קבלה לעם היום

חלק א': זוהר לעם, פרשת "חיי שרה",  אות פ"א, שיעור 3

• בזמן הלימוד אנו צריכים לדמיין לעצמנו, להשתדל להרגיש שכל מה שקורה, קורה על-ידי האור, שאין עוד מלבדו, שהוא המנהיג, המשגיח, העושה את הכול, ועלינו להיות רק בציפייה, בהמתנה לפעולות שלו, וכל העבודה שלנו היא איך לגרום לו לפעול עלינו, ולפי כמה שנשתוקק אליו, להיות דומים לו, הוא יפעל וישפיע עלינו.
• לא חשוב איזה קטע אנו קוראים בזוהר, ולא חשוב עד כמה שאנו מבינים אותו; אם ישנה מערכת הקשר בינינו לבין האור – ספר הזוהר, אנו צריכים להשתמש בה, ובזמן הקריאה להשתוקק להיות דומים לאור, ובמידת השתוקקותנו, הוא ישפיע עלינו.
• "אישה" – חיסרון, כלי, רצון שדורש תיקון; "גבר" – כוח ההתגברות, כוח המסך.
• בכל נשמה ונשמה יש חלק גברי וחלק נשי; אם החלק הגברי גדול מזה הנשי באותו המצב, המדרגה נקראת נשמה "גברית", וההפך.
• "כישוף" – שימוש בכוח העליון בעורמה, כדי להרוויח משהו לתענוג התחתון.
  המשך קריאה »

חלק א': זוהר לעם, פרשת "חיי שרה",  אות א', שיעור 1

• עם ישראל הוא לא עם, זו קבוצת מקובלים, אנשים, שהתאספו רק כדי להשיג את האלוקות, ולכן אם אנשים מתחברים לזה, זהו מימוש חכמת הקבלה.
• העיקר הוא לא לשכוח על הכוונה; הטקסט עצמו לא מוסיף ידיעה ולא פועל בשום צורה חיצונית על האדם, אלא אם כן האדם רוצה לקבל ממנו רפואה, תיקון, שינוי.
• כל הקושי לעשות חשבון בקו אמצעי, הוא בגלל הקליפה – חלק שכביכול מפריע, אך בזכותו נגד בסופו של דבר, לעשות חשבון מדויק.
• קיימת מערכת אחת בלבד – עולם אין-סוף, וכל יתר העולמות הם אותו עולם אין-סוף, שכביכול מתקלקל בהדרגה בקשר בין החלקים.
• כתוצאה מההשתוקקות שלי לגלות את העומד מאחורי המילים הכתובות בזוהר, מגיע אלי כוח שמושך אותי מהעולם הזה לעולם הרוחני.
• לא כל-כך חשוב מהם התנאים הפנימיים והחיצוניים בהם אנו נמצאים, אלא עלינו להשתדל במה שניתן לנו.
  המשך קריאה »

חלק א': זוהר לעם, פרשת "תולדות", אות ל"ו, שיעור 2

• סיבת התיקון זו השבירה שהייתה בשורשנו, בנשמת אדם הראשון, ולכן התיקון הוא באיחוד הנשמות, וזאת הכוונה העיקרית שצריכה להיות בזמן לימוד הזוהר.
• העיקר בזמן לימוד הזוהר הוא לרצות להתאחד, להתחבר לאחרים כדי לתקן את הקשר בינינו, להעביר אותו משנאה לחיבור ואהבה, ובמידת הקשר הזה יתגלה הבורא בינינו.
• לא חשוב כמה אנו מבינים בזמן הלימוד, העיקר זה לשאוף לחיבור עם כל הבריאה, מאחורי כל מילה ומילה שאנו קוראים.
• רק לאחר מילוי הסאה ניתן להרגיש תוצאות מהלימוד, ולכן עלינו להוסיף יגיעה ללא קשר למה שאנו מרגישים, עד שנמלא את הסאה.
• דרך התנהגות ה"עזר כנגדו", אתה יכול לדעת דברים עליונים; אם יש לך כוונה נכונה, ואתה משתמש בקליפה כדי להתקדם על-פניה, תוכל להבין דרכה את הכוונות העליונות.
• כל הסגולות הן שאנו נקבל את הכוח של הקו האמצעי – שכל הרע וכל הטוב יתחברו יחד, כי דווקא בחיבור ביניהם, אנו מגלים את "אין עוד מלבדו".
• זמן ההכנה למגע עם הספר הוא זמן חשוב מאד; צריכים סבלנות – כמה שצריך אני אהיה בזה, ואני מחכה, מצפה לפתיחה, ובזה אני מתקשר.
  המשך קריאה »

חלק א': זוהר לעם, פרשת "תולדות", אות קמ"ז, שיעור 7

• כאשר אנו קוראים בספר הזוהר, ומנסים לחפש בנו את ההבחנות הכתובות בו, אנו מגלים את הכוח העליון.
• בזמן הלימוד, כל אחד משתדל לאתר בתוכו איפה הן אותן ההבחנות שעליהן הזוהר מדבר.
• ה"נחש" חייב להתגלות, על-ידי שיכירו בו שהוא רע; אם הרצון לקבל היה עובד בשקט ובעדינות, לא היינו מגיעים לגילוי, שהוא מקור כל הרע בחיים.
• הקדושה לא מסוגלת לגלות את הקליפה; הקליפה צריכה לגלות בעצמה את עצמה כרעה.
• "יום" – תוספת חסדים, וכתוצאה ממנה מתגלה אור חכמה; "לילה" – אין חסדים ולכן מתגלה חושך.
• ספר הזוהר המקורי לא מחולק לאותיות, ובדומה, ספר התורה נכתב כולו מילה אחת, אך אנו הקטנים, זקוקים לחלוקה שנעשתה בהם, כדי לתפוס משהו מהם בדרגתנו.
  המשך קריאה »

