קבלה לעם היום

כתבי רב"ש, כרך א': מאמר "מהו, רועה העם הוא חלק א': כל העם, בעבודה"

• אנחנו צריכים להגיע לדבקות בבורא, זאת מחשבת הבריאה, המטרה שנמצאת לפני הנבראים.
• השתוות עם הבורא – שאותה מידת ההשפעה שיש בבורא, תשלוט בנברא.
• "רועה העם" – המחשבה, הדאגה העליונה, מה שמנחה את האדם בכל הרצונות, המחשבות והפעולות שהוא עושה.
• "אמונה" – אור חסדים שממלא את רצונות האדם, ואז הוא מקיים בהכרח את מה שאותו המילוי מחייב אותו.
• "אמונה שלמה" – דרגת אמונה כל-כך גדולה, עד שבתוך אור החסדים מתפשט אור החכמה.
• החשוב ביותר הוא מה שנמצא בראש האדם, מה הכיוון שלו.
• האדם צריך להקפיד כל הזמן, שהמטרה – השפעה שלמה, תהיה המובילה, ושרק לזה הוא צריך להגיע.
• להשפיע לבורא – שאני מקבל ממנו את כל השפע שהכין עבורי, אך בכוונה שבזה אני עושה לו נחת רוח. ואני מוכן להרגיש את התענוג רק בתנאי שאני מרגיש איך שהוא נהנה. כך יוצא שאני נמצא בו, וזה נקרא "דבקות".
• אנו צריכים את היראה, רק להחליף אותה מיראת שכר ועונש אישי, ליראת השגת המטרה.
• ניתן למדוד את התוצאה, במידה שאני תולה את עצמי בכל וכל בקבוצה, ומאמין שחיי תלויים בהם. זוהי כבר הכרה גדולה וחשובה.
• הקבוצה בפנימיותי, היא חיבור, אין סוף.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "תפלה אמיתית היא על חסרון אמיתי"

• מלכתחילה הרצון לקבל דומה לבורא, אך בדרגת הדומם, ומטרת הבריאה היא שהנברא יהיה דומה לבורא בדרגת האדם.
• בבחינות א', ב' וג', ההתפתחות היא על-ידי האור שפועל על הרצון, ואין מצד הרצון שום עבודה מיוחדת, עד שהוא מגיע למצב שהוא חייב להתפתח, לא כתוצאה מהתעוררות מלמעלה אלא מתוך התעוררות מלמטה.
• בתקופה הראשונה של התפתחות הרצון לקבל, האדם מרגיש צורך להתקדם במעשים בלבד. בתקופה הבאה, הבורא מעורר בו הרגשה אחרת – לא להרגיש את עצמו כלפי הסביבה, אלא כלפי "בעל הבית" עצמו, לגלות אותו, להגיע להשתוות הצורה עימו.
• עד דרגת המדבר, האדם לא מרגיש שהוא נמצא בגלות רוחנית, ומתחילת דרגת המדבר, האדם מגלה שהוא נמצא בגלות מהבורא, שהוא חייב להכיר ולהרגיש אותו כקרוב, כחבר, להתחבר עימו עד שלא יהיה הבדל ביניהם.
• ישנן נשמות שהיעוד שלהן הוא להגיע לדרגת ההשתוות הגבוהה ביותר, וישנן נשמות שהיעוד שלהן הוא להגיע לדרגת השתוות פחותה יותר. בסופו של דבר, כולם משלימים זה את זה ומגיעים לתיקון הכללי.
• מצד אחד אין כפיה ברוחניות, אך מהצד השני ישנה חובה לפרסם את חכמת הקבלה, על-מנת שלכל נשמה תהיה האפשרות להגיע לאיזון, להשתוות הצורה ברמתה, עם הבורא.
• אסור לנו לדרוש מהאדם לבצע פעולות השפעה אמיתיות, אלא רק לבנות עבורו סביבה נכונה, עבור כל רמות הרצון לקבל שבנשמה.
• אנו מסוגלים לעשות פעולות השפעה אמיתיות רק על-ידי המאור המחזיר למוטב, ולאדם אין אפילו יכולת להבין במה מדובר לפני שהבורא נותן לו את טבעו. דבר זה יכול לקרות רק אם אנו מסתירים, מצמצמים את כל האפשרויות הפחותות מזה, לעצמנו, וכך אנו מבליטים את הטבע שקיבלנו מהבורא, שנקרא "הנשמה".
• אנו יכולים להתקדם רק מתוך זה שאנו מייצבים בינינו רצון משותף – אותו החיסרון לדרגה יותר עליונה.
• העליון, זה אנחנו המחוברים יחד.
• אין "עליונים", הכל הוא בתוך האדם. בזה שהאדם רוצה להתפטר מההסתרה ולחזור למצב שבו הוא מחובר עם האחרים, הוא מגלה מדרגות עליונות יותר, הקודמות לו, באופן שבו הן השתלשלו מלמעלה למטה.
• אין אדם שלא פונה לבורא, אלא שיש הרבה מדרגות ושינויים עד שמגיעים לחיסרון האמיתי.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א': מאמר כ"ג, תשמ"ו, "ענין יראה ושמחה"

