם היום

הכנה לשיעור: שמעתי, מאמר קמ"ד, ישנו עם אחד

• עם ישראל הוא לא עם, אלא קבוצת מקובלים – אנשים שמטרתם היא להתאחד ביניהם כדי להגיע להידמות לבורא, ולהביא לזה את כל האנושות.
• בעם ישראל, אם יש קשר אהבה והדדיות כדי להידמות לבורא בין חלקי האומה אז זהו עם, ואם אין קשר כזה חלקי האומה, אין עם.
• כל פגם בקשר בן חברי האומה מביא לבעיות ואסונות, וכל קשר בין חברי האומה מביא להגברות הכוח ולשגשוג.
• באיחוד, תלויים הן העצמאות שלנו והן שלום העולם; באיחוד, עם ישראל מסוגל לשנות את כל המציאות, ובזה הוא משנה את כיוון כל העולם לטוב או לרע.
• עלינו להגיע להרגשה שללא חיבור ואיחוד, אין לנו חיים; הרגשה זו מגיעה על-ידי זה שכל אחד משכנע בזה את השני, רק דעת החברה יכולה לעשות זאת.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

נולדתי הכי מיוחד בעולם. אימי מספרת שעוד ביום שנולדתי, סבא שלי אמר "הקטן הזה עוד יהיה ראש הממשלה". הוא לא טעה בהרבה.

עוד בשנות הגן הראשונות שלי גילו את הפוטנציאל האדיר שהיה טמון בי ושלחו אותי לחוגים מיוחדים שבהם למדתי לקרוא ולכתוב בכמה שפות ולפתח את היכולות השכליות שלי. בכיתה ג' קפצתי שתי כיתות ואת התואר הראשון בכלכלה סיימתי כבר בגיל 19, עוד לפני גיוסי לצבא…

המשך קריאה »

חלק א': זוהר לעם, פרשת בא, אות ל"ו

• תלמיד חכמת הקבלה הוא גם ה"ילד" וגם המחנך של עצמו – אנו ילדים, מתחילים מאפס, מחוסר תפיסה ורגש, ובמקביל, אנו צריכים לראות מהצד את ההתפתחות שלנו.
• אם בעולם שלנו הטבע הוא זה שמחייב את האדם לגדול, בעולם הרוחני, אנו צריכים רק לארגן סביבה שתדרבן אותנו להתפתחות הזו, כי לאדם בעצמו אין כוח להתפתח.
• הבחירה החופשית היא לא בשלבי ומטרת ההתפתחות, אלא בכוח ההתפתחות, שרק באמצעותו נעבור את שלבי ההתפתחות. את אותו הכוח ניתן להשיג רק מהקבוצה, וזו הבחירה החופשית היחידה שלנו.
• עלינו להיות סבלניים, ולסבול את שלבי ההתפתחות שלנו ושל החברים, והעיקר הוא לכוון את עצמנו, לאחר שקיבלנו את כוח הקבוצה הכללי, להתפתחות הפנימית.
• כל הריכוז שלי חייב להיות בתוך עצמי, ועלי להרגיש שאני מפתח את בחינת ההרגשה – בחינה ד', שיחד איתה מתפתח השכל.
• כל התיאורים שהזוהר מביא לנו, הם רק כדי לפתח את כלי ההרגשה הפנימיים שלנו.
• לא חשוב כמה אני מצליח להבין או להרגיש את הכתוב בזוהר, חשוב המאמץ בלבד.
  המשך קריאה »

חלק א': זוהר לעם, פרשת בא, אות י"ד

• כרגיל, לפני קריאת הזוהר, עלינו לכוון את עצמנו לאתר את עצמנו לפי החוק "האדם עולם קטן", ועלינו לחפש היכן נמצאים כל מילה ושם הכתובים בספר, בתכונות שלנו.
• המאמצים להיכנס למצבים הכתובים בזוהר, זוהי העבודה הפנימית.
• אם נעשה בחירה נכונה, נוכל לחבר את עצמנו בכל מצב ומצב ל"כף זכות", כף ההשפעה.
• המערכת שעליה הזוהר מספר, היא מערכת ההשגה של התכונות שלנו, דרכן הבורא רוצה שנכיר אותו.
• ההשתוקקות שלנו, פועלת כדי לקרב אלינו את המערכת הרוחנית, ואז, כשאני רואה וטועם אותה בחוש שלי, זה נקרא "השגה".
• השבירה היא רק בזה שהכוונה על-מנת להשפיע, הפכה לכוונה על-מנת לקבל.
  המשך קריאה »

