קבלה לעם היום

חלק א': כתבי רב"ש כרך א', מאמר "והיה כי-תבוא אל הארץ"

• התיקון הוא  בהדרגה – בהרבה מדרגות, הבחנות, פעולות, בזה אחר זה, עד שהרצון בא ומיתקן.
• הרצון משתנה רק על-ידי האור העליון, וכמו שהוא ברא אותו, כך הוא משנה אותו.
• כל מה שמדובר עליו בתורה, הוא רק תיקון הרצונות שבאדם.
• "ארץ העמים" – רצונותיי המכוונים לטובת עצמי בלבד. "ארץ ישראל" – רצונותיי המתוקנים לאהבת הזולת. "ארצות תבל" – רצונותיי שלא ניתנים בינתיים לתיקון.
• "יהודי" – מי שרוצה לתקן את הרצון לקבל. "אומות העולם" – מי שלא רוצה לתקן את הרצון לקבל.
• "תפילין של יד" – תיקון להשפיע על-מנת להשפיע, תשובה מיראה. "תפילין של ראש" – תיקון לקבל על-מנת להשפיע, תשובה מאהבה.
• "הבורא" – תכונת ההשפעה והאהבה שאני משיג, ששורה ברצונות המתוקנים שלי, ממלאה אותם ושולטת בהם.
• האור הוא הכוח הפנימי שבכלים, שמתקן אותי.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א': מאמר "אלה תולדות נוח"

• התורה מספרת על מה שקורה באדם אחד, כאשר "אב" הוא הסיבה, ו"בן" הוא התוצאה ממנה.
• "תולדות נח" – כל מה שקורה בכל אחד ואחד, שפותח את עצמו על-ידי האור המחזיר למוטב.
• "יראה משום שהוא רב ושליט" – יראה מתוך כבוד לתכונת ההשפעה, משום שהיא השולטת.
• האדם יכול לסדר את חשיבות ההשפעה על-פני חשיבות הקבלה, רק בעזרת הסביבה והלימוד, עד שהשפעת הסביבה תהיה חזקה יותר ממה שיתעורר בו, והוא יהיה מוכן לעשות פעולות השפעה לבורא.
• "הקדוש ברוך הוא" – תכונת ההשפעה והאהבה, ששורה וממלאה את כל הנבראים, בתנאי שהם מתחברים ביניהם.
• הכוונה הנכונה: כל החיים שלי, מציאותי ואני עצמי, הם אמצעי על-מנת שתבוא ממני רוח – תכונת ההשפעה.
• עבודה למעלה מהדעת – לא לשרת לרצון שיש לי עכשיו, אלא לרצון גבוה יותר, שנראה כעת מחוץ לי, אך במדרגה הבאה שלי הוא יהיה שלי.
• אח"פ דעליון – כלי קבלה חיצוניים, שאני משרת להם במוחי, במקום לשרת לאח"פ שלי שנמצא במדרגה נמוכה יותר.
• העליון מתחלק ל-2 חלקים: כלי – רצונות הזרים שאותם אני צריך לחבר לעצמי, והאור שבהם – אור העליון.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "ענין אמת ואמונה"

• הבורא הוא תכונה אחת – השפעה, טוב ומיטיב. הנברא כלול מ-2 – יש ואין, ולכן כל הרגשה ופרט במציאותו באים כדבר והיפוכו, כהתנגשות בין 2 דברים מנוגדים, ורק בצורה הזו הנברא מרגיש שהוא נמצא.
• "אמונה" – שהנברא צריך לעבוד, לא רק במצב שהוא נמצא כבהמה הפועלת מתוך מה שיש לה, אלא במדרגה הבאה שעדיין אין בו, שהוא מקבל את התנאים של המדרגה הבאה כעובדה, למרות שהם הפוכים למצבו הנוכחי.
• בדרגות ההשפעה, כל דרגה עליונה הפוכה מהדרגה הקודמת, כי היא בנויה בהשפעה מעל הקבלה.
• כל עבודתנו היא באיתור הכלים שבהם אנו יכולים לגרום לעצמנו, שמדרגתנו הבאה תהיה רצויה בעינינו.
• יש לנו בעיה שאנו פועלים מתוך הרגל, בהכרה ובתת ההכרה, שמה שאנו רגילים אליו, אנו רואים ומרגישים, מקבלים בשכל בחשבון ברור, ומה שאנו לא מרגישים עובר לידינו ואנו לא קולטים את זה, זה נפסל בתת ההכרה עוד לפני שזה מגיע לתפיסה.
• האדם צריך להתרגל להיות כל הזמן ער בלהרגיש את הדברים ההפוכים בו – מצד אחד מה שהוא מרגיש וחושב במדרגתו הנוכחית, ובמקביל, לבקר ממדרגה עליונה יותר את מחשבתו והרגשתו, וכך להיות בכל פעם בין 2 המדרגות ולשמוח במצב הזה.
• את הכוחות להתעלות מעל מצבו, האדם יכול לקבל רק מהחברה, שתחזיק אותו כמגנט מעל הקרקע שלו.
• אם האדם מרגיש רק מצב אחד זהו שקר; המצב האמיתי הוא כאשר האדם מרגיש את עצמו בין 2 מדרגות, ושתיהן מביאות לו גם שלמות וגם חיסרון. זהו המצב התמידי, שצריך להיות בהרגל שלנו ועלינו להיות בשמחה שאנו בו.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "ענין ענף ושורש"