• התיקון הראשון שאנו עושים על עצמנו הוא תיקון של יראה.
• יראה גשמית היא הפחד שלא אוכל לקבל, ויראה רוחנית היא הפחד שלא אוכל להשפיע.
• "לא לשמה" – פחד הנובע מתוך ההבנה שללא תכונת ההשפעה לא יהיה לאדם דבר.
• לאחר התאספות גדולה, האדם מרגיש שנוצר בו חלל שאותו הוא לא יכול למלא, אלא עם נטייה להשפעה. כתוצאה מכך הוא מגיע בסופו של דבר לבקשה להשפעה, לא עבור עצמו אלא לשם ההשפעה עצמה- להשפיע על-מנת להשפיע.
• בכל מהלך התפתחותו הרוחנית, על האדם לבדוק תמיד האם הוא נמצא בחרדה מספקת; האם הוא דואג רק לנקיות תכונת ההשפעה ולנקיות המימוש שלה.
• הקבוצה היא אמצעי. כל יחסי האדם עם הקבוצה הם אמצעי להגיע לדבקות בבורא, אך האמצעי להגיע למטרה, צריך להיות חשוב לאדם כמו המטרה עצמה.
• בעבודה כלפי הקבוצה, האדם בודק את עצמו, האם הוא נמצא בכלל בכיוון הנכון.
• לאדם הנמצא בתכונת ההשפעה אין ממה לפחד.
• להתכונן לאותו החלל שנוצר לאחר ההתאספות, זה לעורר מראש בכל מה שניתן את פחד שלא תהיה לנו יראה, שלא נשכח מתכונת ההשפעה.
• את החלל שנוצר כתוצאה מהיחס שקיבלתי מהחברים בזמן ההתאספות, עלי למלא לאחר ההתאספות ביחס השפעה אליהם. אם אעשה זאת, אין סיכוי שארגיש נפילה, ירידה, חולשה, ריקנות או אי אכפתיות.
• ההכנה היא הדבר החשוב ביותר, ולאחריה אין מה לעשות.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "בענין חשיבות החברים"