חלק א': זוהר לעם, פרשת "תולדות", אות ק"ו, שיעור 5

• הנברא עושה את הקו האמצעי; זה הדבר היחיד שהנברא עושה, ורק על שמו הוא נקרא "נברא".
• כל שמות הנברא הם בקו האמצעי.
• בטבע אין קו אמצעי, אין נברא; הטבע רק הכין הכנות לעשיית הנברא, אותו בונה הנשמה בעצמה, משני הקווים הקיימים.
• הרוחניות זה לא ימין ולא שמאל, זה קו אמצעי.
• הדבר היחיד שבו נמדדת יגיעת האדם, הוא בציפייה, בחיסרון למאור המחזיר למוטב בזמן הלימוד.
• בזמן הלימוד כבר מאוחר לחשוב על המאור המחזיר למוטב; הכול תלוי בהכנה, וללימוד עליך לבוא בתשוקה, בחיסרון, ואז בזמן הלימוד כבר תצפה לזה מאליו.
  המשך קריאה »

חלק א': זוהר לעם, פרשת "תולדות", אות ע"ז, שיעור 4

• "עשו" – ג"ר דג"ר – משיכת חכמה ממעלה למטה; "יעקב" – ו"ק דג"ר קבלת האור ממטה למעלה, במגמה על-מנת להשפיע .
• ההתמזגות הנכונה בין ימין ושמאל, נקראת מידת האדם שבנו, מידת הדמיון שלנו לבורא.
• "יעקב" הוא מה שמתקבל כתוצאה מהשילוב הנכון בין "אברהם" ו"יצחק" – הכוונה, השיטה איך לעבוד עם כלי "עשו", הכלים האמיתיים.
• כל התורה לא מספרת יותר מאשר על שני הכוחות, ימין ושמאל, ועל הקו האמצעי שאנו בונים מהם.
• עד שאתה לא בונה בך קו אמצעי, בדומה לבורא, לא תגיע לטוב.
• דרך ההתפתחות הרוחנית היא דרך רמאות, דרך המשחק, כי רק בצורה כזו ניתן לקרב את תכונות הקבלה וההשפעה אחת לשנייה.
• האדם, כתא בגוף, חייב להעביר הלאה את כל מה שהוא מקבל, אחרת לא יהיו בו חיים אלא מוות, הרעלה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א': זוהר לעם, פרשת "תולדות", אות י', שיעור 2

• בזמן קריאת הזוהר, עלינו להשתדל לכוון שמציאות החוץ ומציאות הפנים תתחברנה לאחד.
• בזוהר לא מדברים אף פעם על בני אדם, אלא כך מכונות המדרגות הרוחניות.
• "חצות הלילה" – החושך מהמדרגה הקודמת שנרקבה כולה, הוא תנאי הכרחי לקבלת המדרגה החדשה, ובמצב זה האדם מתחיל לראות את המדרגה החדשה בחושך, שהאור העליון מייצב לו מקדימה, ואז האדם לא דורש את שינוי המציאות, אלא את שינוי תפיסת המציאות שלו.
• הזיווג הנכון הוא קודם כל לדאוג לדין רפה בנוקבא, ואז היא יכולה לקבל מזעיר-אנפין בעלה, ולהעביר לנשמות.
• כדי להגיע לאיזון, לקו אמצעי, אנו צריכים לגלות את תכונות ימין, שמאל ואמצע אצלנו, בחב"ד, חג"ת ונה"י; כל אחד ואחד נכלל מהתכונות הללו.
• דווקא מהרצון לקבל, אנו לומדים איך לרמות את הרצון לקבל, כי בו יש חכמה.
  המשך קריאה »

חלק 1: זוהר לעם, פרשת "בהעלותך", אות ק"מ, שיעור 11

• בעת קריאת הזוהר, אנו רוצים לזהות בתוכנו את מה שעליו הזוהר מדבר – פעולות בנשמה של כל אחד ואחד, ובזה אנו מעוררים את האור ומתחילים להרגיש בנו את התופעות כפי שהן באמת.
• כל העבירות שהאדם מקבל הן לא עבירות אלא דברים שעליו לתקן, וכל העונשים הם האור שצריך לבוא ולתקן אותו; הכול בדרך התיקון בלבד.
• בעת קריאת הזוהר לא צריכה להיות הבנה ברגש או בשכל, אלא עלינו להיות פתוחים להשפעתו, ואז סגולתו תפעל עלינו.
• הקבוצה צריכה לכוון כל אחד מחבריה, לרצון הנכון – להיות פתוחים להשפעה, למרות חוסר הקשר והטעם במה שקוראים.
• מלכתחילה, האדם נברא הפוך ממערכת העולמות בה הוא נמצא, עד שמתעוררת בו הנקודה שבלב, ואם הוא מתקשר עם יתר הנקודות שעומדות לפניו, הוא מתקשר למערכת העולמות.
• "תורה" – מערכת הקשר בין הרצון לקבל והרצון להשפיע, בין האור והכלי, בין הנברא והבורא.
• כל מצב חדש הוא תמיד הפכי למצב הקודם לו, ואי אפשר להגיע למצב הבא, עד שלא מיצית את המדרגה הנוכחית בשלמותה.
• כל הפנייה, הבקשה, הדרישה שלנו, היא לקו אמצעי, זעיר-אנפין, כי רק על-ידי פנייה לקו אמצעי, אנו יכולים לתקן את עצמנו.
  המשך קריאה »