• הבורא ברא בתוך הכלי, הרגשה הנקראת "בושה", ובעזרתה הכלי יכול להתעלות מעל הרגשת טוב ורע, מעל ההבחן של מה יש ומה אין, לרמה עליונה יותר, רמה אנושית – מהו ההבדל ביני ובינו.
• הרגשת הבושה עוזרת לנו להתפתח בהתאם לשורש.
• השוני הוא לא ברצונות, אלא בכוונה שמעל הרצון – עד כמה היא מכוונת לבורא.
• ברמת העולם הזה אנו יכולים לבצע מנהגים לפי השורש, אך המנהגים הגשמיים שייכים לארציות ולא לדרגה הרוחנית שבה האדם נמצא.
• "להביא קרבן" – להיות קרוב יותר לבורא בכמה תיקונים.
• עלינו לחתוך בין העולם הזה לעולם הרוחני, כי הכוונות בשניהם הפוכות זו לזו.
• הנשמה לא קשורה במאום לגוף.
• היחס הנכון למנהגים, הוא לסדר את כל מה שקיים בעולם הזה, בצורה כזו שהוא יועיל לי לתיקון הנשמה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "מהו ההבדל בין שדה לאיש שדה בעבודה"

• תכונת "יצחק" שבנו היא שמאל, ותכונת "עשיו" שבנו היא כולה כלים דקבלה, ולכן הם קרובים זה לזה.
• בחומר עצמו – הרצון לקבל, אין כל בעיה, הבעיה היא באופן השימוש בו. ההבדל הוא ב"ריח" – האור החוזר שמוסיפים ל"שדה" – הרצון לקבל, ואז הוא הופך ל"שדה אשר ברכו ה'".
• רק הרצון להשפיע קובע עד כמה ניתן להשתמש ברצון לקבל, אך רק השילוב של שניהם נותן לנו "שדה אשר ברכו ה'".
• ידיעה – קבלה, אמונה – השפעה. זה לא שבהשפעה אנו עובדים ללא שכל, אלא אנו עובדים למעלה מכלי הקבלה שלנו, ומשתמשים בהם רק במידה שאפשר להשפיע בהם – "אמונה למעלה מהדעת".
• "עשיו" הוא אדם שמבצע בחיצוניות, כביכול פעולות השפעה, אך בפנימיותו יש לו כוונה להרוויח מהם. זהו מצב הכרחי בהתפתחותנו.
• עבירה גוררת עבירה – ככל שהאדם הולך ומרוויח עבור האגו שלו, הוא מוצא לעצמו יותר ויותר הצדקה, עד שהוא נכנס למצב בלתי הפיך.
• "מקום ישוב" – היכן שאנשים חיים ב"ואהבת לרעך כמוך". "מקום השדה" – היכן שאנשים חיים בריב ובתחרות, וכולם בעל-מנת לקבל.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "מי הוא הגורם לתפלה"