• כדי להביא את הנברא להתאמה לבורא, האור העליון הסתיר את עצמו, שבר את הנברא ונתן לו הזדמנות לרכוש ולגלות בעצמו, ליישב בתוכו את תכונת ההשפעה, ורק במידה שהנברא דומה לתכונת ההשפעה, לאור, הוא רוכש את האור.
• כדי להקל על החלקים השבורים של הנברא את המשימה הזאת, מגיע מלמעלה מגיע האור, מעורר חלקים מסוימים בתוך הנשמה הכללית ומקדם אותם לפי תוכנית מאד מיוחדת, משובחת ומורכבת, כך שכל החלקים מתעוררים בצירוף מיוחד ביניהם, ומתוך המבנה הפנימי והכוונה העמוקה הם מתחברים – מחברים אותם יחד ונותנים להם עבודה – למצוא את תכונת ההשפעה המשותפת ביניהם.
• אי אפשר להתקדם בדרך מלאת המהמורות, אלא אם מיישרים אותה על-ידי הדעת הכללית של החברה והחיבור שבין חלקיה, שממלא את כל ה"בורות" ביחד, ומיישר את הדרך.
• ההפרעות ליחיד או ליחידים שלא מתחברים, הן כל-כך גדולות, עד שאי אפשר לעבור בהן. לכן העבודה צריכה להיות קודם כל בחיבור, ודווקא בחיבור מגלים שמשיגים את הכל.
• לא נצליח בכלום, אם ביסודן של הפעולות שלנו לא יהיה חיבור.
• האדם יכול לראות את הבורא, רק בתנאי שהוא מסתכל דרך החברה, שהיא הכלי לגילוי הבורא.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "יש תמיד להבחין בין תורה לעבודה"

• אנו לא מסוגלים להעריך את אור התורה. מה שניתן לנו, זה על-ידי הארה שמגיעה אלינו מאותו האור, אם אנו רוצים להידמות לו, אנו יכולים להגיע להשתוות צורה חלקית עימו, וכך בהדרגה להגיע לגילוי השמות הקדושים.
• "השמות הקדושים" – קשר עם האין סוף, עם אור התורה.
• הכלי הרוחני הוא כלי דהשפעה – כלי שרוצה להשפיע, לתת, להתקשר, להתחבר.
• גם בבניית הכלי אנו משתמשים באור, וזהו העיקר – איך להשיג חיסרון דלהשפיע.
• הבחירה החופשית היא קצת לתת יגיעה בצורה מאוד מבוררת, במקום מאוד צר, שהוא אך ורק הקשר בינינו – במאמץ משותף, לרצות להיות מחוברים, תלויים זה בזה.
• לא מחייבים אותנו לשום פעולה שאנו לא מסוגלים לבצע.
• האדם צריך להגיע לפני הלימוד לידיעה לשם מה הוא לומד – כדי להשיג את תכונת ההשפעה. זה נקרא "אמונה בבורא" ולזה צריך להגיע.
• אין לאדם שום סיבה להגיע ללימוד התורה, אלא עבור משיכת המאור המחזיר למוטב, ולצורך אחר הוא לא זקוק לתורה.
• כל עבודת האדם ברמת העולם הזה, היא לגלות חיסרון לתכונת ההשפעה, שהאור יבוא וייצב לי אותה.
• כל ההפרעות בדרך, נועדו לחדד עבורי מהי תכונת ההשפעה, איך אני צריך לרצות אותה ואיך אני מתייחס לכל העולם, ללימוד ולבורא – כל הגורמים שאני מלכד, ובסך הכל, מזה אני בונה חסרון להשפעה.
  המשך קריאה »

חלק א': שמעתי, מאמר מ"ב – "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה

• בחודש אלול, במקום בכי, צריכה להיות שמחה.
• "דעה חזקה" – דעה אחת: או לבורא – על-מנת להשפיע, או לי – על-מנת לקבל. שהאדם יודע במה הוא נמצא וקובע את זה.
• ככל שהאדם מתקדם ומשקיע יותר, הכיוונים הם יותר חדים ומרוחקים זה מזה – "כל הגדול מחברו" – בעלייה, "יצרו גדול ממנו" – מורגש בזמן הירידה, וכך מתקדמים.
• המדידה הנכונה לעליות וירידות, היא עד כמה אני נמצא בהשפעה מעל הדעת; אם אני נמצא בהרגשה רעה ומעל זה אני מרגיש שמחה, מפני שמעל ההרגשה הרעה אני יכול להיות "גבר" ולחלק את עצמי ל-2 חלקים – כלי קבלה וכוונה על-מנת להשפיע, ולהיות דבוק בכוונה ושמזה תהיה לי שמחה.
• חודש אלול הוא חודש של בירורים – שהאדם עושה חשבון נפש, ומגלה מתוך חייו מה חשוב – לעשות תיקונים על הטבע שלו ולהתקדם לחיים חדשים, לתחילה חדשה, ל"ראש השנה".
• "ראש השנה" זה היום שבו נברא האדם – ביום בזה יולד האדם החדש, שתהיה לו תחילה להידמות לבורא.
• "אדם" – מי שהולך לפי בירור "אמת ושקר" ולא לפי "מר ומתוק", מי שמחזיק בתכונת ההשפעה מעל כל מה שיש לו, מעל כלי הקבלה.
• המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א': מאמר "חשיבותה של האמונה, שנוהגת תמיד"