חלק א': זוהר לעם, פרשת שמיני, אות מ"ט + שמעתי, מאמר ז', הרגל נעשה טבע שני

• אין בכל המציאות, בבריאה, יותר מאור וכלי.
• בחכמת הקבלה מלמדים אותנו כיצד להגיע למצב נעלה יותר, ביחס בין הכלי לאור, עד שהכלי ישתווה, ידמה לאור, לפי תוכנית הבריאה.
• משה היה הראשון שכתב ב"שפת הענפים", המתארת פעולות רוחניות בשפת העולם שלנו.
• גם ספר הזוהר כתוב בשפת הענפים, כי לא קיימת שפה אחרת שמשתמשת במילות העולם הזה, כדי לדבר בהן על המדרגה הבאה, כתוצאה מכך למשוך את המאור המחזיר למוטב, ובעזרת אותו הכוח לעלות למדרגה הזו.
• במאמץ שלנו לתאר כל מילה ומילה כמדרגה הבאה, אנו מזמינים מכל מילה ומילה מדרגה עליונה שלה, מהשורש לענף, את אותו הכוח המחזיר למוטב, וכך בכל מדרגה ומדרגה.
• צורות היחס בין האור לכלי, מציירות לנו את צורות המציאות שלנו.
• תחת כל מילה הכתובה בזוהר, אנו צריכים לראות רק אורות וכלים, ואז, כשנגלה את היחס בין 2 המדרגות הסמוכות, יתבאר לנו היחס המיוחד שיש בין התחתון לעליון – איך הדרגה העליונה מציירת לדרגה התחתונה את העולם שלה.
• בפעם הראשונה שאנו מוצאים את הקשר בין מדרגה תחתונה למדרגה העליונה לה, נקרא שאנו עוברים מחסום.
• לרצות גילוי, זה כל מה שדורשים מאיתנו בעת קריאת הזוהר.
  המשך קריאה »

א': זוהר לעם, פרשת וישב, אות ק"כ

• העבודה הרוחנית היא טכנית – בירור ותיקון, "סור מרע ועשה טוב"; אבל הכי חשוב, זה להיות מוכנים כאשר אנו ניגשים לספר הזוהר, לפתוח את הלב, ושכל הדמויות, הצורות והאופנים שעליהם הזוהר מדבר, איכשהו ישפיעו על לב הבשר שלנו, יעשו שם איזה שינוי, שהאור יאיר על הלב וייתן לו תכונות חדשות.
• מידת השימוש בתורה, היא פועל יוצא של מידת חומר האדם שצריך להיתקן.
• "תורה" – אותה השפעה מהלימוד שמשנה את אגו האדם, לאחר שהאדם הכיר בו.
• "מיתה" – שלב מיוחד בבירור הרצונות שלנו, בו אנו מגלים את הרצונות שאיתם לא ניתן לעבוד.
• כל הזמן יש קשר בין האור לכלי; העיקר הוא למיין את הרצונות, ולא לחלק להם סימני הצטיינות, כי אנו לא יודעים עם אילו תכונות ורצונות אנו מתקדמים, ובאילו צורות צריכות להיות ההבחנות שלנו במהלך ההתקדמות.
• העבודה בעולם הזה (דרגת הקיום הנוכחית של האדם), מכינה את האדם לעולם הבא (דרגת הקיום הבאה שלו).
  המשך קריאה »

חלק א': זהר לעם: פרשת וישלח, אות קכ"א

• התורה היא אחת – זוהי תוכנית המציאות, ואנו נמצאים מחוץ לה, לא תופסים אותה.
• ישנם אנשים שחושבים שספר הזוהר מדבר על מוסר, על עולם מיסטי או שניתן להשתמש בו כסגולה לשיפור חיי העולם הזה; אנו נמצאים בים של דעות קדומות על הספר, ועלינו להילחם בהן.
• בשלב זה, עלינו להתמקד בגישה אחת בזמן לימוד הזוהר – תפיסת המציאות.
• עלינו לקבוע את ההסתכלות הנכונה על מה שכתוב בזוהר, ללא קשר למה שכתוב בו.
• כשאני פותח את ספר הזוהר, אני רואה את שמות הרצונות שלי ותכונותיהם בלבד, מעין אנטומיה רוחנית, פנימית, של נשמתי.
• אותם הדברים שעליהם אנו קוראים בזוהר, מתחילים להאיר לנו בתדר שלהם, במידת השתדלותנו לאתר אותם בתוכנו.
• עולמות אדם קדמון ואצילות – כשאור החכמה מאיר; פרסא – היכן שהאור מפסיק להאיר; מתחת לפרסא – עולמות בריאה, יציאה ועשייה, בהם מאיר אור דתולדה, אור חסדים בלבד; סיום – חושך.
• תחת החושך קיים מצב, בו אני לא מרגיש אפילו את החושך – חוסר הכרה, וזה המצב שלנו. לכן ראשית עלינו להגיע להכרה, שאנו נמצאים בחושך.
  המשך קריאה »

הכנה לשיעור

• ישנן הרבה הבחנות בין אור לחושך, והאחד לא יכול להתקיים ללא השני.
• כאשר אנו מתחילים, מחוסר הכרה, אנו לא מבחינים הבחנות רוחניות, ולא יודעים ומבחינים מה שייך לאור ומה לחושך, לטוב ולרע.
• התקופה בה אנו מכינים את עצמנו לרוחניות, נקראת "תקופת ההסתרה" – הסתרה בחושים שלנו, מה זה טוב ומה זה רע רוחניים.
• הגלות היא כדי לצייר נכון לאדם, מה זה נקרא "גאולה".
• עד שהאדם לא מגיע לציור הנכון של הגאולה, הוא לא מסיים את הגלות.
• משיגים את הבורא בביטול האגו הפרטי, שמביא לי צורות גלוי אחרות.
• עד שלא נוכל לצייר את הגלות בצורה ברורה – מהי ולמה אנו מחכים מהגאולה העתידה, הגאולה לא באה.
  המשך קריאה »