• לנברא אין כוח לעשות משהו, חוץ מהבחירה חופשית להגיע לרצון, שיקרה שינוי בטבע שלו. הבקשה הזו לשינוי נקראת "תפילה" או "מ"ן".
• המאבק בין "ישראל" ו"אומות העולם" שבאדם הוא תמידי, ומתרחש בהכרתו ובתת הכרתו של האדם, וכתוצאה מהמאבק הזה מתחילה ההתפתחות שמובילה בסופו של דבר לתפילה.
• גם בקשת האדם לתיקון צריכה להיות בעל-מנת להשפיע ולא עבור האדם עצמו.
• מצד האדם חייבות להיות כל הזמן נחיצות ודרישה לחידוד יחסו לתפילה, עד שהוא יקבל תגובה על בקשתו.
• אם אני נזכר ומרגיש שזה בא מהבורא, כבר יש לי את תחילת הקשר להגיע אליו בחזרה, לתגובה שלי.
• להודות לכוח העליון שהשפיע עלי, זה להיכנס למגע ראשון איתו, וקביעת הכיוון זו הפעולה הראשונה שהאדם מסוגל לבצע.
• "ישראל" – אלה שמשתוקקים לכתר, הנקראים "בני מלכים" כי הם חלק ממלכות – כנסת ישראל, המשתוקקים לנשמה אחת.
• כל העצות שחז"ל אמרו לנו, הן בסך הכול כדי לארגן בתוכנו את התגובה הנכונה לזה שהבורא נתן לנו התעוררות, ושהתגובה הזו מצידנו תיקרא "תפילה" ולא סתם צעקת סרק. אז אנחנו מגיעים לפתיחת הרצון שלנו, כשנותנים לנו מלמעלה כוח להשפעה.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "אין עדה פחות מעשרה"

• "בית כנסת" – מקום שבו אנשים מתכנסים כדי להתחבר, ולא כדי להתכנס ולהישאר לחוד.
• בכל רצון שיש בו רצון להתחבר עם האחרים, יש כבר התאמה לכוח העליון, לבורא, ושם יש מגע עימו.
• לכל איבר בגוף הכללי ישנה אותה החשיבות, ורק בצורה כזו שמתחברים כשווים, נוצר מקום שבו יכול לשרות הבורא, להתגלות הכוח העליון.
• אין מקום או מקרה אחר שבו יכול להתגלות או שבו נמצא הבורא, אלא בקשר ההדדי השווה, המורכב לפחות מ-10 – מספר שמצביע על שלימות היגיעה, שלימות הרצון הכללי.
• מטרת הבריאה היא להיות המשפיע הטהור, ללא קבלת כל שכר בתמורה לפעולה שהאדם מבצע.
• "ממעשיך הכרנוך" – במידה שאני מדמה את עצמי אליו (לבורא), אותה הפעולה מביאה לי ידיעה עליו.
• הבורא נותן לנברא להיות הראשון ביצירת הקשר, הכלי, המגע, ובקביעת עוצמת המגע, כאילו שהתחתון עכשיו נמצא בעמדת הבורא – הוא הראשון, הוא מחליט מה לעשות, משתוקק ויוצר את כל המצב; הכול בא אך ורק מצד התחתון ובזה הוא נעשה שווה לבורא.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, מאמר "ויהי ערב ויהי בוקר"

• השפעת האור היא קבועה, והרצון מתפתח בכוח האור ומתחיל להרגיש מגוון הבחנות, שלהן הוא קורא בשמות ומילים.
• כל המילון שלנו, בא מתוך הרגשת הרצון והאור שמשפיע עליו.
• מילון רוחני – מילון שבא מתוך הרגשת או חוסר הרגשת האור. מילון גשמי – מה שמורגש בעולם שלנו, כתוצאה מהכרת הרצון כנגד האור בצורה סמויה.
• בעבודה ממטה למעלה, הכול תלוי בהגדרות – מה אנו קובעים כאור וחושך, יום ולילה, רצוי ופחות רצוי.
• ניתן לדייק בעבודת בירור הכלים, רק על-ידי ריכוז מיוחד, שמגיע על-ידי התעוררות פנימית מיוחדת, שבה האדם מרגיש השפעה מחוץ לו, מלמעלה – זהו אור ע"ב ס"ג שמגיע ומברר את הכלים.
• "אור" – כוח שמגיע ומעורר בי יתר תכונת ההשפעה.
• "לילה" – חיסרון לכלי של השפעה.
• בכל מצב ופעולה ניתן לדבר על חושך, לילה ואור, יום – או כלפי תיקון הכלים, או כלפי העבודה עם הכלים המתוקנים.
• הקצב הוא הדבר היחיד שאנו יכולים להשפיע עליו, והכול תלוי בהתפתחות הקצב.
  המשך קריאה »