• "אמונה למעלה מהדעת" – שההשפעה, מחוץ לאדם, קובעת את כל מעשיו.
• אפשר "לפתור את החלום" רק אם הולכים בהשפעה מעל הקבלה, שחשבון הכלל הוא מעל חשבון הפרט.
• ללכת באמונה למעלה מהדעת זה ללא שום קשר לאופי, לשכל, לכמה האדם גדול או קטן או עד כמה הרגש שלו מבורר, אלא לקחת בחשבון רק את עניין ההשפעה, וכל הקבלות נפסלות, וניתן לקבל רק במידה ההכרחית.
• המצב הרצוי הוא שהאדם נמצא בחשבון לא שלו, אלא בחשבון של הסביבה, של הבורא, שהוא רוצה להגיע ל"שעשועים" – שהבורא ייהנה מזה שהוא נותן לו והוא נהנה מזה שהוא נותן לבורא אפשרות לתת.
• "אהבה" – שאני נותן לשני לאהוב אותי, בזה שאני פותח את עצמי לאהבתו.
• אך ורק בקבוצה אתה יכול, בפעולות ובמחשבות שלך, להיות בטוח שאתה נמצא באמונה למעלה מהדעת, בזה שאתה חושב על טובת הקבוצה מעל טובת עצמך.
• "אמונה מעל הדעת" – שאתה מעריך את ההשפעה מעל הקבלה. "אמונה מתחת לדעת" – שאתה מאמין למה שאומרים לך, ללא ביקורת.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "בעניין הוויכוח בין יעקב ללבן"

• כל הוויכוח שיש בנו, בין ה"לבן" וה"יעקב" שבנו, הוא עבור מה אנו עובדים. האדם לא מזהה בדרך כלל את שני הכיוונים הללו שנמצאים לפניו, לרוב הוא משוחד ולמרות שנראה לו שהוא הולך בהשפעה ביגיעה, הכל זה לטובת עצמו.
• עבודת ה' היא בעיקר בהסתרה, זו כל העבודה שממנה באה לאחר מכן כל הפריה והרבייה.
• עבודת הבירור היא בעיקר כלפי החברה – לראות עד כמה שהפעולות של האדם כלפי החברה הם מתוך רדיפה אחר כבוד, שליטה ומושכלות, כלומר למילוי עצמי ולא להשפעה.
• אנו צריכים להבדיל תמיד בעבודה שלנו, מיהו מחייב העבודה, האם אנחנו לא משקרים לעצמנו במיוחד בסיבות – האם אני מתחיל בשקר.
• העיקר הוא לתת יגיעה עכשיו לכיוון הנכון, מקסימום "לשמה", שגדלות הבורא והיושר מחייבים אותי.
• חוץ מביקורת, אין לאדם שום כלי לגלות את אור האינסוף שסובב אותו.
• דרך ההכנה – אנו מכינים את עצמנו לקבלת האור, שאותו נרגיש בצורה מבוררת; לא לברוח מהחושך כבהמה, אלא להבין מה הוא רוצה מאיתנו, ובזה נגיע למילוי.
• הבורא ופרעה זה אותו הדבר, ב"פנים" ו"אחוריים".
• האדם צריך לברר כל הזמן, מהו המניע שלו ועל-ידי אילו אמצעים הוא עובד ורוצה להתקדם למטרה, ובכל פעם להשתדל להיות קרוב לאמת.
• האדם צריך לברר בכל פעם לפי דרגתו, האם ידיו נקיות.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »